י-ם בית ראשון

דוד כבשה במאה העשירית, כאשר שבטי ישראל נלחצו ע"י הפלשתים.

זמן קצר לפני כן נפל שאול בקרב ובנ"י התלכדו ללא נביא סביב דוד ובמעמד בחברון המליכו אותו עליהם.

כבר במהלך הראשון שלו פרע את השטר וכבש את ירושלים.

עיר יבוסית שלא נכבשה בידי יהושע או מנהיג אחר ולא הייתה נחלתו של אף שבט.

ארבעה כללים לבחירתה של עיר:

מעיין (הגיחון), ביטחון (הרים סביב לה) ומיקום (קרובה לדרך ההר. ראה הלוי ונערו בסיפור פילגש בגבעה), פרנסה (חקלאות הררית).

נוסף לכך: ירושלים לא הייתה שייכת לאף שבט, ולכן הניטרליות שלה אפשרה לכל השבטים לראות בה את בירתם, וכן: מורשתה הדתית קשורה במלכיצדק מלך שלם שהוא כהן לאל עליון.

מיד לאחר כיבושה האלה דוד אליה את ארון הקודש ובכך הפך את המקדש לקבוע ולא מטולטל.

כך הפך אותה למרכז דתי ואדמיניסטרטיבי.

 

תצפית על גג המיצג

הר הבית בצפון, גבעה מערבית (בימינו כלל את הר ציון וכנסיות דורמציון) הגבעה המערבית כיום - רובע יהודי וארמני בתוך החומות.

הגבעה הולכת ויורדת דרומה, מבודדת ע"י נחלים עמוקים:

במזרח הקדרון, במקרא נקרא עמק יהושפט, עמק המלך, עמק שווה או אלוהים ישפוט לפי ספר יואל.

מפריד בין עיר דוד ורכס הר הזיתים, חלקו הגבוה מכונה במקרא 'הראש'.

מימין לו גבעה שנקראת הר המשחה (שם בנה שלמה לנשותיו הנוכריות...) המקום ממנו נלקחה המשחה למשיחת המלך, ענפי הזית של יונה - סיפור נוח.

הר המשחה - המשחית -הר בטן הרוחות.

נחל קדרון היה עמוק הרבה יותר ודרמטי יותר, הנוף של ירושלים כיום הוא ברובו הגדול עשוי ע"י האדם, כתוצאה מתהפוכות. מילוי של חורבות, שפכים, אשפה, הריסות. העמק מלא בנייה, שפכים והריסות 25 מטר ומעלה מילוי.

את העומק אנו לא מכירים כי מעולם לא נבדק.

בצד המערבי של עיר דוד עמק נוסף - הגיא, הוא הטרופאיון - 'עמק עושי הגבינות'.

הר הזיתים והרובע גבוהים יותר, כאילו שזאת תחתית קערה גבוהה עם שוליים מורמים. ירושלים הרים סביב לה - רק לגבי המקום הזה: בצפון - האופק נחסם ע"י הר הבית. במערב - הגבעה המערבית חוסמת. במזרח - הר זיתים, בדרום - ארמון הנציב.

כל אופקיו וצדדיו של האדם העומד פה נחסמים. יחד עם זאת, אם הולכים לפסגת הר הזיתים או לכנסיית העלייה ניתן לראות חלק נרחב מרחבי א"י.

הר הבית 740 מטר מעל פני הים, הרובע 760. איזה מן הר זה שיורדים אליו...?

ניתן להבין את משמעותו רק דרך עיר דוד, 620 מ'. מבריכת השילוח להר הבית יש עליה רצינית להר הבית, עלייה של כ-150 מ'.

הר הבית ישב ככתר על ראש ירושלים בקצה הצפוני ושלט בעיר. עלו רק מכאן להר הבית שהיה הר של ממש. מקומו השתנה בטופוגרפיה של ירושלים ולכן יורדים אליו היום במקום לעלות כמו אז, הר הבית נראה כמו פלטפורמה שטוחה היום בגלל שינוי הורדוס.

עיר דוד הולכת וירדת כלפי דרום. בדרומה - נחל קדרון פוגש את הטרופאון ועוד עמק שחובק את הגבעה המערבית - גיא בן-הינום, בסביבות 620 מטר זה נמוך וזה מפגש הגאיות.

אומנם גבעה נמוכה, ולכן מבחינת נוהל האסטרטגיה של הזמן הקדום היא נחשבת תיאורטית למקום נחות ובעייתי להגנה.

אולם: הגבעה הזו מבודדת מהסביבה ומבוצרת ע"י הטבע, מדרונות תלולים ב-45-50 מעלות דבר אשר מגן על המקום היטב.

מעיין הגיחון - נובע למטה (ליד הרחבה המרוצפת). מעיינה היחיד של ירושלים,

השם עיר דוד בתנ"ך זו ירושלים של התקופה שלפני דוד ומעט אחריו. בפי דוד: מה שהוא תפס, מצודת ציון.

ירושלים קיימת למעלה מ-6000 שנה מהתקופה הכלקוליתית.

 

ארבע שלבים בימי בית ראשון:

בימי דוד - עיר דוד בלבד קיימת.

בימי שלמה אמצע המאה ה-10 נבנית קריית ממשלה מצפון לירושלים, חלק ממנה בית-ה' נבנה בפסגת הר הבית.

גידול הדרגתי אל הגבעה המערבית - שהחל במאה ה-9 לפנה"ס ממוסד בימי חזקיה, בערך 200 שנים אחרי דוד.

התפתחות שכונות קיצוניות סביב העיר מחוץ לחומותיה כשמעמדה המדיני עלה בסוף ימי בית-ראשון (400 שנה כל התקופה).

 

תצפית נמוכה יותר על כפר השילוח:

בקצה הצפוני יש קשת בסלע (בצד שמאל) מעליה יש מבנה חשוך - קבר שנקרא בת-פרעה, המונומנט השלם ביותר מימי בית ראשון. מצבות רבות מכונות פה בפי הערבים בשמות של פרעה, יד אבשלום - טנטורת פרעה, נחל תרצה - וואדי פרעה כי פרעה היא דמות אגדית אצלם.

אחת הסיבות לשם הוא הכרכוב שמעל שהיה מבנה פירמידה מעל הקבר. בחזיתו שרידי כתובת שנהרסה ע"י נזיר מהתקופה הביזנטית שהיה צריך פתח גבוה יותר, אור ואוויר, ולכן הגביה את הפתח והרס את הכתובת שהייתה בחזית.

מימין לקבר בת-פרעה בית על עמודים ועץ בודד, העץ צמוד לסלע ושם התגלה קברו של 'השר אשר על הבית'. אולי שמו של שבניהו, שמוזכר בישעיהו.

בכל כפר השילוח ניתן לראות מערות קבורה, אחת מהן מזמנו של ישעיהו ומסורות מייחסות אליו. למעלה מסדר נזירות ובחלק התחתון קברי פיר מהאלף מהאלף השלישי מתקופת הברונזה הביניימית.

 

החוקרים חלוקים ביניהם בנוגע להעדר ממצאים של דוד ושלמה:

לא נזכרים בשום מקום חוץ מהתנ"ך, למעט שתי כתובות בתל-דן ובמואב. הרי שלמה היה נשוי נישואים דיפלומטיים עם חצור, מצרים?

ב-05' החלה חפירת אילת מזר (נכדתו של בנימין מזר שנשוי לאחות של אשת בן צבי).

מצאה בניין ציבורי מימי דוד, לטענתה זהו ארמונו: גדול ובנוי אבנים ענקיות. זהיו אכן מבנה מהמאה ה-10, בתוכו התגלו מעט כלים ועל גביו חותם - יהוכל בן שֶלָמְיָהו -  אחד משרי ממלכת יהודה.

קרן האופל - פינה דרום מזרחית של חומת הר הבית, בנויה מאבנים הרודיאניות אדירות. ייתכן שמכיוון שתושבי עיר דוד העפילו,  וייתכן שאקרופוליס - חלק עליון מבוצר.

סילוואן דרומית להר הזיתים. נבנה על קברים מימי בית ראשון. מוכר כ-500 שנה. רואים את מבנה 'בת פרעה' חצוב בסלע שקיבל את שמו בעקבות מבנה של כורכב בסגנון מצרי. על הגג השטוח הייתה בעבר פירמידה.

בסלעים, בין הבתים, רואים חורים מרובעים: חלק מ-55 קברים מימי בית ראשון המפוזרים בתוך הכפר.

למטה עובר נחל קדרון - גבולה המזרחי של י-ם. במקור היה עמוק בכ-15 מטרים והתמלא באדמת סחף.

מרחוק, בקצה הדרומי, היה יישוב של יהודים מתימן. עד מאורעות 29'. כמה שנים לאחר מכן חזרו עד מאורעות 36'. מאז לא חזרו..

החלק הצפוני של י-ם הוא החלש מאחר ואין גבול טבעי המגן עליה 'מצפון תיפתח הרעה'.

המילוא – מילוי הערוץ מצפון לעיר דוד, על מנת להקל לעולים מן העיר לעבור לכיוון הר הבית בצפון.

 

עיר דוד

שכונת חיים: בית אחיאל, בית הבולות, החדר השרוף

בית אחיאל

נמצא ע"י יגאל שילה מעל הארכיב ולכן ההנחה היא שזהו החלק האמיד של העיר.

חיזוק נוסף להנחה שמדובר בחלק האמיד של העיר: האזור נמצא במדרון, ויקר לבנות שם.

מבנה ארבעת המרחבים עם מדרגות לקומה שנייה, שם קורות עץ רבות על קרקעיתו שנראו מפוארים במיוחד, ככל הנראה מיובאים. הערכתו שאלו עדויות לחורבן בית ראשון.

מצאו בו אבן נקלדה, ועוד: אבן שנראית כמו סוג של אסלה. גם האבן וגם האסלה (שאין לה מקבילה אחרת) - מרמזים שלא מדובר בבית מגורים רגיל.

כנראה שבני אחיאל השתמשו בקיר התמך של מצודת ציון שנבנו מאות שנים קודם כדי לתמוך ברצפת הבית במדרון, בגובה 6 מ'.

בצמוד לבית מצד צפון עמד מחסן, ובו התגלו יותר מ-50 קנקני אגירה. בסמוך עמד מתקן נוסף המעיד ללא ספק על אמידותה של המשפחה - אסלה עשויה אבן שהותקנה מעל בור ספיגה.

רק עוד שני מתקנים כאלה מאותה התקופה התגלו בארץ ושניהם בעיר דוד. גרם מדרגות מדרום לבית הוביל לטראסה הבאה במעלה המדרון או אולי לקומה שנייה שהייתה מעל גג הבית.

 

בית הבולות

מתחת לבית אחיאל התגלו 51 בולות שעלו באש ב-586 לפנה"ס.

מספר הבולות מעיד כמעט בוודאות שלא מדובר בבית פרטי, אלא בסוג של ארכיון.

זהו אוסף הבולות הגדול ביותר מתקופת המקרא שנחשף אי פעם בחפירות מבוקרות בא"י.

בולה היא מונח ממקור לטיני המציין במחקר המודרני גושי טין שעליו טביעת חותם. לאחר כתיבת המסמך (על פפירוס או קלף) גללו אותו ותפרו אותו לרוחבו במקום שהכתב נגמר: זהו החלק החתום. שארית הקלף שלא נגלל נשאר כספח פתוח: זהו החלק הגלוי, עליו נכתב תוכן המסמך בראשי פרקים.

העדים הטביעו את חותמם על פיסות טין - הן הבולות - שהוצמדו על גבי הקשר. מכיוון שאת הקשר ניתן היה לפתוח רק עם שבירת החותם ידעו הכול אם מישהו מלבד בעל המסמך טיפל בו.

כאשר החופרים מצאו את הבית, הייתה בו שכבת שריפה על הרצפה בגובה של 70 ס"מ, קרוב לוודאי שריד לשריפת הבתים בחורבן בית ראשון.

הבולות נמצאו בין ההריסות המפויחות.

45 מתוך ה-51 נושאות כתובות עבריות.

האש ששרפה את המסמכים שרפה גם את בולות החימר ותרמה להשתמרותן המעולה. את רובן ניתן לקרוא בקלות. כתובות בכתב עברי עתיק ובנוסח כמעט אחיד, הכולל את שם בעל החותם ושם אביו. על מעט מהן עיטורים, על רבע מהן שמות וצורות של בעלי חיים.

השמות כולם עבריים ורוב השמות אף מסתיימים בסיומת 'יהו'.

על הבולות התגלו שמות המוכרים לנו מהתנ"ך: גמריהו בן שפן, שמוזכר בדברי הימים ב'. ועזריהו בן חלקיה הכוהן.

גמריהו בן שפן

משפחת שפן הייתה אריסטוקרטית ונטלה חלק בהנהגה בימי יאשיהו, המשיכה אח"כ את הקו של המלך בטיהור הארץ מאלילות.

שפן הסופר, אביו של גמריהו, היה אז פקיד רם דרג בחצר המלך. בידיו הפקיד חלקיה הכוהן את ספר התורה שמצא במקדש. שפן הוא זה שקרא את הספר לפני יאשיהו ובעקבות זאת חולל יאשיהו את המהפכה הגדולה בעבודת אלוהים, מנקודות הציון החשובות בתולדות הבית הראשון.

בין הבולות התגלתה גם זו של עזריהו בן חלקיה, ככל הנראה בנו של אותו כהן גדול שמצא את הספר.

 

בתי מגורים נוספים, הבית השרוף:

בלב העיר ובמרכז המדרון נמצאו בתים נוספים.

כדי להתגבר על קשיי הבנייה במדרון, הצמידו חלק מדיירי השכונה את בתיהם לקירות התמך (כאחיאל), וכן ע"י חציבת מדרגות אל תוך הסלע, דבר שחסך מקום ותרם ליציבות המבנה. הפרש הגבהים בין המפלסים היה כ-3 מ'. באחד הבתים בחלק הדרומי גילתה קניון 34 משקולות אבן, על 18 מהן חרותה מדת המשקל הנהוגה בתקופת המקרא - השקל.

סמטאות ומדרגות שקישרו בין הבתים, הקלו על המעבר בין מפלסי הבנייה השונים. מערכת ניקוז שזרמה אל מחוץ לחומה, הבטיחה שמי הגשמים לא יציפו את בתי השכונה ולא יערערו את יסודות החומה.

שרידי החורבן ניכרים מאוד בממצאים.

בבית אחד בלטו במיוחד סימני ההרס. נקרא: 'החדר השרוף'.

בית שלם שהתמוטט פנימה מעוצמת השריפה. תקרת קורות העץ שהלהבות אחזו בה, קרסה ועמה הקומה השנייה. התמונה שנותרה הייתה גל אבנים ותחתיו מצבור קורות מפוחמות בגובה 90 ס"מ, לצד גרם מדרגות שעדיין הוליך לקומה שנייה שחרבה. מתחת למפולת מצאו החופרים את הקורות, כלי הבית המנופים וכן חלקי רהיט עשוי עץ, ממינים שאינם בארץ ויובאו כפי הנראה מסוריה.

 

קטע נוסף של חומה

נמצא ע"י קניון מעל המדרון של ערוץ נחל קדרון.

ניתן לייחס לחומת נחמיה. אותה חומה שהוקמה בידי בנאים בלתי מיומנים שעבדו תחת לחץ של איומים על חייהם.

חומה זו שופצה וחוזקה בימי בית חשמונאי והמשיכה להגן על העיר עד חורבן הבית השני.

בקטע הקטן התגלו שני מגדלים ששובצו בחומה מהתקופה ההלניסטית. הקדום נבנה ע"ג שרידים מהמאות הרביעית והחמישית, בשני נמצאו מטבעות וחרסים מהמאה ה-2 לפנה"ס שמלמדים שהוא מימי החשמונאים. קתלין קניון סברה שאת המגדל הזה בנה יונתן החשמונאי שהורה ל"להגביה את חומות ירושלים".

 

חילוקי הדעות בין החוקרים: יש הטוענים שהמצודה הוקמה מחוץ לחומות ירושלים היבוסית (אילת מזר) ויש הטוענים שכשדוד כבש את העיר המצודה כבר הייתה קיימת בשם: 'מצודת ציון' והוא התיישב בה או הרחיב אותה (יגאל שילה).

עיקר הויכוח הוא בפרשנות לכתוב לפיו דוד מגיע אל המצודה ועליו לרדת ממנה - לדעת מזר הוכחה שביתו מעל המצודה וכל העיר מתחת.

כשכבש את העיר היבוסית היו בה כבר בתים צפופים ולבנות ארמון ראוי, גדול ושמור בתוך החומות היה כמעט בלתי אפשרי. לכן בנה מעל המצודה וצמוד אליה, בהנחה שהעיר תגדל ותתפתח צפונה, כפי שאכן קרה בימי שלמה.

והנה נמצא חלק של מבנה גדול מהמאה העשירית... בניין גדול שאינו יכול להיות מבנה מגורים רגיל. לכן הוא חייב להיות ביתו של דוד ומכאן הוא ירד למצודה.

אחת הבעיות בהצעה של מזר היא, שלא התגלו ממצאים נוספים מהתקופה הזו במקומות אחרים ולכן לא ניתן להשוות: האם הכלים שנמצאו כאן מייצגים את כלי התקופה או שהם ייחודיים ויקרים, כלומר: רמז לכך שהם יכולים להתקיים רק במקום היוקרתי ביותר, ארמון המלך.

והנה נמצא בית אחיאל, שחלק ניכר מהחוקרים מסכימים שהוא בן המאה העשירית.

קטלין קניון חפרה במטרה לבדוק האם זו חומת דוד.

ההערכה שלה היא שזו לא חומת דוד. שכן: אם זו החומה המזרחית של העיר, והעיר נמצאת מעבר לחומה ולמעלה - לא ייתכן שיימצא בית מחוץ לחומה.

(בלי שהתכוונה היא מחזקת את עמדתה של אילת מזר: הבית הזה נבנה במיוחד אחרי שדוד הגיע... כקיר תמך למצודה שעוד מעט דוד יבנה).

כדי לחזק את עמדתה שזו לא חומת דוד הציעה שלוש אפשרויות אחרות:

יתכן שהחומה הזו היא הראשונה של י-ם מימי בית שני (מתאים לדברי פלביוס שכתב על 3 חומות בצורות המקיפות את י-ם מכל עבריה).

יתכן גם שזו חומת עזרא ונחמיה משיבת ציון,

אולי זו חומת מראשית התקופה הביזנטית, אולי ממלכת אודוקיה.

בכל אופן, הערכתה של קניון הייתה שאת חומת עיר דוד צריך למצוא יותר למטה (כדי שתכלול את הבתים שנמצאו).

יגאל שילה אומר שהקיר המדורג של המבנה הוא קיר תמך של המצודה של ירושלים.

כלומר: מכאן ומלמעלה היה צורך לתמוך בבנייה על המדרון התלול ולכן בנו קירות תמך, במקרה הזה תמך מזרחי - שמעליו ומערבה הייתה מצודת דוד.

כלומר: לפי שילה, ובניגוד לדעתה של מזר - כשדוד בא לכאן המצודה כבר הייתה קיימת בשמה היבוסי: מצודת ציון. קיר התמך אכן נבנה בימי דוד, אך רק כדי לעבות את המצודה שהייתה קיימת עוד קודם.

חיזוק לגישה שלו בכתבי אל-עמארנה בה מזכיר שליט י-ם מטעם המצרים את המונח 'המבוצר בצפונה של

"י-ם'.

ולכן: "וילכוד דוד את מצודת ציון, היא עיר דוד".

מצודת ציון היא לא רק שם נרדף אלא ציון שבצפון י-ם הייתה מצודה כנענית ששמרה על צפון י-ם.

גם מזר מעריכה שדוד בנה כאן את ביתו מעל המצודה, אולם בניגוד אליו היא טוענת שגם המצודה לא הייתה קיימת.

חיזוק להצעתה: כל הממצאים מלמדים שלא הייתה בנייה בין המצודה לחומות ירושלים היבוסית. המסקנה שלה: המצודה נבנתה מחוץ לי-ם והיא מדרימה את קו החומות שלה.

בתוך הבית המדורג נמצאה קרמיקה מברזל 1, כלומר: מתקופת דוד ולא מהתקופה הכנענית.

ועוד בחיזוק להצעתה: מתחת למבנה נמצאו, אומנם, הרבה כלי כנעניים, אבל לא מבנים כנעניים.

אם בימיו של דוד הייתה שם כבר בנייה הרי שלא היו מנקים ומפנים את הכלים אלא בונים מעליה.

המבנה עצמו הוא ענק: נחפרו כבר 25% ממנו ובין השאר התגלו קירות בעובי 3 מטרים.

הדבר הדרמטי ביותר שמצפים לו הוא למצוא את קברו של דוד.

זאת בהסתמך על הפסוקים: "וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד" - דוד נקבר בביתו או במצודתו.

 

סיכום: שינויים במחקר

נחשף קטע חומה אדירה בעובי 2.5 מ', בנויה אבני גוויל גדולות הנשענות על סלע האם ומשולבת במה שנראה כבסיס למגדל. בבדיקת החרסים שבבסיס החומה הסתבר שהחומה הזו קדומה לא רק לדוד אלא גם לייבוסים, ותוארכה למאה ה-18 לפנה"ס.

יסודותיה עומדים כמעט 4.000 שנה, מימי אברהם ומלכיצדק מלך שלם.

בסמוך לראש המדרון המשתפל בתלילות מזרחה, חשפה מערכת טראסות עשויות קירות אבן שנבנו לאורך המדרון ומחיצות אבן דקות חצצו אותן מעשה שתי וערב תוך שהן יוצרות מעין ארזי אבן מלבניים שאותם מלאו באבנים ואטמו בעפר.

התוצאה: תכנון עירוני משוכלל שהרחיב את שטח הבנייה על גבי המדרון התלול ואפשר בנייה ברמה גבוהה תוך ניצול טוב של השטח המצומצם בתוך מתחם חומות העיר. התיארוך: מאה 12, אולי 13, כלומר: שלטון היבוסים או אפילו מעט לפניהם.

יגאל שילה המשיך לחפור והעריך שהגובהה 10 מ' וההרחבה של השטח בכ-200 מ"ר.

בניגוד לקניון העריך שלא מדובר בבנייה אזרחית.

העריך שמדובר במבנה מונומנטלי, מצודת ציון ששבטי ישראל לא יכלו לה.

זהו הקצה הצפוני של גבול יבוס, אותו צד החסר הגנה טופוגרפית טבעית.

מצודה מסיבית, שהוקמה במתנים הצרים של הגבעה, היוותה מכשול משמעותי בפני תוקף שהגיע מכיוון זה.

מבנה נוסף, הקשור אף הוא למצודה, הוא 'המבנה המדורג'.

הכוונה למבנה הבנוי אבנים גדולות, ש-60 נדבכיו נשענים זה על גבי זה בצורת מדרגות. מבנה אדיר שנשען ברובו על מסדר ארגזי האבן שמצאה קניון...

גובה חלקו החשוף כיום הוא 18 מ', אולם במקור התנשא לגובה 30 מ' לפחות.

הקשר בין המבנה המדורג לטראסות לא ברור: מי בנה אותו ומתי.

מקאליסר העריך שהמבנה המדורג הוא הסוללה היבוסית שעליה העמידו את העיוורים והפיסחים כבוז לניסיונות הכיבוש של דוד.

המגדל המדורג הסמוך למבנה המדורג מצד דרום נקרא 'מגדל דוד'.

קניון התרשמה שהמגדל והמבנה המדורג נשענו על שרידי מבנים שהחריבו הבבלים ב-586, מכאן הסיקה שהמבנה המדורג מאוחר לבית ראשן, ובוודאי שליבוסים. לדעתה זהו חלק מביצור השייך לתקופה ההלניסטית שנבנה כדי לחזק את חומת נחמיה.

יגאל שילה העמיק החפירה וגילה שקניון טעתה.

המבנה המדורג רחב יותר, גבוה ובעיקר עמוק יותר משחשבו. הוא איננו ניצב מעל המבנים מסוף הבית הראשון, כפי שחשבה קניון, אלא גולש מתחתיהם ויורד במדרון, ועל כן קדום להם.

הוא תיארך את המבנה למאה ה-10, והעריך שזהו קיר תמך עצום שבא לתמוך את המדרון למבנה העל של מצודת עיר דוד שנבנה שם על שרידי המצודה היבוסית ונתמכה ע"י המבנה המדורג. העריך שזוהי האקרופוליס - עיר עליונה - מבוצרת.

הדעה המקובלת של דור החוקרים הבא העריך אחרת:

שברי כלי החרס שהתגלו במסד ארגזי האבן ומתחת למבנה המדורג הביאו את הארכיאולוגים (ג'יין קהיל ודוד טרלר) למסקנה שהמסד ומבנה האבן המדורג נבנו במקשה אחת במאות 12-13 לפנה"ס.

כלומר: המבנה המדורג, כמו ארגזי האבן, הם עבודתם של היבוסים, ולא של דוד. מטרתם הייתה לתמוך את המצודה. עפ"י דעת חוקרים אלה, זהו שריד של מצודת ציון היבוסית שדוד קרא על שמו.

נתמך גם בפסוקים: "וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד... וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד" (שמ' ב' ב 5).

ועדיין דעת מיעוט:

החוקרת מרגריט שטיינר טענה, בן השאר, כי העובדה שהמבנה המדורג איננו נתמך לכל אורכו במסד ארגזי האבן מוכיחה שהשניים לא נבנו מקשה אחת. לדעתה, יש לאחר את המבנה המדורג לימי דוד, כשם שטען שילה.

 

מתקן מערכת המים - פיר וורן, מעיין הגיחון, נקבת חזקיהו, בריכת השילוח

מערכת מים מפוארת ומרשימה מאוד ביחס ליכולת של הכנענים.

מקור המים העיקרי של תושבי ירושלים היה מעיין הגיחון הנובע בשיפולי המדרון המזרחי של גבעת עיר דוד.

עד הרחבת העיר בתקופת חזקיהו לא הייתה נקודה אחת בתוך חומות העיר שנמוכה יותר ממקור המעיין. כמובן שלא הייתה טכנולוגיה לשאוב מים לגובה (למרות מגדלי סכר ששימשו את היבוסים במערכת שהקימו להעלות את מפלס המים במקצת כדי שישפכו לבריכות מיוחדות, אך כמובן שזה היה פיתרון חלקי מאוד).

בימי שלום לא הייתה בעיה: תושבי העיר יכלו לצאת אל מחוץ לחומות ולחזור עם דליים עמוסים במים לאזור מגוריהם.

אולם בתקופת מלחמה או מתיחות, כשנדרשה העיר לנעול שעריה, תושבי העיר היו חייבים למצוא פיתרון שיאפשר להם להגיע למים.

מערכת המים בתקופה הכנענית פתרה את הבעיה הזו בצורה מתוחכמת ומרשימה מאוד.

פיר וורן ייוחס במשך שנים רבות, ככל הנראה בטעות, לחלק מהפיתרון הזה.

 

הדעה המקובלת היום למערכת המים

תושבי כנען הקדומים, במאה ה-18 לפנה"ס, הקימו מערכת מורכבת מאוד של מחילה תת קרקעית ומוגנת היטב שמגיעה מהעיר, דרך החומות ועד לבריכה גדולה שסיפקה את המים מהמעיין.

הבריכה הייתה מאובטחת מאוד. שני מגדלים המגנים עליה נמצאו בחפירות.

להערכת רייך ושוקרון, שני צוותים פעלו במקביל: הראשון החל לחצוב בבטן האדמה מתוך העיר לעבר המדרון המזרחי והשני חדר פנימה אל תוך המדרון המזרחי דרך המנהרה. רצפת המנהרה נחצבה בדיוק בנקודה שבה משיקות שתי שכבות סלע שונות: שכבה רכה ושכבה קשה. החוצבים העמיקו אל תוך השכבה הרכה עד שהגיעו לשכבה הקשה ששימשה להם כרצפה.

זו הסיבה ששני הצוותים פעלו למעשה באותו מפלס ויכלו להתחבר ולהיפגש בנקודת גובה משותפת.

לשכבה הרכה בתוכה חפרו קוראים: מלכה, לשכבה הקשה, הנמוכה יותר, ששימשה כרצפה וכמפלס תחתון קוראים: מיזי אחמד.

הפגישה בין שני הצוותים אירעה בראש הסלע הזקור שלמרגלות גרם המדרגות.

כך נוצר מסלול הליכה נוח ואופקי בחלקו, לרווחת התושבים.

בשלב זה, לא היה ידוע לחוצבים, כנראה, דבר קיומו של הפיר האנכי (ראה סעיף: 'פיר וורן' בהמשך..) שכן הוא היה קבור עדיין בעומק של מטר וחצי בתוך שכבת המיזי אחמד, אותה שכבת סלע קשה ששמשה כרצפה.

במאה השמינית לספירה החליטו התושבים הקדמונים להעמיק את מערכת המים אל תוך השכבה הקשה. זה היה כאלף שנה לאחר פעילותה של המערכת הישנה.

לא ברור למה החליטו לעשות זאת.

זמן קצר אחרי שהחלו בעבודתם החליטו להפסיק אותה.

גם הסיבה להפסקת העבודה, כמו לעצם קיומה, לא ידועה למחקר היום.

למה חושבים שהם החליטו להעמיק את המחילה אל תוך הרצפה?

כי על רצפת המנהרה המצויה מעל פיר וורן ומוליכה אל אזור הברכה גילו הארכיאולוגים שכבה של פסולת חציבה: הפסולת משבבי סלע ה"מיזי אחמד" וביניהם נמצאו שברי 3 נרות חרס מהמאה ה-8 לפנה"ס, מה שמלמד על תאריך העבודה.

למה חושבים שהעובדים הפסיקו את עבודתם?

כי פסולת החציבה מעולם לא נוקתה מתוך המנהרה. מכאן הסיקו שהיא נעזבה באמצע העבודה מבלי שיעשה בה כל שימוש.

כיום ניתן לראות את הירידה על גבי המלכה, נפילה לתוך המיזי אחמד בסמוך לפיר וורן ומעליו שרידים של הרצפה ששימשה לפני חידוש העבודות שפסקו.

וכמובן: את הבריכה ומגדלי השמירה.

 

הטעות של וורן

עד שרייך ושוקרון גילו את הבריכה ואת המשך המנהרה במפלס הגבוה יותר, היה מקובל לחשוב שהתושבים הגיעו רק עד לפיר וורן ומשם משכו בדליים את המים.

אף אחד לא העלה בדעתו שמעל פיר וורן הייתה רצפה והכנענים, כמו תושבי עיר דוד אחריהם, הלכו ברגל מעל פיר וורן לעבר בריכה ענקית.

כמו שתושבי כנען ועיר דוד לא ידעו על פיר וורן, וורן ועמיתיו לא ידעו על המשך השביל ועל קיומה של הבריכה בקצהו.

ההערכה הייתה שהפיר הוא מעשה ידי חוצבים, כשלמעשה הוא בור קרסטי טבעי.

הגיאולוג דן גיל התלווה למשלחת בראשותו של יגאל שילה וגילה כי הפיר והמנהרות המובילות אליו הם בעיקרם מחילות טבעיות שנתהוו בסלע ע"י מים שחלחלו פנימה. בפיר עצמו אין סימני סיתות, ודופנותיו הבלתי מהוקצעות מעידות, כי לא יד אדם יצרה אותן.

התגבשות המשקע הטבעי שבקרום הפיר תוארכה, לפי בדיקות שעשה, זמן רב בטרם החלה פעילות אנושית במקום.

מאז 1867 ועד 1995, במשך 130 שנה כמעט, הייתה הטעות הזו דעה מקובלת במחקר המדעי.

כל כך היו בטוחים החוקרים בדעתם, עד אשר התגלה פיר נוסף, אף הוא חלל טבעי שלא היה מוכר לתושבי ירושלים הקדומה - אבל החוקרים היו בטוחים שזהו בור נוסף, כינו אותו בשם: הפיר הניסיוני, והעריכו שהקדמונים ניסו לחצוב דרכו עד למפלס מי התהום אך זנחו את ניסיונם כאשר נבלמו בהיתקלם בשכבת סלע קשה.

צ'ארלס וורן הגיע לארץ במסגרת המשלחת השנייה של הקרן הבריטית לחקר א"י ב-1867.

היה סגן בחיל ההנדסה, פרוטסטנטי הדוק שחקר הארץ הייתה מצווה עבורו.

הוא עלה דרך מעיין הגיחון אל תוך נקבת חזקיהו ובמרחק 20 מ' משם גילה פתח חסום חלקית בקיר הנקבה, פרץ את החסימה ונכנס למחילה נוספת, שמתוכה הזדקר פיר אנכי בגובה 13 מ'.

הטיפוס היה מסוכן מאוד והתבצע בעזרת קורות עץ שהושענו על דפנות הפיר. אחד הפועלים הערבים כמעט איבד את חייו כשמפלס המים עלה פתאום.

כשהגיע לקצה הפיר גילה שהוא בפתח מנהרה העולה בשיפוע חד לכיוון מערב.

הוא הבין שגילה מפעל מים תת קרקעי שמטרתו הייתה בוודאי לאפשר גישה מוגנת מתוך העיר אל מי המעיין - ובכך צדק.

בעקבות הגילוי היה ברור כי יש לאתר את מקום העיר הקדומה על הגבעה שמדרום להר הבית ולא בתחומי העיר העתיקה כפי שסברו עד אז.

את הכניסה הקדומה למפעל מתוך החומות וורן לא מצא, וזו לא נחשפה עד ימינו.

 

הצינור

לאחר שהתגלה פיר וורן, החלה להתפתח תיאוריה לגבי הטכניקה של כיבוש ירושלים בידי דוד.

במקרא מתואר כיבוש העיר היבוסית בידי דוד תוך שימוש בשם: נגע בצינור.

במשך שנים רבות נחלקו חוקרי המקרא והפרשנים לגבי זהות הצינור: זוהי מילה שמופיעה רק פעמיים בתנ"ך ומשמעותה לא ברורה.

והנה, כאשר נמצא פיר וורן אמצו מרבית החוקרים את הגישה שהפיר הוא לא אחר מאשר הצינור, וכבר בישלו תיאוריה מרתקת ובלתי נכונה בעליל לכיבוש העיר:

דוד גילה את מקום נביעת המעיין ואת המנהרה המוליכה אל תחתית הפיר ומשם אל העיר פנימה.

הוא שלח את שר צבאו, יואב בן צרויה, שזחל בתעלת ההזנה החשוכה והנמוכה, כשהמים הגיעו לו עד צוואר, כשהגיע לבסיס הפיר טיפס בארובה אנכית שרוחבה שני מטרים לגובה 13 מ', בדיוק כמו שוורן עשה, אבל בלי עזרה של קורות עץ, רב"ט שנהפך לסמל וערבי שכמעט מת מעלית מפלס המים - רץ לבדו במעלה המנהרה האופקית, טיפס במהירות במדרגות המנהרה המשופעת ופרץ אל תוך העיר. משם פתח את החומות ולעג לפסחים ולעיוורים שהושארו על חומות העיר כדי להביך את צבא דוד הצר עליהם.

 

נקבת השילוח

ביצור החומות כהכנה למצור אשור הצפוי.

תפיסת המים לפני המערכת היבוסית והזרמתה לחלק החדש של העיר, חלק שנמוך ומאפשר לתושבים להגיע למים מתוך החומות.

(שאלות שלי: לא ברור (לי...) מדוע לא השתמשו במערכת הקיימת, הרי גם היא הייתה מחוץ לחומות. לדעתי המערכת הייתה בולטת לעין, ואולי אפילו מוכרת לבבלים. יתכן גם שהמערכת נבנתה לפני המצור הצפוי, ובלי קשר אליו, כי ברגע שהעיר התרחבה נוח היה להסית את המים ולא להטריח את התושבים למערכת המסובכת שדורשת גם שמירה רבה. יוחס לחזקיהו כי הוא היה מה"טובים" במקרא).

 

בכל אופן...

חזקיהו ביקש להוביל את המים לתוך העיר במסגרת היערכותו למצור ממושך. נוסף לכך: בכך שהוא 'מחביא' את מקור המים היחיד הוא גם מקשה על הבבלים להתמיד במצור ממושך - הרי גם הם צריכים מים.

המים זרמו לכיוון מזרח, והוא תפס אותם עוד לפני המערכת היבוסית בנקבה. הגיחון נובע בנקודה נמוכה באופן משמעותי ביחס לעיר, בתחתית נחל קדרון בין עיר דוד לבין הר הזיתים.

המיקום הבעייתי לא אפשר בימי קדם הכללתו של המעיין בתחומי העיר המבוצרת שממערב לו. כי בלתי אפשרי היה לבנות חומות במקום נמוך כל כך.

היבוסים התמודדו עם הבעיה ע"י ביצור המעיין בנפרד, ויצירת גישה אליו מהעיר דרך מערכת מגדלים ומעברים תת קרקעיים. זה היה הפיתרון היחיד האפשרי עבורם, שכן ירושלים שכנה רק על שלוחת עיר דוד הצרה שהוקפה משני עבריה בגאיות עמוקים: הקדרון והטירופיאון.

בתקופת חזקיהו גדלה ירושלים והתפשטה כבר מעבר לטירופיאון אל הגבעה המערבית הכוללת את הר ציון, והרובעים היהודי והארמני של ימנו.

הנקודות האלה נמוכות יותר ממעיין הגיחון (אומנם מעט נמוכות יותר, סה"כ 33 ס"מ... שיפוע של 0.6 פורמיל...אבל בכל זאת..).

לכן יכלו להזרים בימי חזקיהו את מי הגיחון ממזרח לחומות לכיוון מערב, לאזור החדש של העיר, מתחת לבתי עיר דוד אל הטירופיאון שבלב העיר בכוח הכבידה בלבד.

אורך הנקבה: 533 מטרים (בקו אווירי 320).

רוחבה הממוצע: בין 70 ל-80 ס"מ.

גובהה: בין 1.1 ל-5 מטרים.

חצובה בגיר דולומיט קשה וצפוף.

הערכה שזמן החציבה הוא כ-250 יום.

הסיבה לשתי קבוצות חופרים:

סביר שכדי לזרז את העבודה. בתוך הנקבה יכול להיות חופר אחד, כי היא צרה מאוד, ושתי קבוצות מכפילות את המהירות של החציבה. הרי המצור האשורי בדרך.

בכל אופן, הקבוצה הקרובה למעיין לא החלה את החפירה ממנו מכיוון שאם היו עושים כך היה המעיין מציף את התעלה הנחצבת.

כנראה שהקבוצה הצפונית החלה את החציבה דרך תעלה צרה שנחצבה בתחתית הבריכה הכנענית ודרכה אף העבירו מים במהלך החציבה כדי לבחון את שיפוע הרצפה. 

החוקרים לא מצאו עד היום פיתרון לבעיית האורור: בתקופות מאוחרות יותר מקובל היה לחצוב פירים אנכיים במרחקים קבועים ודרכם גם הוצע חומר החציבה. נקבת השילוח נחצבה ללא פירים.

(הערכה שלי: הפירים הוסתרו כדי למנוע מצבא אשור לזהות את הנקבה).

התעלה מתקדמת בצורת S וגם לכך אין הסבר.. אחד החוקרים הציע שהסיבה היא שלא רצו לחצוב מתחת לקברי דוד, מה שהריץ את חופרים לחפש את הקבר למעלה, ולא מצאו..

סיפור גילויה:

דבר קיומה של הנקבה היה ידוע כבר בימי בית שני, אבל לא ידעו איפה הגיחון. לא מופיע במשנה, בתלמוד ולא בחז"ל ולא בברית החדשה, לא אצל פלביוס ולא בכתבי רומא ויוון.

הכירו רק את יציאת המים כאן בימי בית שני ולכן קוראים לזה מעיין השילוח.

בחז"ל ופלביוס כתוב שמעיין השילוח היה בטרופיאון בעמק - וזה לא נכון.

בשנת 1880 ילדים וביניהם יהודים למדו במיסיון בירושלים וחלק מהם נכנסו למנהרת חזקיהו. אחד הילדים מישש את הקיר והרגיש שהוא ממשש כמה אותיות, כך גילו כתובת של 6 שורות בלשון העברית מקראית הידועה מחוץ למקרא.

הכתובת מתארת את רגע הפגישה של שתי קבוצות חוצבים שבאו זו לקראת זו:

"…בעוד 3 אמות להינקב…וביום הינקבה היכו גרזן על גרזן…על הבריכה…".

הכתובת פורסמה על ידי קונרד שיק הגרמני.

בעקבות הגילוי החלו בחפירות.

ערבי ניסה לגנוב את הכתובת והתורכים לקחו אותה והעבירו לאיסטנבול למוזיאון עתיקות המזרח.

הכתובת נמצאה חקוקה 6 מטרים מקיצה הדרומי של המנהרה. יכול להיות שיש קשר בין נקודת המפגש לכתובת. זו לא כל המנהרה שהייתה קיימת בימי קדם ויש עוד המשך שנהרס בחציבה בימי קדם.

בכתובת נאמר שאורך המנהרה היה 1200 אמה. אמה = אמת ידו של פרעה מלך מצרים, וירטואלית. אידיאליזציה של המרחק בין אמתו למרפקו שהוא 52 ס"מ. המנהרה הייתה ארוכה הרבה יותר ואם מחשבים: 52 X 1200  = 533.1 מטרים.

 

כתובת השילוח

נמצאה ע"י בליס וחוקר נוסף שמצאו בסוף המאה ה-19 את ביצורי ירושלים.

הכתובת היא ביקורת דתית ופוליטית על העם שסומך על מי השילוח שהולך לאט לעומת הנהר הגדול, נהר פרת.

השילוח - נועד להשקיה. שלחין - חקלאות בהשקיה.

הכוונה היא לחלקה שטוחה המעובדת באמצעות מי שלחין.

אין לכתובת שום קשר למי השילוח.

נקיבה:

בתנ"ך הכתובת מוזכרת כמנהרה ולא כתעלה.

תעלה מלשון: עליה.

אבל המים הרי יורדים במנהרה מהגיחון לכיוון שטחה הדרומי של העיר.

המילה הראשונה בכתובת היא נקיבה, והחוקרים בטעות כתבו: ניקבה.

כך נוצרה מילה חדשה בעברית: נקב קטן.

 

לסיכום רגע של עברית:

לא ניקבת השילוח אלא הנקיבה של חזקיהו.

 

אתרים נוספים:

התעלה הכנענית (או תעלה 2):

 נחצבה, ככל הנראה, עם הקמת ביצורי העיר בתקופה הכנענית. חלקה הצפוני חצוב ומקורה באבני ענק ובחלקה הדרומי היא מנהרה חצובה. בתעלה זו הוזרמו מי המעיין דרומה לצורכי חקלאות. מספר מטרים לאחר תחילת התעלה מתפצלת ממנה תעלה צרה, המזרימה חלק מן המים מערבה לברכה החצובה. עודפי המים המשיכו לזרום בתעלה הכנענית לעבר בריכת אגירה בדרום העיר.

בשנים האחרונות הועלתה הסברה כי חלקה הדרומי של התעלה הכנענית מימי בית ראשון.

 

הבריכות

הבריכה שבקצה מערכת פיר וורן (כנענית מתקופת ברונזה תיכונה) יצאה מכלל שימוש בימי בית ראשון. יהושפט במאה ה-9 לפנה"ס מילא אותה במתכוון ובתוכה נתגלו 150 בולות ללא כתובות. דגמים אומנותיים ללא כתב ממש. אוסף של דואר נכנס, מנהלה חשובה של ירושלים וכן נמצאו מאות עצמות דגי מים מתוקים כי אכלו אז הרבה דגים. לא ידוע איך הגיעו הדגים.

אנו בתוך העמק הסלול על מילויים מלאכותיים, עלייה רצינית.

 

הטיילת העליונה והחומה המזרחית:

משקיפה על החומה המזרחית שעברה בתוואי הזה בתקופת בית דוד.

החומה המזרחית היא זו שחוזקה ע"י חזקיהו, שהשתמש בתוואי של הקודמת, שנבנתה כאלף שנים לפניו על המדרון המזרחי של עיר דוד.

הוא השתמש באבנים וחומרים מהחומה הישנה כדי לחסוך זמן וכסף.

קטעים מן החומה ששוקמו המשיכו לשמש להגנת העיר עד סוף בית ראשון. בסוף המאה ה-8 נבנתה בצד זה חומה נוספת, חיצונית, כדי להגן על השכונה החדשה שנוסדה ממזרח לקו החומה הקדומה.

 

שרידים מהחומה המזרחית התגלו בשני מקומות:

אחד באורך 30 מ' נחשף מעט מערבה לחומת הברונזה התיכונה שגילתה קתלין קניון במדרון המזרחי של העיר.

זהו חלק החומה שניתן לראות מהטיילת העליונה.

בחומה הזו ניתן להבחין ברווחים קצובים בין נדבכי האבן. ככל הנראה שולבו בחומה קורות עץ שלא שרדו שמטרתן הייתה לייצב את חומת אבני הגוויל הגבוהה ע"י בלימת זעזועים ותנודות העלולות להביא להתמוטטותה.

במרחק כ-110 מ' מדרום לחומה שחשפה קניון, מצא יגאל שילה קטע נוסף באורך 90 מ' באותו מפלס.

זהו חלק החומה הרחבה שניתן לראות מהרובע היהודי.

אורך שני הקטעים והמרווח שביניהם (שלא נחפר בידי הארכיאולוגים) הוא כ-220 מ'. הקטע שגילה שילה בנוי לרוב אבני גוויל קטנות המשולבות בקטעי חומה קדומים הניכרים בגושי האבן הגדולים. פניה המזרחיים של החומה מונחים בהתאמה למצוק הסלע ומעוצבים בסגנות קדמות ונסגות (מסור..).

עובי החומה הגיע ל-5 מ'.

 

החומה הזקופה

למעלה יש חומה מימי בית שני (מתחת לגדר הברזל) - החומה הזקופה.

נבנתה בתוואי הזה בימי נחמיה ושיבת ציון 444 לפנה"ס. החומה המשיכה להתקיים ונוספו לה מגדלים בימי בית שני מגדל דרומי וצפוני (2,3). נועדו לשבור את "השטח המת" - שליטה על המדרון שימשה עד חורבן ירושלים בידי טיטוס. התקיים עד המאה ה-1 לפנה"ס. בימי בית ראשון כל המדרון היה בתוך העיר. ובימי בית שני המדרון מחוץ לעיר (איפה שישבנו).

שני עמודים נמצאו שלמים בעטרתם. עמוד אחד עומד ושניים ששוחזרו ורואים את הבסיס שלהם - עמודים של בית אחיאל. העיר התחילה אחרי החומה של נחמיה מהצד הימני.

 

סילואן: הכפר והיהודים

מקור השם מהמילה שילוח בעברית.

על שם תעלת השלחין שהוזרמה ממעיין הגיחון להשקיית שדות עמק קדרון.

היוונית הפכה את שילוח לסילואם והוסיפה לו והערבים החליפו  את הסיומת "אם" בסיומת  "אן".

תושבי סילואן מספרים כי בניית הכפר מיוחסת לזמן הגעתו של החליף עומר בן אל-ח'טאב שנתן את האזור ליושבי המערות סביב המעיין. הכפר מוזכר בכתבי הנוסע הערבי מוקדסי משנת 985.

החל להתפתח במאה ה-16. תושביו הראשונים התגוררו במערכות הקבורה הרבות המצויות באזור.

התפרנסו מחקלאות המבוססת על השקיית מי מעיין וממכירת מי מעיין הגיחון לתושבי העיר העתיקה ובאיה.

נודעו בכתבי מטיילים כגזלנים המרבים להונות את הבאים לרכוש מהם מוצרים, וכמי שגבו דמי חסות מהקהילה היהודית על מנת שלא יפגעו בבית הקברות בהר הזיתים וממעשי שוד לאור היום של האבלים.

 

בית מיוחס:

משפחה שחיה בעיר העתיקה בסוף המאה ה-19, בשנים בהן ננעלו החומות והשערים של העיר מפחד שודדים ורוצחים.

בשנת 1873 יצאה מהעיר ובנתה את ביתה. שמו של בעל הבית: רחמים נתן מיוחס.

במקצועו היה שוחט ובית המטבחיים היה מחוץ לעיר, בכפר השילוח. כדי שיספיק להגיע לעבודתו לפני עלות השחר כדי (שהבשר יגיע טרי לחנויות לפנות בוקר...) חיפש מקום מחוץ לשערי העיר הנעולים בלילה.

מערכת היחסים עם תושבי סילואן הייתה טובה.

אחד מצאצאיו נחשב לבורר בקרב ערביי סילואן.

עזבה את הבית כאשר ביקשו לחפור מתחתיו בעקבות גילוי מערות בסמוך לבית שזוהו כמערות קבורה של בית דוד.

לאחר החפירה חזרה לביתה.

 

שכונת התימנים בסילואן:

ממזרח רואים את בתי הכפר סילוואן.

בשנת 1884 הוקמה שכונת התימנים שעלו שנתיים קודם לכן. בשל המחסור בדיור והמצוקה הכלכלית (וכנראה שגם בגלל האפליה) התיישבו חלק מהעולים במערות הקבורה שבהר הזיתים. כעבור זמן עבור לכפר.

הם הגיעו בתחילה לי-ם אבל לא התקבלו בברכה, לא ניתנה להם עזרה כלכלית כדוגמת כספי חלוקה ואף הוטל ספק ביהדותם.

דב פרומקין היה בין ראשוני התומכים בהם. קרא בעיתונו 'חבצלת' לעזור להם כדי "שלא יפלו בזרועות המסיון".

הוקמה חברה שמטרתה לעזור להם ונדבן תרם להם קרקעות בסילואן - מחצית לתימנים ומחצית למשפחות ספרדיות אחרות. הסיבה העיקרית להעדפת סילואן הייתה החיסכון שבהקמת יישוב הסמוך למקורות מים.

זה היה היישוב התימני הראשון בא"י.

בשיא פריחתה מנתה השכונה כ-150 משפחות. השכונה ננטשה במאורעות תרצ"ו - תרצ"ח.

 

הבריכה:

(ליד מוצא הנקבה בישיבה על המדרגות )

מהבריכה הזו  שאבו מים בשמחת בית השואבה, מים לניסוח על המזבח, השתמשו במי הבריכה לטהרת מתים באפר פרה אדומה ועוד.

בברית החדשה נזכרת הבריכה בה ישו מרפא את העיור (יוחנן פרק ט'). בזמן החורבן הרומי, נעלמה הבריכה לחלוטין.

הבזנטים כבר לא מצאו אותה, הקיסרית אוודוקיה בנתה את כנסיית השילוח במאה ה-5, אך כבר ללא הבריכה. רק ב-2004 בזמן העבודות על קו הביוב, עלה טרקטוריסט על מדרגת בטון וגילה בריכת השילוח של בית 2. הבריכה קבלה את מימיה בהזנה מתעלה שהגיעה מנקבת חזקיהו. את הבריכה בנו בימי בית 2 על מפלס קדום מתקופת החשמונאים. מי הבריכה שמשו להשקיה ושתייה ואולי שרתה הבריכה את רבבות עולי הרגל, לפי רוני רייך, היא שמשה כמקווה ענק, ציבורי.

 

רחוב מתקופת בית 2 ותעלת הניקוז:

עולים מהבריכה לאורך צינור הביוב, רחוב אופייני לתקופת בית 2, המדרגות השתמרו היטב. ב-5 מקומות ישנו שבר ברצוף, כנראה תוצאה של מתחבאים בתקופת המרד הגדול. נמצאו סירי בישול שלמים ומטבעות מזמן המרד הגדול עליהן כתוב: "שנה 1 לחרות ציון". יב"מ אכן הזכיר מתחבאים בתעלות הניקוז.

התעלה הייתה במפלס נמוך מהרחוב הבנוי, וההולכים בה כיום הולכים למעשה מתחת למפלס הרחוב (כמו בתעלות גטו וורשה...).

 

החומה הרחבה וגבולות ירושלים בבית ראשון

נמצאה ב-1970 ע"י נחמן אביגד ולפי ממצא קרמי תוארכה למאה השמינית לפנה"ס.

הייתה קו הביצורים הצפוני של חומות ההרחבה של חזקיהו וסביר שאיחדה את ירושלים על שתי גבעותיה: העיר הישנה שהייתה על הגבעה המזרחית, והעיר בת המאה ה-8 שהתפרסה על הגבעה המערבית.

העיר גדלה כי במאה ה-8 הגיעו פליטים רבים שנמלטו מהכיבוש האשורי.

הם התיישבו בעיר העליונה, אזור הרובע היהודי והארמני של היום.

העובי של החומה יוצא דופן: 7 מטרים (לעומת 5 של החומה המזרחית שמצאה קניון, כפי שמוזכר למעלה, בסעיף הטיילת).

מכיוון שכך, מאמינים החוקרים שהיא המוזכרת בספר נחמיה: "ויעזבו ירושלים עד החומה הרחבה" (נחמיה ג' ח').

הייתה בנויה בחלקה על חורבות בתים ישראלים קודמים, עדות לכך שירושלים הייתה בשלבים מסוימים יישוב פרזות. עם המצור המתקרב של אשור לא בחלו באמצעים.

גם לכך יש סימוכים במקרא: "ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה...".

שרידי הביצורים נמצאים בגבול הצפוני של העיר, שהוא הגבול הטבעי המוגן פחות.

מהלכה של החומה מיוחד: מצפון לדרום, ואז פנייה למערב. כנראה בגלל הטופוגרפיה המסובכת.

החומה עוקפת את הערוץ הקטן המסתעף מנחל הצולב וחוצה אותו באוכף בין שתי פסגות הגבעה המערבית. משם נמשכה ודאי למערב לפי הנתאים הטופוגרפיים הנוחים יותר.

מציאתה של החומה חרצה ויכוח בין חוקרים שנחלקו בין המרחיבים למצמצמים - בקשר לגודלה של ירושלים.

המרחיבים האמינו שירושלים ישבה על שתי גבעות. הם פירשו כך את דברי פלביוס שכתב על "העיר העליונה" וה"עיר התחתונה" והאמינו לתיאורי החומה שלו, לפיהם החומה הראשונה הקיפה את גבעה אחת והייתה חומה נוספת, פרי התפשטות העיר לגבעה הדרום מערבית.

מדבריו קשה היה להבין מתי הייתה ההתפשטות הזו.

המצמצמים העריכו שלא ייתכן שירושלים המקראית יכולה הייתה להיות גדולה כל כך ולהתפרס מעיר דוד לכיוון הגבעה הדרום מערבית.

העובדה שנמצאה חומה בת המאה ה-8 כבר הוכיחה שהעיר התפתחה לשם: שהרי לא היה כל צורך לבצר את החומה במקום הזה אילולא התפשטה ירושלים בימי חזקיהו עד לשם.

בשנות השישים חפרה קתלין קניון ולא גילתה שרידים ליישוב בימי בית ראשון על הגבעה המערבית. בגלל המוניטין הרב שלה אימצו את תיאורית המצמצמים רוב החוקרים החשובים.

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר מדינת ישראל יכולה הייתה לבצע חפירות ביתר קלות באזור, התברר שקניון טעתה: ירושלים לא הייתה מוגבלת לגבעה המזרחית אלא התפשטה גם למערבית וגדלה פי שלוש או ארבע במשך 200 השנים הללו.

סביר שהישוב התפשט כעיר פרזות ומנותק מעיר האם, אך לימים הוקפה כל העיר חומה, אולי מחשש לצבא סנחריב.

ייתכן שלכך התכוון כותב ספר תהילים בפסוק הידוע: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

כאשר קטלין קניון הוזמנה, בערוב ימיה, לראות במו עיניה את החומה הרחבה ולהיווכח שהעיר אכן התפשטה גם לגבעה המערבית עמדה מול הממצא החד משמעי אך פסלה אותו בביטול.

היא כבר הייתה אחרי שיאה ולדעתה אז כבר לא נודעה חשיבות רבה.

 

מרכז אריאל -  חדר התצוגה

מוצגים ארועי ירושלים משנת 701 לפנה"ס.

מצור על ירושלים, הרס 41 ערים ביהודה, סנחריב לא הצליח לכבוש את ירושלים ולקח מס כבד מחזקיהו. 

יש כאן עותק של הכתובת של נקבת חזקיהו שנכתבה על ידי המהנדסים שרצו להתגאות בפרויקט שלהם. אין פה אזכור של שם ה' והיא לא כתובת מלכותית.

אנאלים = ספרי שנה של סנחריב שנכתבו בכמה מהדורות על גבי פריזמות. המקוריים נמצאים בלונדון, שיקגו ובמוזיאון ישראל ופה מוצג העתק. באנאלים כותב סנחריב: "...באשר לחזקיהו היהודי סגרתי אותו בעירו כציפור בכלוב...".

זה תיאור עדין כלפי חזקיהו. בתיאוריו על ערים אחרות הוא כותב דברים קשים. סנחריב חזר לעירו נינווה שנמצאת ליד בגדד קרוב למוסול היום, ותיאר בתבליט בארמונו המפואר ומלא החדרים, את כיבוש לכיש. בירושלים לא הצליח לכבוש אבל את לכיש הוא מתאר בתבליט. בחדר התצוגה יש העתק התבליט ונמצאו 1,500 ראשי חיצים מהקרב.

 

לאורך הכותל הדרומי של הר הבית גילה וורן 8 ידיות קנקנים עם טביעות חותם בגובה 60 ס"מ וסמל תיבה שכתוב עליהם "למלך". מתחת הופיעו שמות 4 ערים: חברון, שוכו, זיף, ומימשת. נמצא קנקן עם 4 ידיות והחותמות נחתמו על גבי הקנקנים כשהיו עוד רכים בתהליך יצירתם.

אלו הן צורות תשלום מיסים בתוצרת חקלאית כמו שמן, יין, תבואה שהועברו בקנקנים אלו (קנקן למלך). בירושלים התגלו למעלה מ-300 ידיות ובלכיש כ-400.

יש כ-140 מערות קבורה בירושלים. באחת מהן אפשר ללמוד על המילה טפח: אולם כניסה עם כרכוב זוויתי וגובהו 38 ס"מ שהם 5 פעמים 4 אצבעות לרוחב. 4 אצבעות = 7.5 ס"מ = טפח. טפיחה על הגב ב-4 אצבעות, הביטוי 'מכסה טפח ומגלה טפחיים'. במלכים נאמר ששלמה בנה את ארמונותיו מהמסד עד הטפחות.

 

דגם בית 1:

בצד ימין אזור הר הבית, הנקניק - עיר דוד. בין החומותיים - תוספת שלאחרונה שוחזרה בעקבות חפירות רוני רייך ושוקרון. בריכת השילוח נמצאת מצד שמאל בקצה עיר דוד.  באזור הר הבית נבנתה קריית ממשלה ומקדש שלמה נבנה על הר הבית. ממקדש בית ראשון אין שריד ארכיאולוגי ובית המקדש שוחזר בדגם על פי מקורות התנ"ך, מקדשים שונים שהיו וכן לפי בניינים ואמות מידה שהיו נהוגים באותה תקופה. הייתה סדרת שכונות מחוץ לחומות ואין פה שחזור של שכונות אלה.

קדרון וגיא בן הינום הם מכשול טופוגרפי לאויב. בצפון אין בעיה לחדור מאזור עמק הערב (הצולב) אינו מהווה מחסום טופוגרפי והרצף העירוני חצה וגישר על פניו. "מצפון תיפתח הרעה" - בכל הדורות נערכו קרבות המפתח והחדירות מהצפון. גם קרב גבעת התחמושת שהיה הקרב האחרון בירושלים נפתח מהצפון.

תמיד היו ביצורים בצפון מערב הר הבית באזור הוויה דולורוזה והיום מנהרות הכותל. הביצורים של מגדל המאה, מגדל חננאל, מצודת אנטוניה.