סוגי המבצרים הצלבניים
טוריס - מבצר מגדל - מבנה
ריבועי בעל שתי קומות המכיל 3-4 אבירים (דוק עין אפק).
קסטרום - מבצר גדול ריבועי שבפינותיו ארבעה מגדלי שמירה
(מעיליא).
שלוחה - מבצר הבנוי בהתאם לטופוגרפיה על שלוחה טבעית.
(מונפור).
עין אפק
רקע על מסע הצלב הראשון:
הכוח הצלבני שהגיע לבוספורוס
בקיץ 1096 בעקבות נאומו של אורבנוס השני מנה כ-100,000 צלבנים, לירושלים הגיעו
שלוש שנים לאחר מכן, ביולי 99', כ-40,000 צלבנים בלבד.
ב-1100 מנה הכוח הצלבני
סה"כ 300 אבירים ו-2000 רגליים. הציפייה שלאחר כיבוש ירושלים תהיה נהירה
נוצרית לארץ ישראל לא התממשה ובפועל הייתה עזיבה גדולה של רוב הכוח שהגיע במסע
הצלב הראשון.
הצלבנים בשיא כוחם היו 20%
מהאוכלוסייה ולמעשה חיו כל הזמן במגננה. כדי להתגבר על הנחיתות המספרית בנו הרבה
מבצרים כדי לשמור את מעט האבירים שהיו להם. אין בתולדות א"י תקופה שבה נבנו
כל כך הרבה מבצרים כמו בתקופה הצלבנית.
מבצר מגדל פשוט ריבועי, בעל
2 קומות ופתח כניסה אחד שהוקם בשטח שולט על הסביבה. מכל ארבעת צדדיו היו לטוריס
חרכי ירי ומעל לפתח הכניסה הוקם כרכוב ועליו במת עץ (משיקולי) שממנה ניתן היה
לשפוך שמן או לדרדר אבנים על הרוצה להיכנס למגדל.
מעל הקומה השנייה היו מעין
שוניות שנתנו למגדל צורת טורה (שח מט).
משיקולי - בליטות אבן שעליהם
מוקם מבנה עץ (עמדה) אשר שמר על הכניסה או
אלמנט אחר במבנה.
בטוריס ישבו 3-4 אבירים שלכל
אביר היו בערך 8 אנשי צוות מנהלה (כמו טנק...).
גורמי מיקום של הטוריס:
א. שמירה על צמתי דרכים.
ב. ליד כפרים צלבניים -
שימשו כמקום מפלט והגנה.
ג. שמירה על נקודה עם ערך
כלכלי (מחצבה, מקור מים, מפעל).
מאפייני הבינוי הצלבני:
קשה לזהות בינוי צלבני
מכיוון שהממלוכים והאיובים בנו דומה לצלבנים, אך מוצאים בשטח כמה מאפיינים:
סיתות אלכסוני של חלק
מהאבנים, סיתות שוליים עם בלט במרכז
לעיתים גולמי ולעיתים מוחלק (בדומה לסיתות הרודיאני) שנמצא רק בחלק החיצוני של
המבנה ותו סתתים - קבלני, מקצועי או
עיטורי.
חומה צלבנית - בנויה משני
קירות אבני גזית שבטווח שביניהם יש מילוי של דבש וחומרי מליטה לא מסודרים.
חלקת האחו (האגם)
הצלבנים הקימו חומה באורך
625 מטר שהקיפה את מעיינות נחל נעמן שיצרה סכר שמנע את הזרימה וגרם להעלאת מפלס
המים ויצירת אגם גדול.
בקצה האגם הייתה הצרה של שתי
החומות והמים תועלו לזרימה ל-5 טחנות מגלש שטחנו קמח.
טחנות דוק ע"ש הכפר דוק
הסמוך (כפר מסריק) היו מפורסמות מאוד בגודלן. בעלות שתי קומות כשהקומה השנייה היתה
קומת הטחינה.
בתקופה הצלבנית היו כל טחנות
הקמח שבנו טחנות מגלש ולא ארובה.
בתקופה הצלבנית היו במקום
שלושה כפרים צלבניים.
תצפית מגדל הטוריס של דוק
(עין אפק)
לאחר כיבושה של עכו השתלטו
הצלבנים על כל המרחב הכפרי שמסביבה כשהם מחולקים לשני מסדרים צבאיים ההוספיטלרי
וטמפלרי. מדובר באבירים שחיפשו נחלות בסביבת עכו.
ההוספיטלרים קנו את כורדאני
והפעילו תחנת קמח קטנה (שנמצאה רק עם התייבשות שמורת עין אפק בקיץ 1999 בתוך האגם
שנוצר מהקמת תחנות דוק).
המסדר הטמפלרי שהתקנא
בהוספיטלרים קנה את הכפר דוק והקים את הסכרים, האגם ו-5 טחנות המגלש. באיגרת
שנשלחה לאפיפיור במאה 12 מתוארת תלונה של ההוספיטלרים שמערכת הקמת סכרי דוק הביאה
להצפות ופגיעה בטחנת הקמח שלהם שהוקמה ראשונה במעלה הערוץ, כ-400 מטר משם.
אפק כללי
בין הקישון לנעמן צמחה העיר
אפק. אפק באכדית - מעיין. השם אפק ניתן למספר מקומות בארץ: תל אפק ומעיינות ראש
העין, אפיק ברמת הגולן ושמורת מעיינות אפק. בשמורה תל ובו שרידי יישוב מתקופת
הברונזה וטחנת קמח / סוכר צלבנית שנחרבה ע"י הממלוכים ושוקמה בתקופה העות'מאנית.
טחנה זו עמדה במרכזו של סכסוך עתיק בין אבירי המסדר ההוספיטלרי לבין אבירי
הטמפלרים שנפתר רק בהתערבות האפיפיור. מטחנת הקמח יוצא מסלול סיור הנע על גבי סכר
צלבני באורך 630 מטר וגשרי עץ שחוצים את תעלות המים ועטופים בסבך עשיר של צמחייה:
עצי אשל וערבה, פטל קדוש, סוף וקנה מצוי, גרגיר נחלים ושלל שיחים ומטפסים.
תחנת הקמח הופעלה ע"י 5
טורבינות שהופעלו ע"י מגלש תלול, דרכם ירדו המים. המים הפעילו 5 זוגות אבני
רחיים. המבנה הוא טוריס שאחראי התחנה גר כאן.
רוב מי המעיינות מיועדים היום
לשימוש, ונשאבים. יש תהליך התמלחות, מה שמשנה את אופי הצומח. צומחים הרבה אשלים,
ערבות, תאנים, שיח אברהם, גרגיר הנחלים. מיקום התצפית לצד עמדת נוטרים, חיילים
יהודים בפיקוד בריטי, שנבנתה בשנים 1936-9.
מחוץ למבנה לכיוון דרום,
פתחי המיגלשים. לפני הייבוש, היו מים על גבי מפלס השביל של היום.
מפלס המים היה גבוה יותר
לפני הייבוש, והגיע עד גובה ראש הסכר, לצורך הפעלת התחנה. הסכר הגביר את גובה
ועוצמת המים.
העמיקו את עומק הבריכות, על
מנת להגיע למי תהום, ולהעשיר את בית הגידול לצרכי החי והצומח.
מעילייא
היום כפר נוצרי קתולי.
קסטרום כללי
מבצר מרובע סימטרי שהכיל כוח
גדול של אבירים ונבנה בראש גבעה ע"י פילוס השטח או תוספת אדמה סביב חצר
מרכזית.
הקסטרום כלל חצר ריבועית
מרכזית שסביבה בארבעה כיוונים נבנו אולמות אורך. כל הקומפלקס הריבועי הזה הוקף
בחומה שבארבעת פינותיה היו מגדלי שמירה בולטים החוצה.
החומה ההיקפית נבנתה לגובה
של 2 קומות (8 – 10 מטר) ומעבר לה חפיר או תעלה חצובה שהקיפה את המבנה מכל הצדדים.
בישראל רוב החפירים היו
יבשים (למעט בית שאן, בניאס וקיסריה).
קסטרום מעיליא: לאחר כיבוש
עכו הוכרזו הנחלות החקלאיות שסביבה כדומינה (שטח השייך למלך הצלבני) שהעלה מיסים
לבית המלוכה.
הצלבנים החליטו לבנות עוד
נקודה שבה תשב פקידות צלבנית שתגבה מיסים. הם בחרו את הגבעה החשופה של מעיליא
ועליה בנו את "קסטלום רגיס" ובשפה הצרפתית שבה דיברו הצלבנים "שאטו
דה רואה".
את הקסטלום של מעיליא ממנו
ניתן לראות היום בעיקר את מגדלי השמירה בפינות וחלקים מסויימים מהחומות החיצוניות,
תפס בשלב הראשון הגיס של המלך הצלבני שמשפחתו הייתה מהעשירות ביותר והחזיקה בגליל
שטחים גדולים שכללו 80 כפרים.
מ-1192 נחלק הגליל בין
האיובים לצלבנים כאשר הגבול עבר סמוך למעיליא. קסטלום מעיליא שגבה מיסים בעבר
מאזור גדול ביותר בגליל הפך להיות מבצר גבול שירד מנכסיו הכלכליים ונמכר ב-1220
למסדר הצבאי הטבטוני (הגרמני) שחיפש בארץ נחלה להתיישבות. בגלל שהיה קטן יחסית
לשני המסדרים האחרים קיבל את הנחלה של מעיליא.
בשנות השבעים של המאה ה 13
כבש ביבר הממלוכי את הגליל ואת מצודת מעיליא.
הצלב של תומרקין ליד הכנסיה
במעיליא - פסל מחאה להשתלטות היהודית על אדמות נוצריות בגליל שנוצר לאחר הקמת מצפה
הילה.
המונפור
מצודת שלוחה - שימוש בשלוחה
הררית ליצירת מבצר המוגן באופן טבעי משלושה עברים.
הצלבנים בנו בקצה השלוחה
התחתון חצר ריבועית ע"י חציבת הסלעים ומסביבה חומה המוקפת במגדלים. בשלב השני
נבנו המחסנים, האורוות, הכנסייה, האולמות מסביב לחצר. בשלב השלישי נבנתה חומה
תחתונה למבצר.
בנקודת התורפה על גב השלוחה
יצרו הצלבנים חפיר עמוק עם חלקלקה שבינתיים התמלא באבנים שנפלו מהחומה.
מבצר שלוחה קונצנטרי בעל
מערכת ביצורים כפולה שנבנה ע"י המסדר הטבטוני הגרמני בין השנים 1226 ל-1231.
שימושיו- מפקדה הראשית של
המסדר בא"י. היה בו הארכיון הטבטוני וכן אוצרות המסדר. בנוסף שמר על נחלות
הכפר טרפילה שאדמותיו השתרעו מנחל כזיב ועד מעיליא שנסמכו על בית חווה קטן וסכר
שהיה בנחל כזיב מתחת למבצר.
המבצר לא שמר על דרך ראשית
ולא שלט על סביבתו אלא היה נסתר.
בנייתו ע"י הקמת מחצבה
גדולה מעל השלוחה (חורבת נחת) שעליה שמרו הצלבנים עם טוריס והורדת האבנים לביצורים
מראש השלוחה.
הדון ז'ון, מגדל העוז
מהווה מבצר בתוך מבצר והוא
הנקודה המבוצרת ביותר במבצר כולו. מצד השלוחה הוגן בחפיר וחלקלקה שהרחיקה את המנסה
לפרוץ מהחומה ובכך יצרה אפשרות קלה יותר לירות במתקרב וכמו כן חיזקה את תחתית
החומה מניגוח וחפירה.
מגדל העוז הורכב משתי קומות
שכל אחת מהן הייתה בגובה של 7 מטר ומעל זה היו שיניות להגנה (טוריס).
הקומה התחתונה של הדון ז'ון
שימשה כבור מים עצום שנחצב לסלע האם בצורת פעמון ואיפשר התבצרות ממושכת בדון ז'ון
עצמו גם לאחר נפילת המבצר התחתון.
חלקו הדרומי של מגדל העוז
התמוטט וכן גם הקומה העליונה.
המונפור היה בנוי 2 קומות, ישבו בו 50 אבירים ולכל אחד מהם
היה 8 אנשי מנהלה (סה"כ 400 נפש) . היה במבצר גת ליצירת יין, כנסייה, אורוות,
אולמות אוכל, בורות מים ואולם טקסים שהיה בקצה המערבי.
היה בשימוש הטבטונים סה"כ
45 שנה. לאחר כיבוש הגליל נעזב בהסכם כניעה עם הממלוכים ולא יושב מחדש מעולם. נהרס
בעיקר מכוחות הבלייה ולא מפעילות אנושית.
בחצר המרכזית כותרת אירוס כאלה
שעל עמוד בית המלוכה הצרפתי. מכך למודים שאמנים צרפתיים הם שעבדו במבצר. חזקו את
הדעה הזו שברי זכוכית שהצליחו להוכיח כי הויטראז'ים בחלונות הזכוכית של הכנסייה
היו זהים לויטראג'ים הפופלריים של הכנסיות בצרפת במאה ה 13.
במונפור היו מספר בורות מים
אליהם נוקזו מי הגשמים שירדו על המבצר. מהגגות היו צינורות חרס אותם ניתן לראות עד
היום שהובילו אל הבורות שנחצבו מתחת לרצפת המבצר בצורת פעמון לסלע האם.
חורבת מנות
שרידי טוריס צלבני ששמר על
הכפר מינואט ועל מפעלי ייצור הסוכר שהיו במקום.
סוכר ניתן להפיק מסלק סוכר
ומקנים.
באזור זה גידלו קני סוכר בשל
ריבוי מקורות המים והאקלים החמים (ללא קרות) המאפיין את מישור חוף הגליל. זהו
גידול טרופי הדורש טמפרטורות גבוהות כל השנה והרבה מים.
תהליך הפקת הסוכר כלל 7
שלבים:
קטילת הקנים, חיתוך וקציצתם
והכנתם לריסוק שנעשה ע"י אבני שכב ורכב שהונעו בכח הידראולי.
אחרי הסחיטה שמו את הקנים
בעקלים וסחטו אותם כמו זיתים ואת הנוזל שנוצר בסחיטה בישלו ואח"כ יצקו אותו
לכדי חרס חרוטים בהם עמד עד שהתקשה והפך לסוכר.
ואז שברו את חרוטי החרס והוציאו
הסוכר שהתגבש.
הסוכר שימש, בנוסף לממתקים,
גם כתרופות וחומר משמר.
ליד כל מפעל סוכר היה קדר
שיצר כלי חרס למפעל .
רוב החוקרים משערים שהפקת
סוכר גבישי מקנה סוכר החלה בהודו. משם, דרך סין, הגיעה בשורת הסוכר לפרס. המוסלמים
העבירו את הידע לאגן הים התיכון והסוכר הגבישי החל להחליף מיני נוזלים מתוקים,
שהופקו מפירות. כאשר נחתו הצלבנים בחוף לבנון הם פגשו בפעם הראשונה את קנה הסוכר
והבינו את חשיבותו הכלכלית וייצאו אותו לאירופה.
עיסוק קציר הקנים נחשב
לעיסוק נחות, ומכאן הביטוי - לא קוטל קנים לאדם מצליח.
קרב גרונוולד והבול
שנה שלאחר שחרור פולין מידי
הנאצים, הנפיקה ממשלת פולין ביום 15 ביולי 1945 בול נוסף שהציג את סצנת הכניעה של
האבירים הטבטונים בקרב גרונוולד. הפעם לא הסתפקו הפולנים בציור חרבות וקסדה, אלא
העדיפו להציג ללא כחל ושרק את ולדיסלב השני, מלך פולין המנצח, כשהוא רומס ברגלו את
גופתו של אולריך פון יונגינגן, המנהיג הגרמני המובס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה