חרמון
רק כ-70 קמ"ר משטחו בישראל (כ- 7% מכלל שטחו, כ-
1,000 קמ"ר).
רובו בשטחי סוריה ולבנון. מצפה שלגים בגובה 2,224 מ'.
הפסגה בגבול סוריה-לבנון 2,814 מ'.
רכס צר באורך כ-60 ק"מ המהווה חלק מרכס מול הלבנון,
בחלקו הישראלי הוא נחלק ל-3 רכסי ביניים שכל אחד מהם מכונה 'כתף': כתף שיאון (הר
דב) היא הצפון-מערבית, כתף שריון במרכז וכתף חרמון בחלקו הדרום-מזרחי.
בין כתף-שיאון לבין כתף-שריון עובר נחל שיאון, ובין
כתף-שריון לכתף-החרמון עובר נחל גובתא (ואדי חזורי). מבחינה גיאולוגית – החרמון
הוא קמר עמק של סלעי גיר מתקופת היורה.
הגורם הדומיננטי בגואומורפולוגיה הוא המסת השלגים
היוצרים קרסטיות. מקורות המים במעיינות גדולים המצויים למרגלותיו.
נכבש ע"י הצנחנים שנחתו במסוקים ב-67'.
ביו"כ: 13 מהחיילים נהרגו, 10 נמלטו מן המוצב ו-31
נלקחו בשבי. גולני ניסו למחרת מתקפה ראשונה ונסוגו, למחרת שוב 150 לוחמים בפיקודו
של המח"ט אמיר דרורי נכשלו ומחצית מהכוח נפגע 25 הרוגים וכ-60 פצועים.
במבצע 'קינוח' לכיבושו מחדש של החרמון נהרגו 55 חיילי
צה"ל ונפצעו כ-80. עם כניסת הפסקת האש לתוקפה שלט צה"ל הן בחרמון
הישראלי והן בחרמון הסורי. ב 31.5.1974 לאחר מספר עימותים נוספים
במהלכם ניסו הסורים להשיב את החרמון לידיהם, הסכם הפרדת-הכוחות שבמסגרתו
נסוג צה"ל מכל המאחזים שנכבשו מידי הסורים במהלך המלחמה והם הפכו לאזור
חיץ.
הצומח
חיגור - צמחייה
המשתנה בחגורות על-פי גובה. בחרמון שלוש חגורות צמיחה:
חגורת החורש הים-תיכוני - עד גובה כ-1,200 מ' והיא דומה
לזו של הגליל ואפילו של הכרמל. נמצאים האלון המצוי והאלה הא"י.
חגורת החורש הספר-הרי - מגובה כ-1,200 עד כ-1,900 מ' המאופיינת
בצמחייה די דלילה. נמצאים אלונים תבור, חרמוני ושסוע, וכן עצי אגס ונשירים. חגורת
צומח זו דלילה במיוחד כי במשך שנים הם נכרתו לצרכי רעייה. עם זאת היער הוא דוגמה
להתאוששות מהירה במרחב שלנו.
חגורת הצומח הכר-קוצי - מגובה 1,900 לפסגה, צמחייה זו
מורכבת משני סוגים בהתאם לתנאי האקלים והמסלע: צמחיית מדרונות מיוצבים ומדרונות
דרדרת וביניהם בולענים. עמקים מעוגלים או מאורכים שהם תוצר תהליכי המסת הסלע
המתרחשים בחרמון. בתחתיתם אדמת סחף שהתנקזה לתוכם מהמדרונות והם מנקזים את מי
השלגים.
השלגים היורדים על המדרונות מוסעים בגלל הרוחות העזות
וצמחים מכוסים בד"כ שלג רטוב המפשיר באביב לחלוטין, ולכן הפריחה בחרמון
מאוחרת לחודשי יוני יולי. בשל הרוחות והתנאים הקשים התפתחה הצמחייה הכר-קוצית
העמידה בתנאים אלה.
צמחים נמוכים וקוצניים בעלי שרידות גבוהה. כמו למשל:
דובדבן שרוע,כרבולת מקרינה, צבעוני החרמון - מינים רב שנתיים אנדמים לאזור החרמון.
יש בחרמון 250 מיני צמחים, 180 מתוכם נמצאים רק בחרמון.
רב הצמחייה נמצאת בעמק בולען, שהוא חיבור של הרבה
דולינות, המנקזות אליהן את מי הנגר העילי, השלגים המפשירים מסביב, בבסיסן אדמת סחף
פורייה ולכן העמק מהווה אחו אלפיני פורה.
יש הבדלים בין הצמחייה במורדות ההר לבין הצמחייה בעמקי
הדולינות המרובות בחרמון.
מאחר ועד לחודשי אפריל-מאי חלקים מהחרמון עדיין מכוסים בשלג,
הרי שהפריחה בחרמון (ובמיוחד בחלקיו העליונים) מתחילה רק בחודש יוני ונמשכת אל תוך
הקיץ.
נזכר כ- 13 פעמים בתנ"ך.
כיום יושבים על הר החרמון ארבעה יישובים:
נווה אטי"ב
- הקרוי ע"ש ארבעה מחללי סיירת אגוז המתפרנס מחקלאות ותיירות.
נמרוד - שהחל את דרכו כהיאחזות נח"ל וכולל כיום
פחות מ-10 משפחות.
מג'דל שמס -כפר דרוזי היושב על המעלה העולה לחרמון
העליון ומתפרנס ברובו מגידול נשירים.
עין קיניה - כפר דרוזי (הקטן מארבעת הכפרים) היושב על ערוץ
נחל-סער ומתפרנס מגידול נשירים.
תופעות גיאולוגיות בצפון רמה"ג
רמה"ג הייתה קער בין החרמון להרי הגלעד. שמתחתיו
נוצר תא מגמתי שקלח בפעם הראשונה לפני כארבעה מליון שנה, פעם נוספת לפני כשני
מיליון שנה ובפעם השלישית לפני כמיליון שנה.
שלושה קילוחים אלה מילאו את הקער כולו בבזלת.
לפני כמאה אלף שנה התרחשה התפרצות בצפון רמה"ג שיצרה
סדרה של תילים געשיים עשויים טוף וסקוריה (בין הטוף לסקוריה שלצד ברכת-רם התגלו
כלים בני כמאה אלף שנה).
המקומות הרגישים ביותר לתהליכי בליה ברמה"ג הם אזורי המפגש בין הבזלת לגיר - בנחל סער
בצפון
ובירמוק (המפגש עם הגלעד).
קלעת נמרוד
הדרך הראשית עברה מצור ומצידון לכיוון דמשק. עד 1228 היו
חילופי משמרות בין האיובים והצלבנים
בבניאס בלבד. חייליו השכירים של מלך דמשק האיסמעילים נקראו חששינים כי השתמשו
בחשיש ותחת השפעתו היו אלימים מאד בשירות המלך. מכאן המילה רצח או לרצוח בלועזית: ASSASIN.
ב-1229 עלה בדמשק מלך חדש שפחד שהחששינים יפנו נגדו ורצח
10,000 מהם.
הממלכה האיובית היתה מחולקת לשלוש ומלך דמשק שלט
בא"י. הצלבנים ידעו שהם צריכים לכבוש את דמשק כדי לקבל את ירושלים ורצו
להיכנס לבניאס. החששינים שהיו תחת לחץ הציעו לצלבנים את הבניאס בתמורה להגנה מדמשק.
המבצר לא נבנה לחחששינים אלא קודם לכן, בימי ההכנה של
מסע הצלבנים של פרידריך השני ע"י מלך דמשק כחלק מהברית עם מלך בניאס, בין
בריתו נגד הצלבנים.
כשמת, ועל דמשק השתלט האח המצרי אל-מאלכ-אל-כאלם - שינה
מלך בניאס את נאמנותו וביקש לבנות ולהגדיל את המבצר.
השלוחה שהמבצר יושב עליה חולקה לחפיר שמנע את המעבר הנוח
לשלוחת הבניאס והנגישות למבצר. היה פה קיר עם חומה שנפרצה ב-1926 היה מרד הדרוזים
הצרפתים פרצו את החפיר. מלמעלה היה קיר עם חרכי ירי. החפיר נמצא 30 מ' מתחת למבנה
המבצר והאבנים הידרדרו והמבצר התמוטט עם רעידת האדמה של צפת ב-1759. ב-1549 בתקופה
העותמנית, נגמרה ההתיישבות במבצר והוא נעזב.
יש פה קטע קיר עם סיתות שוליים ממלוכי.
יש למבצר שלושה וחצי שלבי בנייה, איובים וממלוכים:
1227-8 בנו רק את החלק הצפוני מזרחי.
אחרי שנתים וחצי הוסיפו את הקירות והוא היה אחד הגדולים
במזה"ת.
45 שנה מאוחר יותר, ב-1260, החלו בניית בביברס שהסתיימה
רק ב-1275.
שטחו: 550 מ'. יש מאגר
ליד השער, ממנו היו מעלים חמורים מים.
מאגר המים
14 בורות מטוייחים. בבור מים לא רואים בדרך כלל צמחיה
כמו פה, כי לפה נכנס אור. הרועים הדרוזים השתמשו פה בחלל כרפת ודיר. בור כזה צריך
לתחזק כל הזמן – כשהבור מתרוקן, חוסמים את כל הכניסות על מנת שלא יהיו מים, מחכים
שיתרוקן, ואז מתחזקים. לכך נועדו המדרגות.
בנייה איובית מסתמכת על בסיס קירות מאבנים מסותתות ודבש
(אבנים קטנות עם הרבה טיט ובטון).
חור בקיר שנפרץ על ידי הדרוזים של הכפר עין-קיניא
שהעניקו לו את השם.
האיובים קראו לו באשורה ועד המאה ה-19 קלעת סוביבה
(=המצוקית או המשחרת לטרף).
נמרוד ע"ש גיבור ציד שכמו בספרות שלנו לא היה מקובל
על המנהיגות ועשה מה שרצה. בתרבות הערבית יש שני גיבורים כאלה - ענתר ונמרוד, וכבר
היה מקדש ייתורי בשם הזה.
המגדל המרובע
מוצאו איובי. גם
לממלוכים היו מגדלים מרובעים. למגדל עגול היתה פונקציה אחת. מרובע – לכל פעילות
החיים. לכל רובע גדול יש כמה מגדלים
מרובעים. שולחן אוכל גדול, מיטות לשינה בתורנות, מחממים במרכז במדורה, האולמות
גדולים, ארובות לעשן, כשהיתה כוננות הצופה הודיע וכולם יצאו ותפסו עמדות ירי לאורך
הקירות. המבצר הוקם כמגדל קטן. במקומות שהיו חרכי ירי בהתחלה, פרצו דלתות והגדילו
את החדרים/ אולמות. בשלב מאוחר יותר ירדו במדרגות. יש עוד 2 קומות למטה וקומה
נוספת למעלה. לכולן היו עמדות ירי מהמגדל המרובע. במגדל מרובע ממלוכי הקמרונות
נראים אחרת. לרוב היו הקירות מטוייחים.
המגדל העגול
נראה עגול מבחוץ. בפנים: צלע ישרה ו-7 צלעות ושמו
המתומן... ארכיטקטורה ממלוכית. כל האבנים מסותתות בזוויות כדי שתתאים להצבה
בקמרון. כל דבר כיסו בטיח וצבעו וציירו. במצרים אין קמרונות בכלל. פעם חשבו
שהרומאים המציאו את הקשתות אבל תל דן ואשקלון...
אבנים צרות מעל הקשתות ועל הקיר אבנים גדולות וטיט
ביניהן. דבש באיובית והממלוכית רק אבני גזית.
לכל חריך ירי יש זווית וכל זווית מצטלבת עם הקשת כך שהיא
מקיפה את כל הצדדים.
בחלק מהמבצרים היו חרכי ירי ניידים, זזים הצידה, אבן
שמזיזים אותה הצידה ואז נוצר חרך ירי.
בעיה בתנועת הקיפול של החץ.
אל-גאבר-אל-חורייזם - המציא את הספרה 0 וממנו המושג
אלגברה.
(האבנים אפורות כי המדינה חיזקה את האבנים בבטון).
בירידה לכיוון המגדל הצפוני מצד ימין רואים את הר דב
שקרוי על שם אחד החיילים שנהרגו. רואים קרחות קטנות וזה, לפי המסורת, מקום ברית
בין הבתרים. האר"י הקדוש היה יורד לפה מצפת לקיים את השבת.
מגדל מרובע ממלוכי
קטן יותר מהקודם כי פונה אל הוואדי ולא אל הדרך ומדרון
של 20 מ'.
לאחר רעידת האדמה ב-1549 העות'מנים עזבו והמבצר ננטש
לגמרי. במאה ה -18 היתה רעידה נוספת שהרסה לגמרי את המבצר.
מופיע בכתבים של מרק טווין ב'מסעותי בארץ הקודש' כמבצר
הבניאס. מסביר שההרס כתוצאה מצמיחת עצים מסוקסים ומעוקלים שגרמו לרווחים בין
האבנים.
האולמות מקוריים ולא שופצו אלא שוחזרו.
עמק החולה הינו אחד המקומות הכי רועדים בארץ. בממוצע יש
בו 600 רעידות בשנה - 2 רעידות ליום. אחת למאה שנה יש רעידות חזקות מאד. משנת 0 עד
200 היו בערך 20 רעידות חזקות.
כתובת בייברס
כתובת מושלמת. בחלקה יש פאטינה - ציפוי כהה ואלו הבהירות
נשמרו טוב באדמה. 4 שורות:
"עאלם אל דין סאלם אל מג'די בניהולו של רב האומן
עבד אל רחמן והמבצע... בשנת 1275 18 ביולי. כתובת זו נעשתה בתכנון יוסוף...".
שתי אבנים היו גלויות לגמרי ושאר האבנים נמצאו בחפירה.
גרם מדרגות שמגיע לכל דלת, פתח לארמון שר הצבא במקום הכי טוב. מעלית עם מנואלה מעץ
העלתה את המים ושירותים עם שטיפה.
מקום השרידים הכי מאוחרים של קלעת נמרוד: חרסים, צלחות,
כלים שנהרסו ברעידת אדמה ו הפייפים - מקטרות החשיש של הנסיכים שהוגלו לכאן.
השער האיובי של המבצר.
בכניסה יש כתובת הנצחה. מצד ימין שירותים עם שטיפה. בור
מים שהעלו על ידי גלגלת את המים. הארמון היה בנוי פה מעל והכל הורחב בהתאם לצרכים
שלהם.
ברעידת האדמה נתפסו האבנים בקשת של השער ובכך נמנעה
התמוטטות השער וחסימת הכניסה.
מנהרת הסתרים הממלוכית
גולת הכותרת של העבודה הממלוכית - כמו בחלק התחתון של הר
הבית. החפיר מתחת בעומק 30 מ' ויותר. אבנים ענקיות. קמרון עם אבני ראשה ושיפוע
מיוחד שיכול לתמוך באבן הראשה. האבן שוקלת 28 טון והעלו אותה לגובה 35 מ'. ידעו
ליצור פתחי אוורור ופתחי תאורה שיראו את המדרגות. מצד אחד מדרגות, מצד שני מעלות.
כל השטח היה מכוסה בסלע שהיווה את דלת הסתרים למנהרה.
מעל הפתח יש אבן עם קשת מקלה. הלחץ שוחק את פינות צידי האבן עם הקשת המקלה. הם
הבינו שאם יעשו קשת מקלה הלחץ הוא על האבן הזו ולא על כל הקיר.
מצפה גולני (תל-פאח'ר)
חלק מקו מוצבים בין זעורה לישראל יחד עם בורג' בביל, תל
עזזיאת ומוצבים נוספים אשר צפו על עמק-החולה. המוצב היה במקום אסטרטגי ומבוצר
כהלכה: שלוש רצועות של חפירות, ושדות מוקשים וגדרות תיל הקיפו אותו מכל עבר.
הקרב תל פאחר החל ביום החמישי של מלח"ש ב-13:00
בצהרים, לאחר קרבות סיני. חה"א הפגיז את
המוצבים הסורים ואת סוללות הארטילריה שלהם, ולאחר שעברה
חטיבת השריון החלו כוחות גדוד ברק של גולני להתקדם לעין א-דיסה, וחטפו הפגזה כבדה מתל
פאחר ומ-בורג'-בביל.
תכננו לתקוף מהעורף, בחלק החלש של הגנתו, אך בגלל טעות
בניווט מצאו עצמם חזיתית יחד עם טור השריון והזחלמי"ם. המרחקים בין כלי הרכב
הלכו וגדלו, שניים נעצרו בגלל תקלה טכנית והאחרים נפגעו בהמשך. המג"ד מוסה
קליין ביקש מהטנקים שנותרו לעלות חזיתית ממערב למזרח, חלקם הגדול נפגע. סיפורי
גבורה, כמשה דרימר, מקלען-הסיפון, שפתח באש חזקה לעבר מקורות ירי עד שחבריו הצליחו
לתפוס מחסה. וכנפגע זחל"מו המשיך לירות תוך כדי צעקות כאב. חברו ישראל הוברמן
רץ לחלץ אותו, הסמ"פ רץ לחלץ את ישראל השכיב אותו על הארץ והחל לכבותו במים.
לרב"ט ישראל הוברמן צל"ש הרמטכ"ל ולדרימר עיטור הגבורה.
מוסה קליין נפגע בקרבת המוצב ואיבד קשר עם חייליו מאחור.
הפלוגה, שמתוך 60 לוחמיה נותרו על רגליהם 25 - קיבלה את פקודת המג"ד להמשיך
ולהסתער על היעד ברגל... עם הגיעם למכשולים הראשונים שלפני הכניסה לתל פאחר - שתי
גדרות תיל ברוחב 8 - 10 מטרים וביניהן מוקשים. כשניסו לחתוך את הגדר חטפו מכת אש
ודוד שירזי נשכב על הגדר והם קפצו עליו לתוך המוצב. שירזי נהרג בתוך התעלות.
22 מחיילי גולני נהרגו.
האדנרטה מ-71'.
מנחם אוסישקין
מראשי תנועת חיבת ציון והציונות. פעל רבות לרכישת קרקעות
להתיישבות היהודית בארץ. היה תומך נלהב בהרצל והיה פעיל בהסתדרות הציונית עד יוומו
האחרון. השיג את הכרת השלטונות הבריטיים בשפה העברית כלשון רשמית בא"י ורכש
את אדמות ארץ ישראל. 4 לאחר שעלה לארץ בגיל 52 נבחר לראש הקרן הקיימת לישראל, תפקיד
שנשאר בו עד דיום מותו. במסגרת זו פעל במרץ לגיוס כספים לרכישת קרקעות להתיישבות
יהודית. נפטר בביתו בגיל 78 ונקבר בהר הצופים. הונצח בעודו בחיים כשביקש לקרוא
לרחוב בו גר על שמו.
נחל שיאון
הינו גדול הנחלים היורדים מצידו הישראלי של החרמון ונשפח
אל נחל חרמון ויחד הם נשפכים לעמר החולה. בערבית מכונה הנחל ואדי אלעסל שפירושו
"נחל הדבש". אורכו 14 ק"מ ובמסלולו חוצץ בין כתף שיאון לשלוחת
שריון ולאורך מרבית מסלולו הוא חתור בתוך קו שבר גיאולוגי גדול המוכר בשם
"שבר רשאיה" החודר אל תוך הר החרמון. מורדותיו של הנחל תלולים ומצוקים
ומכוסים בצמחייה מאוד מגוונת.
העיר בניאס
נכבשה במלחמת ששת-הימים, יושבת אולי במקומו של
"בעל-גד" הוא אל המזל, הנזכר בספר יהושע (י"א 16-17): "ויקח
יהושע את כל הארץ הזאת...מן ההר החלק (מעל בקעת-צין) עד בעל גד... תחת
הר-חרמון". על כל פנים, משהוסב שם המקום בתקופה ההלניסטית (סוף המאה הרביעית
לפנה"ס) ל"פניאס", אל שם האל פאן - מופיע בצד שמו גם שם אלת-המזל,
טיכיי. במרכז הפולחן הייתה המערה שמתוכה בוקעים מימיו של נהר-חרמון: על המצוק
שמימין לה נראות גומחות חצובות, שפסלים הוצבו בהן בשעתם, וכתובות הקדשה; ממערב
למערה – שרידי מקדש-פאן, שבנה כאן הורדוס. הנוצרים מקדשים את המקום בהקשר לישו ותלמידו
שמעון ("פטרוס" בלטינית פירושו "הסלע"), ועד היום מצוי מעליה
מקום תפילה מקודש של תושבי הסביבה - "אל-ח'אדף". מאז הרעש של שנת 1033-
שבו התמוטט המצוק, נחסמה המערה ונהרס המקדש מימי הורדוס - בוקעים המים לרגלי
המערה. מכאן יורד נהר-חרמון לדרום-מערב ונופל במפל מרשים אל תוך גיא צר ועמוק.
נחל סער - קו הגבול המפריד בין
הגולן לחרמון. כשחוצים את הנחל מימין זה הגולן ומשמאל זה החרמון. החרמון זה מחשופי
גיר ומימין קילוחי הבזלת, משמאל קלעת נמרוד/קלעת סובייבה-אתר שנבנה על ידי האיובים
ושופץ והורחב ע"י בייברס הממלוכי.
נח"ל נמרוד - יישוב יהודי כפרי
ברמת הגולן, היהודי הגבוה ביותר במדינת ישראל. שמו של היישוב נובע מקרבתו למצודת
נמרוד.
עין קנייא - אחד מהכפרים הדרוזים
שנשארו ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים. משמאל קברו של נבי חזורי - אתר
דרוזי. מעבר אליו אתר הנצחה של סיירת אגוז שהוקמה בשנות ה-60 כחלק ממערך הסיירות
הפיקודיות. עיקר הפעילות שלה בשנות ה-60 הייתה מול הפת"ח בגיזרה הזאת. האנדרטה
כאן היא לזכר החיילים של חטיבת אגוז שנפלו כאן - כל הגבעה היא אנדרטה אחת גדולה.
נווה אטי"ב - הוקם לזכר אברהם,
טוביה, יאיר ובנימין- 4 מחברי היחידה שנפלו. מימין על הקיר שמות חברי היחידה.
ברכת רם - נבדקו מדרונות ברכת רם
, נמצאו ישובים אשליים ב-80,000 וב-50,000 לפנה"ס. היה כאן הר געש, גבוה בכמה
מאות מטרים מרמת המים היום. המקום היה עמק שנחל סער ניקז. העמק התמלא בחומרים
וולקניים מהסביבה. בשלב מסוים התפרץ כאן געש. ההר גדל מאוד ונבנה מטוף וסקוריה, על
ידו זרם בזלת. נוצר שקע גדול, עד שנוצרה קריסה והתמוטטות של ההר פנימה, לתוך התא
המגמתי. זו קלדרה של התמוטטות. הלוע בקוטר מספר קילומטרים, עומק המים 6-12
מטר.
(קלדרה נוספת – סנטוריני). קלדרה יכולה
להיווצר עם מים או בלעדיהם.
היווצרות רמה"ג
קער בין החרמון הגירני מצפון להרי הגלעד מדרום. מתחת
לקער התפתח תא מגמתי. המגמה עלתה למעלה לאורך סדקים, בקילוח, מילאה שטחים ויצרה
מישורי בזלת תוך כדי התקררות. היו 3 קילוחים: לפני 4 (פליאוקן), 2 ו-1 מיליוני שנים. הייתה
התפרצות רביעית לפני כ-100,000 שנים, שיצרה את התילים הגעשיים בצפון רמת הגולן.
התילים יצרו גובה של 700 מטר בצפון הרמה. גובה דרום הרמה 400 מטר. קיימים קילוחים
"צעירים" בני 5,000 שנים. כתוצאה מבלייה בחיבורים בין הגיר לבזלת,
נוצרים סדקים והתחתרות מים. הרמה מופרדת מהחרמון בצפון ע"י נחל סער, ובדרום
מהגלעד ע"י נחל הירמוך.
ג'ובת אל כבירה (הג'ובה הגדולה)
קוטר הג'ובה 600 מטר, עומק 100 מטר. הייתה התפוצצות
קרום. זה יכול לקרוא בסוף הפעילות הוולקנית, ההתפוצצות תקרה באזור חולשה, בו יוצא
גז.
באזור הגולן מעל
30 ג'ובות. בשטח הג'ובה יש עוד 2 ג'ובות, קטנות יותר.
ג'ובה – גב שנוצר מהתפוצצות שיצרה קונוס, ולפתע הפסיקה.
התקררות מצמקת ויוצרת בור. בהמשך, בחידוש התפרצות נוצר תל הר געש. כל הר געש עובר
תהליך מקדים של יצירת ג'ובה. נוף פירוקלסטי יוצר חרוט. נוף נוזלי יוצר מדרונות
מתונים.
גם בבזלת יש בועות. כשעיקר החומר הוא סלע, ומעט בועות,
זו בזלת.
הר אודם
קרוב לפסגה, סלעי סקוריות, וכתוצאה מכך אין עליו
צמחייה.
שריד ליער אלונים טבעי שכיסה בעבר את רוב שטח צפון
הגולן. היער המקיף את צידו המערבי של הר אודם משולי הכפר מסעדה לכיוון צומת ווסט
בגובה שבין 800 ל-1200 מטרים מעל פני הים. העצים הבולטים: אלון מצוי, אלון תולע
וליבנה רפואי.
ביר בלוע - זוהי באר עמוקה המלאה
במים קרים וצלולים כל השנה.בעבר היו תושבי הסביבה שואבים את מי הבאר באמצעות מתקן
שאיבה המוטל על הקרקע לצד הבאר.
סלע הפלאומגנטיזם
נמצא על הכביש למרום-גולן בין צומת ווסט לצומת פורן.
בכמה מקומות ברמה"ג קיימת תופעה של היפוך מגנטי (או
"מגנטיזם הפוך"). במקומות אלה לסלעי הבזלת יש שדה מגנטי משלהם, שהוא
היפוכו של השדה המגנטי הרגיל של כדור-הארץ... כך, שאם מניחים מצפן ליד/על סלע שכזה
אפשר לראות כי מחט המצפן פונה לכיוון אחר, לעיתים ממש לכיוון דרום.
הסיבה: הבזלת מכילה כמה מינרלים הניתנים למיגנוט (דוגמת
מגנטיט, אילמניט ועוד). כאשר הלבה הנוזלית-צמיגה מתקררת לאט, נטייתם של מינרלים
אלה להסתדר בתוך הבזלת בכיוון השדה המגנטי השולט באותה העת בכדור-הארץ. בתולדות כדור הארץ היו תקופות בהן היה הצפון
המגנטי בכיוון ובמקום שבו הוא נמצא היום (סמוך לציר הצפוני הגיאוגרפי) – תקופות
אלו נקראות 'תקופות של מגנטיזם נורמלי...' והיו תקופות של מגנטיזם-הפוך שבהן היה
הצפון המגנטי מצוי באנטרטיקה – זהו ה"פליאומגנטיזם" (מגנטיזם קדום).
הבזלות שהתמצקו בתקופה של שדה מגנטי הפוך הותירו את סידור
המינרלים הללו תקועים בסלע בלי יכולת לזוז ו/או לשנות את מיקומם – והם שומרים על
השדה המגנטי שלהם עד היום.
עמק הבכא
שקיבל את שמו לאחר המלחמה, משתרע מהר חרמונית ועד לרכס
הבוסטר (ע"ש משאבת המים המצוייה במקום) שמצפון לקוניטרה. רוחב העמק הנצפה
היטב מפסגת הר בנטל הוא כ-4 ק"מ ולכן היה אחד המקומות דרכם תכנן הצבא הסורי
לפרוץ אל רמה"ג במלחמת יום-הכיפורים (המקום השני - ליד תל-סאקי שמדרום).
בסוף ספטמבר שהתה חטיבה 7 בדרום. אלוף פיקוד הדרום יצחק
חופי, שהיה עד זמן לא רב קודם לכן ראש המודיעין, טען שאין התרעה מפני התקפת-פתע
בגולן. כך גם דדו, שבמלח"ש היה אלוף פיקוד הצפון.
אך דיין החליט לשלוח לחזית 30 טנקים מ-7 בגלל חששו
מפגיעה ביישובים הצעירים שעל הרמה.
יאנוש, המח"ט, החליט להעלות את רוב חטיבותו לקו
הצפוני.
אותו זמן, 188 הייתה פזורה לאורך כל קו החזית עם הסורים
כשהם מרוכזים בעיקר בשתי נקודות הפריצה.
הסורים היו מצוידים בטנק טי-62 המתקדם ביותר והמצויד בראיית
לילה. יחס הכוחות היה בערך 6:1 כאשר
לכוחותינו היו בכל הגיזרה כ-150 טנקים בלבד שמולם ניצבו 450 טנקים סוריים שתוגברו
ב-4 חטיבות רגלים ממונעות ובסיוע ארטילרי ואווירי.
הקרב שהחל בהפצצה סורית על מטה החטיבה בנפח, התנהל ארבעה
ימים ושלושה לילות ברציפות, כאשר בשיאו נלחמו 14 טנקים בכ-150 טנקים סוריים. בסופו
של הקרב איבדו הסורים כ-350 טנקים ואנו כ-100 טנקים ו-76 לוחמים. הסורים נסוגו, וכוחותינו
כבשו מובלעת שהגיעה עד 40 ק"מ מדמשק ובעצם שינתה את כל פני המערכה.
הר בנטל
מתנשא לגובה 1,171 מ', אחד מהלועות הגעשיים הכבויים בקו התילים
הגעשיים.
כנראה הוא שריד להר געש שהתפרץ בשני לועות יחד עם אביטל
הצמוד לו מדרום. בעלייה אל ההר ניתן לראות בצורה ברורה את הלועות הפעורים בהרים
אלו. על פסגת ההר נקודת תצפית פנורמית הצופה לעבר כל הכיוונים, מוצב צה"לי
(שנבנה על שרידי מוצב-סורי) אליו ואל תעלותיו ניתן להיכנס, בית-קפה ושירותים. כיבוש
העיירה קוניטרה הפרושה למרגלות ההר ממזרח:
נראית היטב למרגלות הר בנטל, כיום יישוב נטוש. הוקמה
במאה ה-19 על-ידי מתיישבים צ'רקסים (בעידודו של השלטון העות'מני) בצומת הדרכים בין
הדרך העולה מגשר בנות יעקב לכיוון דמשק, עם הדרך החוצה את רמה"ג לאורכה
(מדרום הגולן לכיוון החרמון). העיר שימשה כמרכז מסחרי וכמרכז צבאי לצבא הסורי עד 67'.
ביומה האחרון של מלח"ש נכבשה ללא קרב (הצבא הסורי נטש אותה במהלך הלילה שבין
שישי לשבת) על-ידי חטיבת השריון בפיקודו של אל"מ אלברט מנדלר שנהרג כאלוף ביו"כ
בסיני.
ביו"כ נכבשה לזמן קצר ע"י הסורים ושוב
ע"י צה"ל בקרב שגרם הרס רב בעיירה.
במאי 74' הוחזרה לסורים במסגרת הסכם הפרדת הכוחות שנחתם
בתיווכו של הנרי קיסינג'ר. הסורים העדיפו שלא לשקמה והקימו את העיירה מחדש במרחק
כמה קילומטרים מצפון-מזרח לה (גם העיירה החדשה נצפית מפסגת הר בנטל). ב-2004
הודיעו הסורים כי בכוונתם לבנותה כדי להראות כי פניהם לשלום אך לא עשו דבר. בסמוך
לעיירה מצוי מחנה מרכזי של האו"ם וכן מעבר גבול המשמש בעיקר את כוחות
האו"ם ואת האוכלוסייה הדרוזית.
רכס בשנית
על הר חזקה הבזלתי, שריד להרי געש קדומים. הגעה למוצב
ממנו אפשרית תצפית לעבר הרמה, הגלעד, החורן והגליל. ההגעה אליו: מצומת זיון פונים
שמאלה לכביש 91 וימינה ל-98. פונים שמאלה לדרך צהלית ללא מספר.
ג'ילבון, מפל דבורה
שמו העברי, ג'ילבון, ניתן לו על-שם כפר ומוצב צבאי סורי
הקרויים ג`לבינה. שם נוסף הניתן לנחל הוא נחל דבורה. מסלול של כ-3 שעות לאורך 3 ק"מ.
עלייה בלתי ליגאלית מסוריה
המסלול מתחיל בשרידיו של כפר סורי שננטש לאחר מלחמת ששת
הימים. בין בתי הבזלת גם ניתן למצוא בתי בטון אשר שימשו מחנה נטוש של צהל.
כפר דבורה
השביל הכחול מוביל לעבר שרידי הכפר הערבי דבוריה שישב על
שרידי יישוב יהודי מתקופת התלמוד. בתחילת המאה ה-20 הכפר היה מיושב על ידי בדווים,
בני שבט נערנה, שבדור האחרון עברו תהליך של מעבר להתיישבות קבע. כדי לבנות את הכפר
הם עשו שימוש משני באבני בניין שנמצאו בסביבתם. אבנים אלו היו שרידים מן הכפר
היהודי מהמאה השלישית לספירה.
לאחר מלח"ש, נמצאו בין שרידי הכפר כמה כתובות
בעברית. המפורסמת שבהן היא הכתובת שנמצאה על גבי משקוף בקיר מסגד הכפר: 'זה בית
מדרשו של רבי אליעזר הקפר'. הוא התפרסם בצניעותו ואמר את המשפט המפורסם "אל
תהא כמשקוף העליון שאין יד אדם יכולה ליגע בו, ולא כאסקופה העליון שמבלעת פרצופות
ולא כאסקופה האמצעית שמנגפת הרגליים. אלא הווי כאסקופה הנדרסת שהכל דשין בה וסוף
הבית כולו נסתר והיא עומדת במקומה". המשקוף עם הכתובת הועברו למוזיאון
הארכיאולוגי בקצרין ומוצגים שם. בית המדרש והשרידים המפוארים מלמדים על חשיבותו של
יישוב יהודי זה בתקופת התלמוד.
על קירות אחד הבתים משובצת אבן משקוף גדולה שאורכה כמטר
ועליה מגולף עיט גדול, מחזיק זר במקורו, ולצידו שני דגים. ייתכן שאבן זו הייתה חלק
ממבנה בית הכנסת ביישוב.
בשולי הכפר אפשר למצוא שרידים של בתי בד עתיקים, עדות
לאחד מענפי הפרנסה העיקריים של תושבי הכפר בתקופת התלמוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה