עמק בית שאן וכוכב הירדן

האזור היה שייך לנסיכות הגליל שטבריה הייתה בירתה. משפחה נוצרית מטבריה קבלה את המקום הזה כאחוזה וניסו להקים פה חווה חקלאית.

ב-1168 המסדר ההוספיטלרי קנו את החווה, בין השאר כדי להגן על הגבול המזרח של הממלכה -

על רמות הגלעד ישבו המוסלמים ודרך המעבר מהירדן על הירמוך ולדמשק נמצאת במרחק ראיה.

התשלום היה נמוך מאוד: 1600 מטבעות של אותם הזמנים. לשם השוואה, צאלח א-דין הסכים לשלם מאה אלף מטבעות באותו ערך רק כדי שלא יבנו את מצד עתרת. המחיר הנמוך מרמז על המעט שהיה כאן.

14 שנים לאחר מכן כבר נכבש בידי צאלח א-דין, כשנה וחצי לאחר קרני חיטין.

הצלבנים מקרני חיטין ברחו לכאן ולמקומות נוספים: לבלוואר, לבצפת, להודין שמעל עמק החולה, לירדן וללבנון. צאלח  מהקרבות האלה ברחו אבירים לכמה מקומות וביניהם לצפת, שהיה שם מבצר, וגם לבלוואר. הם ברחו גם למבצר שנמצא מעל עמק החולה, מעל קריית שמונה, הודין – המבצר החדש. הם ברחו גם ללבנון. הם ברחו לעבר הירדן לכרק. חלק הגיעו לצור אותה לא הצליחו המוסלמים לכבוש והיא המשיכה לעמוד.

צלאח א-דין הקדיש תשומת לב לכל מקום בנפרד וכבש את רובם (למעט צור).

את כוכב הירדן הצליח ע"י פגיעה ביסודות של החפיר והסכים לכניעתם ללא קרב ופינויים לצור.

אל מאלכ מועת'ם איסה הרס אותו סופית מפחדו שצלבנים יחזרו.

בדואים ישבו עליו עד מלח"צ.

 

המבצר

נמצא ברמות יששכר (המקום שניתן לשבט יששכר) ונבנה במישור בגובה מעל 300 מ' מעל לפני הירדן. נקרא בצרפתית בלאוור - יפה נוף.

נחל תבור היה מקור לחציבת אבנים לבנייתו.

זהו קסטרום: חומה היקפית ברוחב 3 מטר ובגובה 20 (בתוך החומה נבנים אולמות). ב-4 הפינות בחומה שמהוות נקודות חולשה בנו מגדלי שמירה חיצוניים. מסביב חפיר בעומק של כ-15 מ'.

כאן נבנה ביצור נוסף מסביב ומגדל בפנים - דון ג'ון, מגדל העוז. במרכז כל צלע של החומה נבנה מגדל נוסף. הסיבה היא שחיצים נורים למרחק של כ-40 מטר. במבצר סה"כ 4 שכבות ביצור.

 

חפיר הדרומי, מגדל וקיר משופע - חלקלקה

לאורך הקיר היו שלושה מגדלים: שניים פינתיים ואחד באמצע. המגדלים בלטו החוצה וכך הייתה לצלבנים תצפית נוחה לחוץ וכן שליטה באש.

האבנים כאן לא אחידות: לחלקן זיז בולט שמקשה על כלי מצור, ולחלקן אין סיתות כזה. סיתות לא אחיד מייצג בנייה צלבנית.

 

שער הכניסה הראשי חיצוני: הברביקון או הבשורה

המאפיין של הכניסה הוא ריבוי מכשולים: אש המגנים מהמגדלים, שביל שמתפתל בהמשך לכניסה ומאריך את דרך הפורצים כשלאורכו חרכי ירי של חצים שניתן להבחין בהם.

בכניסה רואים אבן פותה, שהיא אבן עם שקע של דלת שנפתחה פנימה ובה היה בריח. כמו כן הייתה קורה שהושמה בשקע של האבן השנייה.

זוהי רק אחת הכניסות הראשונות למתחם המבצר ועדיין לא המבצר עצמו.

במקומות שרצו לעשות עבודת סיתות יפה השתמשו באבן גיר משום שהיא רכה יותר ונוחה יותר לעיבוד לעומת הבזלת. כאן השתמשו באבני גיר מנחל תבור, גיר שדומה לנארי. את האבנים סיתתו בחתך טרפז, ששימשה לבניית תאי הירי המעוגלים.

הברביקון (בשורה) היא הנקודה החזקה של המבצר. היו לה 2-3 קומות.

כשחייליו של צ'לאח א-דין מוטטו את הבשורה - הצלבנים נכנעו ללא קרב.

 

שער הכניסה הצפוני פנימי - הדונג'ון

הוא המרכזי במבצר.

לפני הכניסה בשער, משני הצדדים, יש חרכי ירי ותעלה ממנה אפשר היה לשפוך שמן רותח.

מעל השער ומתחתיו (במבצר החיצוני) יש אבני פותה, מכאן מבינים כי בשער היו שתי דלתות, שנסגרו בקורת בריח, שהושקעה בשקע בקיר.

במקומות אחרים לעיתים רואים חריצי גריל - רשת ברזל אדירה שזרקו במהירות כדי לחסום את הכניסה בשער. פה זה לא קיים.

שרידים של קמרונות מלמדים שהמקום היה מקורה, וייתכן ששימש מקום מגורים לחיילים פשוטים או לבע"ח. היום הקירוי חסר.

בתוך המבצר המרכזי יש מגדל פנימי ששולט על השטח. לביצור הפנימי קוראים דונג'ון – "מגדל העוז". בתוכו ישב מפקד המבצר וכמו כן הייתה שם כנסייה.

 

בור מים

כ-700 מ' מכאן, ליד אחוזת שושנה, יש מעיין שכנראה שימש את הצלבנים ובנוסף לכך הם גם אגרו מי גשמים. בור המים הוא אוחד מאותם מאגרים שיכול היה להכיל כ-650 קוב.

יש פה ניצול מובהק של הקמרון. רואים שכבות טיח ורואים את התעלה דרכה נכנסו המים לבור. השאיבה של המים נעשתה דרך שני פתחים מתקרתו.

ייתכן שהפתח ממנו נכנסנו היה שונה בגודלו וכך גם כושר האגירה של המתקן. נוסף לבור הזה נמצאת בריכה לאגירת מים קטנה יותר.

 

נפחייה

בנייה בלבני חרס מעידה על מתקן שהיה צריך לעמוד בפני חום. לכן מעריכים שכאן הייתה נפחיה לייצור פרסות, כלי נשק, ראשי חיצים וכלי עבודה שונים. ניתן לראות את שרידי התנור שהיה בפינה.

ההצעה של התנורים זוהי ההצעה של בן-דב, אותה הוא הניח לאחר שמצא כאן סיגים, שרידי פרסות וחלקי מתכת.

ישנה הצעה נוספת שבסמוך לפה היה בית מרחץ עם אבנים שיצקו לתוכם מים חמים. אם היה פה בית מרחץ, זה לא מהסוג שאנו מכירים אצל הרומאים.

 

הנשרים

פרויקט לטיפול בנשרים פגועים שמוחזק ע"י המקום, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל: חלק גדול מפגיעות בנשרים נגרמות מעמודי וחוטי החשמל.

הנשרים פה נפגעו והם לא יכולים לעוף יותר ולכן המקום מהווה להם מעין מרכז סיעודי.

 

החצר בין המבצרים הפנימי והחיצוני

יכלה לשמש כשטח הריגה כיוון שחשופה לאש המגנים. כמו כן החצר יכלה לשמש גם כמקום אחסון או כמקום לגידולים חקלאיים מעטים.

 

חדר האוכל

נוהל ארוחה: מפקד המבצר היה היחיד שישב על כסא ומכאן שמו "chairman" ואילו השאר ישבו על ספסלים. הם היו אוכלים בידיים ומנגבים את ידיהם על הכלבים.

הקמרון הרומי הוא עגול לגמרי. קמרון מחודד יכול להיות מוסלמי או צלבני.

בראש הקמרון יש פתחים שיכלו לשמש למספר מטרות:

למעלה היה גג שטוח עליו עמדו לוחמים והפתח אפשר תקשורת בינם לבין הסועדים, אפשרות נוספת: יתכן שהדליקו מדורות בחדר האוכל והפתחים אפשרו יציאה של העשן.

על האבנים ממול יש מספר תווים ויש השערות לגבי ייעודם של תווים אלו. המקובלת ביותר היא ששילמו לפועלים עפ"י תווי הסתתים (אולי בראש כל ערמת אבנים היו מניחים אבן אחת עם סיתות).

 

במרכז המבצר הפנימי

המטבח נמצא לצידו ואפשר לראות את תנורי הבישול.

כאן היה גרם מדרגות שהוביל לקומה השנייה, בה גר מפקד המבצר ואולי גם מפקדים בכירים אחרים.

בקומה השנייה גם הייתה הכנסייה. אזור הכנסייה נבנה באבנים לבנות מיוחדות לאזור, שהובאו כנראה מהגלבוע (אלו לא אבני גיר פשוטות מנחל תבור).

נפח בור המים הוא כ-100 קוב ושימש כנראה בשעת חירום.

המים נוקזו מתחתית חוליית הבור בתעלות ושאיבת המים התבצעה מעל לחולייה כדי למנוע נפילה ("אין הבור מתמלא מחולייתו"). הייתה פה כנראה פינה לכביסה.

 

חדר כניסה

כניסה שמובילה למגדל הפינתי, שם רואים עיטורים אופייניים לבתי הכנסת של תקופת התלמוד.

בחפירות של בן-דב (1966) הוא מצא כאן שרידים עם מנורות, אבני בזלת עם הקדשה שמדובר בבית כנסת (האבן המקורית הזו נמצאת היום במוזיאון ישראל) ועוד. כיום אין גישה לכניסה זו. כנראה שימוש משני.

אחת האבנים מעוטרות בסגנון האופייני לבית כנסת תלמודי: אבן עם עיטורים של עלי גפן והיא נלקחה מהכפר כוכב.

יש פה אבני בזלת מוחלקות היטב וייתכן שגם הן מהכפר כוכב.

 

הגשר המתקפל

משני צידי הגשר ניתן לראות את העוגנים - טבעות המעוגנות בקיר ששימשו להרמת הגשר.

 

בית שאן

נזכרת בכתבי המארות ובכתבים המתארים את מסע תחותמס ה-3 וכן בהקשר של הפלישתים הנמצאים בבית שאן ומוקיעים את גופות שאול ובניו על החומה.

מציאותם של פלישתים באזור בית שאן מופיעה בתנ"כ פעמים אחדות אולם לא נמצאו ממצאים על התל עצמו אלא אנתרופואידים (ארונות קבורה עם מכסה בצורת גוף אדם) בתל אצטבה הסמוך ובד"כ מאפיינים קבורה מצרית. ייתכן שהסופר המקראי טעה, ייתכן שייחס לפלישתיים את גויי הים.

בית שאן הייתה חשובה בתקופות שונות ובימי המלך שלמה הייתה אחת מ-12 נציבויות. בתקופה הביזנטית הייתה (כסקיתופוליס) בירתה של פלסטינה סקונדה ובירת הדקפוליס. היחידה בברית הנמצאת מערבית לירדן.

על התל נמצא ארמון של המושל המצרי ובו אסטלה לכבודו של רעמסס השני וגם כתובות הירוגליפיות המעידים על עוצמת השלטון המצרי במשך שנים רבות על חלקים נרחבים של ארץ ישראל, כאשר החומות עשויות מלבני בוץ על בסיס אבן, דבר שאופייני למקומות יבשים יותר בארץ.

עדויות ליישוב יהודים בבית שאן: אלכסנדר ינאי הוריש אותה לבנו עד שפומפיוס ניתק אותה משליטת החשמונאים כחלק מהערים הנוכריות. רבי יהודה הנשיא החליטלפטור את תושביה היהודים ממצוות התלויות בארץ (ברייתא ד'תחומין) בכדי להקל על יכולתם לשלם ולמנוע מהם לעזוב את הארץ.

 

העיר הרומית

סקיתופוליס, קיבלה את שמה מחייליו הסקיתים של אלכסנדר מוקדון שמוצאם מהקווקז (כנראה צ'רקסים). התפתחותה בחלק הנראה כיום התחיל עוד מימי פומפיוס שהגיע לארץ ישראל ב-63 לפנה"ס והחל את התקופה הרומית בארץ ישראל, שנמשכה כמעט 400 שנה.

כלכלתה של בית שאן התבססה על גידול פישתן ותמרים תוך ניצול האקלים החם והלח של עמק הירדן ומקורות המים היו נחל חרוד השופע תמיד ונחל עמל שזרם בתוך העיר ונשפך לנחל חרוד.

שני הרחובות הראשיים של בית שאן הרומית היו רח' פלדיוס בציר צפון דרום ורח' סילוונוס בציר מזרח מערב. הם לא קרדויוס מאחר וברח' פלדיוס קיימת זווית. המשכו המערבי של רח' סילוונוס נקרא רח' המונומנטים.

בתי המרחץ של סקיתופוליס נמצאו סמוכים כך שכל תושבי העיר הנמצאים ברח' הראשי יכלו להיכנס בקלות. הם ניבנו בפאר רב ובקיבולת גדולה יחסית: פסיפסים, ריצוף שיש, אמבטיות ועוד.

בין המונומנטים: מקדש ניסה (האומנת של דיוניסוס), נימפאון אדיר (מזרקת מים, בד"כ לשימוש ולעיתים גם לנוי), בריכת ההשתקפות ושדרת חנויות בתוך מתחם עמודים ומאחוריהם מתחם המקדשים.

רחבת הסיגמא - בנוייה בחצי גורן כאשר בקשת ממוקמות חנויות קטנות ששימשו בין היתר גם ליצאניות. בתוך אחד החדרים פסיפס של טיכה (אלת המזל) המחזיקה בידה קרן שפע ובתוכה פרות וירקות. הפסיפס פורק ע"י גנב שלא הצליח למכור אותו ונתפס. שוחזר עפ"י צילומים (לא הגנב).

לטרינות בנויות בין בית המרחץ למקדשים כדי לעשות שימוש נוסף במים וגם בגלל הכבוד: חברותא של איש איש עפ"י גודל ישבנו.

התיאטרון הגדול הכיל 3 קוויאות ובמקביל היה הסקנה פרינס שהגיע לגובה הקוויאה העליונה.

ההיפודרום נמצא מחוץ לגן הלאומי, בנוי במתכונתו הנוכחית כאמפיתיאטרון וזאת כשינוי שעשו הרומאים כשעברו למופעים של שפיכות דמים וקרבות גלדיאטורים ולכן ויתרו על ההיפודרום וקיצרו אותו בכ-200 מ'.

עמודים נפולים ברחוב: כולל אלמנטים אלו שהיו שייכים לנימפאון. מתחת לאחד העמודים הנפולים התגלה שלד של גבר המחזיק בשקית כסף. המטבע המאוחר ביותר שהיה בשקית מתוארך לשנת 749. סה"כ התגלו פה כ-20 שלדים.

 

בית שאן בהרחבה

קיימות בו 20 שכבות שונות, שהקדומה מהנאוליתית הקרמית -  כ-5,000 שנה לפנה"ס. יש פה רצף התיישבותי בכל התקופות עד לעת החדשה. לימים, העיר ירדה מהתל והתפתחה למרגלותיו.

סדר הממצאים והעדויות לקיומה של בית שאן:

יש אזכור לישוב "אשאן" בכתבי המארות שנתגלו במצרים וככל הנראה הכוונה לבית שאן אך זה לא חד משמעי.

במסעו של תחותמס ה-3 ב-1468 לפנה"ס לאור מרידות הכנענים בארץ, הגיע לכאן כדי להשליט את המרות המצרית על ערי כנען ובית שאן נזכרת במפורש במסע.

על ראש התל התגלתה קריית שלטון מצרית, שמתוארכת למאות 12-14 לפנה"ס ויש בה אלמנטים מובהקים המעידים על השלטון המצרי: אסטלות עם כתובות הרוגליפיות (באתר נמצאים העתקים של האסטלות) המזכירות בין היתר גם את רעמסס ה-2 (מאה 14 לפנה"ס).

 

הפלשתים

מתייחסים לנוכחות הפלשתית בבית שאן כמובנת מאליה אך זה נושא יותר מורכב.

במקרא מסופר על הקרב של שאול בפלשתים בגלבוע, בו הפלשתים הוקיעו את גופות שאול ובניו על חומות "בית שן". הפלשתים מזוהים עפ"י ממצאים אינדיקטיביים שלא נמצאו בבית שאן כלל (קרמיקה חד גונית או דו-גונית). בתל אצטבה הסמוך לכאן התגלו ארונות קבורה אנתרופואידים (שהיו בשימוש מצרים ופלשתים) אך גם זו לא עדות מובהקת ומספקת לנוכחות פלשתים באזור.

לפני כ-15 שנה חפר כאן עמיחי מזר והוא לא מצא כאן חומה, זו המתוארת בסיפור הקרב בין שאול לפלשתים. אחד ההסברים ליישוב הסתירה הוא שהיו כאן גויי ים, אך לא פלשתים. ייתכן שהסופר המקראי לא דייק וייחס לכל קבוצה של גויי ים את השם פלשתים. החומה אולי פורקה או שלא התגלתה עד היום.

מכאן שהנוכחות הפלשתית איננה ודאית כאן והיא לא מוכחת. בכל אופן, אין ספק שאנו נמצאים בבית שאן הקדומה המוזכרת בתנ"ך.

 

משלחת אמריקאית שחפרה כאן בשנים 1927-1932 הורידה את שכבות התל עד לתקופה ההלניסטית כדי להגיע לתקופות קדומות יותר.

נבנתה פה כנסייה בתקופה הביזנטית אך היא פורקה ומלבד זאת אין כאן קשר מיוחד בהקשר הנוצרי.

 

תחת שליטה ישראלית

בתיאור האזורים שבשליטת שלמה המלך, בית שאן נזכרת כנציבות החמישית מבין שתים עשרה הנציבויות שהיו בשליטתו וההנחה היא שבימי דוד המלך המקום נכבש ובתקופת שלמה המקום כבר הפך לנציבות.

בני ישראל שלטו כאן עד הכיבוש האשורי של תגלת פלאסר ה-3 בשנת 732 לפנה"ס (שכבש אז את הגליל והגלעד). לאחר מכן, בתקופה ההלניסטית, אחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון ב-332 לפנה"ס, כנראה שהצטרפו לצבאו "סקיתים" (עם שמקורו סמוך לים הכספי) - חיילים מדרום רוסיה, שכן בתקופה התלמית (מאה 3 לפנה"ס) בית שאן קיבלה את השם סקיתופוליס (זוהי אחת ההשערות).

בתקופה ההלניסטית רואים התחלה של ירידה מהתל ומוצאים ממצאים של ידיות ועוד. כמו כן נתגלו ממצאים גם על תל אצטבה - העיר גלשה גם לכיוון התל שממול.

בתקופה החשמונאית, יוחנן הורקנוס הראשון (104-134 לפנה"ס) כבש את האזור, את בית שאן ואת הגליל התחתון והוריש את האזור לבנו אלכסנדר ינאי, שהמשיך את מסעות הכיבוש והרחיב את תחומי המדינה החשמונאית.

 

מאז הרומית

פומפיוס כבש את האזור ב-63 לפנה"ס, שיחרר את הערים השונות שכבשו החשמונאים בעבר הירדן והשאיר בידיהם רק אזורים עם רוב יהודי. הוא ניתק אזורים עם רוב נוכרי מהרצף הטריטוריאלי של המדינה היהודית ובכלל זה את בית שאן, שהוחזרה לריבונות נוכרית.

לאחר ימיו של פומפיוס, הוקמה הדקאפוליס - התארגנות ערים פוליטית-גיאוגרפית, ובית שאן הייתה הגדולה שביניהן והיחידה שהייתה ממערב לירדן.

במטבעות מתקופה זו מופיע הכיתוב: "ניסה סקיתופוליס" (ניסה = האומנת של דיוניסוס, אל היין והפריון, והוא האל הפטרון של בית שאן).

לאורך השנים, על אף שבית שאן הייתה עיר נוכרית, הגיעו לכאן גם יהודים.

בתקופה הרומית העיר ירדה לגמרי מהתל ומוקמה עיר חדשה דרומית לתל.

במרד הגדול הייתה כאן קהילה יהודית קטנה שהערימו עליה: קראו לה לבוא לחורשה וחיסלו אותה שם. המיעוט היהודי כאן נפגע וחוסל כמעט כולו במרד הגדול.

העיר המשיכה להתפתח, נבנו בה רחובות ומתקנים שונים בתקופה הרומית המאוחרת.

עדות לקיומה של קהילה יהודית בבית שאן מובאת בעדותו של רבי יהודה הנשיא: הוא פעל למען קהילות סובלות בערים מעורבות וקבע כי קהילות אלו לא ישלמו את המיסים עפ"י המצוות התלויות בארץ עפ"י התורה וזאת כדי למנוע הגירה שלילית מהארץ (כנ"ל גם קיסריה ובית גוברין) - בשנת 200 לספירה לערך.

בתקופה הביזנטית, במקום מקדש רומי לזאוס הוקמה כנסייה עגולה מטיפוס כנסיות הנצחה, לא ברור מי הונצח בה והמקדש לזאוס נהרס.

בתחילת המאה ה-5 השלטון הביזנטי החליט לחלק את הארץ לשלוש יחידות: פלסטינה פרימה (מרכז הארץ ובירתה קיסריה), פלסטינה סקונדה ובירתה סקיתופוליס (כוללת גם שטחים בעבר הירדן המזרחי ובגליל התחתון) ופלסטינה טריטיה (באזור הנגב) ובירתה חלוצה.

בית שאן הגיעה אז לשיא גודלה, 1,500 דונם, 40 אלף נפש והייתה מוקפת חומה.

בשנת 638, עם הכיבוש המוסלמי, העיר חזרה להיקרא בשם הקדום שלה: "בית שאן" = בית סן בערבית, אך היא ירדה ממעמדה והפכה לישוב קטן.

בשלהי התקופה האומיית, בשנת 749 (18 בינואר), פקדה את האזור רעידת אדמה קשה והעיר קרסה לחלוטין. השלטון העבאסי, שמרכז הכובד שלו עבר לבגדד, לא טרח לשקמה.

 

כלכלת בית שאן

העיר בית שאן יושבת ליד מקורות מים יציבים וחשובים: נחל חרוד, שהיה בעבר נקי וצלול. כמו כן, הישוב ישב על דרך אסטרטגית חשובה - הכניסה לארץ ישראל מצפון מזרח.

תושביה התפרנסו מחקלאות מסורתית טיפוסית, שהצטיינה בגידולי תמרים ובגידולי פשתן. המים שהיו כאן והחום של האזור יצרו אקלים נוח שתרם לכלכלת בית שאן.

בתקופה הרומית אנו יודעים על סעיף של נחל הקיבוצים שזרם ונכנס לבית שאן והוא נקרא כיום נחל עמל. המים זרמו ליד התיאטרון בעיר. שני הנחלים, אחד ממזרח והשני מצפון היוו אספקה יציבה של מים לעיר.

 

נחל חרוד

מעל לנחל חרוד גשר ועליו שרידים לכתובת טורקית מ-1877. זהו גשר טורקי משלהי המאה ה-19, ימי עבדול חמיד ה-2. הגשר קרוי ג'יסר אל חאן.

מעל אפיק נחל חרוד יש מספר גשרים, ביניהם גם גשר מודרני שמוביל לבית שאן.

בצד השני, ממול, יש שרידים של גשר רומי ששימש את באי קיסריה ומגידו שנכנסו לבית שאן. זוהי דרך רומית מהמאה ה-1-2 לספריה, שהייתה גם בשימוש בתקופה הביזנטית.

יש פה גם שרידים לטחנת קמח טורקית.

נחל חרוד זורם כל השנה אך כיום מימיו מזוהמים.

בצד שמאל רואים גשר רומי ומולו שרידים של טחנת הקמח העות'מאנית, שניצלה את כוח זרם מי הנחל שנפלו בארובה בגובה של 6 מ' להפעלת טורבינה של מתקן טחינה.

בטחנת קמח זו יש שתי ארובות כאלו ולכן היא מכונה "התאומים".

 

שער קיסריה

ריצוף מהתקופה הרומית עם חלקים מהתקופה הביזנטית.

מי שהגיע לעיר ממערב נכנס מכאן. שער גדול, מונומנטאלי, שאת שרידיו ניתן לראות.

במבואות העיר יש שרידי חלקו של מגדל הבנוי אבני בזלת, זה היה מגדל עגול והיה לו מגדל מקביל. היה בו פתח מרכזי ועוד שני פתחים צדדיים.

השער לא היה מחובר לחומה בתקופה הרומית (כמו בירושלים) אלא ניצב במבואות העיר כמונומנט - תפיסה אדריכלית המאפיינת את המאה ה-2 לספירה (לא ברור בימיו של איזה קיסר). היו גם שערים מונומנטאליים בתוך הערים עצמן.

ישנו מקור ספרותי, אפיגראפי, ממנו לומדים שהיו מספר שערים בבית שאן. זוהי כתובת רחוב, שנתגלתה ליד קיבוץ עין הנצי"ב בתל פרוה. ברצפת בית כנסת נתגלתה הכתובת הקדומה הארוכה ביותר שנתגלתה בארץ ובה 365 מילים. מבנה בית הכנסת עצמו מתוארך לתקופה הביזנטית (מאות 4-5). כתובת רחוב היא כתובת הלכתית, העוסקת במצוות התלויות בארץ ועושה הבחנה בין אזורים יהודיים לנוכרים לצורך הבחנה בין מי מחויב במצוות הארץ ומי לא.

מאחר ובית שאן הייתה ישוב נוכרי עם קהילה יהודית קטנה, היהודים כאן היו פטורים מהמצוות התלויות בארץ. הכתובת ברחוב מזכירה גם שערים. שער זה נקרא בכתובת "פילה ד'זרה" - שער הגת - כנראה משום שהייתה כאן גת בקרבת מקום.

שער נוסף שנמצא כאן הוא "פילה ד'סחוטה" - שער המצפה, שנמצא בצפון מזרח ועוד.

כתובת רחוב כתובה בארמית והיא לא פשוטה לקריאה.

בבית שאן היו כנראה שישה שערים ולא כולם מוכרים לנו היום בשמות.

בהמשך ההליכה בשביל יסודות מגדלים העשויים בזלת, והעליונים עשויים גיר, שנוח לעיצוב. יש כאן אלמנטים שמופיעים גם בבנייה בירושלים: רגיסטרים, המופיעים בקשתות. כמו כן יש פה פריטים שונים מארכיטקטורה רומית רגילה.

העיר הרומית לא הייתה מבוצרת ולא הוקפה בחומה.

השער קיסריה היה על הדרך לעיר ולא מחובר לחומה כלשהי.

הרומאים הרגישו בטוחים, הייתה להם יחידת צבא בתל שלם, לא רחוק מכאן. בית שאן בוצרה רק בתקופה הביזנטית.

ממול שריד של החומה הביזנטית, מהמאה ה-5 לספירה.

שטח העיר בתקופה הביזנטית היה כ-1,500 דונם, שיא גודלה של העיר, והיא אכלסה כ-40 אלף נפש.

החומה עוברת על הרכס ממול - תל אצטבה, חוצה את נחל חרוד וממשיכה הלאה לתוך בית שאן.

בתקופה העות'מאנית בנו בקצה החומה עוד טחנת קמח ועוד אחת נבנתה פה מאחורינו בהמשך השביל עם ארובה מעוגלת (לא ברור מאיפה הטחנה קיבלה מים).

 

אוסף פריטים

שהתגלו בבית שאן. מקובל בפעילות ארכיאולוגית לרכז פריטים, לסמן אותם ולתעד אותם במקרה שיחליטו לשחזר יום אחד את המבנים.

 

שער נעילה

שרידי חומה שמשולבים בה שרידים ארכיטקטוניים מתקופות שונות. זוהי בנייה אקלקטית שיכולה להתאים לבנייה בתקופה הצלבנית.

לא ניתן לתארך בדיוק את החומה - אם היא צלבנית או ימי ביניימית, אך ניתן לראות פה פריטים רומים בשימוש משני.

זהו שער בסגנון נעילה. אם מדובר בחומה צלבנית אז אולי הייתה כאן חווה מבוצרת (כמו כן יש ביצור צלבני עם חפיר עם מים בעיר התחתית).

 

קריית השלטון המצרית

ארמון המושל המצרי, הבנוי לבני בוץ על מצע אבני בזלת.

לבני בוץ יכולות לשרוד כל עוד הן מטויחות ומוכנות לחורף כל שנה מחדש. כמו כן, לבנים שנצרפו בתנור הן חזקות יותר ונשמרות לאורך זמן.

ממול תל אצטבה ועליו יש שרידים של החומה הביזנטית. על התל התגלו גם כמה כנסיות ואף מנזר.

המבנה שמולו נקרא "גברתנו מרים", שם התגלה פסיפס מטיפוס גלגל המזלות.  כמו כן, על הרכס התגלה גם בית כנסת שומרוני.

השרידים שהתגלו אפשרו את שחזור המקום:

יש פה שני בסיסי עמודים שעליהם היו כתובות הירוגליפיות והן מבטאות את הנוכחות המצרית כאן. בהמשך יש גם אסטלה ופסל שגם כן מעידים על נוכחות מצרית (הכל רפליקות, המקור נמצא במוזיאון רוקפלר).

הבסיסים שנראה בתוך המבנה המשוחזר הם כנראה אין סיטו - כל השאר הם שחזורים. הבסיסים שייכים לארמון המושל. בחפירות של המשלחת האמריקאית הם פירקו פריטים רומיים כדי להגיע לשכבות קדומות יותר ולכן זה לא אין סיטו.

ממול רחוב הגיא, העובר למרגלות הצד המזרחי של התל. פה עבר נחל עמל - ערוץ של נחל הקיבוצים, והוא נשפך ליד הגשר הקטוע לנחל חרוד.

מפה יצאה דרך מרכזית אל בקעת הירדן והמשיכה צפונה לרמת הגולן, סוריה ומסופוטמיה.

במרחק מה מהגשר הקטוע נמצאו שרידים של שער רומי נוסף, מונומנטאלי, זהו שער המצפה, שהיה עם פתח אחד. בתקופה הרומית הוא היה מנותק מחומה ובתקופה הביזנטית הייתה מחוברת אליו חומה שעוברת על הגשר הקטוע.

הגשר הוא רומי, וטיפה מעליו נמצא השער.

 

מבט לעיר התחתית (הרומית)

שרידי העיר ששרדה אחרי רעידת האדמה של 749, כאשר היא נחפרה ושוקמה באופן חלקי. העמודים הנפולים מייצגים את אותה רעידת האדמה.

כבר בתקופת פומפיוס החלה להתפתח כאן העיר, מדרום לתל, והוקמה בזיליקה ברחבה הגדולה. העיר הלכה והתפתחה מאז עד לתקופה הביזנטית.

רחוב המונומנטים, משום שיש בו שרידים למספר מונומנטים: מקדש רומי (לא ברור למי - דיוניסוס או ניסה), נימפאון (מבנה חצי עגול) - מזרקה גדולה שהגיעה לגובה של 12-14 מ', ומשמאל למזרקה היה מבנה שנקרא המונומנט. המים למזרקה הגיעו מנחל עמל, שהגיע מכיוון התיאטרון (מימין) ואליו נוקזו גם מי השפכים שזרמו לנחל חרוד.

מימין ישנו אגף של בית מרחץ ביזנטי (היום הוא מקורה).

במאה ה-6, בקטע של רחוב פלאדיוס מימין, החליטו לבנות עוד שורת חנויות והם בנו כיכר חצי עגולה שנקראה הסיגמה.

מאחורי הסיגמה היה אודאון (תיאטרון קטן) אך הוא נהרס.

למרגלות התל גילו אלמנטים של תיאטרון נוסף - הצופים ישבו בו כשפניהם לדרום.

המשלחת האמריקאית שעבדה כאן חשפה שכבות מקראיות. את שפך החפירות הם שמו על מורדות התל וכך הם קברו שכבות מעניינות אחרות. יש להוריד כמות אדירה של חומר כדי לזהות את התל כפי שהיה בקדמותו.

שורת העמודים משמאל עומדת מול בריכה קטנה. מאחורי שורת העמודים היה בית מרחץ רומי. הבריכה הקטנה הייתה בריכת השתקפות שפיארה את בית המרחץ.

מקום זה עבר מספר שינויים: בתקופה הערבית הקדומה הבריכה נסתמה בצורה יזומה והרווחים בין העמודים נסתמו והונחו מחיצות ששימשו הפרדה בין חנויות (בתקופה האומיית).

מימין יש משטח מלבני לבן - שם היה כנראה מקדש לדיוניסוס. יש שם שרידים לכנסייה וחושבים שמתחתיה היה המקדש.

כל המתחם המרובע במרכז כונה "אגורה".

חושבים שהיה כאן שער שנקרא פרופילאה, שהוביל לתל עצמו בתקופה הרומית והביזנטית.

בתקופה הביזנטית נבנה כאן במרכז שוק. העיר בתקופה הרומית הייתה למטה ועל התל עדיין נשארה התקיימות מסוימת - מקדש לזאוס. רוב הבנייה הייתה למטה. המגורים היו כנראה מסביב למכלול הציבורי שאנו רואים והעיר בית שאן המודרנית בנויה כנראה על אזורי המגורים.

העמודים שרואים למטה היו ברובם נפולים והועמדו מחדש. כשהגיעו למקום, הייתה כאן שכבת סחף גדולה ובלטו בה רק שני עמודים. אז החלו לחפור במקום ולחשוף את כל השרידים.

הסרט ישו כוכב עליון צולם כאן.

 

הנימפאון (מזרקה)

מי המזרקה התאימו לשתייה. המזרקות בעולם הרומי הן קודם כל מונומנט של פאר ובין היתר סיפקו מים למי שאין לו את היכולת להוביל מים הביתה.

יש פה גם דגם שחזור ממתכת של הנימפאון.

 

רחוב הגיא

היה רחוב רחב מאוד ובשוליו היו מדרכות, עמודים וחנויות.

שתי שורות עצי הדקלים שמאחור מציינות את טורי העמודים שעמדו כאן.

בשלהי התקופה הביזנטית - תחילת התקופה הערבית, החלו לפלוש בבנייה לרחוב, צמצמו אותו והפכוהו לסמטה (לא היה מי שיתחזק את הבנייה הציבורית, לא היה עוד הסדר הקודם של האימפריה החזקה וכך בונים לתוך הרחוב באין מפריע).

בשנת 749 העמודים שעמדו על הבסיסים נפלו ולא נמצא מי שירים אותם. לא היו פה לא משאבים ולא יומרות.

בתקופה העבאסית (+750) העיר נמצאה בשפל ובנו את העיר על העמודים הנפולים.

הצטלבות רחובות סילוואנוס והגיא. רחוב סילוואנוס נקרא ע"ש עורך דין שומרוני, שדאג להרים את המקום. רחוב הגיא הוביל לכיוון הגשר הקטוע ושער הצופה.

מי שהגיע מרחוב הגיא ראה את המונומנט.

נחל עמל זרם סמוך לרחוב ובשלב זה המים כבר לא יועדו לשתייה אלא היו מי ניקוז בתעלה מקורה.

דרך שורת מונומנטים מימין ומשמאל. בצד הימני המונומנטים פחות נשמרו.

על אחת האבנים נמצא הכיתוב "אנטוניוס" ולכן קוראים לשרידי המבנה "מונומנט אנטוניוס".

בית שאן הייתה עיר מפוארת בתקופה הרומית וזאת משום שהיא הייתה בירת פלסטינה סוקונדה.

מעל העמודים הנפולים היו מספר אלמנטים:  כותרת קורינטית, מעליה היה ארכיטרב (קורה אופקית). יש פה שלושה רגיסטרים עם עיטורי ביצים ורמחים, אחרי כן יש פריז ואז כרכוב - הכל נפרס כאן כמו קוביות "דומינו" בעקבות רעידת האדמה.

אלמנטים אלו שייכים לנימפאון. 

 מתחת לאחד העמודים הנפולים התגלה שלד של גבר המחזיק בשקית כסף. המטבע המאוחר ביותר שהיה בשקית מתוארך לשנת 749. סה"כ התגלו פה כ-20 שלדים.

 

הדגם

ברובו מדויק ויש בו שילוב של אלמנטים רומיים ואלמנטים ביזנטיים.

שחזור מסלול הסיור: הגעה מהגשר שעל מעיין חרוד, דרך שער פילה ד'זרה, עליה לתל (עליו יש מקדש רומי בדגם אך אחרי כן נבנית במקומו כנסייה). החומה סביב העיר היא ביזנטית.

על התל רואים את המדרגות שיורדות לרחבה בה עפ"י ההשערה היה מקדש.

רואים בדגם את התיאטרון שלמרגלות התל ואת התיאטרון הגדול שממול וכמו כן רואים את שני בתי המרחץ.

מתקן שנראה כמו אצטדיון - בפועל מתקן זה לא התגלה וגם לא היה (זה שוחזר בדגם רק בשל כתובת של זכייה של מישהו באצטדיון).

רואים את שער פילה ד'סחוטה, את אזורי המגורים והיפודרום קטן שהפך לאמפיתיאטרון. 

 

בית מרחץ 1

פלסטרה (חדר בקדמה של בית מרחץ): בשוליים של החדר יש עמודים שמאפשרים קירוי. בחלק המרכזי יש פיסטינה = בריכה פתוחה.

בית מרחץ זה הוא ביזנטי עפ"י הפסיפסים, הכתובות והכותרות הקורינטיות הפחות מוקפדות שנחשפו פה.

חדר ההלבשה - האפודיטריום, היה כנראה באזור הפלסטרה אך הוא לא מזוהה כעת.

ניתן לראות את הקלדריום, את פתח התנור שאפשר הזרמת אוויר בין עמודי החרס וטובולי - אבנים חלולות.

יש פה חדר חם נוסף.

מי שרצה לטבול במים היה צריך להיכנס לאמבטיה, שהייתה בד"כ בנישות. ממול נמצאת נישה כזו.

יש פה תעלה נוספת שהזרימה אוויר חם מהתנור.

על הקיר יש שרטוט שחזור של הבילוי בבית המרחץ: משמאל יש תמונה שמדמה פלסטרה, מימין רואים פעילויות שעשו בפלסטרה: האבקות, אימונים וספורט. כמו כן,  בבית המרחץ עשו טיפולים קוסמטיים לגברים ומסאז'ים. נשים לא הרבו להגיע לבתי המרחץ. היו שמרחו את גופם בשמן ובסוף הבילוי היו מגרדים מגופם את השמן בכלי מברונזה שנקרא סטריגיליס.

מוצגים כלים נוספים ששימשו את המבלים בבית המרחץ: פינצטה, כלי לניקוי אוזניים, ריבולוס - מיכל לשמן, פטרה - כלי שקשור לניסוך ועוד.

 

מכלול של מוקדים הקשורים לבית המרחץ

אמבטיה גדולה מאוד, שהיה לה חימום מלמטה (אנו יודעים זאת משום שמהצד רואים טובולים). עפ"י טיח האמבטיה (טיח אדמדם עם חרסים כתושים) זה ביזנטי.

אמבטיה נוספת, שמכונה "אמבטיית הבישוף". יש עליה ציור של צלב ואולי היא שימשה כאמבטיה לאב כנסייה מסוים.

פריגידריום - לכל בית מרחץ היו כמה אגפים: פלסטרה - חדר הלבשה, קלדריה, וטיפידריה (חדר פושרים שלא ראינו כאן). כאן בריכת מים צוננים, שהייתה גם בצד השני של בית המרחץ, היא רחוקה מהתנור ומקורה, כדי שהמים לא יתחממו בשום צורה. הפריגידריום כאן היה גדול יחסית.

מעבר לפריגידריום הייתה לטרינה - שירותים ציבוריים עם מושבים (יש שרטוט של הלטרינה במקום).

הריצוף כאן מורכב מחתיכות שיש קטנות ויש שלבים שהיו כאן פסיפסים שבוטלו. כך נוצרה רצפה גבוהה יותר עם רציפי שיש וזה מוכר מהתקופה הביזנטית. לביזנטים לעיתים נמאס לתקן את הפסיפסים אז הם עברו לשיש.

פרופילאה (פרופילון)- אלו המדרגות שהובילו לבית המרחץ. יש פה בסיסי עמודים מיוחדים והבנייה כאן מפוארת.

המדרגות יוצרות מכלול שהולך ומתכנס וזה הופך את זה למונומנט. כמו כן יש כאן פדסטלים.

 

רחוב פלאדיוס

הרחוב מוגבה במרכזו ויש בו תעלה עמוקה למדי. בשל השיפוע שלו המים שניגרים בצדדים זורמים לתעלה מרכזית דרך חורי ניקוז, שבסופו של דבר מוזרמת לנחל עמל.

כותרת קורינטית יפיפייה מסלע גיר מקומי עם עיטורים של ביצים ורמחים. במרכז הכותרת נמצא ראשו של דיוניסוס, כששערו מסודר כאשכולות ענבים.

יש פה כותרת נוספת עם מסכה, שאולי נלקחה מאזור התיאטרון.

אנו עומדים על המדרכה של הרחוב ומעל ראשינו היה קירוי. הרחוב עצמו לא היה מקורה אלא קטור. בשני צידי המדרכות היו חנויות.

יש פה פסיפס ביזנטי וכתובת בה מוזכר השם "פלאדיוס". הכתובת מתוארכת למאה ה-5.

 

הסיגמה

פה היה "קניון" חדש, שכלל שתים עשרה חנויות קטנות והריצוף של כל חנות היה פסיפס.

הפסיפס המעניין ביותר שהתגלה הוא של טיכה – אלת המזל, שהייתה הפטרונית של העיר.

בפסיפס של טיכה רואים אישה שעל ראשה יש כתר בצורת חומה והיא מחזיקה בידה קרן שפע (קרנוקופאה), קרן שבתוכה יש פירות.

הפסיפס באתר הוא לא המקורי: לפני יותר מעשר שנים, כשגילו את הפסיפס של טיכה, העתיקו אותו. יום אחד הפסיפס נעלם וכולם הוכו בתדהמה: מישהו ניסה לגנוב את הפסיפס כדי למכור אותו. הפסיפס התגלה לבסוף כשאבניו מפורקות (הגנב נתפס ע"י מארב של המשטרה) ועפ"י הדגם שהועתק הוא שוחזר.

יש פה מספר כתובות שעל פיהן מקובל לראות ב"חנויות" אלו כחדרי עבודה של יצאניות (גם באשקלון, בסמוך לבית המרחץ, הייתה פעילות של יצאניות).

 

מקדש לניסה

נמצאים על מדרגות המקדש. תחילה חשבו שזה מקדש לדיוניסוס, שהיה האל הראשי של העיר, אך היום הדעה הרווחת היא שמקדשו נמצא מולנו וזה היה אולי מקדשה של ניסה, האומנת של דיוניסוס.

יש כאן אדן לפסל וכתובת בתוך טבלת אוזניים: "במזל טוב תושבי ניסה סקיתופוליס עיר קדושה ועיר מקלט... הקדישו פסל זה לכבוד האימפרטור הקיסר מרקוס אורליוס" (161-180 לספירה).

 

מורדות התל

הרחוב הצפון מערבי, המשכו של רחוב המונומנטים.

מכלול עם עמודים ובסיסים שמתכנסים לשער (רואים את מזוזות השער) - מכאן הייתה העלייה הראשית לתל אל מקדשו של זאוס והתגלו גם המדרגות שהובילו לתל - הפרופילאה.

ממול יש מושבים של התיאטרון ואלמנט מושב של מתקן שעשועים. נמצא כאן ריכוז מושבים כאלה ולכן ההנחה היא שהיה כאן תיאטרון למרגלות התל, אולי בעל משמעות פולחנית. בנוסף לכך התגלו חלקים של הבמה (הסקנה). היום התיאטרון קבור כולו בתוך שפכי החפירות. המושבים שלפנינו הם לא אין סיטו.

המתחם מאחוריו היה כנראה גם מקדש מפואר, אולי לדיוניסוס.

יש פה גם עמודים בחתך לב.

חלק זה של האתר הוא פחות תיירותי.

 

הנימפאון

אנו נמצאים למרגלות המזרקה.

חלק מאמת המים של העיר הייתה נחל עמל, שהגיע עד לחלק האחורי של המזרקה ואז יצאו מים מפתחי פיות של אריות לאמבטיות - מים שעברו מבריכה לבריכה.

המזרקה היית המתקן שנתן נוי והדר לעיר וכמו כן שימשה כמקור מי שתייה לתושבים. המים שלא נלקחו לשימוש המשיכו הלאה אל הביוב.

 

רחוב סילוואנוס

ומולו רחוב הגיא. מתחת לריצוף הרחוב זרמו המים של נחל עמל, אחרי שהתפנו למערכת הביוב (מים מזוהמים). הערוץ זרם מתחת למפלס הריצוף ומשני צידי הקמרון שהיה כאן היו חנויות.

מתחתיו היה ריצוף קדום יותר והיום עומדים על מפלס הריצוף של סילוואנוס מהמאה ה-6 לספירה. המפלס הקדום יותר הוא מהמאה ה-2 לספירה.

סילוואנוס, שהיה עורך דין שומרוני ותושב העיר, הוא זה שהביא לשינוי במפלס הרחוב (עפ"י כתובת שהתגלתה) יכול להיות שהגבהת מפלס הרחוב נעשתה כדי לצמצם את השיפוע הגדול שהיה לרחוב.

תאים קטנים בהם היו חנויות קטנות. הבריכה שמעבר לקיר החנויות היא בירכת ההשתקפות. יש פה עמודים שהיו בקדמת בית מרחץ רומי (משני צידי הבריכה היו מדרגות שהובילו לבית המרחץ)  וכמו כן כותרת יונית (למרות שלרוב השתמשו בכותרות קורינטיות).

בתקופה הערבית הקדומה סגרו את הרווחים שבין העמודים בקירות ובמחיצות ויצרו חנויות על בריכת ההשתקפות שנסתמה.

בתקופה הערבית הקדומה נבנה ברחוב סילוואנוס מערך של חנויות עם קירוי משופע מעל למדרכות (הרחוב עצמו לא היה מקורה אלא רק המדרכות).

רחוב סילוואנוס: רעידת האדמה גרמה לנפילת העמודים שהחזיקו את הקירוי המשופע. אלו עמודים ביזנטיים שנלקחו לשימוש ע"י הערבים וכמו כן יש קשתות בין העמודים. ב-749 הכל קרס ונשאר מונח במקביל על הקרקע - כל הקשתות נמצאו מסודרות על הקרקע.

בקצה הרחוב יש דגמי מתכת של רחוב סילוואנוס עם בריכת ההשתקפות הרומית וכן שרטוט שחזור של המקום מהמאה ה-2 ועד המאה ה-6. במאה ה-7-8 מפלס הרחוב הוא של סילוואנוס אך רואים את השינויים ברחוב של התקופה הערבית הקדומה. בראש התל בתקופה זו עדיין עומדת כנסייה עגולה שיצאה משימוש (במקום המקדש לזאוס).

העיר יושבה לאורך כל השנים ולכן לא כל הפריטים נשמרו - היה שימוש משני באבנים. לא כל העיר נחפרה ושוחזרה.

 

בית מרחץ 2:

גרמי מדרגות משני צידי טורי עמודים. ליד הקיר הגבוה שממול היה חדר צוננים ושאר חלקי בית המרחץ היו בהמשך. עבר שינויים בתקופה הביזנטית. כמו כן, בתקופה הערבית הקדומה הוא בוטל והותקן כאן כבשן. בית מרחץ זה לא פתוח לביקור מסודר.

בסמוך לבית המרחץ יש נישות רומיות וביזנטיות לפסלים.

 

האגורה:

בחלק זה נבנתה האגורה - השוק של העיר בתקופה הביזנטית.

הפסיפסים כאן לא מרשימים במיוחד, חלקם יפים, ויש פה גם שימוש בשיש.

בהמשך רואים פסיפס עם חיה הדומה לזברה, חיה הדומה לצבי ועוד - כל אלו פסיפסים שעל המדרכה. יש פה אפילו פסיפס עם צלב. בחנויות זוהו חנויות לחומרי בנייה, צורפים ועוד.

על שפת המדרכה יש תבליטי אריה ובע"ח נוספים. גם מדרכה זו הייתה מקורה.

בתקופה הערבית הקדומה, בתוך כל רחבת האגורה מוצאים הרבה כבשנים - בתי יוצר לכלי חרס והפקת סיד. כל השקעים הם כבשנים וניתן לראות כאן גם תעלה דרכה הכניסו את חומר הבערה לכבשן. יש באתר כבשנים נוספים ללא קשר לאגורה.

 

מערך מקדשים:

אזור גדול מאוד של מערך מקדשים ומדרגות שהובילו גם הן למקדש. יש פה שרטוט שחזור של המתחם.

משמאל היה אלמנט מפואר של בריכה, שהייתה סוג של מזרקה, ממנה יצאו מים מפיות של אריות - אלו שרידים רומיים מהמאה 1-2 לספירה וישנה הצעה שזה קשור לפולחן אל הרפואה (אסקלפיוס). מעבר לקירות יש גרם מדרגות למקדש נוסף.

יש פה אמת מים שמגיעה מנחל עמל (נחל הקיבוצים) וכאן היא התפצלה: אמה אחת גבוהה הזינה את בית המרחץ המערבי, אמה שנייה הגיעה לכאן ואמה שלישית הזינה את בית המרחץ המזרחי. עודפי המים נשפכו לתעלה שהייתה תחת הרחוב.

בשלבים מאוחרים בית המרחץ הגיע עד לכאן ופה היה הפריגידריום.

 

לטרינה (שירותים ציבוריים):

מתחת למושבים הייתה תעלה בה זרמו מים שמקורם באחת מאמות המים. המים זרמו יום ולילה ופינו את "התוצרת" אל נחל חרוד.

יש פה 57 מושבים. זהו שלב ביזנטי מהשלב המאוחר יותר של בית המרחץ שציינו מקודם.

בד"כ הגיעו לכאן מי שהגיעו לבית המרחץ. גברים לחוד ונשים לחוד.

כדי לנקות את גופם לאחר הצרכים? השתמשו כנראה בספוג (ימי) למרות שבבית שאן כתוב שהשתמשו בענף שעליו מלופפים עלים רכים. לאחרי מכן היו שוטפים ידיים בתעלה הקדמית שמימיה היו נקיים.

לפנינו חצר פריסטילית – החלק המרכזי שלה פתוח= קטור והחלק לישיבה היה מקורה - מוגן משמש ומגשם.

בלטרינה כמו זו שלפנינו, עם 57 מושבים, יכלה להתכנס מועצת העיר ולקבל החלטות.

לעיתים לטרינות היו גם בצמוד לרחוב ויש מקרים גם שיש שירותים פרטיים אך לבודדים בלבד - לעשירים ביותר וזה לא דבר נפוץ. בד"כ לטרינות היו בזיקה לבית מרחץ. עניים היו עושים את צרכיהם בשטח שליד ביתם ולא זכו להשתמש בלטרינות.

הלטרינות הן חלק מהתכנון המודרני של העיר.

 

התיאטרון הגדול:

בעורף התיאטרון: בתיאטרון יש הופעות דרמטיות בסגנון שאפיין את הרומאים: נימוס - חיקויים שמלווים בהשמצות וגינויים למיעוטים, ופנטומימה - שחקן אחד שרוקד ללא מילים אך מבטא דמויות מחיי היומיום בחברה ולעיתים דמויות מהמיתולוגיה ותוך שהוא מחליף תלבושת המקהלה מספרת את סיפורו. אין פה את הטרגדיות של העולם היווני.

בתיאטרון רומי יש בד"כ שני גושי מושבים שנקראים קויאה, ולעיתים היו אפילו שלושה. כל אומנה החזיקה קמרון, שנועד לשאת גוש מושבים.

בשחזורים תיאטרון זה נראה עם שלושה גושי מושבים ומיטוריה - הפתחים מהם נכנסו ויצאו באי התיאטרון.

בתוך התיאטרון: למשטח ההופעה קוראים לוגיון - הבמה בתקופה הרומית (סקנה) (מקביל לאורכסטרה בעולם היווני, שהייתה עגולה).

בעורף הבמה היה קיר סוגר שנקרא סקנה פרונס, שגובהו כגובה הקויאה הגבוהה ביותר שימש תפאורה והיה מעוטר בפסלים ופרטים ארכיטקטוניים עשירים.

מכובדי התיאטרון נכנסו דרך פארודוס (כניסות צדדיות) וישבו על כורסאות מאבן עם משענות. לעיתים, ליד הדיאזומה (המשטח עליו הולכים בין הקויאה העליונה לתחתונה אליו מוביל הוומיטוריה - מעבר הצופים אל פנים התיאטרון) היו גם כן כורסאות למכובדים. הישיבה בתיאטרון הייתה בהתאם למעמד: למטה היו כורסאות עם משענת ואילו האנשים הפשוטים מאוד ישבו בשורות העליונות.

נשים וגברים ישבו יחד זה לצד זה ואפילו נשים הופיעו כאן (בניגוד לתיאטרון היווני - שאסר על כניסת נשים לא כצופות ולא כשחקניות).

האקוסטיקה כאן מעולה. הייתה כאן קויאה נוספת שנשדדה.

המושבים בהמשך רחוב המונומנטים לא זהים למושבים שהתגלו פה ולכן הועלתה ההשערה שמדובר בתיאטרון נוסף.

יש פה כותרות קורינטיות ומעליהן יש ארכיטרב ואפריזים. הייתה כאן קומת עמודים כאלו על כל קויאה.

בצמוד לוומיטוריה יש נישות שלא בדיוק יודעים למה הן שימשו: יש הטוענים שזה קשור לאקוסטיקה של המקום - אולי היו שם דודי ברונזה שעזרו לצליל, אולי היו אלה דוכנים, אולי מקום ליצאניות - אפשר רק לשער.

יש פה עמודי גרניט ושיש.

בתיאטרון מסודר ברומא היה ואלום - יריעה שנועדה לצל ולהגנה מגשם קל. לא בטוח שגם בפרובינקיות היה ואלום.

הכניסה לבית המרחץ ולתיאטרון הייתה בתשלום. ברומא הקיסרים העניקו את השעשועים בחינם כדרך לזכות באהדת הקהל כדי לשרוד בשלטון.

 

מילון מונחים:

ואלום: יריעה שנועדה לצל ולהגנה מגשם קל.

וומיטוריה: פתחי היציאה והכניסה ליציעי התיאטראות בעולם הקלאסי.

ארכיטראב: קורה ראשית ביוונית: ארכי = ראשי, טראב = קורה. מונח תמיד מעל כותרות העמודים והוא הבסיס התחתון של האנטבלטורה (כל חלק עליון הנראה בחזית המבנה הנמצא מעל לכותרות העמודים).

אפריז: שכבה מודגשת מעל הארכיטרב הכוללת לרוב תבליטים ופיסול רב המפארים לרוב את האל לכבודו נבנה המקדש או במקרה של מבנים אזרחיים כולל כיתובים או תבליטים סיפוריים.

כותרות קורינטיות: הוא אחד משלושת הסדרים הקלאסיים באדריכלות יוון העתיקה (איוני ודורי). המאפיין הבולט הוא כותרת העמודים הקישוטית העשויה תבליטי עלים.

 

מחוץ לתיאטרון: אלמנטים ארכיטקטוניים עם עיטורי סלילים וחרוזים, מקלעות האקנטוס, שבתוכן יש עיטורים.

קורה שמכילה ארכיטרב ופריז שהייתה מעל העמודים.

עיטור של צמח קוציץ עם עלים. זהו עיטור פופולארי בעולם הרומי ולפי עומק התבליט זה מתאים למאה ה-2-3 לספירה - קלאסיקה של העולם הרומי.

בתוך המקלעות יש בע"ח וארוסים - נערים עירומים. בעבר חשבו שהדמויות ההרוסות הן תוצאה של איקונוקלזם אך מתברר שזה סתם נשבר.

רוב עבודת הפיסול נעשתה בקידוח. המקדח עשה חורים שהיו מטושטשים ומעוצבים בליטוש. ניתן לראות שרידים לחורים בפריזים שפה. עבודה שהעלימה את כל החורים נחשבה לעבודה טובה במיוחד. גם בבניית ארונות קבורה השתמשו בכלים אלו.

האלמנטים שלפנינו עשויים משיש והם שייכים לסקנה פרונס, שאולי ישוחזר בעתיד. כל האלמנטים שפה יובאו מחו"ל.

 

ההיפודרום/ האמפיתיאטרון:

מתקן זה היה במקורו היפודרום  (הרומאים קראו להיפודרום קירקוס).

כיום לא רואים את כל אורכו של המתקן והוא היה הרבה יותר ארוך ממה שאנו רואים כעת – עוד כ-200 מ' הלאה (המתקן שאנו רואים כעת לפנינו הוא באורך של 200-300 מ').

ההיפודרום שימש למרוצי סוסים או מרוצי מרכבות עם סוסים ובמרכז המתקן הייתה ספינה.

בהמשך, היה "שינוי באופנה" והרומאים העדיפו שעשועים של שפיכות דמים על פני המרוצים ולכן הם הקטינו את המתקנים והפכו אותם לאמפיתיאטראות (כנ"ל בקיסריה, גרש ושכם). *אמפיתיאטרון שנבנה כך במקורו נמצא בארץ רק בבית גוברין. גם בקיסריה גילו מבנה דומה אך הוא לא נחפר.

רואים מתקן אליפטי שיש לו המשך של קירות להיפודרום הקדום.

הקיר הסוגר הוא שלב מאוחר - מתחילת המאה ה-4 - אז כנראה כבר לא הרגו בני אדם במקום אלא טבחו בבעלי חיים.

עד היום לא מצאו תעלות מהן יצאו בע"ח ולכן מניחים שהם יצאו מהפתחים שבצד.

נקודת ההסבה של המתקן: בהמשך המתקן רואים טיח ופרסקו על חלק מהקירות.

עומדים בדיוק בנקודה בה החליטו לעשות את שינוי ייעוד המתקן: החלק הקשתי שפה הוא מאוחר וניתן לראות שהאבנים כאן שונות.

מאחד הפתחים רואים את המשך הקיר הישר של ההיפודרום. קיר כזה נמצא גם בצד השני של המתקן והוא לא נחפר למלוא אורכו.

קמרונות ומושבים ששייכים לאמפיתיאטרון.

בתוך האמפיתיאטרון יש כבשנים מהתקופה הערבית הקדומה.

המצודה הצלבנית של בית שאן נמצאת פה בהמשך והיא מוקפת חפיר. יש עדויות המספרות כי החפיר היה מלא במים.