השרון - גבולות, ביצות,
מרזבה
גבולות השרון: מנחל תנינים עד לירקון. הגבול
המזרחי הן הגבעות שלמרגלות השומרון, שנקראות "הדום השומרון" או
"השרפרף" של השומרון. מצודת מגדל צדק יושבת על הגבעה הראשונה המערבית
ביותר בקטע זה.
לירקון יש יובלים רבים, כאשר
נחל איילון ונחל שילה הם מיובליו הראשיים (מראש העין ומזרחה קיימים גם נחל רבה
ונחל קנה).הירקון מנקז שטח עצום: גבעות הוד השרון (נחל קנה) מצפון ועד עמק איילון
בדרום.
מרזבה: עמק אורך שצורתו
כמרזבה, כביש 6 פרוס לאורכו וגם דרך הים ההיסטורית עברה דרכו.
גבעות חול חמרה: נמצאות
ממערב למרזבה – זוהי רצועה של גבעות נמוכות, של מטרים בודדים (7-17 מ'), הבנויות
מחול אדום- חמרה, עליהן הוקמו רעננה, כפר סבא וגוש תל מונד.
רכסי הכורכר: רצועה נוספת של
שלושה רכסים, כאשר ישנו רווח של כמה ק"מ (3-4 ק"מ) בין האחד לשני. בין
המצוק הראשון לשני ממערב ישנו רווח של עשרות מטרים בלבד. (המצוק בנתניה, געש ויפו).
אבוסים: עמקי האורך שבין
שלושת רכסי הכורכר.
הרוחב מאזור הדום השומרון
ועד הים התיכון הוא כ-14-15 ק"מ, המותניים הצרות של המדינה.
השרון תחילת העלייה הראשונה
היה איזור נטוש עם ביצות ומלריה. הערים הקדומות היו בקו הים, המרזבה, אזור אדמת
הסחף הפורייה.
כשנחלי השומרון הגיעו מההר, הם
התפתלו באזור המישורי על חול החמרה עם מכשלות רבות לזרימה. כמו כן, באזור זה יש גם
אדמה חרסיתית שלא מחלחלת. כך החלו לצוץ מי תהום גבוהים שיחד עם הנחלים העומדים
יצרו את הביצות.
הירקון קולט מים מיובליו
מהשומרון, בעיקר מעיינות ראש העין. אורכו מראש העין ועד לים התיכון הוא 14
ק"מ - בקו אווירי. עם הפיתולים שלו הוא מגיע לאורך של 28 ק"מ.
בשרון זורמים חמישה נחלים:
תנינים, חדרה, אלכסנדר, פולג וירקון.
בגבעות החמרה נטעו אנשי
העלייה ה-1 את הפרדסים המזוהים כל כך עם השרון, שהיו עמוד השדרה הכלכלי של
המתיישבים, הן בתקופת המנדט והן בכלכלת מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, שהתבססה על
הפרדסנות.
איקליפטוסים: נטעו בחלקם כדי לייבש את הביצות, אך שורשיהם
מעמיקים עד למי התהום ושותים משם. ידעו את זה כבר בשנות ה-20. מלריה נגרמה
כתוצאה מהאנופלס ומר והילל יפה הבינו שכדי להדביר אותה צריך לרסס ולא לייבש.
מגדל צדק / מגדל אפק
לשמורה הצפונית קוראים עין אפק
(על עיינות נחל נעמן) וזו שבסמוך לראש העין תל אפק (תל צדק) או מגדל אפק.
המצודה: מגדל צדק. שרידים עות'מאניים הבנויים סביב חצר
פנימית ומשתלבים לתוך מצודה צלבנית. ביניהם חריך ירי.
ממצאים גם מתקופות קדומות
לביזנטית - כלים וחרסים, אך התיישבות מסודרת ככל הנראה רק מהביזנטית: חצר קטורה
בדגם מבצר צלבני שארבע פאותיה הם חדרים. המגדל הצלבני הפך למעין דירה של העשיר
שבנה פה את התוספות וגם 3 קשתות צלבניות ששימשו מוטיב למבנה העות'מאני.
אלמנט בנייה מוסלמי המאפיין
בניינים בתקופה הממלוכית, בו שילבו שני מושבים בכניסות למבנים שנקראים אצטבה. זהו אלמנט
האופייני בכניסה למבני הדת הממלוכים. מטרת האצטבות לא ברורה: ליופי או כעמדות
שמירה.
זוהי נקודת שליטה על המעבר ההכרחי של דרך הים: הדרך נמשכה מזרחה מיבנה ללוד כדי לעקוף את ביצות
הירקון מכאן. זהו תווך של 3 ק"מ מהדום השומרון לעיינות - איזור מיושר ולא
גבעי.
דרך מעבר אפק עברו אלכסנדר
הגדול, החשמונאים, קרב הטחנות בין העבאסים לאומיים (טחנות קמח לאורך הירקון, נבנו
ב-750) ומלח"צ (הפיגוע הראשון שפתח את המלחמה, על הכביש שעובר מפה).
תל-אפק
או אנטיפטריס, עיר שבנה
הורדוס וקרא לה ע"ש אביו.
חולשת בעיקר על המעבר ולכן,
כמו מצודת צדק, נמצאת במיקום גבוה. אך כאן שומרת גם על דבר נוסף: מקורות הירקון.
שרידים גם מהתקופה הכנענית ברצף
התיישבותי.
השם אפק או אפקום מופיע
במכתבי אל-עמרנה. באותה תקופה השליטה המצרית בא"י גברה ומלכי כנען דיווחו
למלך המצרי והתלוננו על בעיותיהם. כך, לדוגמא, מלך אפק התלונן שמלך גזר שדד לו
סחורה.
אפקום מופיע בתעודות תחותמס
ה-3 מ-1408 לפנה"ס ברשימת הערים שנכבשו על ידו (מופיע בכרנך).
בברח"ש מוזכר שפטרוס נעצר והובא לכאן, תחנה אחת לפני קיסריה
ורומא.
בית המשאבות: המפעל הבריטי שנבנה כאן בשנות ה-30 כדי לתגבר את
מקורות המים לירושלים (שם ישבה חמישית מאוכלוסיית פלסטינה). תחילה הביאו מים
לירושלים מעין ביאר, עין ערוב וואדי קלט, ופה זה מפעל המים השלישי של הבריטים, בו
יש בריכות אגירה ושיקוע וצינור מים מנדטורי (מזכיר את המבנה בשורש ושער הגיא).
רואים את מגדל הכלור ומתקן
המים שכלל שתי שורות של בריכות, שהיו משקיעות לכלוך. במתקן יש פגיעות כדורים הן
ממאורעות תרצ"ו והן ממלחמת העצמאות.
מבצע בתק: של קרבות עשרת הימים, נכבש מידי הצבא העיראקי ונהרג
חסן סלאמה.
היה מפקד הכוחות הערבים בשלב
הראשון של מלח"צ. קאדר אל חוסייני היה המפקד באזור ירושלים, בצפון פאוזי אל
קאוקג'י וחסן סלאמה היה אחראי על הגזרה המערבית בין יפו לרמלה-לוד.
עלי, בנו של חסן סלאמה, היה
ממפקדי ספטמבר השחור ואחראי על פיגוע הספורטאים במינכן. חוסל ע"י המוסד
ב-1978.
בית המושל המצרי
מתקופת הברונזה המאוחרת,
בדומה לבית המושל שבבית שאן. דוגמא להשתלטות מצרים כממלכת חסות של ערי כנען בעיקר
מאז חותמס ועד 1200. בית המושל המצרי חרב כנראה ב-1,230 לפנה"ס.
נמצאו צלמיות, כלי חרס,
חרפושיות וחותמים מצריים.
בסמוך ליציאה מהבית גילו
חלקלקה כנענית וקירות צלבניים. שאר הבנייה טורקית. לא הייתה כאן מצודה בתקופת
הורדוס. הקארדו - כן.
הקארדו הרומי
הרודיני ומעליו מתקופה רומית
מאוחרת יותר (מאה 2).
קמרון שיוצא לנקז מים
מהרחוב, מדרכה ומעבר לה אכסדרת עמודים וחנויות משני הצדדים. אבנים משתלבות בצורה
אלכסונית, כדי שהכרכרות לא יחליקו.
מתחת למארג הרחובות עברה
מערכת ניקוז.
האודיאון
מבנה דמוי תיאטרון קטן אך מקורה.
שימש לאירועים תרבותיים שדרשו חלל קטן, למשל, קריאת שירה. האודיאון אופייני לתקופה
הרומית, וכאן מתוארך לסוף התקופה הרומית תחילת הביזנטית.
נהרס ככל הנראה ב-363 באותה
רעידת אדמה שמנעה את בניית ביהמ"ק השלישי ביוזמת יוליאנוס הכופר. מאז בנייתו
לא הושלמה. נשארו שרידים לשורה או שתים של מושבים ובסיס הקשתות של הבמה.
מקורות הירקון
בשלהי התקופה העות'מאנית היו
חמישה ריכוזים של טחנות קמח לאורך הירקון האיתן מראש העין ועד השפך בת"א. בכל
ריכוז 7 או 10 תחנות.
במקומות שהנחלים מאוד שטוחים,
כמו הירקון, טחנו בשיטת המגלש הכוללת סחרים ובריכות הרמה. המים עברו במנהרה תת
קרקעית ויוצרו שיפוע במגלש סגור ההולך וצר.
פה נתגלו לפחות 6 מערכות
כאלה, שישה מבנים, שבכל אחד מהם פעלה טחנה אחת (יש האומרים שהיו כאן 7 טחנות).
העבירו את הזרם פה במנהרה תת קרקעית שהפעילה את ששת המגלשים.
עבדו עד מאורעות המרד הערבי,
אז הבריטים הוציאום מכלל שימוש וגם שינו את תוואי הזרימה של הירקון.
על המים נופר צהוב. ככל
שהנופר צעיר יותר, יש לו עלים שדומים לפקעת ומלאים באוויר והם שמשטחים אותו על
המים.
פילבוקס בריטי: כחלק ממערכות טיגארט (נקודה אסטרטגית של מקורות מים
וגשר מסילת הברזל).
הירקון הנקי: אזור שקרוב לנביעות ומגודר כדי שלא ילכלכו אותו.
מקום זה הוא צומת המים של
שני מפעלי המים הגדולים של ישראל: מקורות, התופסת את רוב 220 המליון קו"ב
בשנה של הירקון (מ-2,200 מעיינות..) ואזור התעשייה נעמן הכולל את קוקה קולה.
כפר הבפטיסטים
קהילה מארה"ב שרכשה
האדמות בשנות ה-30. בתחילה ניסתה להתבסס על חקלאות אך בהמשך הפכה לאתר קייטנות
ונופש לקבוצות נוצרים מכל העולם.
זו קהילה פרוטסטנטית, ששמה
דגש לסקרמנט הבפטיזם הטבילה. בניגוד לרוב
זרמי הנצרות, המחייבים טבילה עד גיל 7, הבפטיסטים מאמינים שזהו אקט שאדם צריך
לעשות מבחירה בבגרותו, ולכן הטבילה נעשית בגיל 16-20.
אפולוניה
היוונים הקדיש ולאפולו
והרומאים ככל הנראה המשיכו.
שרידים ביזנטיים ובעיקר צלבניים.
חפיר המצודה: העיר הצלבנית שהייתה כאן השתרעה על לא יותר מ-90
דונם ואילו העיר הביזנטית הגיע ל-280. הצלבנים התבצרו בשטח מינימלי בגלל שהיו תחת
איום מתמיד.
דגם המבצר: בתוך חפיר ובחומות כפולות. רואים בדגם את החפיר
והגשר, שתי החומות, דונג'ון ושני מגדלי שער. כל אלו נמצאים בתוך העיר שגם לה,
מסביב, היו חומה וחפיר.
הכניסה למצודה הפנימית היא
דרך גוש אדמה גדול שמילא את החפיר במשך 800 שנים שעברו מאז. בימי הצלבנים היה גשר
עליו עלו. הגשר נבנה במכוון בזווית לשער כדי ליצור פיתול לאויב. היה בנוי בחלקו
עץ, והוביל לקיר שחייב פנייה ימינה לכיוון השער כדי לכסות כמה שיותר שטח הריגה בין
החומות.
בניגוד לבייברס, צ'אלח לא
הצליח לשבור את לב הארי ב-1191 בסמוך ליער ארסוף.
בייברס מוטט ב-1265 את ההגנה
של העיר ע"י הגעה אל מתחת לחומה החיצונית עם קורות עץ אותם דחף בחלקים מתחת
לחומה, שרף אותם כמה פעמים עד שנוצר חור גדול שממוטט חלק מהחומה. לאחר
שההוספיטלרים נכנעו, בתמורה לחייהם, הוא ציווה עליהם לשרוף את המקום ואח"כ,
אופס, הרג אותם בכל זאת.
שרידי המבצר הפנימי: האומנות שחזקו את הגשר, שרידים של החומה החיצונית
וחלק מאבני הכורכר המקוריות של השער (וקו שחזור).קיים בשטח ציר ממתכת וסימני
בריחים של השער. שימוש משני בעמודי שיש ביזנטיים עם כותרות.
הדונג'ון הגיע ל-10 מ', נהרס
ונפל לים. רואים תנורי בישול, רפקטוריום, מטבח ומטחנה לקמח מאבני בזלת.
פיר, שכרגע חסום, והיה ככל
הנראה פיר מילוט.
בדרך החוצה עוברים דרך כבשן
סיד (כברה) ובחוץ ישנה שארית של מפעל הזכוכית הביזנטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה