חורבת עמודים:
שרידי יישוב מהתקופה הרומית והערבית. שרידי בי"כ עם
עמוד אבן בולט ואבנים מעוטרות מהמאה השלישית או הרביעית לספירה. ברצפתו נמצאו
פסיפסים וכתובת המנציחה את הבונים או התורמים. בהמשך הנסיעה צפונה נראות משבצות
קרקע וטרסות של היישוב שהיה בחורבת עמודים בתקופת המשנה והתלמוד. שמו היה אולי
נימרין או נימרת המופיעים במקורות, בכל אופן ההר שלידו קיבל את השם "הר
נימרה" והמסעדה המזרחית הבדואית בתחנת הדלק אימצה את השם "נימר".
מסעדת יונס, הנמצאת ממערב לצומת גולני קיבלה את שמה מעירו של יונה - גת חפר -
המזוהה עם מקום היישוב משהד. יונה בערבית נקרא יונס.
קבר הנביא חבקוק:
עד מלח"צ
היה כאן כפר לא קטן בשם יאקוק ששמר את שמו של יישוב קדום שנודע בגידול חרדל -
חוקוק. הקיבוץ השכן נושא את השם עד היום אך לא ממוקם בדיוק במקום היישוב הקדום.
הקבר יושב על גדת התעלה הפתוחה של המוביל הארצי שממשיכה עד תעלת צלמון.
במאה ה-16 עת התפתחה תופעת קברי הצדיקים, התגלגל השם
יאקוק-חוקוק באוזניהם הלא מלומדות בעברית של העולים והמשתטחים, ואת קבר השייח
הגדול ועתיק היומין זיהו כקברו של הנביא חבקוק. חבקוק הוא השמיני בחבורת שנים עשר
הנביאים, הם התרי עשר, שמוקדשים לו שלושה פרקים בלבד בתנ"ך. הנביא, שחי ופעל
ביהודה ובשום פנים ואופן לא בגליל, עסק בעיקר בדיון הפילוסופי כיצד זה בעולם
גוברים הרוע, הזדון והאכזריות על הכול.
הצלבנים העתיקו מקומות קדושים, בעיקר בממלכתם השניה בה
לא יכלו להגיע לירושלים ולשומרון.
עכו קיבלה את השם עכרה ע"ש עקרון התנ"כית (על
אף שזה כנראה גלגול של המילה היוונית חקרה-מצודה). בעקרון היה מקדש לבעל זבוב ולכן
בכניסה לנמל עכו תקוע מגדל שתחילה נקרא מגדל בעל זבוב וכיום מכונה מגדל הזבובים.
צפת זוהתה כמקומה של בית אל, עירו של יעקב אבינו שבו חלם את חלום הסולם והמלאכים.
לכן מוקם במקום מסדר בנות יעקב שהתפרנסו מדמי המעבר שניתנו להם תמורת מעבר על הגשר
למרות שיעקב ובנותיו עברו מיבוק. כשיעקב עבר את הירדן ונכנס לא"י, פגש שני
מחנות של מלאכים ולכן קרא למקום מחניים, כמו הצומת של היום.
גשר עכרבה:
הכביש היה צריך להתגבר על מכשול נחל עכברה החוצה אותו,
גם ממניעים של שמירת טבע, ולכן נבנה הגשר הגבוה בארץ - 90 מ' מעל אפיק הנחל.
התוכניות התחילו ב-1975 (כמסקנות מלח"כ שהצריכה גישה לביה"ח) והביצוע
הסתיים בסוף 2005. נבנה בצורה אלסטית המאפשרת לשאת עומסים כבדים. בתוך גושי הבטון
המרכיבים אותו יש כבלי פלדה עבים שאפשר למתוח אותם.
עכברה: יישוב מימי בית שני שקיים עד היום
במתכונת מודרנית של כפר ערבי. שמו מצטרף לשמות יישובים אחרים שנקראו ע"ש
בע"ח: סוסיתא, גמלא. במאה ה-4 ישב בעכברה רבי ינאי שהיה גדול אמוראי א"י
וציון הקבר שלו נמצא בתוך הכפר, ליד המעיין עין כחל. נפוליאון, בדרכו לעכו, שלח
שני כוחות - להר תבור ולכיוון צפת - כדי לבצע חסימה לכוחות שחשב שיגיעו מכיוון
דמשק. הוא שלח את מפקד הכוח לחפש במערות מצוק עכברה כלים מביהמ"ק שהוחבאו שם,
לפי המסורת, לאחר החורבן אך לא מצאו דבר. ב-1952 התגלתה מגילת הנחושת במדבר יהודה
וגם בה מוזכר מצוק עכברה שליד עין נחל כאחד ממקומות המחבוא של כלי ביהמ"ק.
צפת
נזכרת לראשונה בשם "ספה" בתיאור היישובים
שביצר יב"מ. עד התקופה הצלבנית היתה כפר קטן וחסר חשיבות, והיא כמעט אינה
נזכרת במקורות עד המאה ה-12.
בתקופה הצלבנית עלתה חשיבותה של צפת בגלל קירבתה לנתיב
מעכו דרך גשר בנות יעקב לדמשק. הצלבנים הקימו מצודה בהר צפת, ובסמוך לה התפתח
יישוב עירוני. בדצמבר 1188 כבשה צלאח א-דין וב-1219 הורה אמיר דמשק להרוס את
מצודות הגליל, ובהן את מצודת צפת, כדי למנוע היאחזות צלבנית באזור.
ב-1240 נמסר כל הגליל לידי הצלבנים וצפת לטמפלרים שבנו
את המצודה גדולה ולידה התפתחה עיר בת כמה אלפי תושבים. בייברס כבשה ב-1266 והפהכה
לבירת נציבות הגליל (ממלכת סאפד), שכללה את הגליל ואת צפון השומרון. בתקופה
הממלוכית באו לצפת יהודים, שנמשכו לעיר בגלל קירבתה לקברי התנאים והאמוראים בגליל
העליון ובשל הביטחון ששרר בה, ומתעודות בנות התקופה עולה כי בצפת הממלוכית חיו
כ-300 משפחות יהודיות.
לאחר גירוש ספרד ובתקופה העות'מאנית הגיעו גם אומני צמר
בזכות מקורות המים הדרושים. ההצלחה המסחרית הובילה לעלייה דמוגרפית: מ-5,000
ב-1525 (רבע מהם יהודים) ל-12,500 נפש ב-1560 (כמחציתם יהודים). השגשוג הכלכלי היה
בסיס גם לפריחה רוחנית: משה קורדוברו, יוסף קארו, משה אלשייך ויצחק לוריא
(האר"י הקדוש).
בסוף המאה ה-16 הוצף אגן הים התיכון באריגים זולים
מאירופה, אומנים רבים היגרו לסלוניקי וחכמים רבים עברו ממנה, חלקם לי-ם. בצפת נותרו
בעיקר יהודים חסרי מקצוע, ובה נוסד לראשונה מוסד החלוקה. במחצית השנייה של המאה
ה-18 השתפר מצב הקהילה היהודית בצפת, ולעיר החלו לבוא משפחות יהודיות מצפון אפריקה
ואחר-כך ממזרח אירופה. ב-1835 היו בעיר כ-3,800 יהודים (מתוך אוכלוסייה כללית של
כ-5,500 נפש), והיא חזרה והיתה לקהילה היהודית הגדולה בארץ. רעידת האדמה של 1837
קטלה אלפים מתושביה. אך וב-1895 כבר היו בה כ-6,500 יהודים (מתוך כ-40,000 יהודים
שהיו אז בכל א"י). מעטים התפרנסו אז מעבודה ועל הרקע הזה ירדה חבורת אום
ג'וני לניסיון תפו"א שלה. במלח"ע נפגעה יותר ממקומות אחרים ורבים
מיהודיה מתו ברעב ובטיפוס הבהרות או היגרו ממנה.
בתקופת המנדט היה מאבק בקהילה היהודית של צפת בין צעירי
העיר ואנשי היישוב הישן, ובאמצע שנות ה-40' עברה ההגמוניה בקהילה לידי הצעירים. במלח"צ
היו הערבים רוב והם תפסו הנקודות האסטרטגיות בה עם עזיבת הבריטים ב-16 באפריל. ב-11
במאי נפלה צפת הערבית בידי הפלמ"ח.
רוב השכונות הערביות נהרסו כדי למנוע שיבת פליטים והבתים
שעמדו על תילם מולאו בעולים חדשים שהוזרמו אליה ואל השיכונים החדשים. עד 1957 כבר
היה מספרם 9,600 נפש. בשנות ה-1950 נעשתה צפת מרכז שירותים ליישובי עמק החולה
ומזרח הגליל העליון, וכן פותח בה ענף הקיט (ב-1952 היו בצפת 25 בתי מלון ובתי
הבראה ומאות חדרי הארחה). בשנות ה-1950 וה-1960 נמשך פיתוחה של צפת, הוקמו שיכונים
ואזור תעשייה מדרום לרובע הערבי הישן ונבנו שכונות ובתי מלון במורדות הר כנען
בצפון-מזרח העיר. ואולם בגלל אופיה ההררי וריחוקה מהמרכזים העירוניים התפתחותה הייתה
איטית. בשנות ה-1980 וה-1990 התיישבו בצפת חסידים רבים, הוקמו בה מוסדות דת
ושכונות של חסידי ברסלב, חב"ד וצאנז והתחזק צביונה הדתי-חרדי של העיר.
ערב מלח"צ היו 12 אלף ערבים ואלף מאתיים יהודים.
בנוסף לצפת, היו עוד 2 יישובים: ביריה ועין זיתים. הבריטים הציעו ליהודים לעלות על
משאיות כדי להצילם מטבח ערבי אולם הוועד הקהילתי סרב והחל להתכונן למלחמה של יישוב
לא לוחם בתוך העיר. הפלמ"ח הגיע דרך נחל עמוד ובעה"ד.
חרת אל קראד: שכונת הכורדים המוסלמים
שהגיעו לכאן במאה ה-16 עקב הפריחה היהודית, שולטת על הכניסה לעיר ועל הכביש.
משטרת הר כנען: הטיגארד
שמסרה לערבים ב-16 באפריל 48'.
שכונת קרית שרה: מתחת למלון
כנען ספא. הוקמה על ידי שרה לוי, מליונרית מאוסטרליה שמסיבות פלינטרופיות הקימה 3
בתי אבן לשימוש אומנים. כאשר המצב הבטחוני של שנות ה-30' קלקל את חלומה, הקימה
מלון במקום בו יושב כנען ספא. אח"כ הפך לבסיס פלמ"ח. שרה לוי קבורה
בגינה של המלון על פי בקשתה. על הגבעה מעל מוצבים פטריוטים. היישוב מתחת הוא בריה היושב
במקום הכפר הערבי שננטש ב-48' (שישב במקומו של הכפר היהודי מתקופת המשנה בירי).
בית החולים הבריטי/בית בוסל: ע"ש יוסף
בוסל ממייסדי דגניה. המבנה הנטוש נמצא לצד אולמי פלטין. הוקם בשטח ריק בין האיזור
היהודי לאיזור המוסלמי ב-1904 ע"י אגודה אנגליקנית מסיונרית בדרך בי"ח
בריטי, כי זו היתה האפשרות היחידה שלה לדריסת רגל באימפריה העותמאנית. המטופלים הם
בעיקר ערבים, היהודים בחרו לא להגיע למסיון. במלח"ע 1 היה מחנה צבא גרמני
ואחריה הבריטים מכרוהו למיסיון סקוטי שהקים קולג' מקצועי. עשירי חאלב, דמשק
וטריפולי שלחו לכאן את ילדיהם ושוב היהודים לא. הסתדרות הציונית רכשה אותו והפכהו
לבית הבראה שתפקד עד 70' ומאז מיועד לשימור.
בי"ח רוטשילד: הוקם ב-1911
בתגובה למיסיון והיה ביה"ח היהודי היחיד בצפון הארץ. נפתח בליל אסון בהילולת
ל"ג בעומר בקבר הרשב"י. אח"כ הדסה, אח"כ תיכון וכיום מכללת
צפת.
לאחר שהמיסיון הסקוטי הסב את ביה"ח לבי"ס מקצועי,
הקימה הקהילה היהודית ב-1938 את ביה"ס המקצועי שלה (המבנה שפוצץ ע"י
הערבים במאי 48' ושבמקומו הוקם מלון רון).
גן העיר:
חלק משטח ביה"ח רוטשילד. הפך לאתר ההנצחה המרכזי
לחללי צפת. לאנדרטה יש כמה מפלסים: רחבת הטקסים והכינוסים עם השלט הכללי שמנציח את
זכר החללים, ומתחת חדר עם שמות כל חללי מלח"צ שנפלו על כיבוש צפת והגנתה,
ורשימה של בני העיר צפת שנהרגו במלחמות ישראל השונות.
התותח שעומד בקצה הגן נועד להודיע למוסלמים על סיום צום
הרמאד'ן ועל ארוחת האיפטר בכל לילה מלילות הרמאד'ן (בירושלים עד היום נוהגים כך).
בתרפ"ט נרצחו 18 יהודים, ביניהם רב העיר. כל הערים
אז היו מעורבות וברבות מהן חדלה להתקיים קהילה יהודית, לדוגמא בחברון. בצפת התעקשו
להישאר והיא נהפכה להיות מזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית. לכן פלוגות בית"ר
שהגיעו מאירופה נקלטו היטב, כמו גם בראש פינה ובמשמר הירדן. לתנועת בית"ר היה
מעמד חשוב ביותר בעיר באותם ימים, וצפת הפכה להיות מזוהה מאד עם מחתרות האצ"ל
והלח"י. גם הבריטים הבינו את זה, ושבעת עולי הגרדום הראשונים נקברו
בביה"ק כאן.
המפקדה הארצית הייתה של ההגנה, וצפת הייתה המקום היחיד
שבו הייתה מפקדה משותפת: ברשימת תורנות השמירה הקפידו על איזון: חבר אחד מההגנה,
חבר מהלח"י וחבר אחד מהאצ"ל. ברחוב
בר יוחאי נמצא בית חביב דהן שב-38' היה מועדון בית"ר (יש שלט המציין זאת).
קלויז הבעש"ט וכיכר המגינים
קלויז - כמו קליוסטר של המנזרים הקתולים, חצר סביב חסיד
מרכזי. הוקמה בעקבות עלייתם של תלמידי הבעש"ט שעלו לארץ והתיישבו בעיקר
בטבריה וצפת (1777). הם לא הגיעו לי-ם בגלל החובות שהיו האשכנזים חייבים על
ביה"כ של רבי יהודה החסיד מ-1700: חסידי יהודה לקחו הלוואה שלא הצליחו
להחזיר. כתוצאה מכך יהודים אשכנזים לא התיישבו בירושלים במשך כ-135 שנים עד
שמונטיפיורי פרע את החוב למוסלמים ובאמצע המאה ה-19 הקים קומפלקס של בי"כ
במקום החורבה.
שלט על קלויז שנבנה ב-1777 ונהרס ברעידת האדמה הגדולה של
ינואר 1837. נבנה מחדש ע"י משפחת רוקח, שבנה האחד (שמעון) הקים את נווה צדק
ואביו של ראש עיריית ת"א, והבן השני, אליעזר, נשלח לצפת למצוא שידוך. הוא סלד
מהרעיון של הסתמכות על כספי חלוקה (בא ממשפחה עשירה) והקים בגיא אוני את המושבה
הלא מוצלחת שלימים תהפך לראש פינה.
הכיכר היא לב החיים של השכונה האשכנזית של צפת, וכאמור,
ממנה יוצאים כמה רחובות, ביניהם רחוב תרפ"ט, שממנו פרצו הערבים בשנת 1929
ורצחו 18 יהודים. לימים הוסב שמה לכיכר המגינים.
בית עץ ההדס: (סימטת הארי 4). גזע עץ הדס
גדוע שעובר דרך בית פרטי. התושבים מאמינים שמדובר בעץ שמקובלי צפת נהגו לקטוף ממנו
את ההדסים לחג הסוכות. מתחת לבית התגלה מקווה שכנראה שימש את אותם המקובלים להטהר
לפני קיום המצווה. בדיקת גילו של העץ גילתה שהוא בן יותר מ-400 שנה. בתוך הבית יש
אוסף יודאיקה גדול, ספריה גדולה ותמונות רבנים.
סימטת המשיח: של יוכבד רוזנטל. הרובע
היהודי בנוי על המדרון הצפוני והצפון-מערבי של הגבעה. כל סמטה ברובע פונה לכיוון
אחר. סמטת המשיח היא היחידה שפונה בדיוק לעבר קבר רשב"י במירון, משם יבוא
המשיח בדרכו לי-ם.
במאה ה-16 הומצאה בצפת המשיחיות המעשית. עד אז לא הייתה
זיקה ישירה בין המעשים שיש לעשות לעובדה שהוא יבוא או שלא יבוא. כיום רואים זאת
היטב בפעילות חב"ד שמבקשת מכל יהודי להדליק נרות, להניח תפילין ולעשות פעולות
נוספות שיקרבו את הביאה. על רקע התפתחות תפיסה זו אפשר להבין את הסיפור על
האר"י הקדוש וגוריו שסרבו לצאת לי-ם בשישי אחה"צ מחשש שלא יספיקו לשבת
ובגלל היסוסם המשיח לא בא.
זה גם הבסיס לסיפור על היהודי שישב, וכשנשאל למעשיו ענה
שהוא עובד בציפייה למשיח כדי להודיע לכולם. המשכורת לא מי יודע מה, אבל זו עבודה
לכל החיים.
כיכר המגינים הייתה כיכר הפחמים בה מכרו פחמים להסקת
הבית.
האר"י האשכנזי: יצחק
לוריא חי בין השנים 1534-1572. נולד בירושלים לאב אשכנזי ואם ספרדיה והיה חריג
בקהילה הספרדית הירושלמית. התייתם בגיל צעיר ונלקח למצרים שם למד להיות סוחר אצל
דודו, התחתן ונולדו לו ילדים. שם פגש את ספר הזוהר ונכנס לעינייני הקבלה. התבודד
על אי בנילוס ומסופר שכשהיה בן 34 התגלה אליו אליהו הנביא ואמר לו: עד עכשיו למדת
עכשיו לך ללמד בצפת. כך, ב-1569 הגיע לצפת ולאחר שנתיים וחצי נפטר. פועלו ומעמדו
העניקו לו בחייו את התואר האר"י הקדוש.
בתקופתו לא היה קיים ביה"כ האשכנזי. המקום היה מחוץ
לצפת של אותם ימים, שדה פתוח שהמסורת זיהתה כחקל (שדה) תפוחין קדישין אליו היו
יוצאים האר"י וגוריו לקבל את השבת. נבנה בידי קהילת יהודים יוונים שהגיעה
לצפת במאה ה-17. תחילה קראו לו ביה"כ של היוונים. במאה ה-18 הגיעו חסידים
אשכנזים וקנו את המקום שהפך לביה"כ המרכזי של הקהילה האשכנזית. אבל מאורגן
כספרדי - הבימה מוגבהת באמצע והספסלים מסביבה. הרעיון מגיע מהקבלה - החיבור לאלוהי
הוא בנשיאת העיניים כלפי מעלה. אל הבמה עולות 7 מדרגות כשבע הספירות - תכונות
אלוהיות שבאמצעותן מתחברת האנושות לאלוהות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד,
מלכות. המקום נהרס ברעש 1837 ושוקם ב-1857. הקיר הדרומי, הפונה לירושלים, נשאר
עומד כמו גם בכל בתיה"כ האחרים. הרסיס מאחד הפגזים תוך כדי תפילת 18, בדיוק בקטע
רכינת הקהל ב"מודים אנחנו לך".
אין מזוזה מפני כי אותה צריך רק במקום שאוכלים או ישנים
בו, והאר"י הקפיד שלא. כסא אליהו הנביא הוא עבודת יד מלפני 250 שנה ומי שישב
עליו מובטח לו בן זכר תוך שנה.
אבוהב: הוקם בידי תלמידיו, יצחק עצמו
מעולם לא היה בצפת. הוא נפטר בספרד שלפני הגירוש, 1488. סופר סת"ם שבכל פעם
שכתב את שמו של הקב"ה ירד למקווה וטבל 26 פעם (גימטריה של שם האל). כאשר
גורשו תלמידיו מספרד לקחו עמם את הספר שכתב לעצמו והוא נמצא בארון הקודש הימני מתוך שלושה. מוצע רק
בי"כ, שבועות וראה"ש. מי שמוציא אותו לא בזמנים אלו ימות תוך שנה.
ביה"כ קארו: נולד
ב-1488 בספרד, עבר עם משפחתו לפורטוגל אחרי הגרוש וגם משם מגורש ב-1496 והגיע
לצפון אפריקה שתחת השלטון העותמני. ב-1535 הגיע לצפת והפך לרבה הראשי. קיבל מרבני
האזור הסמכות להסמיך מחדש לסנהדרין. כלומר: מר"ן - מאתיים רבנים נסמך. יוזמת
חידוש הסנהדרין נפלה עקב חוסר שיתוף פעולה של חכמי ירושלים. נפטר ב-1575.
קומה א' היתה ביתו הפרטי, קומה ב' היתה תמחוי וסעד וקומה
ג' היתה בי"כ ובימ"ש. מדי שבוע הגיע מלאך בשם המגיד ללמוד עם הרבי. הספר
שבו פרט הרבי את הנושאים שלמד עם המלאך נקרא "המגיד מישרין" ולמערה
קוראים מערת המגיד. בביה"כ כתב את רובו של שולחן ערוך.
הסראייה: בית הממשל המקומי, בפינתו השמאלית אחד
ממאתיים מגדלי השעון של עבדול חמיד השני (7 בארץ: מול שער יפו, נצרת, חיפה, יפו,
עכו, שכם).
גבעת המצודה:
היישוב היהודי שהחל בתקופת בית שני והמשיך לתקופת המשנה
והתלמוד היה על גבעת המצודה. נזכרת לראשונה בכתביו של יב"מ כאחד המקומות
שביצר. צופה, וגם.. "ציצית, פאה, תפילין", "ציור, פיוט,
תפילה", "צריך פה תיירים".
הפעם השנייה בה שומעים על צפת היא ברשימת משמרות
הכוהנים, כאשר משמרת יקים התיישבה ביישוב. שמה של משמרת כהונה זו הונצח במעיין עין
תינה שמנסים לשנותו לעין יקים בנחל עמוד.
הפעם הבאה בה שומעים על צפת היא במאה ה-3 לספירה, כאחד
מהמקומות שבהם היו משיאים משואות בראשי ההרים כדי להודיע על ראש חודש. בזמן ביהמ"ק
ועד 358 היו שני עדים שראו את מולד הלבנה. הסנהדרין קיבלה את העדות והכריזה שזהו
ראש חודש וכדי להעביר את הידיעה למקומות בארץ השתמשו במשואות על ראשי ההרים מי-ם
לבבל ועוד אחד לכיוון הגליל, בו צפת נזכרה בתלמוד הירושלמי. הנוהג פסק בהוראתו של
רבי יהודה הנשיא אל לפי הירושלמי הצפתים המשיכו להשיא משואות.
ב-1101 הגיע לצפת הצלבן הראשון שהקים אחוזה פיאודאלית
קטנה עם מגדל שמירה.
ב-1168 רכשו המסדר הטמפלרי ובקצה העליון של הגבעה והקימו
מצודה קטנה ששלטה בעיקר על הדרכים. צאלח א-דין הגיע לראשונה ב-1179 וצר עליה במשך
שבוע. החפרים שלו חפרו מתחת לחומת המצודה הטמפלרית הקטנה, תחבו לשם עצים, הדליקו
אותם ומוטטו את החומה. אז כבש צלאח א-דין את המצודה ופירק אותה. הטמפלרים בנו את
המקום מחדש. לאחר קרני חיטין הייתה המצודה היחידה, בנוסף לבלואר, שנותרה על תילה.
צאלח שכנע הצלבנים לעזוב בלי קרב ועברו משם לצור וחזרה לאירופה.
תקופת שלטונו פתחה תקופה של עלייה גדולה לא"י שראתה
בו מגרש הנוצרים - שהם האוייב האמיתי. ב-1210 עלו 300 משפחות מאנגליה ומצרפת,
בניהם הרמב"ן שחידש את היישוב היהודי בי-ם. היישוב היהודי גדל וחזק.
ב-1219 הרס שליט דמשק, אחיינו של צלאח א-דין, אל מלכ
אל-מועט'ם את המבצר הצלבני, בעקבות הניצחונות שנחלו צבאות מסעי הצלב החמישי. ב-1226
הגיעו הצלבנים לארץ פעם נוספת, אלא שאז היו המוסלמים עסוקים במריבות פנימיות
והשלטון המוסלמי הלך ונחלש. לכן המוסלמים החזירו לצלבנים שטחים בסדרה של הסכמים
ולא מתוך קרב. כך נמסרה צפת למסדר הטבטוני שפרש מהטמפלרי וישב בעיקר במערב הגליל
(המונפור ויחיעם). מכיוון שבאותה שנה הטבטונים עזבו את ארץ ישראל בצורה מסודרת
(כולל הארכיון של המסדר, שכיום מאפשר מחקר מעמיק על התקופה), הם לא הספיקו לבנות
כלום בצפת, למרות שבאופן רשמי השטח היה בבעלותם.
ב-1240 קנו הטמפלרים את המקום מהטבטונים והם שבנו את מצודת
הענק שעל הגבעה, הגדולה ביותר במזה"ת.
המצודה הקונצנטרית הוקפה בשלוש חומות שגובהה כל אחת מהן היה 28 מטר ולפניה נחפר
חפיר בעומר של 15 מטר. היקפה של החומה הפנימית היה 580 מטר. במצודה ישבו 1500
אבירים. לכל אביר היו אז 8-10 נושאי כלים. לכן, מדובר במצודה שאכלסה כ-15,000 איש.
המצודה הייתה כה חזקה וגדולה שאפילו המונגולים לא העזו
להתקרב לצפת עם הגיעם ב-1260 (למרות שעשו פשיטות בצפון).
ב-1266 בייברס. שכנע את האבירים להיכנע בלי קרב, תוך
שהוא מבטיח להם מעבר חופשי אל החוף, לכל מקום שייבחרו. נציגם הגיע לחתום במחנה
בייברס, ולאחר מכן הודיע בייברס שהוא לא חתם על ההבטחה, אלא מישהו מטעמו. לאחר
מכן, זאת אומרת - לאחר שרצח אותם.
בייברס קיבל לידיו את מצודת הענק כפרי בשל, והיא מצודת
ענק, והפך את המקום לעיר הבירה של ממלכת צאפד (צפת) בצפון א"י. גבולותיה היו
נהר הליטני בצפון וג'נין בדרום, נחל הרוקאד במזרח והים התיכון במערב.
בתוך החומה הראשונה של המצודה הצלבנית בנה בייברס מגדל
עגול שגובהו 60 מטר וקוטרו 35 מטר. המגדל בלט מכל מקום ברחבי הגליל, בדומה למגדל
של אוניברסיטת חיפה כיום.
החומות באותן ימים היו בנויות מאבני גזית, פנים וחוץ.
בין אבני הגזית היה מילוי של אבני גוויל (דבש). אבני הגזית נלקחו מהמצודה במשך
ההיסטוריה לבנייה משנית, ולכן האבנים שנותרו בשטח הן בעיקר אבני הגוויל. המילוי
נותן תמונת ראי של תוואי החומה. אפשר לראות את הדבש של החומה הראשונה, ואת הדבש
וחלק מקיר התמך של החומה השנייה.
בתקופה העות'מאנית הלכה המצודה ואיבדה מחשיבותה.
לעות'מאנים לא היה צורך במצודה, כיוון שבראשית דרכה, במאות ה-17-16, לא נשקפה
לאימפריה האדירה כל סכנה. לעות'מאנים היה עניין לפתח את צפת כעיר מסחר וכעיר מחוז
חקלאית. עיקר חורבנה התרחש באותה תקופה, כאשר רעידות האדמה החריבו באופן סופי את
המצודה והיא הפכה מקור לאבני בנייה.
הירידה במעמדה של צפת נבעה גם בעקבות פריחה של מרכזים
עירוניים אחרים באזור הגליל התחתון אך עדיין ישב בה הסנג'ק ביי שהיה כפוף לסנג'ק
של דמשק, שהיה כפוף ישירות לשער העליון באיסטנבול.
במחצית המאה ה-18, ניסה כנראה, שליט הגליל, ד'הר
אל-עומר, לשקם חלק מהמצודה, והקים מצודה
כלשהי. מצודה זו החזיקה מעמד רק מספר שנים, שכן לאחר מכן הועבר מרכז השליטה בעיר
אל בית הסראייה החדש של צפת.
החלק הגבוה של הגבעה, שב-48' כונה 'הפטמה', נמסר לערבים
בבוקרו של ה-16 באפריל. בקצה הגבעה הוצבה אנדרטה
ללוחמי הפלמ"ח שנפלו בניסיונות לכיבושה.
הסיבות לבניית המצודה הצלבנית והמגדל הענק ע"י
בייברס קשורות במסורת על לינת יעקב אבינו במערת שם ועבר. זוהי מסורת תלמודית מהמאה
ה-10 לפיה אחרי שהמלאכים עלו בסולם הוא למד תורה 14 שנים כדי להכין את עצמו לקראת
היציאה ללבן בחרן. למרות ששם ועבר מזוה עם בית אל, הצלבנים שמעו על המסורת והעתיקו
אותה לצפת.
מקור הטעות: אחד מכינויה של בית אל בתנ"ך הוא בית
אלוה ובלטינית כותבים זאת בצורה זהה לביתוליה. ביתוליה נזכרת בספר יהודית כעיר
גדולה בצפון השומרון.
בתרגום השבעים (259 לפנה"ס, אורגן בידי תלמי
פילדלפוס) יהודית היה חלק מהקאנון. בישופים טענו שהוא הוצא בגלל שהוא מכיל רעיונות נוצריים נשגבים. לפיכך הפך במאות
ה-13-12 לספר החשוב והקדוש בנצרות. ספר שמבטא באופן מטפורי את כל המאבקים של
הנצרות עם העולם שמסביב: מלחמת בני האור בבני החושך, מלחמת הטוב ברע, מסירות נפש
כדי להציל את ירושלים וביהמ"ק.
כאשר ממלכת ירושלים לא הגיע לעיר הקודש נהפכה צפת למקום
החשוב ומצודת הענק היא הצהרה תיאולוגית. גם בייברס הבין את זה, והפך אותה לבירת
צאפד ובנה בה את המגדל העצום כסמל פאלי מתריס.
מאוחר יותר טענו הממלוכים שאם מערת שם ועבר היא המערה
שבה היה יעקב אבינו, הרי שהנטיפים על קירותיה הם דמעותיו מבכיו על מות בנו האהוב
יוסף. לכן בערבית המערה נקראת עד היום מערת הצער, היגון. מאוחר יותר נבנה במקום
מסגד.
כשמגורשי ספרד הגיעו לירושלים התפתח ויכוח בין יהודי
ירושלים הותיקים המוסתערבים למגורשי ספרד. מושל העיר, שלא היה מעוניין ביהודים
החדשים בעירו, נענה לבקשת המוסתערבים והטיל מס כבד על יהודים שרצו לגור בירושלים.
מעבר לתמריצים הכלכליים, צפת הייתה אז העיר היחידה בגליל, בירה חשובה וסמוכה לקברו
של רשב"י.
המושג ארבעת ערי הקודש הוא מושג מאוחר שהתפתח אחרי המאה
ה-18 התייחס לארבעת יסודות החיים: אוויר, אדמה, מים ואש.
אדמה - חברון (קברי אבות), אש - ירושלים (מזבח), מים -
טבריה (כנרת), אוויר - צפת (עיר הרוח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה