נקודת הדרכה: נתן רפופורט:
נולד בוארשה, וכמעט כל משפחתו נרצחה בשואה. נולד למשפחה דתית
בוארשה, ונשלח ל"תלמוד תורה" בבית הספר היהודי "לאור". לימים הגיע
לחול.
יצר את מרדכי, המגינים בקיבוץ נגבה, פרוטומות של ג'בוטינסקי
וטרומפלדור, אנדרטת "המשחרר" בניו-ג'רזי...
כאומן צעיר זכה בפרס כספי גבוה ומלגת לימודים בעקבות פסל בשם
'הטניסאית' - אך הפרס נשלל ממנו כיוון שסירב לשלוח את הפסל לתערוכה בגרמניה,
ב-1936.
כשפרצה מלח"ע 2 ברח לביאליסטוק שהייתה תחת הכיבוש הרוסי,
ולאחר המלחמה חזר לוארשה ועלה ב-50' לא"י.
האנדרטה לזכר מרד גטו וארשה העניקה לו פרסום רב, ב-1948.
העתק של האנדרטה הזו נמצא ביד ושם והוא אחד הסמלים המוכרים של
מורשת השואה והגבורה.
כמו הדמויות שהוא יצר, וכמו כל ניצולי השואה - גם הוא חזק
וגדול מהחיים.
תל צובה
השם המקראי של המקום הוא צובה והערבי הוא סובה ובעברית זה צובה
(השם העברי שמבטאים אותו כמו השם הערבי).
הישוב צובה המקראי יושב על הגבעה.
מימין יש שביל למעיין ולעץ האלון העתיק ולידו יש עץ זית יפיפה
ומבנים מהתקופה הצלבנית.
מצודה הר בלמונט - מצודת ההר היפה (בתוך המבנים רואים קיר שהוא
המשך החלקלקה הצלבנית).
יש פינה של החלקלקה וליד יש את השער של המצודה.
בראש הגבעה מספר אומנות גדולות, שתמכו כנראה אולם גדול. חלק
מהבנייה מאוחרת, ע"י הכפר הערבי שקם כאן, תוך ניצול החלקלקה, ובנה קירות
מהחלקלקה והחוצה.
הסיתות של האבנים הוא אלכסוני.
בתוך המבנה ריצפת פסיפס ובור חצוב בסלע מבית שני. כמו כן באזור יש עוד
אתרים מתקופות שונות. נחשף פסיפס עם צלב מסוגנן.
מתחת לאבן השנייה מלמעלה יש אבן ועליה ציור של סוס קטן,
גרפיטי.
באתר מערת קבורה עם משכב ראש, מזוהה עם בית ראשון.
מעיין צובה
הדולומיט הוא קרסטי. המים מחלחלים עד אופק חוואר מוצא. מעיין שכבה.
קרוב למעיין נמצאו שיירי יישוב מקראי.
יש נקבה, המעיין בהר, צפונה לפתח הנקבה. חדרו עד מקור המים על
מנת להגביר את השפיעה. בהרי יהודה נמצאים כ-100 מעיינות שכבה. בתקופת המנדט נבנה
חדר מעל הנקבה עם משאבה. שימש את הכפר
הערבי. ליד המעיין, טרסה מבוצרת עם מערות.
מערת יוחנן, נחל צובא, בתוך מטע קיווי
לפי המוסרת היהודית, אליהו הנביא יחזור ויבשר על הגעתו של
המשיח.
כל הדור הראשון של הנצרות הם יהודים מארץ ישראל - תפקידו של
יוחנן המטביל הוא אליהו הנביא.
הוא מתוארת בדיוק כפי שאליהו הנביא מתואר: עם הרבה שיער ורצועת
עור סביב מותניו.
המערה לא נראתה מהחוץ, הייתה מוסתרת ע"י צמחייה, היה פתח
של 40 ס"מ
בלבד. בחורף כשירד גשם ואנשי צובה היו צריכים מקום מסתור, הם הסתתרו במערה. נקרא
בזמנו "הבור בוואדי".
האתר חי 3 תקופות:
במלכות יהודה, מאה 8 לפנה"ס, היה פה מאגר ומפעל מים גדול
ליצירת חומר, הנמצא מחוץ לעיר ונעזב בגלות בבל.
בסוף תקופת בית שני כמקווה טבילה ע"י יוחנן המטביל. הרצפה
שובצה באבנים, נמצאו מאות כדים שבורים. הפכים שימשו לשמן. יש מדרגות, יתכן ושימשו
לטבילה.
בביזנטית הגיעו לכאן נזירים והרימו אתר זיכרון ליוחנן. הם
ביצעו את החריטות בטיח של בית ראשון. החריטות היו בזמנו בגובה עיני היושבים.
בסוף מרד בר-כוכבא אנשים מפסיקים להכניס אבנים כדי למנוע מפולת
ואז הבוץ נערם בלי אבנים.
בתקופה הנצרות, הנוצרים מסמלים את כל האתרים שיש להם חשיבות
לסיפור המכונן ואז רצפת הבוץ נשארת ומישהו החל לצייר על הקיר דמויות.
יתכן שיוחנן בא לכאן, פיתח סוג חדש של טבילה, ומכאן יצא לירדן
להטביל את עם ישראל.
לדמות על הקיר יש את המאפיינים של יוחנן המטביל - וכל שאר
הציורים על הקיר קשורים ליוחנן.
היו עוד מסורות שלא נכנסו לברית החדשה, כמו הבשורה עפ"י
יעקב, שם מסופר איך יוחנן ניצל מרצח התמימים של הורדוס בתוך מערה באזור הזה - לכן נזירים
שחשבו שזו המערה שבה ניצל.
המערה חצובה ע"י אדם ומטוייחת. מעל המערה יש פרוזדור חצוב
המוביל לנקבה, ובתוכו יש 8 אבנים בשורה. ייתכן שמצבות, ייתכן ששימוש פולחני בבית
ראשון.
יתכן שמדובר במקדש מתקופת בית ראשון - ובבית שני זכרו קדושה של
המקום הגיעו דווקא לבור הזה כדי לטבול. נזירים שזכרו את המסורת - הקדושה שקשורה
למים ולכן הם קישרו זאת ליוחנן המטביל.
הבריכות בחוץ הם מתקופת בית ראשון - המים נכנסו לשם כדי לשקע
את הבוץ ובתקופת בית שני המקום היה מלא בבוץ ולכן הפכו אותו למקווה.
תצפית מהסטף
לרגלי אבן ספיר יש מבנה עם 4 קשתות, מנזר יוחנן במדבר. המקום
היה שייך לפרנציסקאנים. עד לפני 3 שנים ישבו שם נזירים קתולים והיום הפרנציסקאנים
חזרו למקום.
ממצובה ועד אזור עין כרם יש כ-20 מעיינות.
מעל אבן ספיר יש את מושב עמינדב ואת יד קנדי - מבנה שבנוי
בצורת גזע עץ כרות שבנוי מ-51 עמודים ובפנים יש פסל של ראש קנדי.
מושב עמינדב (יושב על אדמות של כפר ואלצ'ה) משמאלו יש את מושב
אורה שהיה כפר ערבי בשם ג'ורה (בור). משמאלו יש את הר אורה ועליו בסיס צבאי. משמאל
לבסיס הצבאי יש שכונה שהיא חלק ממושב אורה.
בתוך המתקן הצבאי יש מבנה שהיה בעבר מתקן של נערות חוסות שנבנה
ע"י מיס קארי - שהקימה בית תפילה לכל הדתות.
על הר אורה יש מבנה טורקי של איתות בעשן ובאש.
כמו כן אנו רואים את המרכז הרפואי הדסה עין כרם.
מימין - מכון לטיהור שפכים, נחל רפאים מנקז את הביוב של
ירושלים ולכן חצבו מנהרה המקשרת בין עמק רפאים לנחל שורק ובה עובר צינור שמביא את
הביוב למתקן. חלק מהשפכים המטוהרים זורם בערוץ של נחל שורק.
מאחורינו - בית לחם, לפנינו הירידה לכיוון עמק האלה - הדרך הזו
היא הדרך ההיסטורית שבה דוד המלך הביא אוכל לאחיו. הדרך מתקופתו לא נותרה, אך
הרומאים סללו בציר הזה דרך שמחברת בין מישור החוף לבית לחם ואיליה קפיטולינה - רואים
את שרידי הסלולה.
למטה - עין מטע.
מימין גבעה של ערמת אבנים - צליינים במאה ה-6 מתארים את המקום כקברו
של גוליית, לשם זורקים 3 אבנים כל אחד, ליד האבנים יש את חורבת חנות ובה רצפת
פסיפס יפה שמכוסה בחול וכתובת על הדיאקון שתרם את הפסיפס.
מימין - יש כמה מדרגות חצובות בסלע. הדרך מחורבת חנות עד בית
הבד נקראת דרך הקיסר כי הדרך מיוחסת להדריאנוס.
הסטף
המקום הוא של קק"ל.
עברנו את השכבה של חוואר מוצא וירדנו לשכבה משוכבת. במקום יש 2
מעיינות עין ביכורה ועין סטף. מעברו השני של הנחל קיימים מעיינות מקבילים.
ביציאת עין ביכורה נמצאת בריכת איגום, ניתן לראות את כמות המים
שנאספו ביציאת נקבת המעיין. הבריכה משמשת להשקיה במשך היום. בערב אוטמים את היציאה
מהבריכה, על מנת שתתמלא משך הלילה. יודעים כמה מים מתמלאים בלילה, ניתן לתכנן את
כמות המים שישתמשו משך היום. גודל הבריכה מלמד על כמות המים שנאספו, והיו בשימוש.
עין סטף נוצר בכעין משפך של שכבת חוואר, המעיין נוצר בחלק
התחתון של המשפך.
הטרסות מתחת למפלס המעיינות הן טרסות שלחין - חלוקה מסודרת של
המים, עפ"י נפח הבריכה ניתן לחשב את הספיקה של המעיינות.
התרבות החקלאות במקום היום, מי שגדל בעיר ורוצה לגדל גידולים
חקלאים שוכר כאן חלקת אדמה ובסוף שבוע הם באים לעבד את האדמה. החלקות המעובדות
הוקמו ע"י קק"ל. משתמשים במי המעיינות. חיות כאן 2 משפחות שמחזיקות את
המקום.
כפר סטף - היה פה ניסיון התיישבות שלא הצליח, ואז המקום הפך
למקום אימונים בשטח בנוי. למעלה בהר הקימו את יחידת 101, ע"י אריק שרון.
כאשר קק"ל הפכה את המקום לשמורה לחידוש חקלאות מסורתית, בנו
גם מבנים כדי להחיות את המקום.
הנוף - הערוץ העמוק הוא של נחל שורק שהוא נחל קדמון מלפני השבר
הסורי האפריקאי. אגן הניקוז ההיסטורי שלו החל מהרי מואב, עבר הירדן המזרחי, שהיו הרבה יותר גבוהים. זה מסביר את עוצמתו של
הנחל. היום הנחל זורם מרמאללה.
אנדרטת מגילת האש
הזמינו בני ברית, במטרה להציבו בסנטרל פארק, אך רשויות ניו
יורק ויתרו על הפסל.
הרעיון בהניחו במקום זה הוא מקום בדרך לירושלים - בנוף הטבעי
של הרי יהודה. וגם: לא על דרך מרכזית אלא לעשות מאמץ מיוחד כדי להגיע אליה.
נוצרה באיטליה ב-12 חלקים שחוברו בארץ - 12 לוחות ברונזה
שמחוברים ללוחות פלדה.
למטה השאירו משולש פתוח כדי להקל ולמנוע התמוטטות.
הפסל עשוי מברונזה, שכן לדברי האמן "הברונזה נשארת אחרי
המתים".
בנויה בצורה של מגילה - כי היהודים הם עם הספר - ויש גם חיבור
למגילות הגנוזות.
נתן רפופורט בחר באלמנט הזה של מגילה למרות שתחילה הוא רצה
לבנות אנדרטה ב-6 עמודים - לזכר 6 מליון נספי השואה.
צורתה כשני גווילי ספר תורה, המספרים באמצעות תבליטים את קורות
עם ישראל.
גליל אחד מתאר את חורבן העם בימי המרד ברומאים ובשואת יהודי
אירופה.
הגליל השני מתאר את התקומה - העלייה, מלחמת העצמאות, הקמת
מדינת ישראל ואיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים.
במבט אווירי על האנדרטה, נוצרת הספרה 8, או הסימן המציין אין
סוף. ביהדות, המספר שמונה, בניגוד למספר שבע המסמל את הסדר וההגיוניות שבת, שמיטה
– מבטא שרירותיות.
המגילה מובילה את המתבוננים בה משואה לתקומה.
משקל האנדרטה 12 טון, כולל בטון בפנים, על מנת שהאנדרטה תעמוד
ברוחות. גובה 8 מטר .
הקוצים למעלה למנוע לשלשת יונים.
האנדרטה נוצרה בשנת 1972.
אנדרטת הטייסים
4 ימים לפני הכרזת העצמאות, יצא מטוס נורסמן להפציץ את בית מחסיר,
הכפר הערבי הגדול ביותר בהרי יהודה. המטוס נפל כאן בסמוך למקום של האנדרטה.
6 טייסים נהרגו, ולזכרם הקימו את הגן (מימינו - מושב גבעת
יערים).
על חורבות בית מחסיר, הוקמה בית מאיר (המסרק).
כאשר כוחות צה"ל ביולי 1948 התקרבו למקום היה בו בית
יתומים - השומר של המקום נכנע והראה
לחיילים את הגופות של שני הטייסים.
האנדרטה היא המרכזית של חיל האוויר, בהר הטייסים.
בראש האנדרטה מנוע של המטוס שנפל ב-10.5.1948.
הפעולה הראשונה של חה"א.
מוצא
על הכביש, חווה קטנה שמתחילה את סיפורה של מוצא. יהושע ילין
קנה אדמות ב-1860.
מוצא (או מוצא תחתית) היא מושבה חקלאית לשעבר בהרי ירושלים
בפאתיה המערביים של ירושלים, בסמוך לנחל
שורק, בגובה ממוצע של 580 מטר
מעל פני הים. כיום היא שכונה של הבירה.
נוסדה בשנת 1894 ע"י 'בני ברית' כיישוב חקלאי יהודי
מבודד על הדרך מירושלים ליפו, כארבעה קילומטרים מערבית לירושלים, בסמוך לכפר הערבי
קאלוניה. החל מ-1933, עם הקמתו של מושב העובדים מוצא עילית, שונה שם המקום
מ"מוצא" למוצא תחתית, וב-1993 צורפה מוצא תחתית לירושלים.
הוקם בקרבת חורבות יישוב יהודי מתקופת ההתנחלות הישראלית, אשר
שרידים ממנו נמצאו ליד בית הכנסת העתיק מוצא המצוי היום ממערב לכביש 1. נוטים
לזהותו עם היישוב מֹּצָה המוזכר בתור נקודת גבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט
בנימין.
יוסף בן מתתיהו מספר שאספסינוס, אחרי נפילת מכוור, העניק קרקע
בקרבת ירושלים, לשמונה מאות ותיקי הצבא הרומאי. מוצא (קולוניה) הייתה מן הסתם אחת
מתוך קהילות רבות של ותיקי צבא שנקראו 'קולוניה' ללא מעמד של עיר. בעת סלילת הכביש
העוקף את הקסטל חשפה מחלקת העתיקות המנדטורית בית מרחץ. על אחת מטביעות החותם של
הלגיון העשירי נאמר כי מקורה במוצא, אך הדבר אינו ודאי.
קנייה ראשונה של אדמות במקום ב-1860 במטרה לרכוש מגרש או שדה
חוץ לעיר (יהושע ילין). הוצע לאביו ולגיסו כרם זיתים בכפר הערבי קאלוניה. בכרם
הייתה חצובה מערה בסלע אשר ממנה נבע מעיין. המקום תאם את ציפיות הקונים: אוויר צח
ונעים ומים קלים ומתוקים וכן שלושה מעיינות גדולים, יחידים בסביבה.
תושבי המקום הציעו אדמותיהם למכירה בגלל שנת הבצורת באותה עת.
רבים מתושבי הכפר נטשו וגדר אבנים הוצבה מסביב לחלקה והחזקה עברה לידי היהודים.
שליט האזור היה מוכתר הכפר הערבי אבו גוש שהעלים עין. ב-1871
הקים ילין על החלקה חאן, זכה להצלחה רבה היות וישב על הדרך לי-ם. מוסטפא אבו גוש
היה שותף בחלוקת הרווחים.
מאוחר יותר קנה ילין אדמות נוספות אותן מכר לארגון יהודי שמכר
לבני ברית. הם הקימו מושבה שבהמשך חקלאים יכלו לרכוש את חלקותיהם על שטח של
כ-1,000 דונם משני צידי הדרך מירושלים ליפו. בין המתיישבים הראשונים היו משפחת
הוריו של מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל).
את ילדי מוצא לימד הסופר והחוקר משה דוד גאון (אביהם של בני
גאון והזמר יהורם גאון).
במאורעות תרפ"ט, למרות יחסי הידידות בין המשפחות היהודיות
ובין התושבים הערביים בסביבה, הותקף היישוב; בהתקפה זו נרצחו כל בני משפחת מקלף -
האב אריה לייב, האם באשה חיה, הבן משה, הבנות מינה ורבקה, ושני אורחים מתל אביב -
הרב זלמן ש"ך ודוד גלצר, פרט לשלושה ילדים שהצליחו להימלט - מרדכי, חיים
וחנה. לאחר מכן ננטשה המושבה לתקופה של כשנה, ובהמשך נושבה מחדש. בשנת 1933 הוקם
הכפר הסמוך מוצא עילית, על ידי בני מוצא ומתיישבים נוספים מירושלים.
הדרך הרומית
ממזרח למושבה עולה דרך תלולה ומפותלת לשכונת גבעת שאול, שליד
הר המנוחות. העלייה המפותלת נקראת "מעלה הרומאים". מהלכה הוא כ-3 ק"מ תוך עלייה של 200 מטר . ניתן להבחין בתוואי
המפורט של הדרך במפת PEF משנת 1880. בימי
המנדט הבריטי היה מקובל על תנועות הנוער לעלות לירושלים בדרך זו, שהמחישה את
ה"עלייה" לירושלים. כיום, חלק גדול מהדרך אינו קיים יותר.
יהודה זיו, חוקר ארץ ישראל, כותב כי המעלה הרומאי שימש את העולים
לירושלים עד סוף המאה ה-19. רק אז, נסללה על ידי הטורקים הדרך העוקפת היום את הר
המנוחות.
בימי מלחמת העצמאות היה הכביש לירושלים תחת שליטה של תותחני
הלגיון הערבי שהיו מוצבים בנבי סמואל. המעלה הקדום שימש את התחבורה העולה
לירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה