שפלה מקראית - אמיר ברודה

המקרא בשטח

תל צרעה: עד 48' היה במקום כפר ערבי בשם סרעא שננטש אחרי מלחמת העצמאות והבית היחיד שנותר ממנו הוא בית המוכתר.

נעשה סקר ארכיאולוגי והתגלו חרסים בני התקופה.

העמק שמתחתיו נקרא שורק שפירושו 'גפן משובח'. בתנך מוזכרים בהקשרים רבים גתות וגפנים מהאזור. (האזהרה שקיבל שמשון, הברכה שקיבל יהודה).

ומה היום? היום יש באזור כ-30 יקבים.

בתנ"ך מצויין ששמשון קבור בין צרעה לאשתאול, כיישוב שמימין לתל (למרות שקברו מזוהה במסורת העממית בצרעה).

ההתאמה לתנ"ך מקבלת ביטוי בכיוון ההליכה: שמשון, לפי המסופר לנו, הכיר אישה פלשתית בעיר שנקראת: תמנה. תמנה מזוהה כתל בטש של ימנו, כ-10 ק"מ מכאן מדרום למושב טל שחר. נמצאת במדרון, ובתנ"ך כתוב "וירד שמשון תמנתה וירא אישה בתמנה מבנות הפלשתים".

ביהושע טו' י' - יא' יש פירוט רחב מאוד של האזור: "ונסב הגבול של שבט יהודה ... יָמָּה, אֶל-הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, הִיא כְסָלוֹן; וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה".

בתל תמנה גילו 12 שכבות ישוב, מהן 7 מהתקופה הכנענית, 4 שחרבו בתקופת הברונזה המאוחרת בשרפה עזה, עדות לאי יציבות שהייתה באותה תקופה בממלכת גזר.

תמנה הפלישתית מצטיירת כעיר בצורה ובנויה בצפיפות ונראה שניטשה לבסוף.

על יהודה כתוב שעלה תמנתה וחז"ל מסבירים שזו עלייה רוחנית - מהליכתו של יהודה תמנתה, נולד פרץ, וממנו נולד דוד המלך. שמשון, לפי ההיגיון הזה, ירד לתמנה לא רק באופן פיסי אלא גם באופן רוחני: הוא הלך אחרי עיניו ויצרו וביקש לשאת אישה פלשתית, דבר שהסתיים בהרג וצער.

הצומת שבה פנינו כדי להיכנס ליער נקרא צומת שמשון, וכאשר הקימו את יחידת המחץ של חטיבה 5 (גבעתי) במלחמת השחרור שפעלה באזור פלשת קראו ליחידה הזו שועלי שמשון על שם סיפור נחמד שקשור בו: כאשר לא הצליח שמשון לחזור לאשתו (אחרי שעזב אותה..) הוא לכד שלוש מאות שועלים והריץ אותם לתוך "בקמות הפלשתים, ויבער מגדי ועד קמה, ועד כרם זית..".

אגב, סמל חטיבת גבעתי היום, כולל בתוכו שועל.

שמשון שימש השראה גם למשה דיין שהרגיש שיום הדין הגיע במלחמת יו"כ וכינה את פרויקט הגרעין הישראלי (לפי מקורות זרים..): ברירת שמשון.

 

סיכום אזור גיאוגרפי: שפלת יהודה

אזור גבעות עגולות, בנויות מסלע קירטון רך, המשתרע ממערב להרי יהודה.

החלקים המזרחיים של השפלה הם הגבוהים יותר, שיאיהם מתנשאים ל-450 מטרים מעל פני הים. גבעות השפלה דועכים דרומה לעבר בקעת באר שבע.                                                                                                       

שיאי גבעות השפלה, באזור בית שמש ובית גוברין, מתנשאים לרום של 400 מטרים מעל פני הים. הגבעות משתפלות מערבה ובאזור שחריה הן מתנשאות לרום של כ-230  מטרים מעל פני הים.

שפלת יהודה בנויה בעיקרה מקירטון שנסחף בקלות ויוצר נוף של גבעות מעוגלות, בעלות מדרונות מתונים. לעתים קרובות מכוסים המדרונות בקרום סלע קשה יותר, הקרוי נארי. עובי הנארי אינו עולה בדרך כלל על עשרות סנטימטרים. מדרונות הקירטון אינם פוריים, ועל כן נטעה בהם קק"ל עצי מחט, שהם עצים פחות מפונקים. לעומת זאת, בגיאיות מצטברת אדמה פורייה, ועל כן אפשר היה לנצלם לנטיעת עצים רחבי עלים, דוגמת חרוב, תאנה וזית.

מאז ימי קדם ידע האדם לנצל את תכונות הסלע בשפלה לחציבת מערות, ששימשו למגוון רחב של מטרות כמו מגורים, בורות מים, מחסנים, בתי-בד ויקבים, גידול יונים וקבורה. מהמערות הגדולות, שצורתן פעמון, נחצב חומר גלם ששימש לבנייה. מחילות המסתור של בר כוכבא.

יישובים מרכזיים: בית שמש, בית גוברין, קריית גת. 

 

ישובים קדומים: (יש קשר בין נקודות היישוב לנחלים ותוואי הקרקע - רוב התלים ימוקמו סמוך לאפיקי נחלים).

בסקר ארכיאולוגי גילו ב-100 קמ"ר 380 ישובים.

 

באוטובוס - בדרך לתל צרעה בשביל הפסלים

דרך הגבורה - כביש המחבר את צומת חולדה אל צומת שמשון. נקרא לכבוד פורצי הדרך לירושלים במלח"צ. נסלל בדצמבר 1948 כנתיב חלופי לדרך בורמה ולכביש לטרון - שער הגיא ("הכביש הישן").

 

יער הנשיא ע"ש חיים וייצמן

בית הקברות עץ החיים - מקום קבורת גם זאב וילנאי. נולד בחיפה ולטענתו כשעלה לירושלים (ברגל) עבר בארץ שמשון, ובמקום זה החליט להתמסר לנושא ארץ ישראל. לכן חזר לכאן למנוחת עולמים.

פסלים שהוזמנו מיוצרים, עולים מברה"מ לשעבר בסיוע הקק"ל. פרויקט שהחל ב-82': קבוצה של פסלים הוזמנה לסמינר יצירתי במושב נס הרים. הסמינר נגמר, אבל כמה מהיוצרים הביעו רצון להמשיך וליצור ולנצל את המסגרת האמנותית ואת הטבע שמסביבם ולתרום למראה הסביבה.

 

תל צרעה - סיפור שמשון

על תל צרעה קבר המיוחס (כנראה בטעות...) לשמשון ומנוח אביו.

היה נטע זר בסביבה, ולכן שופט כל כך מיוחד על ישראל. השבט שלו, דן, ישב ברובו במקום אחר.

מלחמה של איש אחד בפלשתים, כי לשמשון לא היה שבט שילחם מאחוריו.

 

גת ודריכת ענבים

למרגלות המצפה מתחת לבית המוכתר עם הפנים לשביל המוליך לתל, מבחינים בגת - מתקן להפקת יין.

משטח דריכה עליו היו דורכים את הענבים ובהמשכו בור לאיסוף היין.

דורכים יחפים כדי לא למחוץ את הגלעינים בגלל מרירותם.

הגת משמשת מספר כורמים, ולכן בצדדים ישנם אזורי קיבול לענבים בזמן ההמתנה שהגת תתפנה. (בגת זו יש איזור אחד שנותר שלם). בתחתית המדור, ישנו חור המאפשר לתירוש - המיץ הראשון שנוזל מהענבים עקב הלחץ לצאת אל הגת. הבוצר יכול לנצל את ההזדמנות לטעימה ראשונה של המיץ.

המשנה קוראת למדור זה "משטח של עלים".

הגת נמצאת מחוץ לעיר, בשדות.

עמק שורק (שורק-סוג משובח של גפן) מופיע גם בברכת יעקב אבינו ליהודה. האזור משופע ביין ובגתות.

מדוע שמשון צריך להיות נזיר במקום שבו שפע כרמים וגפנים? מה עוד ששופטים אחרים לא היו נזירים? סיפורי הנשים...

את סיפור הולדת שמשון ותחילת פעילותו מתאים לקרוא בגת. המלאך מתגלה לאישה בשדה (באזור החקלאי). גם בהתגלות השנייה, זה קורה בשדה והאישה רצה לקרוא למנוח. 

אפשר להמחיז גם את שמחת הילדים המשחקים בגת ודורכים את האבנים. הילדים הצוהלים מזמינים את שמשון להצטרף, אך הוא נשאר בצד, שהרי הוא נזיר ומתרחק מן היין.

אפשר גם למזוג בגת יין או מיץ ענבים - אנחנו לא נזירים.

 

תל צרעה האם אכן זהו קברם של שמשון ומנוח אביו?

נמצאים למעלה על הגבעה - המקום מקבל דינמיקה בהתאם לשילוט הנמצא בקרבת הקברים.

נאמר בשופטים:  "ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו" (שופ' ט"ז 31).

ציון גיאוגרפי של הקבר מה עוד שלפי המסורת אין קוברים בתוך יישוב (למעט דוד המלך וחולדה הנביאה שבפירוש נאמר כי נקברו בעיר דוד), וכידוע ההתיישבות באזור הייתה על ההר, כי העמים באזור לא אפשרו לשבטים להתנחל בעמק.

 

תל בית שמש

בית שמש נזכרת בשמואל א ה' – ו' בתיאור החזרת ארון הברית שנלקח ע"י הפלשתים בקרב אבן העזר, נדד בין ערי הפלשתים אשדוד, גת ועקרון ולאחר שתושבי ערים אלו לקו בעפולים (טחורים), בקשו סרני פלשתים לדעת עם ארון הברית הוא הגורם לצרותיהם.

כאשר עומדים על התל ומביטים מערבה, ניתן לדמיין את העגלה נעה לאיטה בעמק, סרני פלשתים מאחוריה והחקלאים הישראלים מפסיקים את מלאכת הקציר ורצים בשמחה ללוותה עד בית חברם יהושע.

תולדות העיר מתקופת הברונזה ועד התקופה הביזנטית מעידות על חשיבותה ומעמדה בחבל ארץ זה. מראשית ימיה ועד למאה ה-15 לפנה"ס, היתה בית שמש ישוב פרזות. בתקופת הברונזה התיכונה 2 ועד למאה ה- 8 לפנה"ס, הייתה עיר מבצר ולמין ימי החיקסוס (המאה ה-18 לפנה"ס) היתה אולי מוקד פולחני חשוב, כפי שמעיד שמה וכפי שעולה מהיותה עיר כוהנים. גם החזרתו של ארון הברית והצבתו בבית שמש מעידים על היותה מרכז פולחני חשוב.

מאבק קשה על המבוא ההררי החשוב הזה התחולל בין אמציה מלך יהודה ליואש מלך ישראל. ניצחונו של יהואש אפשר לו לעלות על ירושלים או לאגוף אותה.

בימי אחז כבשו אותה הפלשתים וקרעו אותה מיהודה.

 

חיזוק נוסף לעובדה שבית שמש הייתה עיר ישראלית, הינו מציאת כ-6,000 עצמות בעלי חיים שמבדיקתם עולה ש-99% מהם הינם של בהמות טהורות. לא מצאו עצמות חזיר.

בית שמש אינה נזכרת לאחר מכן במקרא. היא שבה ונזכרת במאה ה-4 כעיירה קטנה, אצל אוסביוס באונומסטיקון. מאותה תקופה נחשפה בתחומי העיר החדשה, כנסייה קטנה. בימי השלטון הערבי בארץ ירד קרנה של העיר והיישוב בה פסק.

בתל, בשוליו ובסמוך לו, נחשפו עשרות שרידים המעידים על הישוב ששגשג כאן. בין השאר נחשפו מערות קבורה ומתקנים חקלאיים מימי המשנה והתלמוד ושרידי בתי עשירים עם רצפות פסיפס צבעוניות מן התקופה הביזנטית.

מה שרואים היא שורת אבנים גדולות שבעזרת הדמיון ניתן לראות את קו הבתים שמהווה מעין חומה ולדמיין את מבנה הבתים והגג.

במקום נמצאו תכשיטים. כמו כן נמצא "פיטס בעל שפת הצוורון" כלי לאכסון מים. זהו כלי ישראלי טיפוסי אך נמצאו ממנו כמויות קטנות מאוד.

 במלח"צ היה כאן מוצב של הצבא המצרי ששלט על המרחב שבין אשדוד והר חברון. במבצע יואב נותק הקשר בין שתי זרועותיו של הצבא המצרי, זו של החוף וזו של הר חברון, שהגיעה עד רמת רחל. במהלך המבצע ניצב כאן המשלט המשותף, שבו נחפרו עמדות ישראליות ומצריות במרחק של 60 מ' זו מזו. במבצע 'ההר' באוקטובר 1948, כבש גדוד 4 של הפלמ"ח את המשלט ואת הכפרים הערביים הסמוכים לו ובכך כיתר את הכוחות המצריים שהתבצרו במבואות הר חברון.

ב-1951 הוקמה כאן מעברת הר טוב, על שמה של הר טוב הסמוכה ולימים, התפתחה המעברה לעיר בית שמש.

בחפירות במקום ממצאים מתקופת הברזל I ו-II. (בנוסף ליד התצפית בחלק העליון שרידים של כנסיה ביזאנטית).

בור מים ענק ששימש את תושבי המקום התגלה באקראי דרך הפיר העליון. מצלמת הוידיאו שהוכנסה דרך הפתח, גילתה חלל בצורה של מעין צלב מסביב לפיר. צורת הצלב היא כדי שהבור לא יקרוס בגלל הבתים שמעל הבור (אין קשר לנצרות. הבור מתקופה קדומה יותר). בחפירות הבור נמצאו חרסים מתקופת סנחריב. לפיכך נראה שהבור נסתם בתקופת כיבוש סנחריב. (700 לפנה"ס)

בתוך הבור רואים שכבת טיח עבה. יש מקומות שרואים כ-10 ס"מ של טיח (לדוגמא כאשר נכנסים בדופן השמאלית) כמו כן ישנם טלאים ותיקונים ונראה שהבור עבר שיפוצים ותחזוקה מידי פעם.

 

תל עזקה - קרב דוד וגולית

30 דונם, בראש גבעה נישאה ממערב לעמק האלה, כקילומטר מדרום למושב זכריה.

שמו הערבי של התל הוא ח'ירבת תל זכריא.

נחפר ע"י הארכיאולוגים בליס ומקאליסטר ב-1899 מטעם ה-PEF.

כאמור, השם לא נשמר ולכן הזיהוי אינו ודאי. אבל מתאים מבחינת הממצאים הארכיאולוגיים.

 

ראשית היישוב בתל בברונזה הקדומה.

עזקה נזכרת במקרא בפרשת מלחמתו של יהושע בחמשת מלכי האמורי (יהושע י 10) ובפרשת הקרב בין דוד וגלית (שמ"א יז 1), והיא נמנית עם הערים שכבש סרגון ה-2 מלך אשור בעת מסעו ב-712 לפנה"ס על יהודה. כמו ערי מבצר אחרות בשפלה שוקמה עזקה לאחר מסע סרגון, וייתכן שהייתה למבצר השני בחשיבותו בשפלה אחרי לכיש.

 

עזקה נמצאת על גבעה גדולה ובולטת כמו אבן גדולה. היא גבעה קירטונית עם סלעי נארי מרשימים ויש בה הרבה מערות כולל מערות המפלט המפורסמות של הרי יהודה. יש מדרגות שהם די תלולות וסוללה  משופעת בנויה שכנראה לא טבעית אלא נבנתה על ידי אדם.

 

סנחריב כבש את האזור ב-701 לפנה"ס וכתב שכבש 46 ערים בצורות ביהודה כולל עזקה.

הייתה עיר יהודאית מימי שלמה ורחבעם שמזכיר את העיר ברשימותיו. רחבעם הצליח לבצר את ירושלים בזמנו ולהקים את המנהרה בירושלים מכיוון שהאשורים היו עסוקים במלחמה באזור עזקה.

שמה של העיר בא מפעולת העזיקה - איסוף אבנים גדולות, לעומת סקילה - איסוף אבנים קטנות. "ויעזקהו ויסקלהו".

 

עזקה נפלה בידי נבוכדנאצר מלך בבל במסע שסופו חורבן בית ראשון, יושבה מחדש בימי שיבת ציון והייתה מיושבת עד התקופה הביזנטית. תל עזקה נחפר בסוף המאה ה-19 בידי בליס ומקאליסטר, ובתום החפירה כוסו השרידים בתל בהתאם לחוק העות'מני.

במדרון המזרחי של התל יש מערכת מסתור מימי מרד בר כוכבא.

 

תצפית בתל עזקה

השפלה הנמוכה - כ-150 מ', הגבוהה - כ-350 מ' מעל פני הים.

הקו של תל עזקה - מצפה משואה מפריד בין השפלה הנמוכה לשפלה הגבוהה.

הקו שבין עזקה לצפון ודרום מפריד בין השפלה שקרובה להר לזו שקרובה למישור החוף.

העמקים: איילון, שורק והאלה משמשים לאורך כל ההיסטוריה המקראית כנתיבי הליכה בין מישור החוף להר, זאת בשל התוואי הנוח.

דרך עמק האלה עוברים לחברון, דרך עמק שורק עוברים לירושלים ודרך עמק איילון (האוטוסטרדה של דרך החוף) עוברים להרי ירושלים.

דרך ההר היא דרך האבות.

 

קרב דוד וגולית:

הבהרה: הקרב בסוף אחיזת הפלשתים באזור.

בתל צרעה, תקופתו של שמשון -  השיא של אחיזתם באזור.

פלשתים היו במישור בשפלה הנמוכה בעקרון וגת. בשפלה הגבוהה היו הישובים הישראלים: עזקה, בית שמש.

הפלשתים החליטו לעלות לקראת הישראלים ונאספו אלה מול אלה "פלשתים עומדים אל ההר מזה וישראל עומדים אל ההר מזה והגיא ביניהם".

קלע - חוט ארוך עם עיבוי בסופו שמסובבים אותו וכששמים את האבן בעיבוי החוט היא עפה למרחק

תל שוכה כחצי ק"מ מזרחית לצומת האלה. בפי העם מוכרת כגבעת התורמוסים ובערבית "חרבת שוויקה". המקום מתאים, גם השם, אולם הממצא בשטח הם חרסים מהתקופה הביזנטית.

בגבעה הסמוכה נמצאו חרסים מתקופת המקרא. התופעה מוכרת של מעבר ממקום למקום סמוך מאוד ונטילת השם.

 

הערכות הצבאות:

הפלשתים נערכים על תל עזקה, תל שוכו ומה שבניהם.

שאול ואיש ישראל על הגבעות שמצפון לכביש צומת האלה-גוש עציון ומזרחה לכביש 38 של היום.

 

קרב הביניים:

פרופ' ידין (כזכור רמטכ"ל בחלק ניכר ממלחמת השחרור ) מציע קרב ביניים שנועד לחסוך בחיי אדם.

הצעה אחרת: תפיסת המלחמה בתקופת המקרא היא שכאשר יש מלחמה בין עמים ישנה מלחמה גם בין האלים. כאשר העם מנצח האל איתו וכאשר העם מפסיד האל כועס ולא עוזר לעמו. לכן, קרב מקדים יראה מי מהעמים נאמן יותר לאל שלו ויצביע גם על תוצאות המלחמה כולה.

מסיבה זו, גולית מחרף את ה' ודוד בא בשם ה'.

הקרב בין דוד לגולית מתקיים בעמק שלפנינו. אנו כמובן לא יודעים לזהות את המקום המדויק.

בקרב זה יש ניצחון לדוד על גולית ופלשתים בורחים לעקרון.

 

תל לכיש

העיר שהיתה עליו נחשבת השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה. מאחר ולא הייתה עיר שהשתמרה עד ימינו היה קושי לזהות את מיקום התל.

ממצא חשוב: שלוש ידיות של כדים ועליהן חותם למלך שמתייחסים לחזקיהו במרד נגד אשור ביחד עם בני בריתו מצידון, עקרון ואשקלון הפלישתיות.

שתי השכבות המשמעותיות: המצרית (שכבה 6) והיהודאית של חזקיהו.

שכבה מס' 6 - מייצגת עיר בהשפעה מצרית מובהקת עפ"י ממצאים מהברונזה המאוחרת כולל כתובת עם שמו של רעמסס השלישי מהמאה ה-12. ניכרת אחריתה בשריפה קשה מאוד.

שכבה מס' 5 - נבנתה כ-100 שנים אחרי קודמתה שנשרפה ומאופיינת כעיר פרוזה ובקרמיקה יהודאית מהמאה ה-10 לפנה"ס (תקופת רחבעם). לא ידוע מי הרס עיר זו: הפלישתים או בנ"י.

שכבה מס' 4 - קשורה לשכבה 3 כשרק רעידת אדמה מפרידה ביניהן. מאופיינת בביצורים אדירים - שתי חומות אבן גדולות, ארמון מצודה גדול ובאר עמוקה (44 מ').

 נבנתה ע"י המלך יהושפט שמלך בין השנים 871-846 לפנה"ס.

שכבה מס' 3 - נבנתה מחדש, אחרי רעידת האדמה הקשה ב-760 ע"י עוזיהו מלך יהודה.

מייצגת את הרס העיר ע"י סנחריב ב-701. הונצח בלוחות קיר ענקיים בנינווה הבירה.

שכבה מס' 2 - מייצגת את תקופת מלכי יהודה האחרונים לפני חורבן בית ראשון. העיר נכבשה ונחרבה ע"י נבוכדנצאר מלך בבל במסע העונשין שלו נגד יהודה והפלישתים בשנת 587-586 לפנה"ס.

שכבה מס' 1 - מייצגת את שיקום העיר בתקופה הפרסית, אולם מאחר ולא נכללה בפחוות יהודה הופכה לעיר נוכרית כמו כל הסביבה.

 

ממצאים חשובים

בפינה הדרום מערבית של התל, מימין לשביל העולה לתל, נתגלתה ערמה גדולה של אבנים ועפר שזוהתה כסוללת מצור אשורית של סנחריב. היא הסוללה הקדומה בעולם וכנראה היוותה פריצת דרך טכנולוגית בתחום המצור.

שער הכניסה לעיר ניכר החל משכבה 4 ועד שכבה 2 בה התגלו 21 אוסטרקונים הקושרים גם את עזקה לכיבוש הבבלי של 586 לפנה"ס (אוסטרקון 4 ב').

שיטת התקשורת בין הערים ששכנו על התלים היתה הדלקת משואות שבעזרתן אותתו זה לזה על מצבם ועצם קיומם.

הסיבה לביצורה של לכיש והענקת יכולות צבאיות כאלה, כפי שרואים אפילו בתבליטי לכיש בנינווה, היא כנראה קרבתה לפלישתים, שלמרות חולשתם בעת ההיא, עדיין היוו גורם שכדאי היה להתחשב בו ולהישמר מפניו.

הבאר חפורה למפלס האקוויפר של נחל לכיש ועומקה מגיע ל-44 מ'. קירותיה אינם מטוייחים בכדי לאפשר למים לחלחל משכבת האקוויפר ולאפשר שאיבתם.

 

פירוט

בתקופת הברונזה (3150 עד 1200 לפנה"ס) הייתה לכיש עיר פרוזה בחסות מצרית, כמו כל ערי המדינה בכנען.

במכתבי אל עמארנה כלולים כמה מכתבים ששלחו שליטי העיר לפרעה מלך מצרים (מאה 14 לפנה"ס). הממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הירוגליפיות ואנתרופואידים (ארונות קבורה מצריים).

העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה-12 לפנה"ס - ובשכבת החורבן נמצאו כ-1500 גולגלות. התיארוך אמנם מתאים לתקופת ההתנחלות וכיבושי יהושע בן נון אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום. בתקופה זו התנחלו בארץ גם גויי הים, אך גם ממצא ארכיאולוגי אופייני להם, לכן לא ברור מי החריב את העיר.

לכיש עמדה בחורבנה כמאתיים שנה ונבנתה מחדש בתקופת המלוכה. בתקופה זו הייתה חשיבותה של העיר נעוצה בכך שניצבה על גבול הממלכה לנוכח האיום הפלישתי. היא נזכרת בין הערים שביצר המלך רחבעם (דבה"מ ב', י"א 9).                                                                                                                      

מופיעה ברשימת הערים במקרא שרובן נמצאו.

נבנתה מהיסוד בימיהם של המלכים יאשיהו ומנשה (המאה ה-7 לפנה"ס).

חרבה שוב יחד עם ביהמ"ק ה-1 ושאר ערי יהודה לאחר מרד צדקיהו בבבל (586 לפנה"ס).

היישוב על התל חודש בתקופה הפרסית, אז הייתה בירת מחוז. היא דעכה לאיטה בתקופה ההלניסטית, עת ערים אחרות בשפלת יהודה זכו לבכורה.          

 

תיאור האתר:

לתל היו 2 חומות, אחת בראש המתלול והשנייה ב2/3 הגובה, ממנה נותרו שרידים. בצד מערב בולטת מין מרפסת, בליטה בהירה - בית השער. אחד חיצוני, ושער של תאים - פנימה. זהו קומפלקס של שער גדול מאוד שמוכיח את חשיבות המקום (זהה לזה שבתל חצור, תל מגידו ותל גזר).                                                                                       

בשטח רואים בבירור את בית השער החיצוני, השער הפנימי, הסוללה הנגדית, סוללת המצור ומתחם הארמון - מצודה. החדרים המאורכים הם מחסנים ואורוות, התשתית של הארמון היא המבנה הכי גדול בימי בית ראשון.

חדר המכתבים: שער ישראלי טיפוסי - עם 3 אומנות, הכי גדול בארץ. חלק מהתאים מכוסה ע"י הסוללה הפנימית של הנצורים.

שם התגלו 21 חרסים עם כתובות אוסטרקון. להערכת החוקרים אלו טיוטות של סופרים שישבו בשער העיר. אחד החרסים שמספר עניין במיוחד: השעיהו, מפקד המבצר, כתב מכתב למפקדו או למלך על השומרים במשואת לכיש שלא רואים את המשואה של תל עזקה. כלומר, היא כנראה נפלה בידי הבבלים. עזקה נמצאת מדרום למצפה משואה, כ- 15 ק"מ מלכיש. בחדר זה כנראה ישב סופר וכתב מכתבים עפ"י בקשת המזמין.        

מהבולות שנמצאו במקום מבינים שהיה מרכז פקידותי בסמוך למרכז הפולחני.

 

החשיבות של האתר היא בעיקר בימי מצור סנחריב

חזקיהו מלך יהודה אירגן קואליציה של שליטים נגד אשור: לולי מלך צידון, צדקיה מלך אשקלון ואזרחי העיר עקרון. הוא בנה בירושלים חומה, הטה את מימי הגיחון לנקבה שחצב והוביל אותם לבריכת השילוח. חזקיהו ביצר את ערי יהודה והכין אותן לקראת המרד והמלחמה הצפויה.

בין השאר שלח אספקה בקנקני 4 ידיות שעליהן היו טבועות חותמות למלך בצורת חיפושית מכונפת עם 2 / 4 כנפיים והופיעו עליהן בעברית השמות: למלך חברון/למלך סוכו-בעמק האלה/למלך זיפ-בהר חברון/למלך ממשלת-אולי ירושלים. לרשות חזקיהו עמדו מחסנים ממלכתיים ומשם סיפק את המזון לערים המבוצרות, שהכין לקראת מסע עונשין הצפוי של סנחריב.

1. תגלת פילאסר –מגיע לא"י 733 לפנה"ס עלה לדכא מרד של מלך ישראל ומלך ארם, נענה לקריאתו של אחז מלך יהודה, שסרב להצטרף אליהם.

2. שלמנאסר עלה על הושע בן אלה מלך ישראל שמרד בו, כובש את שומרוןב-721 לפנה"ס.

3. סרגון מגלה את שרידי ממלכת ישראל.

סנחריב עלה על יהודה בתקופת חזקיהו, ומחריב את רב הממלכה, לא את ירושלים. 791 לפנה"ס.

עד תקופת שישק גזר היתה העיר החזקה ובחלק השני של תקופת המלוכה העיר לכיש הפכה להיות החזקה. בתקופה ההיא האויבים היו המצרים, הפלישתים והאשורים ולכיש הופכת לעיר החזקה בשפלה עד כדי כך שסנחריב מקדיש ספר שלם של תבליטים למצור לכיש.

 

לכיש נזכרת במקורות אבל לא לפני מכתבי אלעמארנה במאה ה-14 לפנה"ס. מלך לכיש שולח מכתב למלך מצרים.

מכתב 288 - "ראה זימרדה בלכיש" שם מלך לכיש זימרדה לקוח מאזור שבין איראן לאשור בדומה לשמות שבמגילת אסתר (ויזתא).

ללכיש אין ערך בדרך הבינלאומית כי המצרים לא עברו דרכה. זו עיר הבירה של האזור הדרומי בשפלה וגזר היתר עיר הבירה באזור הצפוני.

שטחו של תל לכיש גדול יחסית וקרוב ל-150 דונם. פיטרי חפר בתל חסי וחשב שהוא חופר בלכיש ולימים הסתבר שהזיהוי שגוי. אולגה טפנל חפרה בלכיש בשנות ה-30 ושמו הקדום של התל היה תל אדוו'ר.

 

לעיר הייתה סוללה שמתחילה בעצם מהכניסה לאתר וממשיכה עד למעלה.

בספר יהושע במלחמת הכנענים כנגד יהושע נזכר שיהושע רודף אותם בעמק בית חורון ועד עזקה. מלך גזר ניסה להלחם ביהושע אך מוכה כאן. בספר יהושע פרק ט"ו יש רשימה של מחוזות יהודה: עזקה, שוכו, ירמות. לכיש נזכרת כאן יחד עם עגלון ותל חסי ליד קרית גת.

התקופה היא שלהי ממלכת יהודה כשממלכת ישראל כבר לא קיימת. רחבעם מקים ביצורים כדי להגן על ירושלים וזה מופיע בספר דברי הימים ב' פרק א': "וישב רחבעם בירושלים ויבן ערים למצור ביהודה... ואת בית צור ואת שוכו ואת עדולם ואת גת ואת מרשה... ואת לכיש ואת עזקה...".

 

בראשית המאה ה – 8 לפנה"ס נכבשת לכיש בידי סנחריב מלך אשור בימי חזקיהו מלך יהודה. בספר מלכים ב' פרק יח: ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב  מלך אשור על כל  ערי יהודה...וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה..."

 

לא מסופר בתנ"ך כיצד נכבשה לכיש והכיבוש ידוע ממקורות אשוריים בלבד ממקורות אנאליים.

האנאלים של לכיש - חפצים שנשארו בנינווה שעל גביהם כתב המלך האשורי את סיפור הכיבוש. נמצאה מנסרה –קופסה בגודל של 40 ס"מ ולה 8 צלעות שעליה כתב סנחריב בכתב יתדות את סיפור כיבוש לכיש. הוא מספר שכבש 46 ערים ולכד את ערי המצודות אשר ליהודה. הוא לא מספר בפרטים כיצד לכד את העיר אלא נותן לצייר שלו לצייר תבליט של המצור שעשה על העיר. הצייר ישב כנראה בלול ממול לתל וצייר את הקרב. יגאל ידין החוקר לקח צייר מקצועי ששחזר את התבליט וצייר ציור של ממש. בהר הצופים בכניסה למכון לארכיאולוגיה מצוי תבליט הקרב.

 

סיפור הקרב:

האשורים ניגחו את החומה בעזרת אל המצור שעמד למעלה והיה עשוי מעור. על מנת שלא יעלה באש מהלפידים שזרקו אנשי יהודה מלמעלה, דאגו האשורים להרטיב אותו כל הזמן באמצעות כף עם מים. אנשי יהודה בנו סוללה נגדית שתהווה מגן ותמנע מהחומה להתמוטט. סנחריב הציב חיילים מובחרים שהשתמשו בקלע כנגד היהודים שעמדו על החומה.

 

שער תחתון  ושער עליון

לכיש לא משוחזרת כמעט אלא בקטעים מעטים מאוד וניתן לראות זאת בכניסה לתל. כשיש פס שחור על האבנים פירושו מה שמתחתיו מקורי ומה שמעליו משוחזר.

 

ישנה חומה תחתונה וחומה עליונה וביניהן כ- 20 מטר בסה"כ.

ניתן לראות מבנה זהה בתל דן - בניה זו הייתה מקובלת שם אבל לא בעיר חצור.

 

הכול תלוי במדרון... ככל שיש מדרון תלול יותר כך צריך לבנות חומה שתעצור את הסחף ותשמור על המדרון. היה כבש משופע שעלה עד למעלה ובסופו מגיעים לשער התחתון שהיה קטן. בצד ימין היה מגדל גבוה שעליו היה צופה שדיווח על כל מה שראה בסביבה.

 

מתחת לשער התחתון הייתה תעלת ניקוז ולידו היה חדר קטן. בחדר זה נתגלו 40 חרסים ועליהם כתובת בדיו "אוסטרקונים".

כנראה ישב בחדר זה שר העיר המכובד שקיבל מכתבים וענה עליהם ושמר אותם. מכתבים אלו נודעו בשם "מכתבי לכיש" והם מהתקופה האחרונה שבה נבנתה לכיש.

 

הבבלים בסופו של דבר הגיעו לכל המצודות ואת לכיש הם השאירו לסוף כי היא הייתה הכי קשה לכיבוש. בספר ירמיהו מסופר שלכיש הייתה האחרונה ליפול לפני ירושלים בשנת 586 לפנה"ס.

שליט מרשה כותב למפקד לכיש: "...עבדך שולח ליאוש ...לב עבדך דווה..."

במכתב נוסף נכתב:"...אל משואות לכיש אנו צופים כי לא נראה את עזקה..." במכתב זה נאמר שעזקה נפלה, אח"כ מרשה ובסוף לכיש. יאוש הוא מפקד לכיש ויאשיהו הוא מפקד מרשה.

 

בשער העליון היה מגדל מכל צד ותאים. חפרו רק צד אחד מכיוון שכבר ידעו מה יהיה בצד השני. שער 6 תאים.

 

פודיום - הגבהה מלאכותית וקיר שיוצר משטח עליון ענק שתחם 2 דונם. רואים את הקירות האדירים מסביב. על גבי המשטח יש מבנה ולפי תיאורי האשורים היה ארמון. בצד אחד היו מחסנים ובחלק אחר היה הארמון. נשאר רק חלק אחד נוסף של הפודיום והיו מקדשים מהתקופה ההלניסטית אולם לא רואים אותם כבר כיוון שהחופרים רצו לחשוף שכבה קדומה יותר והרסו את מה שהם מצאו.

 

יש חומה עליונה ואת החומה התחתונה לא חפרו. יש חלקלקה וחפיר מלאכותי שנבנה כדי למנוע מאל המצור לנגוח בחומה ובחלקלקה.

 

התגלה פה מקדש מגרון כנעני בתוך החפיר ובחפירות הרסו חלק ממנו. המקדש שימש כנראה את השיירות שעברו על מנת שלא יכנסו לעיר.

 

באר המים

אנשי העיר חפרו בור בעומק מעל 40 מטר שמגיע למי התהום והמפלס היה גבוה. הבור ניקז את מי הנגר העילי. לא התגלה מפעל מים כמו בשאר המקומות ויכול להיות שמתחת לעץ השיזף יש מאגר מים. אם יחפרו אולי יגלו.

(כשהבאר נמצאה היו פה יונים ועמנואל זמיר המשורר כתב את השיר "בור עתיק יומין").

 

תולדות המחקר של לכיש:

במאה ה-19 חוקרים נוצרים שונים עסקו בזיהוי התילים המקראים, וחיפשו את לכיש, והיו הצעות שונות בדבר זיהוי המקום של לכיש. השם לכיש לא השתמר ולכן נעזרו בתיאורו של אוזביוס, אב כנסיה בישוף של קיסריה אשר פעל בסוף המאה ה- 3 ותחילת המאה ה-4. הוא כתב את ספר ה-"אונומסטיקון", ספר השמות מעין ספר גיאוגראפי שמנסה לזהות את הישובים שהוא פגש וביקר והנזכרים במקרא. בספר הוא מתאר משידע וראו עיניו, לכיש לדבריו נמצא 7 מילין צומת בית גוברין בלכתך דרומה(הכיוונים שלו לא תמיד היו מדויקים).

 

רובינסון זיהה את לכיש בשנת 1839 עם חורבת אמליקיס שנמצאת דרומית ללכיש.

לתל לכיש קראו אז המקומיים תל א- דואר. הגיעו לכאן חוקרים מטעם ה – P.E.F ומצאו ידיות עם טביעות למלך שזה אומר שהאתר הוא עם עבר יהודאי. בשנת 1924 הגיע אולברייט והציע לזהות את לכיש כאן. (הערה- "יהודאי" = תושבי אזור יהודה עד גלות בבל חורבן בית ראשון, "יהודי" = בזמן שיבת ציון לפחוות "יהד" - בית שני).

 

המחקר על לכיש מתקשר לעיראק. בשנת 1836-49 חוקר בריטי בשם אוסטן הנרי ליירד, רצה לחשוף את ארמון סנחריב בנינווה. הוא מוצא בחדרים  מרכזיים בארמון תבליטי ענק המתאר מצור על עיר, סוללה שעליה נמצאים אילי מצור. העיר נכנעת, יוצאים מתוכה פליטים ובצד כתובת בכתב יתדות: "סנחריב מלך אשור והעולם כולו יושב על כסא משען ושלל העיר לכיש עובר לפניו".

 

התל נחפר על ידי אוסישקין שאישר את ממצאי סטארק. נמצאו לפחות 15 שכבות:

שכבה מס' 6 – ברונזה מאוחרת – 1500 – 1200 לפני הספירה. העיר בתקופה זו היא עיר פוזה, בתים אחדיםבראש התל, נמצאו אנתרופואידים, ארונות קבורה, כתובת הירוגליפית, ומקדש בסיגנון מצרי. העיר חרבה באמצע המאה ה – 12, מתאים לתקופת רעמסס ה-3.

במקרא כתוב שיהושע כבש אותה אך לא נמצאו ממצאים מתקופת ההתנחלות, ספר יהושוע פרק "י" פסוקים 31-34 :"ויבואו יהושוע וכל ישראל עימו מליבנה לכישה, ויחן עליה וילחם בה. ויתן אלוהים את לכיש ביד ישראל וילכד בה ביום ה-2 ויכהה לפי חרב...."

כלומר יהושע כבש את לכיש.

 

הישוב הוקם על ידי רחבעם, נפגע במסע שישק(925) ואז הוקמה בשכבות 3 – 4 עיר מבצר אדירה: שתי חומות מסיביות של לבני בוץ על תשתית של סלעי נארי, בעובי של 6 מ'. ארמון מצודה גדול, באר עמוקה שנחפרה בין 2 החומות עד לעומק מי התהום עד לאפיק נחל לכיש, בית שער חיצוני ושער תאים בתוך העיר.

 

החוקרים סבורים כי לא רחבעם ביצר את הערים(דברי הימים ב' פסוקים 5-10)אבל כנראה והרשימה שורבבה, אולי, אסא או יהושפט בנו כי רחבעם לא הייה ידועה בתור בנאי גדול.

 

בשנת 769 לפני הספירה הייתה רעידת אדמה חזקה ושכבה 3 שוקמה כמו שכבה 4. שכבה 3 היא העיר שאותה חיזק חזקיהו.

 

למה עיר זאת חשובה ונזכרת מס' פעמים במקרא? היא נמצאת במישור החוף נוכח פלשת, מה שהופך אותה למאוד חשובה , עיר ספר שחשוב לבצר אותה, שניה בחשיבותה לאחר ירושלים בממלכת יהודה בבית ראשון.

 

מחזיקים בידנו את שירטוט העיר(לכיש ערב הכיבוש האשורי) רואים חפיר ואחריו שביל עליה לבית שער חיצוני(5) גדול ומבוצר, רואים 2 חומות (4) ו (3). העיר הבנויה (6), ארמון המצודה  מרחבעם (1), הבאר (2), סוללה נגדית(9) , סוללת מצור אשורית שנחשבת לסוללת מצור הקדומה בעולם(8). האשורים מצאו את נקודת התורפה של לכיש, בסוללה בכוון הדרום-מערבי.

הסוללה – סטארק ראה את הסוללה וחשב שמדובר בדרדרת – מפולת מהכיבוש הבבלי. החופרים החלו לפנות זאת ואז הגיע פרופסור ידין בקבע שמדובר באבני שדה שערמו אותן באופן מסודר כדי לשים עליהן את אילי המצור. ואכן נקבע כי זוהי סוללת המצור האשורי הענקית באורך 60 מ' וברוחב 70 מ'.

הסוללה נבנתה בחלק בו מדרון התל מתון יחסית, לאפשר לחיילי אשור להגיע עד החומה. בצד השני בנו המתגוננים סוללת עפר פנימית(8) (על גבי בתיה של העיר) שנועדה להגביה את השומרים מעל חייליו של סנחריב ולמנוע מחיילי סנחריב פריצת החומה ע"י אילי ניגוח.

 

סיכום קצר של תל צפית:

תל אל-סאפי (בערבית בוהק לבן), היום מזהים את התל עם גת המקראית ואילו את התל בכניסה לקריית גת מזהים עם תל עילמית.

לאחר שהתבררה הטעות, החליטו בועדת השמות שלא לקרוא לישובים חדשים בשמות של ישנים אם הזיהוי אינו קרוב לודאי - כדי למנוע הישנות מיקרים דומים.

 

בתל נערכו חפירות בשנת 1899 ע"י בליס ומקאליסטר שחפרו גם בתל ג'דדה שהיא תל-גודד, ובתל סאן חנה שהיא תל מארשה ובתל זכריה שהיא תל עזקה.

 

בתל-צפית אירעו אירועים רבים:

ארון הברית היה בגת, עובר לעקרון ומשם לבית שמש וכו'.

גוליית היה מגת.

לאחר הקרב בין דוד לגוליית, הפלשתי בורחים לגת ובכך מסתיים הקרב בין השניים.

דוד אחרי נצחונו בקרב מול גוליית, בתקופת נדודיו היה בגת.

דוד חוזר לגת בעת בריחתו משאול בתקופת המלך אכיש. אכיש מקבל אותו ומוסר לו את צקלג.