אמות המים:
הטכנולוגיה הייתה כבר מקובלת
באותם הימים: עוד מימי חזקיהו מכירים מפעל שהביא את המים אל האנשים בעיר, אלא
שבקיסריה באה לידי ביטוי הטכנולוגיה של הקשתות והגשרים, שפעלו בעזרת שיפועים בכוח
הגרביטציה. הקשת שמרה על גובה מסוים של האמה, שיכולה הייתה לעקוף נחל או מכשול
אחר.
טכנולוגיית הקשתות נמצאת
בארץ גם במצדה, בירושלים (קשת וילסון, מנהרות הכותל) ועוד.
עד התקופה ההלניסטית לא
הוזרמו מים לבתים אלא רק למרכז העיר. בקיסריה היו מים זורמים בבתים ובבתי המרחץ.
בירושלים לעומת זאת המים הזורמים הגיעו להר הבית רק לשם טוהרה וכך גם בקומראן -
אצל האיסיים - מים לשם טוהרה בלבד ולא לשם הצרכים היומיומיים.
האמות בתקופה הרומית נבנו
בד"כ ע"י הלגיונות ותיארוך האמות נעשה באמצעות כתובות שנמצאות במקום
המציינות מי בנה את המתקן.
אמות המים בקיסריה מספרות את
הסיפור ההיסטורי של העיר:
האמה הראשונה היא מימי הורדוס. זו האמה המזרחית יותר ויש לקחת
בחשבון שהיא הייתה מכוסה בטיח כדי לשמור על יציבותה (עד ימי הדריאנוס זו הייתה
האופנה).
בנויה מאבני כורכר מקומי
והביאה מים ממעיינות שוני - מקור המים הגדול במרחב זה. המים נבעו שם על פני הקרקע,
שהיו גבוהים מקיסריה וזרמו בכוח הגרביטציה (אך הקומות העליונות בקיסריה עדיין לא
קיבלו ממנה מים).
האמה השנייה צמודה לאמה
הראשונה ונבנתה ממערב לה.
נבנתה ע"י מושלים
רומאים החל משנת 6 לספירה (כנראה בשנים 12-20 לספירה). היא לא החליפה את האמה
הראשונה אלא שימשה כהרחבה להובלת המים והן פעלו במקביל.
בתקופה הביזנטית נבנתה האמה
השלישית, שלא השקיעו באסטטיקה שלה, והיא נמצאת ממזרח. הסיבה שבנו אותה היא שהיו
צריכים עוד מים: העיר המשיכה לגדול, האדמיניסטרציה ואנשי הצבא עברו לפה, ושתי
האמות הישנות מנחל שוני כבר לא הספיקו.
את המים קיבלה האמה
הביזנטית-השלישית-המזרחית מנחל תנינים.
בתקופה הצלבנית האמות האלו
כבר לא תפקדו, אך דווקא אז חלה תנופה ביישוב העיר. לכן נבנתה האמה הרביעית, שרואים
אותה על חוף הים, והיא חדשה לגמרי, על גבי
האמות הרומיות. ככל הנראה את המים לקחה מעיינות שוני.
הים העמיק ליבשה, פגע באמות
והפיל קטעים מהן.
תקציר מיקום השרידים של אמות
המים:
האמה הגבוהה - אותה בנה
הורדוס עם הקמת העיר, בשנת 10 לפנה"ס. היא מושכת את מימיה מעינות צברין שליד
עמיקם / אלונה ואורכה כ-23 ק"מ.
האמה הזו מחולקת לשני
סעיפים.
האמה השנייה היא האמה הנמוכה
- שנבנתה כ-300 שנים מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, ומקורותיה הם נחל התנינים שליד
מעגן מיכאל. אורכה כ 5 ק"מ בלבד.
שרידים של שתי האמות נמצאים
ב-4 אתרים שונים: עין קדם, בית חנניה, חוף הקשתות, ונחל תנינים.
בחוף הקשתות אפשר לראות את
שני הקצוות (הקטועים) של שתי האמות, ואפשר לראות כיצד אמה אחת אכן גבוהה מרעותה
ונישאת על גבי קשתות. אפשר להבחין בנתיב הזרימה של המים ובתוספות השונות שנעשו
ברבות השנים ומעבר לכל אלה - מחולות הים המכסים לאט (וביסודיות) את האמה, ממלאים
את תעלת המים החשופה, ומאימים להטביע אותה.
מולה נמצאת האמה הנמוכה
הבנויה על פני השטח ללא הגבהה וללא קשתות, אבל היא מחופה כולה ע"י מבנה אבן
שמגן עליה מלהתמלא בחול, וגובהו של המבנה מאפשר להלך בתוכו בקומה זקופה לאורך כמה
מאות מטרים.
