הדרכת דרך מאלונים להר מירון
אלוני אבא - מושב שהוקם על
אדמות המושבה הטמפלרית וולדהיים. מנציח בשמו את אבא ברדיצ'ב.
בית לחם הגלילית - אחת
ממושבות הטמפלרים. הוקמה ב-1906 ע"י בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה.
כיום בית לחם הגלילית הוא מושב עובדים בתחום מועצה אזורית עמק יזרעאל.
תצורת יער פארק - תצורת צומח
בה גדלים עצים במרווחים גדולים יחסית. מתאפיין בעצים נמוכים במרחקים של 20-30 מטר
ביניהם, העץ האופייני ליער פארק הוא אלון התבור.
נחל ציפורי - קיבל את שמו
מיישוב היהודי העתיק. הנחל מהווה את אחד היובלים המרכזיים של נחל הקישון, מתחיל
בהרי נצרת ונשפך לעמק זבולון. הודות למעיינות המזינים אותו חלק מהנחל איתן כל
השנה.
אלון הגליל - יישוב קהילתי
במועצה מקומית עמק יזרעאל. הוקם ב-1980 בתוך חורש של עצי אלון עתיקים ומכאן שמו.
בקעת בית נטופה - הגדולה
בבקעות הגליל התחתון. מצפון גובל בה רכס הרי יטבת ומדרום תוחמים אותה רכס תורען
וגבעות ציפורי. נקראת על שם היישוב הקדום בית נטופה, הייתה ידועה במשנה כאזור עתיר
בגידול עצי זית - מורדות ההרים תוארו כנוטפי שמן. "זית נטופה" מלשון מים
נוטפים.
האנדרטה לחללים הבדואים -
נמצאת ליד מאגר בית נטופה, הוא מאגר אשכול בחורש טבעי. עיצובה מזכיר אוהל שכנפו
מתבדרת ברוח, תורן האוהל מעוצב כקת של רובה ועליו מונף הדגל. הרובה משתלב בקיר
הזיכרון. ברחבת האנדרטה מתקיימים טקסי זיכרון לחללי הבדואים במערכת הביטחון, בצפון
הארץ.
תל חנתון - כ-50 דונם במערב
בקעת בית נטופה, כ-10 ק"מ מצפון מערב לנצרת. בתל שרידים מהתקופה הכנענית
הקדומה ועד לתקופה הצלבנית. העיר חנתון נזכרת במכתבי אל עמרנה ומהמכתבים עולה
ששכנה על הדרך בין מסופוטמיה לעכו, כנראה עיר נמל גדולה וחשובה ביותר בכנען בתקופת
הברונזה המאוחרת.
נחל עמוד
מהגבוהים שבנחלי הארץ. זהו
נחל איתן והמים זורמים בו בכל ימות השנה. בתחתיתו שפע של מים וצמחייה עשירה בכל
השנה. יובליו העיליים נובעים במורדות המזרחיים של הר מירון, ברום של 1200 מטרים.
הנחל זורם מצפון לדרום להבדיל מרוב נחלי הארץ, הנשפכים מערבה או מזרחה משני צדיו
של קו פרשת המים. נחל עמוד נשפך אל הכנרת בבקעת גינוסר. ערוץ הנחל בחלקו העליון
חותר בסלעי גיר ודולומיט קשים. באזור צפת המסלע הוא של גיר וקירטון. בחלקו התחתון
של הנחל שוב מופיעים הגיר והדולומיט שיצרו קניון צר ועמוק. באפיק הזה ניצב עמוד
הסלע שהעניק לנחל את שמו.
מקורות המים - המעיינות
הגדולים של הנחל שופעים בחלקו העליון, באזור עם הרבה משקעים. השופע מכולם הוא עין
מירון הנובע למרגלות קיברו של הרשב"י וחברת מקורות שואבת את מימיו. אחריו
מעיין יקים הקרוי על שם משפחת כוהנים שהתיישבה בגליל לאחר חורבן בית 2.ערביי המקום
מכנים את עין יקים-עין תינה על שם עץ התאנה שבקרבו. את נחל עמוד מזינים מעיינות
נוספים.
הצומח - בחלקו העליון של
הנחל ישנם עצי אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית שהם החלק העליון של הצמחייה ואופיינים
לחורש הים תיכוני. בקטעים הקניוניים של מעין יקים ולאורך גדת הנחל צומח גדות טבעי
ועמו עצי דולב מזרחי, ערבה מחודדת ומיש. בקטעים הנמוכים בו הנחל הולך ומתרחב ישנה
תצורה של בתה בה עצי שקד קטן עלים ואלה
אטלנטית. כמו כן אפשר למצוא גם עצי תפוח, שיזף ומישמש. צומחים נחל זית, גפן ותאנה,
ובמורדות הנחל צומחים גם עצי אקליפטוס וברושים.
משטרת עין תינה הוקמה בידי
הבריטים בתקופת המרד הערבי שנערך ב-1939-1936 כדי להבטיח את אספקת המים לצפת שאת
מימיה קיבלה בצינורות שאליהם נשאבו מי המעיין עין יקים אשר למרגלות המשטרה. זו
הייתה נקודת חולשה כי זה היה מקום חשוב עבור הבריטים והערבים ידעו את זה ולכן
המקום הזדקק להגנה.
יש כאן עץ תאנה שנתן למעיין
את שמו-עין תינה.
בית הטוחן בו המתינו האיכרים
לתורם בטחנה. טחנות הקמח היו מופעלות בכוח המים לצורך טחינת קמח והשתמשו בהן עד
תחילת המאה ה-20. הטחנה נמצאת בסמוך לעין יקים.
לאורך השביל בוסתנים יפים
שהשתייכו בעבר לערביי הסביבה. הם מושקים מתעלות ל מי הנחל ובריכות ביטון. עבודת
התחזוקה של הבוסתנים נעשית על ידי אנשי רשות הטבע והגנים. כמו בסטף יש פה ניסיון
בחקלאות טרסות קדומה.
ישנו מעיין פועם למעלה,כ-300
מטר מצפון למפגש בין נחל מירון לנחל עמוד ומשקף בשמו את דרך הנביעה שלו: פעימות.
ערביי הסביבה קוראים לו עין ג'ין-מעיין השד כי חשבו שיש שדים טובים בו יש מים ושיש
שדים רעים אין מים.
מבטשה היא בית מלאכה לעיבוד
צמר. לפני 400 שנה לאחר גירוש ספרד חזרו יהודים לצפת והביאו עימם את תעשיית אריגי
הצמר שהייתה לבסיס הכלכלי של הקהילה היהודי עיר. "באטאן" בספרדית פירושו
להכות. במבטשה חבטו באריגי הצמר בפטישי עץ שעלו וירדו בכוח המים. בימי הזוהר של
צפת היא הייתה העשירה בערי הארץ שהאריגים שיוצרו בה נחשבו למעולים באיכותם ואפילו
הושוו לאריגי וונציה. את המבטשות חכרו היהודים מן הווקף המוסלמי או מהממשל
העותמני. במאה ה-17 פסקה תעשיית הצמר ועיקר הפעילות לאורך נחל עמוד התמקד בטחנות
הקמח. המבטשה הזו פעלה כנראה במשך 70 שנה, בין 1520 ל-1590.
בריכות השכווי הן מקום המפגש
בין שני הנחלים - נחל עמוד עליון ונחל מירון. בבריכות עצי דולב ענקיים, זהו מקום
טוב למנוחה ואפילו טבילה בבריכות. אפשר
לחזור באותה דרך ולעלות לחנייה או אפשרות ארוכה יותר היא לחזור בדרך הבוסתנים
ושביל היערן. אם רוצים את הדרך הארוכה יותר צריך לעלות בשביל הירוק. לא מומלץ
בקיץ.
איך מבחינים בין האלות:
אלה ארצישראלית - עץ גדול,
נשיר חורף, נפוץ בחורשים הים-תיכוניים. בשלכת ובעונת הלבלוב מעניקה האלה
הארצישראלית גוונים אדומים לחורש. העלים מחודדים ומספרם זוגי. לרוב יש לעץ צורת
שיח, עקב כרסום בעלים החיים.
אלה אטלנטית - עץ גדול ממדים, נשיר חורף, צומח באזורים
הערבתיים של ישראל, בשולי החורש הים תיכוני: מזרח הגליל העליון והגליל התחתון,
ממזרח להרי יהודה ובשפלת יהודה (פארק בריטניה). אוכלוסייה מעניינת נותרה גם
באזורים הרמים של הר הנגב. הענפים בשלכת יוצרים מראה סבוך. על עצי אלה אטלנטית
מרכיבים בנגב את האלה האמיתית (פיסטוק). העלים מנוצים, מסתיימים בעלעל יחיד. עלי
העץ מפתחים עפצים דמויי אלמוג. ציר העלה בעל "כנפיים" קרומיות.
אלת המסטיק - אלת המסטיק היא
למעשה שיח ירוק עד, ולא עץ. היא נפוצה באזורים הנמוכים של החורש הים-תיכוני. העלים
מנוצים, גלדניים, מספר העלעלים זוגי. העלים והענפים מכילים שרף הנוטף מהעץ לאחר
פציעה. מהשרף הזה הכינו חומר לעיסה, ומכאן שם השיח.
הדרך הקלה להבחין בין האלה
הארץ ישראלית ובין האלה האטלנטית, היא לפי מספר העלעלים בציר העלה. בעוד שלאלה
הארץ ישראלית יש מספר זוגי של עלעלים, מסודרים זוגות זוגות, הרי שלאלה האטלנטית יש
מספר אי זוגי, ובקצה, נבחין בעלעל בודד.
האלה בתנך: על אבשלום בנו של
דוד מסופר שרכב ביער וראשו נתפס בסבך האלה הגדולה, הפרדה שעליה רכב המשיכה בדרכה,
והוא נשאר תלוי בין שמיים וארץ. לבסוף באו לוחמי דוד והרגו אותו. הפרשנים חלוקים
אם האלה המקראית היא האלה האטלנטית, או אלה ארץ-ישראלית. האלה האטלנטית היא הבסיס
להרכבת אלת הבוטנה - הפיסטוק חלבי. יעקב שלח מנחה למצרים, שהכילה שישה מינים
שמתקיימים גם בעיתות בצורת, אחד מהם הבוטנה. וכך כתוב: "מעט צורי, ומעט דבש,
נכאת (מיני שרף), ולוט (אולי הלוטם), בטנים ושקדים".
מצודת ביריה
נבנתה בשנות המנדט הבריטי
בסמוך למקום בו מצוי כיום מושב ביריה, שהייתה זירת האירוע "העלייה
לביריה" ב-46' ומשמשת כיום כמוזיאון. כחלק מהמאבק נגד תקנות העברת קרקעות החל
הפלמ"ח ביישוב נקודות בגליל, הן כנקודות התיישבות, והן על מנת לסייע בהגנת
היישובים הסמוכים ובהבאת מעפילים.
את ביריה יישב ב-8 בינואר
1945 גרעין של המחלקה הדתית של הפלמ"ח. לא היה מדובר בגרעין הכשרה שראה את
ייעודו בהתיישבות, כי אם במחלקת פלמ"ח שראתה ביישוב המקום מטרה צבאית. במקום
הוקמה מצודה, במתכונת הדומה למצודות שהוקמו ברמות נפתלי וחוקוק. את זמנם בילו
תושבי היישוב באימונים, סיורים, ועבודות ייעור מטעם הקרן הקיימת לישראל. אנשי
ביריה ראו את ייעודם בהגנה על יהודי צפת שהיוו מיעוט בעיר שרובה הייתה אז ערבית. כן
היוותה ביריה נקודה בדרכם של המעפילים הבלתי חוקיים שהגיעו דרך סוריה, בשיירות
שלוו על ידי אנשי הפלמ"ח.
ב-28 בפברואר 1946 נעצרו כל
התושבים ביישוב ביריה, שכן לאחר שנחקר אירוע ירי על מחנה הלגיון הערבי בהר כנען
הובילו העקבות אל היישוב, ובמקום נמצאו שני סליקים שכללו כמות רבה של נשק ותחמושת
וכן מסמכים שקשרו את היישוב אל ההגנה והפלמ"ח. על היישוב הופקדו מספר נוטרים
שהחזיקו את הנקודה בעוד התושבים במעצר, אך ב-5 במרץ 1946 הודיע הצבא הבריטי כי הוא
כובש את ביריה, גירש את הנוטרים, ואסר על המגורים במקום.
ביום י"א באדר ב' ה'תש"ו,
הוא 14 במרץ 1946, עלו אלפי בני נוער אל אזור ביריה והקימו נקודת יישוב חדשה בסמוך
לביריה א'. אחרי כמה שעות חזרו רובם לבתיהם ולמחרת נשארו במקום כ-150 איש, רובם
גדנ"עים, אותם פינו הבריטים בכוח.
גויסו כמה מאות בני נוער
שטרם הספיקו לחזור לבתיהם, הם טיפסו למקום בדרכים עוקפות בהרים ונשארו במקום עד
פורים שחל ב-17 במרץ. אחרי משא ומתן הסכימו הבריטים לאפשר מגורי 20 אנשים במקום.
האירוע נתפס כניצחון גדול של היישוב בארץ, וההר שעליו הוקמה המצודה כונה מאז
"הר הנועזים". הקבוצה שיישבה את ביריה השתייכה לגרעין ה' של בני עקיבא,
הם נשארו במקום עד שעברו לעין צורים בפברואר 1947. החליפה אותם קבוצה מגרעין ו'
שהיו בשדה אליהו, קבוצה זו נשארה בביריה עד שלהי שנת 1950.
ריחניה
נוסד בשנת 1873, אך רק בשנת
1878 הגיעו אליו משפחות צ'רקסיות. בעבר התיישבו הצ'רקסים בשלושה יישובים בישראל: ריחניה,
כפר קמא וגאבה. היישוב האחרון, שהיה הגדול שבהם, הוקם בסמוך לחדרה, דרומית לגן
שמואל של היום, אך לא החזיק מעמד בגלל המלריה שפשטה באזור שמקורה היה בביצות
הרבות. במקום שבו היה גאבה נותר בית קברות בשם חירבת צ'רקס. ריחניה הוא כפר צ'רקסי
שנישא ממרום מושבו בגליל, ומיקומו בדרך עין הזיתים, 15 ק"מ צפונית לצפת. בתיו
המרשימים ומבני הציבור המטופחים שבו בולטים מיד לעין, לאחר שמטפסים עוד הר ועוד הר
כדי להגיע לכפר הזעיר. הכפר נבנה כמבצר מכיוון שהיה קטן ומרוחק מכל היישובים
הצ'רקסיים האחרים. שיטת הבנייה הייתה צ'רקסית מסורתית, שמקורה בארץ מוצאם,
צפון-מערב הקווקז, ושמה "כפר חומה": הבתים נבנו כשהם צמודים זה לזה
ויוצרים חומת מגן מסביב לכפר, ושרידיה נשתמרו עד היום. המסגד בכפר, שצורתו כמסגדים
הצ'רקסיים בקווקז, שונה מהותית מהמסגדים הערביים. כן במקום מוזיאון ומרכז למורשת
הצ'רקסית.
ביה"כ בכפר גוש חלב
הכפר יושב על מיקומה של
העיירה היהודית גוש חלב מימי בית שני, המשנה והתלמוד, אז היה במקום מרכז יהודי
עתיק. בתקופה ההיא הייתה סביבת גוש חלב ידועה בזיתיה ובשמנה המשובח ואפילו משי
נדיר היה כאן. בכפר נמצאה עדות מתקופה זו בדמותם של שרידי שני בתי כנסת, בית הכנסת
העתיק של גוש חלב היה פעיל בין המאות ה-3 ל-6 לספירה.
בית הכנסת העתיק נמצא בפאתי
הכפר ג'יש בתוך שטח המרעה. בנוי בצורה מרובעת, חזיתו פונה לדרום (כיוון ירושלים),
בנוי אבני גזית, במרכזו פתח יחיד שהווה את הכניסה הראשית. מהעיטורים הארכיטקטוניים
שרד חלקו התחתון של המשקוף, ובו חטוב נשר פרוש כנפיים המחזיק מקלעת במקורו. באולם
היו שלושה טורי עמודים, במקביל לשלושת הקירות, כמקובל בבתי הכנסת הגליליים.
השרידים שנותרו מהם זה הבסיס המזרחי ועמודיו, וחלקים משורת העמודים המערבית. על
חולייתו של אחד העמודים חרותה כתובת הקדשה בארמית האומרת: "יוסה בר נחום עבד
האדן תאה לה ברכתה." ובתרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה.
הקירות הפנימיים מעוטרים בטיח צבעוני ולאורכם נבנו ספסלים. בחפירות נערכו גם
בדיקות עמוקות יותר בשטח בית הכנסת, ולהפתעת החופרים התברר כי האזור הוא תל של
ממש, ויש בו שכבות ישוב רצופות כמעט החל מתקופת הברונזה, דרך תקופת הברזל, הפרסית
והרומית, ועד לתקופה הערבית. במקום ניתן להבחין בשיפוצים שנעשו במשך השנים בבית
הכנסת כמו הוספת עזרת נשים ופתיחת פתח חדש למבנה.
בית הכנסת העתיק במירון
מצוי על גבעה בסמוך לקבר רבי
שמעון בר יוחאי. הוא נמצא במקום בולט מעל המושב מירון. ייחודו של בית הכנסת הוא
באגדה כי אם משקופו ייפול - אות הוא לבואו הקרוב של משיח בן דוד. מייחסים את האגדה ליהודים שביקרו במקום בימי הביניים.
הבניין נבנה על גבי משטח, אשר נחצב בגב הר מירון. הקיר הצפוני של בית הכנסת הוא
חצוב וניכר כי הגיע לגובה של המבנה. בתשתית של המבנה יש בליטות שהיו בסיס לאדני
העמודים אשר החזיקו את גג בית הכנסת. בית הכנסת מכוון לירושלים. מקירותיו אפשר
לזהות רק את הקיר בו מצוי הפתח. קיים פתח מרכזי, עם המשקוף הסדוק ופתח נוסף, אשר
שוחזר. בבית הכנסת המשקופים וכן הכרכובים מעליהם אינם מעוטרים בתבליטים.
בקבר הרשב"י
קבורים רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר. בזמנו
הייתה מריבה בין היישובים היכן ייקבר אלעזר. בזמן המריבה שכבה גופתו של אלעזר ללא
קבורה בעליית גג בבית בעכברה במשך כמה שבועות. הרשב"י הופיע בלילה, נתן הוראה
לקבור אותו לצד אביו במירון. הרשב"י היה אחד מ-5 רבנים שהסמיך רבי עקיבא
בעקבות מגיפה בה מתו יותר מ-24 אלף מתלמידיו.
קבר הילל: בימי הביניים עלו
למערה הזו ולא לקבר הרשב"י. במאה ה-16 גברה מסורת הרשב"י כי הוא גם היה
דמות מאוד חשובה לחכמי הקבלה שישבו בצפת במאה ה-16.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה