שערי העיר
החומה באורך כ-4 ק"מ, שטחה כ-850 דונם ולאורכה 8
שערים מתוכם 7 פתוחים ואחד סגור (שער הרחמים) המשמשים עד היום כפתחי הכניסה
והיציאה לעיר העתיקה ולהר הבית דרכה.
שער שכם הוא המפואר מבין השערים, מעוטר ומקושט, כאשר
בגלגוליו השונים נקרא בשמות שונים שחלקם מתייחסים לכיוונו צפונה (שכם, דמשק,
בנימין) וחלקם מתייחסים למונומנטים וארועים הקשורים בו (עמוד הדריאנוס, סטפנוס
הקדוש).
השער החדש הוא היחיד שאינו שייך למכלול השערים הקדומים
וגם לא לבניית החומה ע"י סולימן המפואר, אלא נפרץ ב-1887 בכדי להקל על המעבר
מהשכונות החדשות שהחלו לקום מחוץ לחומות אל תוך הרובע הנוצרי שבתוך העיר העתיקה.
באופן כללי, לכל שער יש כמה וכמה שמות המתייחסים לתקופות
שונות ולפונקציות שונות שמילא, לחלקם יש איזכורים גם במקרא מאחר והם היו חלק
מחומות קדומות.
שער האריות, שנקרא כך על שום תבליטי בייברס משני צידיו
בחלק החיצוני, הוא מקום פריצת הצנחנים להר הבית ולכותל המערבי. הם ניצלו הרחבה של
השער, שנעשתה ע"י השלטון הירדני לפני המלחמה.
אליה קפיטולינה
הוקמה לאחר מרד בר כוכבא אולם תוכננה כבר עם עלייתו של
הדריאנוס ב-117. החליט להוציאה לפועל בעת ביקורו ב-129, אחת הסיבות לפרוץ המרד.
לאליה קפיטולינה היו 4 שערים מונומנטליים כאשר אחד נמצא
300 מ' צפונית לשער השני בסדרה, שער שכם, השלישי הוא האקה הומו והרביעי נמצא בתוך
כנסיית אלכסנדר נבסקי הצמוד לכנסיית הקבר.
השער הרומי הנמצא משמאל ומתחת לשער שכם הנוכחי, הוא
למעשה הפתח הקטן השמאלי במונומנט האדיר שבנה הדריאנוס ולמעשה חבר לחומה רק בימי
דיוקליטיאנוס (ב-300) אולם בתקופה הצלבנית כוסה ונבנה במפלס השער הטורקי הנוכחי.
שער שכם שבנה הדריאנוס היה למעשה התחלתו של שני רחובות
ראשיים (קרדינס), שיצאו מכיכר גדולה חצי עגולה שבמרכזה הוצב עמוד ועליו פסלו של
הקיסר. עמוד זה נתן לשער את שמו הערבי, באב אל עמוד מאז הכיבוש של ירושלים
ע"י עומר אל חטאב.
במפת מדבא מופיע שער שכם בבירור עם הכיכר והעמוד וממנו
יוצאים שני קרדינס מצפון לדרום, כאשר המערבי מוביל לכנסיית הקבר והמזרחי מוביל
בסמוך לשער האריות לכיוון שער האשפות, הר הבית היה באותו זמן אתר אשפה.
מערת צידקיהו
התגלתה ב-1854 ע"י ברקלי היא חלל ענק, חצוב בידי
אדם, ששטחו הכולל מגיע לכ-9000 מ"ר ושימשה, כנראה, כמחצבה עוד מימי בית ראשון
(למרות שאין סימנים לכך).
החציבה המסיבית במערה החלה בימי בית שני והורדוס עשה
שימוש נרחב באבני המקום לבניותיו הרבות תוך ניצול העובדה שאין כמעט פעילות קרסטית
במערה.
נסתמה ע"י הטורקים, שחששו מניצולה ע"י אויבים
לכניסה לתוך העיר עצמה (קרוב לוויה דלורוזה) אולם לא באופן מוחלט.
מנזר האחיות מציון ואקה הומו
הקשת המכונה 'אקה הומו' היא החלק המרכזי של השער השלישי
מבין ארבעת השערים של אליה קפיטולינה וסגנון הבנייה הרומי ניכר בה. נמצאת סמוך
מאוד למה שהיתה האנטוניה שנבנתה ע"י הורדוס בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה.
מנזר האחיות מציון הוקם ע"י הכנסייה הקתולית לאחר
קניית השטח ע"י יהודי צרפתי מומר בשם אלפונס רטיסבון ומסירתו למסדר האחיות
מציון ב-1858 כאשר רוב השרידים שנמצאו עם הבנייה משוייכים לתקופת אליה קפיטולינה.
בריכת הסטוטיון (העפרוני או הדרור) מורכבת משני חלקים
שהופרדו ע"י הנזירות מכיוון שרעשי החוקרים הפריעו להם. הן בנו קיר שחילק
לשניים את הבריכה, שהייתה פתוחה בימי הורדוס אולם נבנו עליה קמרונות בימי הדריאנוס
בכדי לבנות פורום ענק מעליה.
אמת המים החשמונאית הגיעה להר הבית באזור הזה וסיפקה מים
למתחם המקדש ואזור בריכת האנטוניה היה, למעשה, אגן הניקוז של שער שכם.
הרצפה, כמו בשער שכם, בנויה מאבנים גדולות ומחורצות
(כנראה בכדי למנוע מסוסים להחליק) והיא כנראה מימי הדריאנוס (כמאה שנים מאוחר יותר
לצליבתו של ישו). נמצאו חריטות של משחקים ששיחקו החיילים הרומאים מהלגיון ה-10
ששהו בירושלים בעת ההיא.
כנסיית אלכסנדר נבסקי
הדריאנוס לחם בנוצרים וביהודים. הוא רצה למחוק כל זיכרון
של מאחז קדוש ולכן בנה מקדש גדול לאפרודיטה על גבעת הגולגותא (גם על פי התיאורים
של אוזביוס).
הקשת שרואים היום היא חלק משער הניצחון של הדריאנוס
שהובילה אל הפורום. ממנו הייתה הכניסה למקדש אפרודיטה. כדי לכסות את הגולגותא הוא
בנה קירות תמך גדולים שהיוו בסיס למקדש.
באלכסנדר רואים את הבלוקים האדירים של קיר התמך הדרומי ובכנסיית
הקבר ניתן לראות את קיר התמך הצפוני של המקדש.
מהקארדו היו מדרגות לשער. כך נראה הציר המרכזי של אליה
קפיטולינה: קרדו, מדרגות, שער, פורום, מקדש.
בקיר המזרחי של אלכסנדר נמצאים שרידים של עמודי הקארדו
בצבע שחור ואילו לאורך הקארדו ישנם עמודים לבנים מגיר. ככל הנראה העמודים השחורים
סימלו כניסה למתחם חשוב - סביר שלכנסיית הקבר (אבל הדריאנוס רצה למחוק זכרה?).
הארכיאולוגים יגידו שזו הוכחה לכך שהקארדו הוא ביזנטי
לחלוטין ולא שיפוץ של קארדו הדריאנוס.
המאפייה של זלטין היא המבוא לכניסה הקדומה של כנסיית
הקבר מכיוון הקארדו. קיימים שרידים של השער המרכזי מבין שלושת הפתחים שהובילו
לאטריום כולל המדרגות שמשורטטות במפת מדבא.
הכנסייה נקראת ע"ש המצביא הרוסי בן המאה ה-13
ונבנתה ע"י הצאר אלכסנדר השלישי ב-1869.
הכנסייה בנוייה על השרידים של השער הרביעי של אליה
קפיטולינה שהפכו לכניסה הראשית לכנסיית הקבר מכיוון הקארדו כפי שהיה בתקופה
הביזנטית.
כנסיית הקבר
נבנתה בין השנים 326 עד 335 בידי הלנה, אימו של
קונסטנטינוס. נקראת בפי החוקרים 'הכנסייה הקונסטנטינית' שהיא הכנסייה הקדומה
המופיעה במפת מדבא.
עברה כמה וכמה הריסות, ראשית ע"י הכיבוש הפרסי ב-614
ואח"כ בתקופת הכיבוש המוסלמי-הפטימי בתחילת המאה ה-11 בפקודת אל חאכם.
50 שנה לאחר הכיבוש הצלבני שוקמה ונחנכה מחדש (1149).
בתוך הכנסייה, במתחם ששייך לקבוצה סורית אורתודוכסית,
נמצאים כוכי קבורה קפלה קטנה.
הכוכים, הם קברים אופיניים לימי בית שני, ומחזקים את
תיאוריית הקתולים שכאן נקבר ישו - שהרי היהודים קוברים את מתיהם מחוץ ליישובים. מתחם
גבעת הגולגותא הוא גבול העיר בימי בית שני.
הקארדו
הקארדו שאנו מכירים היום הוא הקארדו היוסטיניאני והוא
המשכו של הקארדו המערבי מימי הדריאנוס.
הוא נמצא על חלק מהחומה החשמונאית, שנבנתה ונסמכה גם על
נחל הצולב (המוזכר עוד מימי בית ראשון), ששימש לה כחפיר.
רח' דוד הוא הדקומנוס היורד משער יפו עד לתפר שבין
הקארדו ההדריאני לקארדו הביזנטי והמשכו הוא ברח' השלשלשת עד להר הבית.
בקארדו הביזנטי, שכיום עובר בתוך הרובע היהודי, מוצבת
מפת מידבא המתארת את המציאות של המאה הששית. מצויינים מקומות שונים, חלקם מקראיים
וחלקם נוצרים של אותה תקופה. ירושלים, כולל הקארדו, מודגשת במרכז ומוגדלת פי 10
ביחס לשאר המפה.
חפירת הקארדו החלה מיד עם סיום מלח"ש ונמשכה כעשר
עונות.
פרופ' נחמן אביגד זיהה עפ"י הארכיטקטורה (הפחות
מדוייקת ויותר פונקציונאלית), שהממצאים הם ביזנטיים ושהם מהמאה הששית ומתאימים
ליוסטיניאנוס שבנה גם את כנסיית הניאה בקצה הקארדו (שם גם נמצאה כתובת מפורשת של
יוסטיניאנוס שחתמה את נכונות ההשערה).
כנסיית הניאה
נמצאת בקצה הקארדו הביזנטי, השתרעה על שטח ענק (6.5
דונם) מהאזור שהיום הוא מגרש החנייה של תושבי הרובע היהודי (ליד שער ציון) ומזרחה
לתוך ככר בתי מחסה.
נבנתה לזכרה של מרים ומאחר והיו כבר מספר כנסיות לזכרה,
הוספו מכלולים של מנזר, אכסנייה, בית חולים ואולי גם ספריה.
שרידים: חלקים מהאפסיס של הכנסיה הנמצא מתחת לבתי המחסה
ברובע היהודי וכן שרידים של האפסיס הדרומי מחוץ לחומות העיר העתיקה. המכלולים
האחרים כולם נמצאים מחוץ לחומת העיר העתיקה של היום.
העמוד הגדול והמרשים העומד מול בית רוטשילד בככר בתי
מחסה מורכב מחוליות, שנמצאו ע"י אביגד בעיר העליונה והיום מקובל ע"י
חוקרים שונים שמקורם עוד לפני תקופתו של הורדוס. אין אפשרות לדעת לאיזה מבנה
השתייכו וייתכן שהיו מוצבים בהר הבית בזמן שבית המקדש היה קיים.
כנסיית פטר גליקנטו
ידועה גם ככנסיית התרנגול, נבנתה ב-31' על בסיס של שלוש
כנסיות מהמאה הרביעית לספירה, כנסיות אלו שנהרסו עם הכיבוש הפרסי בשנת 628.
נמצאת על המורדות הדרומיים של הר ציון ונקראת על שמו של
פטרוס, שייכת למסדר שתחת הכנסייה הקתולית. התרנגול - בגלל שפטרוס התכחש להיותו חלק
מתלמידיו וישו אמר לו שהוא יתכחש לו 3 פעמים בטרם יקרא התרנגול וכך היה.
בחצר הכנסיה הקימו הנזירים דגם של ירושלים בתקופה הביזנטית
שבו נראים כל הבניינים והשערים שהיו קיימים לפני הכיבוש הפרסי ואחריו הכיבוש
המוסלמי. רואים בברור את שער שכם עם הככר הגדולה והעמוד, את שני רחובות הקארדו
היורדים דרומה, את כנסיית הקבר ואת הר הבית הריק והנטוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה