הר סדום וים המלח

הגורמים לירידת מפלס ים המלח

קצב הנסיגה של קו המים הוא מטר בשנה. ב-1932 עמד גובה מפלס ים המלח על 390- ב-1978 הוא ירד ל-400 ו-2010 ל-424.

יש גם גורמים טבעיים, בעיקר כתוצאה של כניסת מי שיטפונות ולכן היו בהיסטוריה תנודות בין חורף וקיץ אבל השינוי העונתי לא עלה על מטר וחצי ותמיד איזן את עצמו.

בעשורים האחרונים גם ישראל וגם ירדן משתמשים במים: סכר דגניה וסכר הע'ור ב-64' שסוכר את הירמוך. הירדנים גם חסמו בסכרים נחלי איתן רבים שזרמו לים המלח מהירדן הדרומי - היבוק, והכופרינג'ה וישירות לים המלח - ארנון, חסא, חודירה, אבן חמד...

בריכות האידוי של מפעלי ים המלח.

מספיקה ממוצעת של 1.75 מיליארד מ"ק בשנה שזרמה אליו בעבר, נותרה כיום רק 0.25 מיליארד מ"ק בשנה. הירידה גורמת לבעיות רבות - נדידת מעיינות, התרחקות קו החוף, שינוי במיקום בתי גידול, היווצרות בולענים, שינויים במבנה הקרקע, שינוי בזרמי הים. שינויים אלו משפיעים מאוד על מערכות התחבורה, התיירות, ההתיישבות והטבע באזור... 

 

הדרכת אוטובוס מאלמוג לעין גדי:

קלי"ה - האתר הראשוני של מפעלי ים המלח (1934) ולאחר מכן מחנה ירדני. היאחזות שהפכה לקיבוץ מיד לאחר מלח"ש.

אבנת - היאחזות נחל שאוזרחה.

קומראן - מערות רבות בהן התגלו מרבית המגילות הגנוזות של מדבר יהודה.

סלע ה-PEF - ב-1865 סימנו על הסלעים את גובה מפלס ים המלח כ-392.

כביש ים המלח - הישן הגיע רק עד עין פשחה. ב-1968 האריכו אותו לנחל דרגות ורק בשנות השבעים חוברה עין גדי עם הצפון בכביש.

 המשמעות של חיים באזור ללא החיבור לצפון.

 

קידוח חדש במרכז ים המלח - לעומק של 500 מטר אמור לתת אינפורמציה בעיקר האם השינוי האקלימי הוא מעשה ידי אדם או טבעי.

חלוקי הנחל - מצויים במקום רבים ופחוסים כיוון שהוסעו לאגם ועוצבו ע"י פעולת הגלים ונשחקו בדרך בעיקר למעלה ולמטה ולא התגלגלו כמו בערוץ. מאז ניתוק האגם הדרומי של ים המלח (1980) השתבשו מאוד זרמי הים, הנחלים לא מספיקים למלאם בחלוקים והם נותרים בוציים.

 

לאגונות ים המלח והפקת המלח

בעבר היו זרמים חזקים והצפות של ים המלח מעבר לסוללות שנוצרו במגע מניפות הסחף עם האגם. מים היו נכלאים בין הסוללה ובין הים והיו נוצרות לאגונות רדודות שלאחר התייבשותן קל היה להפיק ולאסוף מהם מלח. בעבר היה למלח תפקיד חשוב ביותר בשימור מזון וידועה תקופה במאה ה 3 שבאימפריה הרומית הייתה אינפלציה חמורה של המטבע והצבא דרש לקבל את המשכורת במלח במקום בכסף.

חשיבות המלח הייתה כה גדולה שהנביא יחזקאל מחריג את גופי המים הקטנים שבהם יש מלח מחוץ לחזון החורבן שלו (יחזקאל מ"ז).

 

ימת הלשון - חיברה את כל הבקעה מחצבה בדרום ועד צפון הכנרת. בשיאה הגיעה למפלס של 160 מתחת פני הים. התקיימה עד לפני 12,000 שנים, סוף עידן הקרח האחרון. על המדרון מצד מערב מעל כביש 90 נראים פסים אורכיים. אלו הם קווי חוף קדומים של ימת הלשון.

 

הפקת האספלט מים המלח

בקרקעית ים המלח קבורים נפט וגז שלא ברור עדין מהי הכדאיות הכלכלית בהפקתם.

אספלט הוא משאר של נפט ובים המלח יש הרבה מאוד הנפלט לחוף. האספלט היה בעבר (ועדין) חומר חשוב ביותר.

שימושים: חניטת גופות, תרופות (מפיקים ממנו את המשחה איכתיול לפצעים), עטיפת חיצים, איטום אוניות, חומר מלכד לבניה, אטימת בארות, תאורה, כבישים.

 

תהליך יצירת הבולענים

הבולען הראשון הופיע ליד הכביש בנוה זוהר בסוף שנות השמונים. מאז נפערו מאות ולאחרונה גם בצד הירדני.

הסיבות להיווצרות הבולענים:

קו המגע בתת הקרקע בין מי התהום המתוקים למלוחים זז כתוצאה מנסיגת ים המלח.

באופן רגיל צפים המים המתוקים על המים המלוחים הכבדים מהם.

כל עוד מפלס ים המלח היה גבוה מגע המים המלוחים במי התהום היה גבוה. החל משנות השמונים החריפה תופעת נסיגת המפלס של ים המלח.

דחיקת המפלס המלוח ע"י המים המתוקים הביאה למצב שבו המים המתוקים המיסו שכבות מלח בתת הקרקע וכך נוצר גירעון בתת הקרקע שגורם לקריסת הקרקע פנימה ויצירתם של הבולענים. 

 

תוכנית עיר מצדה ועיר חבר

לפני שלושים שנה בערך סומן איזור מצדה כאזור לפיתוח מלונות. התקבלה בשנות ה-80 למרות התנגדויות רחבות ויוסי שריד בשבתו כשר איכות הסביבה החליט למצוא מקום חלופי.

אלי רז הציע את מניפת הסחף של נחל חבר. נבנתה במוצא נחל צאלים תחנת טרנספורמציה גדולה לחשמל שעתידה הייתה לשמש את איזור המלונות אך החרפת תופעת הבולענים במניפת הסחף של נחל חבר בשנות התשעים מנעה ביצוע התוכנית.

בתמ"א 13 (תוכנית המתאר לים המלח וחופיו) מוגדר כיום כל האזור הנצפה ממצדה כאזור שימור רגיש  והערך הכלכלי לשמירתו כשטח פתוח הוא גבוה מאוד.

אבל את תחנת הטרנספורמציה בנחל צאלים (גם עבור תחנת השאיבה של תעלת ים המלח) עדיין לא הזיזו.

 

חניון מצדה מערב

חוואר הלשון הוא משקע של ימת הלשון וניתן לראות משארים של הרי שולחן שנוצרו מבליית המים.

הקווים האפורים הנראים בתוך החוואר הם אספלט שעלה בשברי משנה כעין דייק ולא תמיד בגושים כפי שהוא עלה מהים.

 

תחנת תצפית על בריכה 5 - בעיית ההצפה של אזור המלונות

מפלס ים המלח ירד בעבר מ-399, שפירושו ניתוק האגן הדרומי הרדוד מהצפוני העמוק.

האגן הצפוני הרוויח בעבר מהניתוק כי הוא איבד 40% משטח הפנים שהיה מאדה ממנו מים.

למעשה בעבר לפני התערבות האדם היה האגן הדרומי ווסת שלא נתן למפלס לעלות ולרדת הרבה כי הוא אידה הרבה מים במקרה של מפלס גבוה והוריד שטח פנים גדול המאבד מים במקרה של מפלס נמוך.

מפעלי ים המלח הוקמו בשנות השלושים בקלי"ה שבצפון ים המלח, אך בשל בעיות של הפקה הועברו לדרום. ב-1978 ירד מפלס ים המלח מתחת ל-400 והאגן הדרומי ניתק מהאגן הצפוני. כדי שיהיו מים באגן הדרומי הוא נסכר בסכר ונחפרה אליו תעלת הזנה מהאגן הצפוני המזרימה אליו מים בגרויטציה.

בריכה 5 שעליה יושבים המלונות של נווה זוהר היא בריכת מים מלאכותית של בריכות האידוי של

מפעלי ים המלח.

עליית המפלס בבריכה 5 - כתוצאה משקיעה של מלח בישול בבריכה 5 עולה בכל שנה המפלס שלה ב-20 ס"מ ומצריך הגבהת הסוללות של הבריכה.

הגבהת הסוללות גורמת בעיות לבתי המלון ובנוסף חודרים מים ליסודות בתי המלון ומסכנים אותם.

הפתרון שנוסה לבעיה היה הכנסת קיר מתכת לאדמה שיחצוץ בין המלונות לבין בריכה 5 . הפתרון לא עבד ולכן הקימו שורה של מאות משאבות השואבות מים מאזור המלונות חזרה לבריכה. המשאבות באזור המלונות מוסוות בפסלים סביבתיים.

הוקמו סוללות בתוך הבריכה כדי לאלץ את המים לזרום בסירקולציה וכך למנוע היווצרות של פיטריות מלח על גוף המים שבעבר הקטינו מאוד את האידוי.

מפעל ים המלח הירדני הוקם בהסכמת ישראל ובינו לבין המפעל הישראלי יש חיץ של 400 מטר שבו זורקים תימלחות.

עקב הקמת בריכות האידוי הדרומיות והבריכה התפעולית (בריכה 5) שונה תוואי נחל הערבה שכיום נשפך לאגן הצפוני ולא כמו באופן טבעי בעבר לאגן הדרומי.

 

סמוך לבניני המועצה האזורית תמר בנווה זוהר: גלי אבנים לסימון דרכים

הסוחרים הרומאים נהגו לערום אבנים לפני שיצאו לדרך ארוכה כסימן להצלחה. ערימת האבנים נקראה מרקוליס (ע"ש מרקיורי אל הסוחרים). כך הוקמו גלי אבנים בראש מעלות קשים וכך הם הפכו לסמני הדרך. 

מנקודה זו יצאה דרך ראשית שניצלה את הפרצה במצוק ההעתקים לכיוון בקעת ערד. עיקר הסחורות שהובאו מים המלח בדרך זו היו מלח ואספלט.

 

בנסיעה להר סדום

נחל חימר הוא הנחל עם אגן הניקוז הגדול ביותר במדבר יהודה. מפעלי ים המלח סכרו את הנחל כדי ששיטפונות לא יציפו את הבריכות וכדי להשתמש במים לשטיפת המלח.

 

אשת לוט, היווצרות הר סדום

הר סדום הוא גוש מלח ענק הבולט מעל פני השטח מכיוון שהמלח הוא בעל חומר מסיס.

ה"בור" שבתוכו נמצא ים המלח נוצר מפעילות הבקע הסורי אפריקאי ועומק הסדימנטים ששקעו באגן הדרומי מוארך ב 12 ק"מ בעוד עומק המשקעים באגן הצפוני (הצעיר יותר) הוא 6 ק"מ בלבד.

בעבר הגיאולוגי היה הים מחובר לימת הלשון. גוף המים היה רדוד מאוד ושקעו בו קילומטרים (עובי) של מלחים במשך מיליוני שנים. בשלב השני התנתקה ימת הלשון מהים ואז שקעו בה דברים אחרים (חוואר הלשון לדוגמא) ומלמעלה נוצר לחץ על שכבות המלח.

למלח תכונה שהוא הופך להיות אלסטי כשמופעל עליו לחץ מלמעלה וחום מלמטה. המלח בשכבה התחתונה של ימת הלשון הפך להיות אלסטי ועקב המשך הלחץ מלמעלה החל לנדוד לשוליים של "הבור" .

מכיוון שהשיפוע בצד המערבי של הבקע (ישראל) הוא מתון יותר מהמזרחי (ירדן) נדחס המלח לצד המתון יותר ובסופו של דבר עם המשך הלחץ עלה כלפי מעלה והתקשה.

התרוממות הר סדום הייתה בזמן היווצרות ימת הלשון.

בהשפעת הקרקעית המתרוממת אל השוליים, או בהשפעת הדחיסה שנוצרה שם, התרוממו שכבות המלח בצורה אנכית. בתוך כך, הבקיע גוף המלח המתרומם את סלעי תצורת עמורה שכיסו אותו, הגיח מתוכם בזמן קיומו של אגם הלשון ונחשף אל מימיו.

רק לאחר שיבש אגם הלשון, יכולה היתה מסת המלח המתרוממת לצבור גובה וליצור את רכס הר סדום של היום, כאשר היא נושאת על גבה את השאריות הבלתי מסיסות המהוות סלע חיפוי למלח ושרידים של חוואר הלשון. שרידי חוואר הלשון על הר סדום, מורמים כדי 70 מ' מעל מקביליהם בסביבה ומייצגים 70 מ' התרוממות של הר סדום מאז שהונח לו מאגם הלשון. אגם הלשון חדל מלהתקיים לפני 12,000 שנה וקצב התרוממות של הר סדום מאז הוא כ-6 ולעיתים אף 9 מ"מ לשנה.

סגנון המסת המלח השתנה מאז נעלם אגם הלשון. במקום מישור המסה שמתחתיו מלח ומעליו מצטבר סלע חיפוי, מתנקזים מי הגשמים לקווים ולנקודות תורפה כגון סדקים ומישורים בין שכבתיים והצטלבויות שלהם, ומחלחלים פנימה אגב המסת המלח ויצירת מערכת ניקוז תת-קרקעית, הכוללת ארובות, מנהרות ומערות נטיפים. מישור ההמסה האחרון לחייו של אגם הלשון נשבר, משום שכל שכבה מרימה את חלקה בו בקצב שונה, גם סלע החיפוי הנמצא מעל סובל עיוותים.

פני השטח של ההר מבותרים על-ידי נחלים רבים קטנים, ויוצרים נוף הקרוי ביתרונות. מסיסותו הגבוהה של המלח הבונה את ליבו של הר סדום שמתחת לאותה שכבת-גג, השפיעה על צורות הנוף הקיימות בו, אשר כמעט אינן מצויות במקום אחר בארץ, כמו ארובות ומערות המסה. כאשר אתה עובר ליד הר סדום בעת שיטפון, אתה מגלה להפתעתך שמים גולשים מההר לא רק בנחלים, אלא גם מתוך כל חור, נקב ומערה, הקיימים בקירות המלח והגבס.

 

שרידי מחצבת המלח

בעבר ניתן זיכיון לשוקרי דייב לכרות במקום 1925-1927. לא היה כלכלי לכרות מלח במקום מכיוון שבמכרה המלח לא היה נקי מספיק לשימוש בני אדם והתאים רק לשימוש לליקוק של בהמות וסוסים, לכן הוא נסגר אחרי שנתיים.

 

השם סדום קדמה ובית הערבה:

משה נובימייסקי בנה את בריכות האידוי בדרום ים המלח ב-1934. הציע להקים קיבוץ תעשייתי שישב בצאפי (ירדן) ויעבוד במפעלים.

האנשים שעבדו במפעלים קראו לעצמם גרעין קדמה, ישבו 7 שנים במקום אך לא הורשו ע"י הבריטים להקים ישוב, לכן הקימו את קדמה במישור החוף.

בית הערבה - ב-1939 הוקמה כמושבה לגידול ירקות עבור מפעל האשלג הישראלי למרות האיסור על הקמת ישובים חדשים.

ניצול משאבי ים המלח - בשלב הראשון מוציאים את האשלגן בתמלחת השארתית מוציאים (שלב 2) את הברום ומתמלחת הברום מוציאים את המגנזיום.

 

הר סדום ומישור עמיעז

מישור עמיעז היא קרקעית אגם הלשון שהורמה ע"י הר סדום. בקידוחים התגלו שכבות מלח בעומק 6 ק"מ.

חלוקי הנחל בראש הר סדום הגיעו לשם עם התרוממות ההר כי היו במישור חוף האגם.

מערכת הניקוז בהר סדום היא בעיקרה תת קרקעית.

חוואר הלשון - משקע אגמי שבו נראות שכבות לבנות דקות. השכבות הבהירות יותר (לבנות) הן משקע קייצי היות והתמלחת בקיץ רוויה בארגונית. שיטפונות החורף בנחלים שזרמו לים המלח הביאו הרבה חרסיות ואז החוואר שהיה שוקע היה אפור יותר. כיום אין יותר שקיעה של ארגונית כל שנה כפי שהיה  בימת הלשון.

 

תצפית הכפתור הלבן

הפינה הדרום מזרחית של ים המלח היא השחונה ביותר.

צוער היא העיר היחידה שלא נהפכה בסיפור לוט. מופיעה במפת מידבא. מרמת מואב יורדים הרבה נחלים אבל אין מישור חוף חוץ מצאפי (צוער כיום).

אקלים חם וריבוי מים (ואדי חסא) ושטח יצרו התיישבות צפופה בעבר באזור צאפי. בשנים האחרונות עקב תנאי האקלים החם נדחקו למקום המוכה קדחת אנשים נרדפים כמו הע'וארנה.

נחל בנות לוט יורד מתצפית הכפתור הלבן לכביש 90 לאשת לוט

בנחל ניתן למצוא פצלים (חרסית שעברה הידוק) שבתוכה נכלאו אורגניזמים שונים שחיו בגוף המים המתוק ונכלאו בבוץ הקרקעית לאחר שגדלו בו בחלקים הרדודים.

חרסית כהה מייצגת סביבת מחיה לא מאווררת וללא חמצן.

אבן חול אדומה מייצגת סביבה מאווררת עם הרבה חמצן. היות והצבע האדום הוא תחמוצת ברזל שהתחמצנה (בדומה לחלודה).

 

ארובות המסה ומערות בהר סדום

בהר סדום יש מערות רבות וארובות המסה בצורת פעמון ובורות.

המים מחלחלים לאורך סדק בתפר שבין סלע החיפוי למלח וכך נוצרת ארובה אנכית. המים מחלחלים למפלס מי התהום ובגלל שהם פחות מלוחים ממי התהום הם זורמים אנכית עד עד שמגיעים למי התהום ואז ההמסה היא אופקית. מערכת המערות שנוצרת היא מערכת של מפלסים אופקיים (גובה מי התהום בכל תקופה) המחוברים ביניהם בארובות המסה אנכיות.