בבית חנניה אפשר לראות קרוב
לעמוד החשמל, על הדופן - סיתות של אבנים, סמל של הלגיון העשירי וכתובת המספרת על
בנייתה.
כשמטפסים על האמה רואים
שבתוך התעלה הקדומה הונחו בשלב מאוחר יותר צינורות חרס, אולי כדי להתגבר על
דליפות. בהמשך אפשר להבחין כיצד סעיף של האמה עוזב את התוואי המקורי, פונה דרומה.
אומנם לא רואים, אבל לאחר כמה מאות מטרים הוא חוזר לתוואי האמה הגבוהה.
הסיבה היא הסכר שבנו בתק'
הביזנטית בשפך נחל תנינים במטרה להגביה את מוצא המים לאמה, ולאפשר את זרימתם לעיר.
סכר זה, יחד עם שניים נוספים
בצפון ובדרום, גרמו להרמת מפלס המים בכ-6 מ' וליצירת אגם ענקי - ביצות כברה שיובשו
לבסוף ע"י הברון רוטשילד בתחילת המאה ה 20.
אגם זה הכיל בתוכו את תוואי
האמה הקדומה יותר, ערער את יסודותיה וגרם לשקיעתה. המעקף נבנה כדי להתגבר על הבעיה
הזו.
אפשר לראות את גושי הטרבטין
לרגלי האמה שנוצרו עקב נזילות מים מתוך האמה לאורך תקופות ארוכות ביותר.
בנחל תנינים רואים את שרידי
האמה הנמוכה.
בעיקר את שרידי הסכר שניבנה
לפני כ-1700 שנה, כדי להגביה את מפלס המים וליצור מצב שמוצא האמה יהיה גבוה ממפלס
העיר, כך שהמים יזרמו אליה בגרביטציה.
הסכר נוקה בשנים האחרונות,
הסחף שהצטבר מאחוריו פונה, והיום ניתן לראות את המבנה המסיבי שלו, את מערכת וויסות
הוצאת המים (בצידו הדרומי של הסכר) וכן את מערכת החלוקה שניווטה את המים בחלקם
לאמה, ובחלקם למערכת טחנות הקמח הרבות.
במי קדם רואים את תחילתה של
האמה התת-קרקעית (הגבוהה). מקור המים של האמה הם מעיינות צברין שליד עמיקם, משם
יוצאת אמה תת קרקעית לאורך כ 6 ק"מ, כאשר בדרכה היא פוגשת סעיף נוסף שהגיע
מאזור עינות שוני שנמצאים צפונית לה. שאת שרידיו של סעיף זה ניתן למצוא לאורך נחל
סנונית.
העיר העתיקה
קיסריה היא אתר חשוב בהיבט
הנוצרי אחרי ירושלים.
הגיעה לשיא גודלה בתקופה
הביזנטית - כ-800 דונם, בזמן שבאותה תקופה הגודל הממוצע של הערים היה כ-200 דונם.
העיר הקדומה שהוקמה פה נקראה
'מגדל שרשון' או סטראטון - שם פיניקי
במקורו (ככל הנראה כבר מהתקופה הפרסית). גם יב"מ מזכיר אותה. בחומה הצפונית
ישנו שימוש משני של הורדוס באבנים של המבנים ההלניסטיים שהיו כאן - הם פורקו ולכן
לא נותרו הרבה שרידים מתקופה זו.
העיירה ההלניסטית הקטנה זכתה
לגדולה מסיבות פוליטיות בתקופה הרומית: ב-31' לפנה"ס ניצח הפיכה אוגוסטוס
(אוקטוויאנוס) את מרקוס אנטוניוס שליט המזרח והורדוס, שסייע לאוגוסטוס, קיבל נחלות
לאורך החוף הכוללות גם את חוף קיסריה.
הוא חיפש מקום לבנות בו עיר
נמל פגאנית ולא יהודית משתי סיבות עיקריות: לעיר יהודית יש מקבלות המקשות על תפקוד
נמל שלא עובד בשבת, חייב לשמור על כשרות וכו'... וגם כי הרגיש מחוייבות כלפי
הפאגנים אחרי שבנה את ביהמ"ק. החלה יריבות עם ירושלים הידועה במשפט המפורסם:
"עלתה קיסריה ירדה ירושלים, עלתה ירושלים ירדה קיסריה...".
הוא הצליח להקים פה את אחד הנמלים הגדולים בעולם למרות
העדר מקורות מים ומפרץ טבעי -
כמו באלכסנדריה ופיראוס, אלא שהוא היה היחידי
שהוקם באופן מלאכותי ועם שוברי גלים ענקיים.
גודלה 300 דונם, מוקפת חומה
עם נמל (שמקיף 200 דונם בים).
בתקופה הביזנטית העיר הגיעה
לשיא גודלה בגלל חשיבותה בנצרות - שטח של כ-800 דונם.
לאחר שלטונו של הורדוס,
הממלכה בא"י חולקה לשלושת בניו. ארכלאוס שלט על אזור זה אך לא עמד
בהתחייבויותיו לרומא מבחינת המיסוי. בתקופתו, נלחצה רומא מהפרתים במזרח והרומאים
לא סמכו עליו. לכן עשו שינוי אירגוני: סיפחו את יהודה לפרובינקיה עם מושל מטעמם
ואת ארכילאוס הגלו לניס.
השינוי הזה הוריד את מעמדה
של ירושלים: היא כבר לא בירת יהודה אלא עיר באחת ממחוזות יהודה לשעבר, חלק
מפרובינקיה. לכן, עיר הנמל קיסריה, המחוברת לרומא דרך הים, הפכה להיות הבירה למשך
600 שנה, עד הכיבוש הערבי שהכתיר את רמלה.
קיסריה ניטשה עם הכיבוש
הערבי ויושבה שוב רק במאה ה-19.
פסיפס הציפורים
וילה בת המאה ה-4-5 עם ריצפת
פסיפס בסגנון ביזנטי: מדליונים ובתוכם דמויות של ציפורים, סקנאי, סצנות צייד
ובע"ח נוספים.
במרכזה עמד שולחן שנמצא כמעט
שלם, שבתחתיתו היה פסיפס עם חתיכות זהב.
האולם היה מקורה וללא
עמודים, ככל הנראה ע"י כיפה או קמרון.
בית הציפורים הוא הוכחה
ודוגמא לעובדה שקיסריה הייתה בירה שלטונית. הנציב הרומי ישב כאן וכן הפקידות
הבכירה (והעשירה). זה בא לידי ביטוי באיכות וברמת הבנייה שבעיר וסביר להניח שבאזור
זה ישנם עוד בתים באיכות כזו שעדיין לא נחפרו.
ההיפודרום שלא נחפר
נמצאו שער ועמוד (אובליסק)
שעמד במרכז ההיפודרום. האובליסק עשוי גרניט וככל הנראה יובא ממצרים.
רבי עקיבא הוצא להורג
בהיפודרום של הורדוס בקיסריה. היפודרום זה עדיין לא תוארך ולכן עדין לא ניתן לקבוע
אם זה היה כאן או המוכר באתר.
דגם
מהעיר הראשונה, מגדל סטרטון,
נמצא רק קטע של החומה מצפון עם מגדלים עגולים (לרוב לא מבקרים שם).
העיר של הורדוס נמצאת בצפון,
עם התוויית רחובות רומית - רשת רחובות ניצבים ברווחים שווים - קארדו ודקומנוס,
בציר מזרח-מערב, צפון-דרום, ללא קשר לטופוגרפיה של העיר: משום שהרומאים כפו עצמם
על השטח.
מימי הורדוס מוצאים תיאטרון,
ארמון, היפודרום, במת מקדש ונמל.
מהתקופה הרומאית מוצאים
מכלולים שונים, אודאום מקורה והיפודרום גדול יותר.
מהתקופה הביזנטית מוצאים
הרחבה לאין שיעור של העיר לכיוון מזרח. המקדש הפך לכנסייה, בת מרחץ וארמון נוסף.
בתקופה הצלבנית העיר הצטמצמה
לכדי 120 דונם מבוצרים, קתדרלה ומעגן קטן במקום נמל.
מאז הכיבוש הערבי ועד המאה
ה-19 קיסריה לא הייתה מיושבת.
התיאטרון
קיסריה הייתה עיר פגאנית
חשובה וזה בא לידי ביטוי בפאר הפיסול והארכיטקטורה. מימי הדריאנוס השיש שימש לא רק
לפיסול אלא גם לציפוי קירות.
בחצר שבכניסה לתיאטרון
מוצגים פסלי שיש בסגנון שהיה בעולם הפגאני, רובם מהתקופה הביזנטית, והתכנים שיצקו
לתוכם הם תכנים נוצריים.
זהו התיאטרון הקדום ביותר
בא"י יחד עם התיאטרון בהרודיון, שנבנו שניהם ע"י הורדוס. התיאטרון מסמל
אלמנט מובהק של עיר רומית פגאנית למרות שיוספוס מספר שגם בירושלים היה אך שעדיין לא
נמצא.
התיאטרון התחיל ביוון והפך
לכלי התכנסות עבור בני האדם כדי לחוות תרבות ולקבל מושג על חיי האמונה שלהם.
המחזות ביוון הקלאסית, כמו אנטיגונה ונשות טרויה, עסקו באלים ובחיבורם לבני האדם
וכך בעצם העבירו את עולם האמונה באמצעות התיאטרון (הרי לא היה "תנ"ך"
בבתים). הקומדיות בתיאטרון נועדו לפרוק לחצים והתרסות כלפי השלטון (השלטון באתונה
היה מפצה אנשים על יום עבודה כדי שיבואו לתיאטרון).
בעוד שביוון היה התיאטרון
כלי חברתי - ממשלתי, ברומא הוא הפך יותר למתקן שעשועים, שהיה חלק בלתי נפרד מחיי
הרומאים. בבית שאן וגם בג'רש יש יותר מתיאטרון אחד.
מי שהביא את התיאטרון פיזית
לא"י היה הורדוס שהעריץ את העולם הרומאי אך לצערו נולד במקום הלא נכון. ידע שהוא
לא יכול להיות קיסר רומא (והוא בהחלט חתר לכיוון הזה) ולכן ניסה להפוך את העולם
שלו לעולם רומאי תוך התנגשות עם העולם היהודי בא"י.
התיאטרון שהוקם בקיסריה
כאילו הצהיר עליה שהיא עיר רומאית והיה חלק מהמשימה העליונה של הרומאים: תפיסתם
הייתה כי הם יודעים מה טוב לאנושות ולכן האלים נתנו בידיהם את הכוח לכבוש את העולם
ולהפוך אותו ל"תרבותי" עפ"י תפיסתם.
"תרבותי" בעולם
הרומי משמעותו פיתוח מערכת יחסים בין המדינה לבין אזרחיה: זכויות וחובות לריבון
ולאזרח. כך לדוגמא - מים זורמים לכל בית. הם רצו ליצור את מודל העיר הטוב מכולם וראו
בעיר הרומית כגרעין הפצה של הציביליזציה ואת עצמם עושים "מצווה" לאנושות
במעשי ידיהם.
אגב, לא ידוע כמה הצגות באמת
"רצו" פה. מספר הפעמים שמתקן רומי תפקד לא היה חשוב באמת. בית המרחץ
במצדה תפקד אולי 5 פעמים כשהורדוס ביקר שם, אך כמו התיאטרון במצדה עצם קיומו היווה
את הסמל הרומאי.
כאן הוא עשוי ברובו מבטון
ומשחזר את צורת התיאטרון המקורי (שחזור משנות ה-60). השחזור איננו מדויק שכן היציע
העליון לא היה קיים. לפי אמנת השחזור הבינלאומית של אונסק"ו השחזור בבטון
איננו מקובל ולכן יהיה קשה להכריז על קיסריה כאתר מורשת עולמית.
התיאטרון הרומי שונה
מהתיאטרון היווני בכך שמול המושבים היה קיר מקושט ומפואר מאוד (סקנה פרונס) שהפך
אותו למבנה סגור. לכן, בניגוד להיום, מבקרי התיאטרון בתקופה הרומית בקיסריה בכלל
לא ראו את הים. לעיתים בתיאטראות רומיים, היה בד מפרשים שיצר גם צל על התיאטרון.
גם בכך ניתן רמז להבנת
התפיסה של העולם הרומאי: בעוד העולם היווני בנה את התיאטראות בצורת פרסה, פתוח
לסביבה ומשקיף אל הנופים - הרומאים סגרו אותך בתוך העולם שבעיניהם הוא הנכון.
גם הבמה של התיאטרון הרומאי
לא הייתה קיימת ביווני: אצלם התקיים המופע בתחתית המושבים, ברחבה עגולה לגמרי
שנקראה אורכסטרה.
היהודים, כמובן, לא קיבלו את
בריאת העולם המחודשת (גם לא בגרסתה היוונית הרכה יותר) וזעקו: "במושב לצים לא
תשב".
השרידים המקוריים שאנו
יכולים לראות היום בתיאטרון הם הספסל התחתון, השקע של המושב המלכותי, אבני כורכר
אכולות, חללים מסוימים בבמה שהייתה בנויה מעץ ושיחזור של מעט קשתות בכניסות השונות
לתיאטרון.
התיאטרון יכול היה להכיל
כ-4,000 נפשות.
התיאטראות הרומים העלו מחזות
אלא בשעשועים, לרוב כוחניים: לחימה בין חיות, בין בני אדם לחיות, הדגמות של לחימת
צי ימי ועוד. כדי לקיים לחימה ימית סגרו את האורכסטרה בשני גושי אבן (שהיו גם פה)
כדי להציף במים. המתקן הזה מאוחר יחסית והוא לא חלק מהתיאטרון המקורי.
הרצפה הייתה מטויחת בטיח
צבעוני ויש כאן מטר טיח של תיקונים. רק במאה ה-2 החלו להשתמש באבן שיש גם לריצוף.
משני צידי התיאטרון היה מעבר
למכובדים.
מעל המושבים רואים קמרון
אלכסוני שתמך במושבים ויצר טופוגרפיה מלאכותית: המושבים היו בשיפוע. גם מעל
המעברים השונים היה קמרון אלכסוני. הקמרונות בנויים מאבני כורכר והם גם היו
מטויחים על אף שהיו אבני גזית.
מחוץ לתיאטרון מוצגים (לא
באתרם) ממצאים מהמאות -2-5 שנמצאו במהלך החפירות: שברי משקופים, סרקופגים עמודי
גרניט וכו'.
וגם שתי כותרות מימי הורדוס,
עשוית כורכר לא מעודן שהיה כנראה מטויח.
כל עמודי הגרניט בא"י
הובאו מחו"ל. אומנם היו גרנטים באילת, אך היה יותר קל להביא ממצרים דרך הים
מאשר לגרור אותם מאילה דרך היבשה.
רוב השיש בא"י הגיע
מטורקיה ומעט מאוד שיש מאתונה.
שיש איטלקי התחילו להביא רק
במאה ה-20 לא"י.
פרטוריום- קריית שלטון
קריית השלטון כאן היא עצומה
ואין מקומות בעולם בסדר גודל כזה מלבד רומא. הסיבה לכך היא טבעה של א"י
ויושביה.
א"י הייתה נקודה
אסטרטגית עבור האימפריה הרומית ששלטה על הים התיכון לראשונה בהיסטוריה. נוסף לכך,
הייתה בפינה, בגבול עם הפרתים שהיו האויב הגדול.
בנוסף לכל זה, בא"י היו
מתחים רבים בין העולם היהודי לעולם הפגאני שיצרו תסיסה ומרידות רבות נגד השלטון
הרומי, שהיה צריך לדכאם.
הרגישות הגדולה בא"י,
הן מבחינת בעיות פנים והן מבחינת בעיות חוץ, הביאה לכך שהרומאים רצו ליצור לעצמם
כמה שפחות סיכונים, ועל כן בנו רשת של דרכים (נמצאו למעלה מאלף אבני מיל
בא"י) שמלמדת על נוכחות מאסיבית של הצבא.
זמנה של קריית שלטון: אחרי
הורדוס.
חשיבותה לנצרות
פאולוס הושם בארמון הורדוס
(כנראה למשך שנתיים) עד שנשלח למשפט ברומא. ייתכן שחלק מהאיגרות כתב בזמן שבתו.
פטרוס הטביל את הגוי הראשון
לנצרות - קורנליוס.
פיליפוס התיישב בקיסריה.
ספריה חשובה שהייתה מוקד
לפעילותו של אריגניוס כותב הקספלה ואוסביוס, כותב האונומסטיקון. בברח"ש מוזכר
ביקורו של פאולוס בארמונו של פליקס. ידוע שהוא גר כאן עם שתי בנותיו בבית פיליפוס
ומכאן יצא לשלושה מסעות גדולים.
גם סיפורו של קורנליוס מתרחש
בקיסריה ומשמעותם של שני האשים: פיתוחו (לראשונה) של העולם הנוצרי לכל העולם
הפגאני ולא רק לעולם היהודי.
גם פטרוס ביקר בקיסריה ומפה
יצא לרומא.
רבי עקיבא
הוצא להורג בהיפודרום (לא
ברור אם באתר או בנחפר כעת) במסרקות ברזל, במהלך מרד בר כוכבא נכלא, אחד מעשרת
הרוגי המלכות.
ארמונו של הורדוס
מיוחס להורדוס ונבנה בתעוזה
אל תוך הים והצריך תחזוקה רבה בסערות החורף.
מורכב מחצר מרכזית שבתוכה
בריכה וסביבה חדרים. גרם מדרגות מוביל לחצר שמתחתיה רצפת פסיפס יפה ללא דמויות
(סגנון שמאפיין את הורדוס).
המרפסת הפונה אל הים ייצגה
את הפאר הרומי שהורדוס כל כך אהב, אותו הוא לא יכול היה לבטא בעולם היהודי הצנוע.
המבנים קרסו בחלקם: מה
שהורדוס בנה על הסלע נשמר אך מה שנבנה על החול הלא יציב נסחף והתפרק. להורדוס לא
היה אכפת מפגעי הטבע - בחזונו ראה את אנשיו מתקנים בכל פעם מחדש את הטיח כדי
שהמבנה יישמר, אך כבר בימי ארכלאוס המבנה ככל הנראה החל להיפגם וההזנחה של המבנה
לאורך השנים אחרי כן הביאה לקריסתו הכללית.
היפודרום
ההיפודרום נמצא בסמוך לארמון
והוא היה מתקן ציבורי מרכזי. היפוס= סוס, דומוס= דרך/שביל, והמתקן שימש למרוצי
מרכבות.
היפודרום זה שימש גם בטקס
חנוכת קיסריה בשנת 9 לפנה"ס, בנוכחות הורדוס והספורטאים הגדולים בעולם.
הורדוס ייסד כאן אולימפיאדה
שהתקיימה כל 4 שנים (בכל פעם, שנתיים אחרי האולימפיאדה ברומא) ופה הורדוס הוא זה
שהמציא את המקום השני והמקום השלישי בתחרויות האולימפיות (עד אז היה רק מקום ראשון
- מנצח יחיד).
הורדוס תרם כספים גם
לתחרויות בחו"ל וברחבי האימפריה יש קברים של זוכים באולימפיאדה של הורדוס.
כמו כן, הורדוס גם בנה רחוב עמודים יפה באנטיוכיה והקפיד להנציח ולטבוע את שמו בכל
מקום אפשרי.
המיסים בימיו של הורדוס לא
עלו באופן יחסי לקודמיו, אך בכל זאת רמת החיים עלתה לאין ערוך.
ההיפודרום יכול להכיל כעשרת
אלפים תושבים. נבנה במקום יפה מול הים, אך לא במקום טוב, שכן הים חודר פנימה
ונמצאו כאן עדויות לכך בדמותם של צדפות ושלדי בע"ח ימיים.
בכל פעם מחדש היה צורך לתקן
את הקטע שקרוב לים עד שככל הנראה התייאשו מכך והחליטו לבנות את ההיפודרום השני
שנמצא מחוץ לאתר העיר העתיקה - אך עדיין לא ברור בדיוק מתי.
במאה ה-1 הקטינו את המתקן
ע"י קיר והפכו את ההיפודרום לאמפיתיאטרון בו התקיימו קרבות בין גלדיאטורים או
בין חיות, משחקים אהובים מאוד על החיילים הרומאים. כעבור זמן מה הקיר הוסר והמתקן
הפך שוב להיפודרום, אחרי כן שוב הפך לאמפיתיאטרון ולבסוף שוב הפך להיפודרום בפעם
השלישית.
חיבת החיילים לשעשוע הזה
מצאה את ביטויה גם לאחר מרד בר כוכבא. ככל שהיו יותר לגיונות בארץ כך צריך היה
יותר אמפיים ולכן נבנו: בבית גוברין, בשכם ובבית שאן.
כמו בבית גוברין, גם פה יש
מעברים תת קרקעיים ששימשו למלחמות בבעלי החיים.
החלק המרכזי נקרא ספינה:
ספין=עמוד שדרה. (יש חוקרים שמתנגדים לכך משום שהספינה של ההיפודרום השני היא
בולטת, מאסיבית וברורה יותר).
על הספינה הניחו אלמנטים
שונים כמו האובליסק שרואים בשרידי ההיפודרום השני, מחוץ לאתר, עליו היו כדורים
גדולים מאבן וכל סיבוב שהמרכבות היו עושות היו מורידים כדור אחד.
אורך ההיפודרום הוא 310 מ'.
יש שישה תאי הזינוק בכל צד
(וניתן לראות אותם בבירור בשטח).
בקיסריה כתב אוריגנס את
הקספלה - חקר התנ"ך מול תרגום השבעים ותרגומים נוספים, ופה הוא קיים ויכוח של
הדברות עם ראש הקהילה היהודית שישבה כאן - רבי אבהו.
200 שנה מאוחר יותר אוסביוס
שכפל את הכתבים והפיץ אותם ברחבי העולם.
קיסריה הייתה עיר פגאנית אך
הייתה פה גם קהילה יהודית משמעותית. המרד הגדול פרץ בעקבות אירוע שהיה כאן בבחינת
הקש ששבר את גב הגמל.
באתר יש שרידים לבית כנסת
שכרגע לא ניתן לבקר בו.
בית מרחץ
מהתקופה הביזנטית. שונים
מהרומיים בכך שחדרים קטנים במקום אולמות גדולים.
המינוחים המקובלים:
אפודיטוריום (חדר הלבשה),
טיפידריום (חדר פושרים),
קלדריום (חדר חם),
עם רצפה כפולה (היפוקרסט)
וצינורות בקירות (טובולי)
שהזרימו אוויר חם.
פריג'ידריום (חדר קר), אליו
נכנסים בסיום הטיפולים.
הרעיון של חדר המרחץ, מעבר
לחיקוי מנהגי רומא העשירה במים, הוא להתרחץ בתקופות בהן לא היו מקלחות בכל בית.
באגף נוסף של בית המרחץ ישנה
שוב חצר גדולה עם עמודים שהייתה מקורה בצורה פרסטילית - חצר פתוחה לשמים ומסביבה
הקירוי. חצר זו שימשה ככל הנראה למפגשים החברתיים.
כל קירות המבנה התמוטטו
ובתקופה הביזנטית יישרו את השטח ובנו מעליו את בית המרחץ. לכן המבנה נשמר. ניתן לראות
כי יסודות המבנה הביזנטי חדרו לעומק המבנה הרומי ולכן ניתן לראות אותם במקומות בהם
הפסיפס נפגע.
אזור המשפט הרומי ובית המושל
הביזנטי
עם הגב למתחם של מסעדת
הצלבנים.. תוואי של רחוב רומי מקורי המגיע
לאינסולה (מבנן) בה היו שישה מחסנים ממלכתיים, כיאה לנמל של בירת
הפרובינקיה.
במחסנים נאגרו המסים שמובאים
בחומר (תבואה חקלאית בעיקר) וכן מזון לשעת חירום.
החפירה של קיסריה לא הגיעה
לשולי העיר שם היו הבתים הפרטיים אלא התמקדה במבנים הציבוריים.
בתקופה הביזנטית (נוצרית)
קיסריה עלה בחשיבותה אף יותר ואז המבנה הפך להיות ביתו של המושל.
התגלה פה בית מרחץ קטן עם
מזרקות וכמו כן גם ארכיון.
מקדש אוגוסטוס ורומא והעיר
הצלבנית
עפ"י יב"מ, בראש
קיסריה היה מבנה גבוה שנראה לרחוק גם מהים וככל הנראה מדובר במקדש שהוקדש
לאוגוסטוס ורומא. הורדוס בנה כאן מסד מלאכותי בגובה של 11 מ' ובאורך ורוחב 80 על
80.
גובה המקדש היה כ-30 מ'
(גובה המקדש בירושלים היה כ-50 מ' והוא היה חריג בפארו מכל דבר אחר בעולם הרומי). נמצאו
היסודות. האבנים נשדדו ולכן פני השטח מכסים את היסודות.
הכנסייה ירשה את מקומו של
המקדש, שבתקופה הביזנטית נהרס משום שהיה פגאני. הכנסייה החזיקה מעמד עד הכיבוש
הפרסי, אז נהרסה, ולאחר מכן נבנה כאן מסגד בתקופה המוסלמית הקדומה, שנהרס אף הוא
בתקופה הצלבנית.
אומנם הצלבנים לא עצרו
בקיסריה עם הגעתם לא"י, ב-1099 אלא דהרו היישר לירושלים, אבל שנתיים לאחר מכן
הגיעו ושרפו את המסגד על יושביו.
מאוחר יותר, ב-1187, החריב
צלאח א-דין כל מבנה בקיסריה במסגרת מדיניות ה"אדמה חרוכה" שלו במטרה שלא
יהיו לצלבנים ישובים להיאחז בהם באם הם ירצו לחזור לארץ.
קיסריה הייתה העיר הראשונה
שהוא הקפיד להרוס.
נמצאון חלקים רבים משרידי
המקדש הפגאני: שברי כותרות, שברי בסיסים ועוד. עפ"י הממצאים ניתן לשחזר את
מבנה המקדש, שהיה מבנה ענק, וכן את העובדה כי הארכיטקט של המקדש דאג ליצור עיוות
מכוון בבניית העמודים - מערכת גיאומטרית שמתקנת את הראייה של האדם כך שהמבנה ייראה
מושלם.
בתקופה הצלבנית (השנייה)
נבנתה פה קתדרלה דומה לסנטה אנה בירושלים. הסיטרה הדרומית נמצאת באתרה ואולם התווך
סדוק. הצלבנים לא שיקמו את המבנה והסתפקו בקפלה קטנה.
הצלבנים הותירו עם עוזבם
סופית את א"י, במאה ה-13, ביצור גדול מאוד. היא בוצרה ע"י לואי ה-9
(הקדוש) שהגיע לכאן אחרי ההפסד במצרים.
הביצורים של לואי החזיקו
מעמד 14 שנים בלבד וזאת משום שאת מקומם של האיובים ירשו הממלוכים ולאחר הקרב בעין
ג'אלוד מול המונגולים, בייברס הממלוכי וצבאו החלו במסע גירוש הצלבנים מהארץ. גם
בייברס, כמו קודמו צ'לאח א-דין, דאג להרוס את כל ביצוריה של קיסריה והשאיר פה
חורבות עד למאה ה-19, אז העות'מאניים החלו ליישב כאן אנשים.
כל האזור מחדרה עד גדרה היה
חבל ארץ הרוס עוד מתקופת צ'לאח א-דין ובייברס, ואלו היו האדמות הזולות והזמינות
ביותר לרכישה.
הנמל
גם הנמל של הורדוס הוקדש
לאוגוסטוס. הורדוס דאג להציב פה פסלים של אוגוסטוס (בדגם פסל זאוס שבאולימפיה -
משבעת פלאי תבל) וכן פסל של רומא (בדגם פסל הרה שבקוס) וזו הייתה גם מעין הצהרה על
מאיפה הוא בא ומה המורשת שלו.
ליד הכניסה לנמל עמד המגדלור
של קיסריה, שהיה ענק במימדיו והוא העתק של מגדלור פאורוס באלכסנדריה (גם משבעת
פלאי תבל).
המגדלור שקע ושרידיו נמצאים
מתחת לפני המים.
המעגן שיש כאן היום מכסה
פחות משמינית מהנמל של הורדוס.
גודל נמלו של הורדוס היה
כ-200 דונם בתוך המים (לשם השוואה, גודלו של הר הבית שהיה 144 דונם היה בגודל של
עיר רומית ממוצעת). זה היה אחד משלושת הנמלים הגדולים בעולם.
הנמל לא היה רק במים אלא היה
לו גם חלק ביבשה. היה פה רציף של הנמל עליו אנו שומעים מהתיאורים על פאולוס שעולה
כאן על אונייה, על הדריאנוס שמגיע לרציף זה, חיילים ועבדים שהגיעו לכאן ועוד. זהו
בעצם מעגן פנימי שנסתם ועליו בנו את הרציף.
בנמל זה יכלו לעגון כ-100
אוניות של 500 טון לאחת.
הים התיכון היה
"ננעל" בחורף, הוא היה פראי וסוער ואף אחד לא יכול היה לחצות אותו. גם
בסיפורו של פאולוס, סירתו נטרפה פעמיים בדרכו לרומא והוא מצא עצמו ניצל בכרתים
ואח"כ במלטה. אי לכך, לנמל קיסריה, נמל פיראוס ונמל אלכסנדריה היה תפקיד חשוב
לא רק של פריקה וייצוא אלא גם של חניית אוניות במהלך כל החורף.
בזמן הזה האוניות עברו
תיקונים, ניקיונות וכו' ולכן היה צריך נמל בקנה מידה גדול.
הורדוס נהנה מכל זאת, שכן
האוניות שילמו מיסים כדי לעגון בנמלו וכמו כן המלחים כלכלו את העיר בשלמם ללינה
ושירותים שונים.
נמל עזה פשט רגל במסחר הנבטי
ככל הנראה בגלל בניית הנמל בקיסריה.
שוברי הגלים פה היו ברוחב של
60 מ', הראשי הגיע לאורך של 800 מ' והצפוני הגיע לאורך של 300 מ', זאת מעבר לשטח
הנמל שהיה חצוב פנימה ליבשה.
את שוברי הגלים הענקיים הללו
בנו בטכנולוגיה חדשה בעולם הרומי שהתאימה למים - הבטון ההידראולי, שהורכב מתערובת
של גיר שרוף, חול ואפר. כך קיבלו בטון שמתמצק במים.
לצורך הבנייה השתמשו בדוברות
מיוחדות, יצקו קירות כפולים ובתוכם שמו אדמה, חול בטון וכו' עד שהרפסודה שקעה
במים.
זו הייתה טכניקה שאף אחד לא
ניסה אותה לפני הורדוס והוא לקח פה סיכון בניסיון הבנייה.
זה הצליח, אבל דרש תחזוקה
רבה: הרציף היה כבד בגלל כל המכלולים שהיו עליו (מחסנים, מגורי המלחים וכו') ולכן,
כבר אחרי 8 שנים מבנייתו הוא שקע בכ-80 ס"מ.
הפעם האחרונה שהנמל שופץ
הייתה בשנת 600 ע"י אנסטזיוס ואחרי כן, החל מהתקופה המוסלמית הקדומה ועד למאה
ה-21 היו רק מעגנים קטנים בקיסריה והנמל הגדול של הורדוס הוזנח ויצא מכלל שימוש.
בוסנים
הובאו בשנות ה-80 של המאה
ה-19, גם לשכם, בעקבות בקשתם לסיוע לאחר סבלם במלחמת קרים. רואים בתים (אחד מהם
המכולת) ומסגד ששימש אותם עד 1948. הם מנו כ-50 משפחות וכמו כן היו פה עוד כ-5
משפחות יהודיות.
מצבם היה קשה מאוד: המלריה
התפשטה, לא הייתה פרנסה והם החליטו לפוצץ את בניין המצודה בעיר העתיקה, מצאו שם
שרידים בעלי ערך והחלו למכור אותם לפרנסתם. חלק מהיושבים גם מצאו נשים בחיפה ונדדו
לשם. רק מי שלא היה לו כסף לעזוב נשאר: לא הייתה להם אידיאולוגיה שהביאה אותם
להתעקש ולהיאחז במקום זה.
את מקומם תפסו בדואים
ופלסטינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה