כורזים
יישוב יהודי שראשיתו במאה ה-1 לספירה מתקופתו של ישו או
אפילו לפני לפי הברח"ש אך אין לכך עדויות ארכיאולוגיות. בברח"ש יחד עם
שלושה כפר נחום (ובית צידא?) אותם ישו קילל. מוזכר שנעשו שם ניסים רבים אבל לא
חזרו בתשובה - ואכן מסביב שממה והמקום נטוש. בהמשך המקום מוזכר בתלמוד הבבלי כמקום
שבו גדלה חיטה משובחת ואם היה קרוב לירושלים היו לוקחים משם חיטה כמנחה לביהמ"ק.
חפירות מעידות שהיישוב היהודי התקיים עד המאה ה-8 לספירה.
במאה ה-17 התיישבו בו בדואים וקראו לו כרזה, זהו שימור
השם העברי שעזר במאה ה-20 לזהותה.
בכניסה קבר של שיח' רמאדן הקדוש למוסלמים והבדואים היו
עולים לכאן לרגל. לידו עץ אלון עתיק שהשתמר בזכות הקירבה לקבר. מייחסים את השיח'
לאחד מגיבוריו של צלאח א-דין למרות שהוא מתקופה אחרת. ב-48' עזבו הבדואים את הכפר
ועברו לכיוון סוריה.
רוב העצים כאן הם שיזף מצוי, לפי המסורת זהו העץ שמענפיו
הכינו את כתר הקוצים שלבש ישו. בלטינית סיזיפוס ספינה קריסטי פירושו - שזיף הקוצים
של ישו.
מבנה מגורים מפואר: נמצאו
באתר בתים גדולים, חלקם מפוארים שמעידים על קהילה מבוססת. ב-1962 נחשפו חלונות
כורזים - קשתות ושורות של חלונות הממוקמים בתוך המבנה ולא בקיר הפונה החוצה, תופעה
שהתגלתה לראשונה כאן שנמצאה מאוחר יותר גם בגולן. מכיוון שחלונות כורזים נמצאו
בסביבה בזלתית ומיעוט בעצים, מעריכים שהם שימשו כתמיכה לתיקרה שהייתה מורכבת
מלוחות אבן. בהמשך נמצאו שרידים של מקווה מקורה בלוחות אבן. המקווה קרוב
לביה"כ וגם בגלל גודלו מעריכים שהיה ציבורי. בסמוך אליו אוצר - חלל נוסף למים
שאובים מהם ניתן להוסיף לבלתי שאובים שבמקווה עצמו.
ביה"כ
מדרגות בכניסה, נמצא בבתי"כ רבים. סימן של יצור
מכונף שנשמר בחלקו, כנראה, נשר, מתחת לקודקוד הגמלון שבחזית.
מתוארך למאה ה-3 והיה בשימוש כנראה עד המאה ה-8. הריצוף
בפנים עשוי אבן ומסביב בנוי מבזלת. עמודים בצורת ח, אולם תווך המזכיר דגם של
בזיליקה. התפילה נעשתה לכיוון ירושלים, בכיוון הכניסה. כנראה הייתה תיבה ובה ארון
הקודש שכעת נראה שחזור שלה.
קתדרת משה
הממצא המפורסם, כיסא עשוי מבזלת. השם מוזכר בברח"ש
כשישו מבקר את הפרושים ואומר שהם היו יושבים על כיסא משה. מוזכר גם בפסיקתא דרב
כהנא אך לא בשם קתדרת משה. נמצאו כיסאות דומים במקומות אחרים ולכן ההנחה שהכיסא
שימש את החכם, הנכבד, נותן הדרשה.
הכיסא כאן הוא שיחזור והמקור במוזיאון ישראל.
על הכיסא כתובת בארמית המזכירה שם אדם וברכה. ייתכן
שהתורם, ייתכן שהחכם.
עיטורים רבים שעברו איקונוקלזם - השחתה ע"י
מוסלמים. עיטור של מדוזה מהמיתולוגיה היוונית, עדות להשפעה הלניסטית. עיטורים
נוספים - דמויות עם גפנים שמזכירים אולי את דיוניסוס וביצים ורמאים.
הר האושר
דומוס גלילאה - מרכז קתולי בינלאומי שהוקם ע"י פלג
של הכנסייה הקתולית המנסים להחיות את רעיון הלמידה בדרך לאמונה.התנועה קמה בספרד
סביב וועידת וותיקן 2 שהכניסה סובלנות לנצרות. המרכז גם מדגיש את הקשר בין הנצרות
ליהדות, ישנו מבנה המזכיר בי"כ עם ספר תורה. בשנים האחרונות המרכז הפך
לפופולרי עבור ישראלים המגלים את הקשר בין הנוצרים ליהודים.
הכנסייה מנציחה לימוד שישו לימד, חלק חשוב בפעילותו.
הדרשה על ההר היא החשובה ביותר ומתוארת רק בבשורה על פי
מתי - 8 משפטים ופסוקים המתחילים במילה אשרי.
מזכיר את מעמד הר סיני, פרשנות ישו לנושאים השקשורים
לעשרת הדיברות: העניים והמסכנים הם המבורכים, הלומדים שירדפו בשל אמונתם יזכו לשכר
בעולם הבא. מוטיב חזק של אהבה אוניברסלית כלפי כולם וכלפי השונאים.
במאה ה-4 בנו כנסייה לא גדולה שהנציחה את הדרשה על ההר מעל
מערה שחרבה בתקופה המוסלמית הקדומה. נמצאה בחפירות הפרציסקנים ב-1935 שהחליטו
לבנות כנסייה מודרנית במעלה אותו ההר במרחק כמה מאות מטרים במטרה להדגיש את הנוף.
נחנכה ב-1938.
אנטוניו ברלוצי, משלב גם פה את הסיפור במבנה תוך דגש
לסביבה הטבעית האמורה לתת השראה.
המבנה מאבן בזלת וטרוורטין שהובא מרומא - שילוב של סלע
מקומי עם הסלע המיובא. כיפת נחושת ירוקה שצבעה משתלב עם הכנרת וצבע העצים שמסביב. מרפסת
תצפית לכל הכנרת.
הדגשת 8 פסוקי האשרי: מבנה מתומן מרכזני בנוי סביב מוקד.
כיפת הכנסייה מצופה פסיפס מוזהב עם נגיעה של כחול, מוטיב אופטימי שחוזר אצל
ברלוצי. כאן השילוב בין הזהב לכחול אמור לסמן את מלכות השמיים. מתחת לכיפה 8 קירות
קטנים שתומכים בה. על כל אחד מהקירות חלון וויטראז' המכילים את הפסוקים בלטינית.
על הדלת של הטברנקל (המשכן) סלסלה עם כיכרות לחם ודג. הדג
בנצרות הקדומה היה סמל סמוי לישו (דג=איכטוס=ישו המשיח גואל בר"ת).
על ריצפת הכנסייה פסיפס המחולק ל-8 חלקים,7 חלקים
מייצגים את 7 המידות הטובות אליכן כל נוצרי צריך לשאוף: תבונה, חסד, צדק, תקווה, אמונה,
כיבוש היצר וגבורה. החלק ה-8 של הפסיפס נמצא בדיוק מתחת למזבח ועליו כתוב 'השבח לך
כריסטוס'. במקור (עד שהוסרה בשנות ה-70) הייתה כתובת שמנתה את השנים של שלטונו של
מוסוליני, ברלוצי היה פאשיסט.
הכנסייה אינה פונה למזרח אלא לדרום, לכנרת.
בקעת טבחה, כנסיית הלחם והדגים
אזור פורה בדגים. אינה מוזכרת בברח"ש אבל בגלל
קירבתה לכפר נחום סביר שחלק ממרחב פעילותו.
המילה היא שיבוש של מילה יוונית שמשמעותה 7 מעיינות. חוקרים
מציינים את המקום כנקודה בה קרא ישו לדייגים שיבואו איתו וידוגו נשמות במקום דגים.
הביקור בכנסייה לכל הזרמים, מוחזקת ע"י בנדיקטנים (קתולים)
דוברי גרמנית (היושבים גם בדור מציון).
משמאל לכניסה אגן טבילה חצוב בסלע בצורת צלב שיובא
מחברון ומתוארך למאה ה-5 לספירה.
נס הלחם והדגים: 5000 איש עם חמש כיכרות לחם ו-2 דגים
אותם הפך ל-12 סלעים מלאים באוכל (כמספר שבטי ישראל וכמספר השליחים). הנס שמתואר
באופן מלא בכל ארבעת האוונגליונים. הלחם מסמל את ישו הנותן את עצמו. מכאן טקס
סעודת האדון.
נבנתה במקום הזה כנראה בגלל נוחות: הקירבה לכפר נחום
שהוא המקום החשוב. הגיוני שהנס קרה בצפון הכנרת, באיזור בית ציידה או אפילו בחוף
המזרחי.
הכנסייה הראשונה כאן נבנתה סביב 350. הוקמה ע"י
יוסף המומר מטבריה ששאף לבנות כמה שיותר כנסיות במרחב הגליל ולנצר כמה שיותר אנשים.
הפך למוכס, ידיד הקיסר, בזכות סייעו להפצת הנצרות.
סביב 480 בנו מחדש גדולה יותר, הפעם מרטיריוס, הנזיר
המצרי שהפך פטריארך ירושלים.
שתי איקונות: של יוסף וגדולה יותר של מרטיריוס הלבוש
כבישוף ומחזיק מבנה גדול יותר מזה של יוסף.
מתחת למזבח סלע קדוש שהיה חלק מהכנסייה הביזנטית עליו
הניח ישו את הלחם והדגים לפני שהכפיל אותם.
פסיפס חשוב ומהמפורסמים ביותר נמצא למרגלות המזבח: 2
דגים ומעליהם סלסלה ובה 4 כיכרות לחם. את הכיכר החמישית כנראה הניחו על המזבח.
הכנסייה כיום משוחזרת, בנוייה מגיר למרות שהקדומה הייתה בזלתית
(בפנים חלק מבזלת).
הניסים המיוחסים לישו בכנרת: הליכה על המים, השליחים
הראשונים, הרגעת הסערה בים, גרוש השדים, נס הדיג, התגלות לתלמידיו לאחר מותו.
בכורת פטרוס/מנסה כריסטי
מנציחה את התגלות ישו ל-7 מתלמידיו אחרי התחייה ולפני
העלייה לשמיים. המקום בשל קירבתו לכפר נחום. האתר הנוצרי היחיד שמאפשר גישה למי
הכנרת.
ההתגלות התחילה בלילה ותלמידיו לא זיהו אותו בהתחלה. רק
לאחר שעשה את הנס זיהו אותו: אחרי לילה שלם שלא תפסו דגים פתאום הרשתות התמלאו ב-153
דגים (כל דג מסוג שונה) והרשת לא נקרעה.
מנסה כריסטי - שולחן המשיח, כי פה אכל ביחד עם תלמידיו ארוחה
שהוא הכין.
בתוך הכנסייה ישנו סלע גדול עליו חיכה ישו לתלמידיו.
מתכתב עם פטרוס-כיפא, ראשון האפיפיורים.
בכנסייה הזו מתחיל הסיפור שמסתיים בסנט פיטר אינגליקנטו
בירושלים. כאן כיפא חזר בתשובה והופך ל'רועה הצאן של המאמינים'. כלומר: אפילו אחד
מתלמידיו של ישו חטא וחזר בתשובה - לכל אחד יש תקווה.
בדרך רואים רשימה של כל האפיפיורים מפטרוס והנוכחי. מתחת
לסככות בגן ישנם פסיפסים המתארים את ביקור שני האפיפיורים.
מהמאה ה-2 עד ה-4 הייתה כאן מחצבה של אבן. ב-4 בנו כאן
כנסייה קטנה וב-5 בנו במקומה כנסייה גדולה יותר שהייתה קיימת ברצף עד המאה ה-13. ייתכן
ששרדה בגלל סגנונה הצנוע. היא הוחרבה ע"י בייברס ב-1263 ונחנכה ב-1933 כאשר הפרנציסקנים
מצאו שרידים ומעליהם בנו כנסייה חדשה.
המבנה משחזר רק את התוואי של הכנסייה הקדומה הבנוייה
מבזלת. הקיר הדרומי של הכנסייה מורכב בחלקו מאבנים עתיקות, השריד הביזנטי.
בחוץ סלעים שהטביעה שלהם היא בצורת לב משקפים את המסורת
שהתפתחה מהמאה ה-9 לפיה העמודים האלה מייצגים את 12 הכסאות מים הדין האחרון שעליהם
יישבו 12 השליחים שישפטו יחד עם ישו את 12 שבטי ישראל.
כפר נחום
אתר פנציסקני שיושב על היישוב היהודי.
בכפר נחום עבר ישו לגור אחרי שעזב את נצרת. מזוהה
בברח"ש כעירו של ישו. עשה בו ניסים רבים וקילל את האוכ' שסירבה להכיר בו.
היישוב בכפר נחום לא היה גדול והדייג היה מרכזי בו. נחשפו
כלים חקלאיים רבים וכנראה שהייתה גם תעשייה לייצור כלים מבזלת לחקלאות. ליד היישוב
עברה דרך מסחר חשובה, המסבירה את נוכחות שר צבא בנוסף למוכסים, גובי מיסים וחיילים
רומאים.
כפר נחום היה גבול שליטתם של הורדוס אנטיפס שקיבל את
הגליל ואיזור הירדן והורדוס פיליפוס שקיבל את הגולן. ייתכן שזו סיבת ישיבתו של ישו
שם: הורדוס אנטיפס היה זה שהרג את יוחנן המטביל וייתכן שישו חש בסכנה והחליט להתיישב
בקצה אזור שליטתו. בצד של הורדוס פיליפוס היו הרבה יישובים פגניים.
השם כפר נחום מופיע גם במדרש קהלת רבה.
הממצאים החשובים: ביה"כ הלבן ושרידי כנסייה ביזנטית
שבנוייה מעל חדר שהוא אולי ביתו של פטרוס. וגם: אבן מיל רומית שאדריאנוס מוזכר (מעיד
על קירבה לדרך חשובה), עמוד כותרת קורינתית עם מנורת 7 קנים על שלוש רגליים עם
מחטה וחלק משופר, עמוד, עליו כתובת בארמית לכבודו של יוצר העמוד בשם זבדי המתוארך
למאה ה-5. ייתכן שהתורמים היו צאצאי זבדיי - אביו של תלמידי ישו יעקב ויוחנן.
ביה"כ פונה לדרום ולא למזרח ומרובה בעיטורים
יהודיים. מוזכר במכתבי איגריה (צליינית שביקרה בארץ, בלבנט, במצרים ובאסיה הקטנה
בין השנים 381-384 לערך, ותיעדה את מסעה בסדרה של מכתבים בלטינית. המכתבים שרדו
בחלקם בעותק מאוחר שנכתב במאה ה-7 והועתק במאה ה-11).
ביה"כ בנוי אבן גיר בסביבה בזלתית, לכן מכונה הלבן.
זהו בית הכנסת הגדול והמקושט ביותר שנמצא עד ימינו מטיפוס גלילי. בין המאה ה-5-6,
לפי הפרנסציקנים נבנה בשלהי המאה ה-4 ושישנו מפלס מוקדם יותר שמתוארך למאה ה-1. מעורר
סקרות כי ישנו חוסר התאמה בין סגנון בנייתו לזמן בנייתו. ייתכן שהוא ספוליה ושבמקור
נבנה במאה ה-3 בסביבה גירנית.
הפרנסיצקנים זיהו ריצפה השייכת למאה ה-1, שישו היה בה,
אך לא ניתן להוכיח את זה.
ליד ביתו של פטרוס, מתחת לכנסייה המודרנית
כנסייה מתומנת מהמאה ה-5, שנבנתה מסביב למבנה קדום יותר
(כנראה מהמאה הראשונה) בעל חדר יחיד. מבנה זה נקבע במסורת הנוצרית כביתו של פטרוס.
הפרנציסקנים בנו באתר כנסייה חדשה בשנת 1990. במחצית הראשונה לספירה, התחוללו בבית
שינויים שאינם ניכרים בבניינים האחרים בכפר נחום. הרצפה טויחה מספר פעמים ונמצאו
עליה שברי מנורות, המעידים על אופיו המקודש של המבנה, בין השאר נמצאו למעלה ממאה
כתובות בשפות שונות. השם ישו מופיע בהן פעמים אחדות. הוא מכונה המשיח, האדון,
הנשגב ואלוהים. כן נמצאו סימני צלבים, סירות וסמלים נוצריים אחרים. גם השם פטרוס
הקדוש מופיע פעמיים.
במאה הרביעית חלו שינויים נוספים המעידים על חשיבותו
הגוברת. הבית הורחב, נוספו לו חדרים והוא הוקף במתחם שהפריד אותו משאר מבני העיר.
במאה החמישית התחולל השינוי החשוב ביותר והמקום הפך לכנסייה.
הבית נזכר מספר פעמים בברח"ש. פטרוס התגורר בו עם
חותנתו, שאותה ריפא. ידוע על קהילת יהודים מומרים, שגרו בכפר נחום והנזכרים במדרש
רבה.
כנסיית פטרוס נזכרת ע"י איגריה כדומוס אקלסיה - בית
פרטי שמשמש לתפילה. מעדותה עולה, שזיהוי ביתו של פטרוס נשתמר ע"י הקהילה
הנוצרית המקומית.
המקום נזכר שוב ע"י עולה הרגל מפלקנטיה במאה ה-6 שאינו
מדבר עוד על דומוס אקלסיה אלא על בזיליקה ואינו מזכיר עוד את ביתו של פטרוס, שהיה
מתחתיה.
כנסיית 12 השליחים
מנציחה ארועים שקשורים בישו באיזור כפר נחום ונמצאת
עדיין בשטח כפר נחום ההיסטורי. בחפירות שנעשו כאן בשנות ה-70 וה-80 נמצאו שרידים
של היישוב. נמצאו גם שרידים מהתקופה האיסלאמית הקדומה כמו למשל מטמון עם 280
מטבעות זהב מהתקופה האומיית.
נבנתה ב-1900 ומאז 48' ננטשה ונהרסה בהדרגה. אחרי 67'
החזירו את המבנה לשימוש דתי ושיפצו אותו בהדרגה. איקונה שחוזרת על עצמה: שני גברים
מתנשקים - פטרוס ופאולוס הנפגשים בפעם הראשונה כשפאולוס הופך להיות משונא לאוהב
ישו. מעל דלת הכנסייה ציור של יום הדין האחרון המצוייר בכוונה על קיר היציאה. רואים
את הצדיקים מגיעים ובראשם פטרוס עם המפתחות למלכות השמיים. ישו יושב על כיסא השופט
ומחליט מי הולך לגיהנום ומי לגן עדן.
בית ציידה
בית הדייגים. מוזכרת בין 3 המקומות שישו קילל וכמקום
מוצאם של פטרוס, אנדריי ופיליפוס שאחרי כן עברו לגור בכפר נחום. זיידה-דייג. אורכה
של הבקעה כ-5 ק"מ, בערבית בטטחה - אדמה שטוחה שטופת מים.
כורסי
מזוהה עם יישוב קדום שהתקיים מבית שני ותקופת המשנה
והתלמוד. פירוש השם בערבית - כיסא, ע"ש הבליטה בחוף שנוצרה משיפכו של נחל סמך
היוצרת דלתא שדומה לכיסא.
מקום נס החזירים. אחרי שישו השתיק את הסערה, הגיע עם
תלמידיו לחוף ופגשו אדם אחוז דיבוק ושדים רבים בתוכו. ישו הכניס בחזירים את השדים
ומרוב טירוף הם רצו למים והאדם היה נקי מהם.
ההשערה היא שבחרו את המקום הזה כי זהו המפגש בין העולם
היהודי לעולם הפגני.
המנזר והכנסייה נבנו במאה ה-5. המנזר היה גדול מאוד
ובנוסף לכנסייה היו מבנים נוספים כמו בתי מרחץ וחומה ששוחזרה בחלקה. גוש לבן שהוא
הסלע בו נפגשו ישו והאיש האחוז. בחלק הימני של הנרתקס יש ירידה לקריפטה ששם מצאו
כ-30 שלדי גברים, כנראה שימשה כמקום קבורה לנזירים ששירתו במנזר. בבזיליקה פסיפס
שמכיל מוטיבים מן החי והצומח שעברו איקונוקלזם.
בית בד שהיה שייך לכנסייה הביזנטית ושיחזרו כאן חלק
מהמתקנים.
המנזר חרב במאה ה-8 ברעידת האדמה של 749.
הצלבנים לא הכירו אותו והוא התגלה לאחר מלח"ש, בזמן
סלילת כביש מכורסי לרמה"ג.
ירדנית
אתר פרטי השייך לאתר כנרת שהקימה אותו ב-1980 בסיוע של
משרד התיירות. במקור יועד לפרוטסטנטים אבל כל הזרמים מגיעים לכאן לבקר ולהיטבל. זהו
אתר חלופי לקאסר אל יהוד. רעיון הטבילה - רוח הקודש שוטפת חטאי הנטבל ושל האדם
הקדמון.
הקתולים משפריצים מים על המאמין, האורתודוכוסים מוזגים
מים מעל ראשו ולפעמים נכנסים עם כל הגוף, הפרוטסטנטים נכנסים עם כל הגוף כולל
הראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה