מרכז היהודים הקראים בישראל
הקראים דוחים את התורה
שבע"פ. הם רואים אותה כדברי חכמים לא מחייבים.
בשביל הקראים הרב הוא מומחה
מקצועי אך פסיקותיו אינן הלכתיות ואינן מחייבות.
השם קרא - משורש ק.ר.א,
לקרוא. הקראים הם בני מקרא.
במאה ה-8, החכם ענן בן דוד
איחד כמה קבוצות קיימות והשם קראים נולד במאה ה-10.
יסודות הדת של היהדות הקראית
הכתוב - כל שינוי/פרשנות
שסותרים את התורה אינם מתקבלים. התושב"ע (תורה שבעל פה) איננה מחייבת.
ההיקש - הבנת דבר מתוך דבר
באופן הגיוני. לדוגמא האיסור על גילוי אריות: כתוב שאסור לקיים יחסים עם הנכדה
ומכאן גם מסיקים שאסור לקיים יחסים עם הבת.
המורשת - מקיימים כללים שהיו
מקובלים בעבר. לדוגמא: לא כתוב בתורה איך לבצע את ברית המילה או את השחיטה הכשרה.
בביה"כ הקראי יש שטיחים
והם כורעים ומשתחווים בפני השם, כפי שנהגו בתקופת התנך לפי עדויות שונות. גם יהודי
ארצות ערב (מרוקו, תימן, פרס וכו') היו מתפללים ללא נעליים, משתחווים וכורעים.
כשהם עלו ארצה הם קיבלו על עצמם את המנהג שהיה נהוג במזרח אירופה.
בישראל יש כ-45 אלף קראים
ועוד כ-8,000 ברחבי העולם. הם מפוזרים ברמלה, אשדוד, ירושלים, מצליח, ראשון ועוד. זהו מספר שנמסר
מפיהם, אולם מספר הקראים הפעילים הוא כמה מאות בודדות. הם לא מתנגדים לנישואין עם
יהודים ורוב הזוגות המעורבים הולכים לצד הרבני ולכן העדה הקראית הולכת ונעלמת.
מסגד אל עומרי (המסגד הגדול)
מחוץ למבנה המסגד יש מחראב
שמעיד על כך שגם החצר שימשה בעבר כמקום תפילה.
המחראב מראה את כיוונה של
מכה והוא מזכיר את האפסיס הנוצרי, אך בנצרות האפסיס מסמל את האל ביקום ולכן יש לו
קדושה גם אם הכנסייה מתפקדת וגם אם לא. המחראב הוא אלמנט טכני של שקע בקיר ואם
המקום כבר לא משמש לתפילה אזי למחראב אין כל קדושה.
שתי כתובות. אחת לבייברס
שהובאה במאה ה-20, השנייה מקורית מ-1298 לסולטן קטבוגה שציווה לשפץ את המסגד.
בפנים: כותרות
פסאודו-קורינתיות שאינן קלאסיות למבנה של מסגד ונעשו במשך תקופה קצרה מאוד
בא"י.
נבנה במקומה של כנסייה
צלבנית, הגדולה ביותר בא"י שנשמרה בצורתה המקורית: בזיליקה רומנסקית ומחראב
ענק שלא לכיוון הנכון שהוא האפסיס לשעבר.
גם השם מעיד על כך שהמקום לא
נבנה במקור כמסגד: עומר אבן אל חטב היה השליט שהפך את האזור ממזה"ת נוצרי
למזה"ת מוסלמי וכך כנסיות ומבנים אחרים הפכו למסגדים וזכו לשם אל עומרי.
רמלה היא העיר הראשונה
שנכבשה ע"י הצלבנים בא"י.
הם הגיעו מצפון, אחרי המצור
הממושך על אנטיוכיה (כשבעה חודשים) והבינו שכדאי להם להתקדם כמה שיותר מהר לכיוון
ירושלים ולהילחם רק במי שמנסים לעצור אותם. לכן דלגו על עכו, חיפה וקיסריה
וכשהגיעו לרמלה והבחינו שהיא התרוקנה מתושביה וששליטיה הפאטימים ברחו, החליטו
לעצור ולנוח לפני העלייה לי-ם. הם השאירו כוח משמר בראשותו של בישוף ושלחו את הכוח
העיקרי לירושלים.
הסיבה שהשאירו כאן בישוף,
שיושב רק בעיר קדושה, ובנו כאן כנסייה אדירה היא זיהוי רמלה עם רמתיים צופים
והרמה.
הם טעו בזיהוי, כי רמלה קמה
רק במאה ה-8 ורמתיים צופים והרמה אלו שתי ערים שונות: ברמתיים צופים נולד שמואל
הנביא וברמה נפטר ונקבר.
רמתיים צופים קדושה גם כי
היא עיר מוצאו של יוסף הרמתי, האיש שפנה
לפונטיוס פילאטוס וביקש להוריד את ישו מהצלב.
הקשת הרומנסקית של אירופה
מעוגלת ואילו פה מתחדדת בראשה ובכך יעילה יותר בהורדת משקל כבד לקרקע. לדעת רבים
זה חלק מההתפתחות בדרך לגוטי (כמו באבירים בעכו, פוסט רומנסק). לדעת גת, הקשת
המחודדת נלמדה ע"י האירופאים מרמלה.. היא דומה לקשת העבאסית שכדוגמתה בבריכת
הקשתות (והיא היחידה בארץ מסוג זה ומתקופה זו).
רמלה כאמור נכבשה ללא קרב
ב-1099 ובהמשך הייתה מרכז לקרבות רבים משום שהיא נמצאת על צומת דרכים. צאלח כבש,
וכשראה את ריצ'רד לב הארי מתקדם בקצב 5 ק"מ ליום ביולי 91' נסוג מרמלה והרס
פה המצודה.
רמלה הייתה בגבול של הסכם יפו
וניסיון לשלטון משותף בעיר שלא כל כך עבד. ב-1204 רמלה חזרה לידי הצלבנים וב-1266
בייברס כבש אתה שוב כנראה ללא קרב.
על אחד העמודים במרכז המבנה
תווי סתתים. הסתתים חרתו את החותמות שלהם על האבנים כדי לקבל את משכורתם עפ"י
מספר האבנים שייצר או כדי לסמן הוראות מקצועיות לבנייה.
אבל למרות העובדה שיש אלפי
אבנים עם חרוטות כאלו, יש יותר אבנים ללא חרוטות וכך שתי התיאוריות הללו הן
בעייתיות ולא מספקות פיתרון ברור.
עמוד מרפק זהו אלמנט עיטורי
של עמוד, ששובר ב-90 מעלות לכיוון האומנה ואז הקשת מתחברת אליו. עמודי מרפק נמצאים
רק בבנייה מהתקופה הצלבנית (אלמנט חד תקופתי).
הליכה דרך השוק של רמלה
ברחובות העיר
בית העירייה בתקופה
המנדטורית - היום שוכן בו המוזיאון לתולדות רמלה.
המבנה השטוח עם האנטנה - שם
היה כנראה בית מלון יהודי של משפחת ברסלבסקי לנוסעים מירושלים לרמלה. במלון זה
התכנסה באוקטובר 1906, ועידת היסוד של מפלגת פועלי ציון, שמנהיגיה הבולטים היו
יצחק בן צבי ודוד בן-גוריון - בעצם שם נכתב המצע הסוציאליסטי הראשון בארץ.
בימי רביעי שוק רמלה-לוד.
משרבייה - מלשון לשתות. כדים
שבורים שמסודרים בשורות אחד על גבי השני בחלק עליון של בית: ברגע שמרטיבים את
הכדים השבורים, הרוח שנכנסת דרכם מצטננת ומקררת את יושבי הגג, שם התנהלו רוב
עיסוקי היומיום של הבית. בשלב מאוחר יותר, במקום לשבור כדים היו משתמשים בצינורות
שנתנו את אותו האפקט. לימים המשרביות הפכו לעניין סגנוני, ושילבו אותם הן כאלמנט עיטורי
והן כדי להגביה חומה של קיר, מבלי שיהיה גג מעבר לזה.
ציר יפו - ירושלים
סמטה צרה שעד 1869 עברה בה
הדרך הראשית מיפו, דרך רמלה, לירושלים.
הרחוב היה יותר רחב, בנו
צריפים שגנבו שטח, אבל גם במקורו לא היה רחב מספיק למעבר עגלות אלא כרוחבם של שני
גמלים: מאז המאה ה-8 לא היה שלטון חזק בארץ והדרכים התנוונו. התנועה אז בא"י
הייתה בעיקר על גבי בהמות נושאות שקים ולא על גלגלים.
לצידי הדרך עומדים כמה מבנים
שמעידים על כך שהיה ריכוז גדול של אוכלוסייה נוצרית ברמלה:
מתחם שהיה שייך לקהילה
ארמנית עם עשרות משפחות, שכולן עזבו אז המקום אך השטח עדין נשאר בידי הפטריארכיה
הארמנית בירושלים. במתחם זה גרו כ-30 משפחות וכל משפחה התגוררה בחדר אחד. המתחם
היה מוקף כולו בחומה ובה שני שערים שנסגרו בלילות ובמצבי חירום, וזאת משום שהעדה
הארמנית הנוצרית ברמלה הייתה בסכנה. על דלת השער יש צלב ארמני.
במקום בו נמצא השוק הייתה
דרך חשובה בימי הביניים המאוחרים - הדרך מקהיר לדמשק היא "דרך הדואר"
בתקופה הממלוכית.
הטאפוס - סמל המורכב משתי
אותיות ביוונית שהם ראשי תיבות של 'טאפוס פילקס' - שומרי הקבר. זוהי אחוות נזירים
יוונית אורתודוכסית שתפקידה לשמור על המקומות הקדושים ולטפל במאמיניהם בארץ הקודש.
הפטריארך של ירושלים יוצא מתוכם, ומכאן שכל רכוש הפטריארכיה מסומן בטאפוס, כך גם
כנסיית הקבר.
תקנות עומר לגבי האיסור לשאת
סמלים לא מוסלמיים התקיימו עד 1857, אז העות'מאניים היו על סף תבוסה לרוסיה במלחמת
קרים (1856), והם אולצו בלחצים רבים לתת שוויון זכויות מלא לכל העדות, ורק אז
מתחילה תאוצת בניין המקומות הקדושים, הן לנוצרים והן ליהודים.
לפטריארכיה בירושלים היה אז
כסף רב מתרומות של עולי רגל והיא החלה להשקיע בבניית מבנים ובקניית שטחים רבים
ברמלה, לוד, ירושלים, יפו, עכו ועוד. הם קנו גם שטחים לצורך השקעה כלכלית וכך הם
קנו את כל גוש המבנים שלפנינו, אותו הם משכירים. חצי משטחה של ירושלים נמצא בידם
ואת כל רכושם הם מסמנים בסמל הטאפוס.
בא"י יש החושבים כי
הטאפוס הוא סמלם של כל היוונים אורתודוכסים בעולם אך לא כך הדבר - זהו סמלה של
האחווה בא"י.
נפוליאון: צריח עגול של מסגד
מטיפוס ממלוכי, אחד מבין שלושה מסגדים הפעילים ברמלה.
מולו מבנה נוצרי. החלק
השמאלי של המבנה עתיק יותר משאר המבנה והוא שריד של אכסניה מהמאה ה-15, היום הוא
חלק ממכלול של מנזר.
כשנפוליאון יצא ממצרים
(במסגרת כוונתו לחתום ברית עם העות'מאנים נגד בריטניה) הגיע ללון באכסניה וירה
למוות במואזין שהעיר אותו מהשינה. כשהפסיד ונסוג מעכו, המוסלמים ברמלה שרפו את
האכסניה והכנסייה שהיו כאן.
המסגד הלבן ומקום העיר
המקורית
שורת קשתות ומאחורי השיחים
יש מחראב ומכאן שזהו מסגד.
חלקם של המבנים מהמאה ה-8
וחלקם משלב מאוחר יותר והם מזהים את המקום שבו עמד המסגד הלבן של רמלה (שהיה גדול
ומפואר מהנוכחי).
עפ"י התיאורים במקורות,
המסגד עמד בלב העיר רמלה ואנו יצאנו כבר מהעיר, ומכאן שאנו מבינים שפה היה ליבה של
העיר רמלה במאה ה-8.
לוד הייתה הבירה של הג'ונד
(אחרי קיסריה), ואל-ואליד החליפה מכמה סיבות שכולן אגו: להודיע בסביבה שהתחלף
השליט ולהתאים את העיר החדשה לצרכיו וכן להודיע מי בעל הבית במובן הכלכלי ולהנציח
שמו לעולמים.
אל ואליד מבית אומיה (בן אל
מלכ) היה החליף ואחיו סולימאן היה מושל ג'ונד פלסטין (שהחליף אותו). הארון
אל-ראשיד: תור הזהב של העבאסים.
השם מדינת אל רמלה פירושו
"עיר החולות".
זו הסיבה לחורבנה של לוד,
ששארה כפר קטן ועלוב עד ימנו.
זו הייתה עיר מפוארת ומרשימה
בבנייתה עם רחובות רחבים, רחובות ראשיים צולבים עם שוק משני הצדדים: קארדו
ודקומאנוס, עיר מוסלמית הבנויה בתוכנית רומית בשטח מישורי ואידיאלי.
הייתה מרכז כלכלי חשוב:
עשירה בחקלאות ומפעלי תעשייה: בתי בד, טקסטיל ומרכז לייצור קרמיקה שמוצאים בכל
רחבי הארץ. סחר העולם המוסלמי זרם לפה, בנקאים וחלפנים שהיו בחלקם יהודים פעלו
ממנה.
אבל רעידת האדמה של 1068
החריבה את העיר כליל, כ-15-20 אלף הרוגים.
ארבע שנים לאחר מכן הגיעו
הסלג'וקים שהביאו פלאחים שהזיזו את העיר טיפה הצידה ובעצם ייסדו אותה מחדש: הייתה
פה ערמת חורבות ולכן העדיפו לבנות בסמוך.
כמעט ואין שרידים מהעיר
המקורית. הכל נלקח לשימוש משני.
השינוי במיקומה היה גם שינוי
בגורלה. לא עוד העיר המרכזית בא"י ואחת מהערים הגדולות בעולם האסלאמי.
הסלג'וקים החזירו את הבירה לירושלים.
צ'אלח א-דין שיקם את המסגד
למרות שזה כבר היה מחוץ לתחומי העיר החדשה.
הסגנון הוא צלבני כי הבנאים
ב-1190 היו מושפעים מהבנייה בממלכה שאך זה הסתיימה.
ככל הנראה המוסלמים מאסו
ביציאה מהעיר בכל פעם מחדש כדי להגיע למסגד, ולכן החרימו את הכנסייה של הצלבנים
והפכו אותה למסגד.
המינרט של המסגד שימש, ככל
הנראה, גם לצרכים צבאיים. יש בו קשת שנועדה להשליך שמן רותח על האויב ותאי לחימה
בכל קומה. המבנה מסיבי ויש בו חרכי ירי.
הוא הוקם כדי לאפשר תצפית
צבאית. כנראה אחרי בייברס, כדי לאפשר תצפית אל אוייב המגיע מהים.
בריכת הקשתות
בין רמלה ללוד אין הבדלים
דרמטיים מבחינת הגיאוגרפיה כנקודת צומת דרכים מלבד העובדה שלוד נמוכה יותר בכ-50
מ', יתרון בהגעה למי תהום.
העיר מנתה לפחות 50 אלף
תושבים וזה הצריך אספקה גדולה של מים.
האמה הביאה אלפי קו"ב
מים מאזור תל גזר והיא גדולה מאמת המים העליונה לקיסריה, לציפורי ולירושלים.
תפקידם של המאגרים היה לחלק אותם.
אטרקציה תיירותית הגדולה
ברמלה ומאפשרת שיט. צולמה בה הסדרה 'חסמבה ושודדי הסוסים'.
אתרים נוספים וחשובים: המנזר
היווני, בית המרחץ, מפעל נשר, אמת המים, בית הקברות הבריטי הגדול בא"י, שימש
עד 48'.
כנסיית גאורגיוס הקדוש (סנט
ג'ורג') בלוד
אתר חשוב לתיירים
אורתודוכסים.מימי הביזנטים, נבנתה מחדש במאה ה-19.
מספר אלמנטים שלא אופייניים
לכנסייה טיפוסית: בד"כ השער הראשי נמצא מול האפסיס וכאן בצד. כד"כ
כנסיות הן מבני אורך וכאן מבנה רוחב. בד"כ סימטריות, כאן צד גבוה יותר מהשני.
הסיבה: בסוף המאה ה-19, כאשר
העות'מאנים אולצו לאפשר בניית כנסייה, היה כבר מסגד ולכן בנו את הכנסייה החדשה בצד
ולא במתווה המקורי. זו הסיבה שאחד מהקירות לא כל כך שייך למבנה המקורי והוא חוצה
את האומנה, שממשיכה הלאה.
בכנסייה הצלבנית הייתה סיטרה
צפונית, אולם תווך וסיטרה דרומית. היום הסיטרה הדרומית נמצאת במסגד.
הפילוג בין הקתולים לאורתודוכסים:
ב-1054 - הסכיזמה = השבר,
כאשר משלחת מרומא הגיעה לקונסטנטינופול וטענה בפני הנוצרים דוברי הערבית כי מנהג
אכילת לחם הקודש שלהם הוא לקוי.
בציעת הלחם בכנסייה הקתולית
או דקירתו בכנסייה האורתודוכסית מסמלים את פציעתו של ישו בזמן הצליבה. עפ"י
העולם דובר הלטינית הסעודה האחרונה התקיימה בפסח וישו בצע מצה ולכן עד היום
בכנסייה הקתולית לחם הקודש הוא בצק יבש. לעומת זאת, הנוצרים במזרח טוענים כי ליל
הסעודה האחרונה היה הלילה שלפני סדר פסח ולכן הם אוכלים לחם אפוי.
האפיפיור שהגיע
לקונסטנטינופול אמר לנוצרי המזרח לתקן את מנהגם וזה היה בעיקר ויכוח של מי מקור
הסמכות בכנסייה. הקתולים רואים בכל בישוף של רומא כפטרוס ממלא מקום האלוהים עלי
האדמות ולכן הוא לא טועה לעולם. הנוצרים במזרח לא קיבלו זאת והאפיפיור הטיל חרם על
הנוצרים במזרח. דוברי היוונית קראו לעצמם אורתודוכסיה = הדרך הישרה ואלו שדיברו
לטינית קראו לעצמם קתוליים.
אין הבדלים דרמטיים
בתיאולוגיה מלבד ההבדל הגדול של מקום הבן בשילוש הקדוש. לעומת זאת, במנהגים יש
הבדלים עצומים וזה בא לידי ביטוי גם במבנה הכנסייה: באורתודוכסית בד"כ אין
כסאות והתפילה מתבצעת בעמידה. כאן יש כסאות חדשים יחסית מלפני 20 שנה (היו פה לפני
כן כסאות פחות נוחים וגדולים).
המון מנורות, משום שישו אמר
שהוא אור העולם. האור הפך לאטריבוט של ישו, וזה בא לידי ביטוי בציורים ובפסיפסים
של האורתודוכסים. גם על האיקונות יש שימוש בזהב שמסמל את האור.
איןפסלים. פיסול יש רק
בכנסיות בקתוליות והאורתודוכסים מסתפקים בציורים - איקונות. בכנסיות של
הפרוטסטנטים אין בכלל לא פסל ולא תמונה.
המזבח נמצא מעבר לקיר -
האיקונוסטזיס. לפי תפיסת הכנסיות המזרחיות, ולא רק אורתודוכסים, הכנסייה מדמה את
בית המקדש היהודי - לא כל אחד יכול היה להיכנס להיכל אלא הכוהנים בלבד. כשמתקיים
טקס המיסה, הציבור שנמצא בכנסייה שומע את הטקס אך לא רואה אותו. רק כשהנס מתרחש יוצאת
מהדלת שבצד תהלוכה בה מגישים למאמין את הלחם.
חשיבות הכנסייה בסיפור
גיאורגוס שראשו קבור בה.
דיוקליטיאנוס רדף במאה ה-4
לספירה את הנוצרים באדיקות. גאורגיוס היה חייל בצבא הרומי, וסירב פקודה ב-304
להרוג את כל הנוצרים בסביבה. לפיכך, הוא הוכנס לחבית כשראשו מטה ורגליו מעלה וכל
הלגיון הרומאי עבר וירק לתוך החבית עד שהוא טבע.
סיפורו אוחד עם גיאורגיוס
אחר, עליו יש אגדה על דרקון שהרג כדי להציל בת מלך.
מלחמת גאורגיוס בדרקון נתפסת
כתיאור מקדים לחזון אחרית הימים הנוצרי: אז תרד לעולם מפלצת האנטי-כריסטוס, שתמלא
את העולם ברוע וישו ירד מהשמיים בהר מגידון יתרחש הקרב הגדול. ישו ינצח, כמובן,
ואלף שנות אושר ירדו על העולם.
באסלאם מפלצת האנטי-כריסטוס
נקראת דג'ל.
המלחמה של ישו בדרקון באחרית
הימים הפכה למאבק הנצרות על אויביה, וכמו שישו ינצח בקרב זה גם הנוצרים ינצחו בקרב
שלהם הנוכחי.
זוה הסיבה שהשליטים שהגיעו
לכאן מאוחר יותר דאגו להרוס אותה: ב-614 הפרסים, ב-1266 הממלוכים שבנו במקומה מסגד
והשאירו אומנה עם קשת, אפסיס צלבני ועוד קצת חלקים של הקיר המקורי.
המוסלמים והדרוזים מזהים את
גיאורגיוס כאל חאדר (=הירוק), מי שאינו מת לעולם והוא מופיע בחדית' כדמות חשובה
מאוד, חכם מכל אדם. הוא מוכר כקדוש שריפא מחלות, בעיקר מחלות נפש.
חולי נפש נחשבו למי שנכנסו
בהם שד או דיבוק. לפיכך, נהגו לקשור אותם בצוואר, להלבישם בבגדים דקים ולתת להם
מעט מזון ושתייה כדי שהשד יצא. יש בכנסייה טבעות שמדגימות איך נקשרו. האורתודוכסים
מייחסים לטבעות אלו תכונות ריפוי ועד היום כשהם מבקרים פה הם שמים את הטבעות על
גופם בסיום הביקור בכנסייה כדי לבקש רפואה.
גאורגיוס מזוהה לעיתים גם עם
אליהו.
בקריפטה יש ארון ריק שהייתה
בו גולגולת שנעלמה, מבחינת המאמינים הגולגולת עדיין שם. על הארון מופיעה דמותו של
גאורגיוס ופעמים רבות נוסכים שמן זית או בושם לתוכו. המאמינים נוהגים למשוך את
גופם בנסך או אפילו למלא בקבוקים ולקחת הביתה.
מסגד אל עומרי
המסגד שחוצה את הכנסייה
המקורית, כתובת המספרת כי אללה ציווה לבנות את המקום בציווי בייברס.
השם מלמד שבמקורו המבנה לא היה מוסלמי ואכן,
בתוך מתחם המסגד יש עדיין אלמנטים צלבניים מובהקים.
במבט אחד רואים מינרט לצד
צלב - אתר יחיד במינו בארץ.
אל חאן אל ח'ילו
חאן עות'מאני ומתחתיו נמצאו
יסודות לחאן ממלוכי, שהשתמרו בצורה טובה יחסית.
על הדרך הממלוכית היו תחנות
עצירה במרחק של יום הליכה זו מזו אבל כאן חאן נוסף כי היה שייך לסוחרים, שימש כשוק
או יריד ולא כחאן שיירות.
אבוסים לסוסים שהיו אורוות
הקיץ שלהם. בחדרים שמאחור ישבו בעלי המלאכה, שם הם היו מוכרים את מלאכתם: מזון,
נפחות, רצענים וכו'.
כניעת העיר לוד במסגד
ב-11 ביולי 48' נכנעה אחרי
פשיטה של קומנדו 89: כוח של הפלמ"ח נכנס לעיר וסוכם כי אנשי העיר ימסרו את
נשקם. ב-12 ביולי פרץ כוח ירדני לעיר, ותושבי העיר, שחשבו שירדן תשחרר אותם, לא
מסרו את נשקם והחלו להילחם בפלמ"ח. כשהירדנים החלו להפסיד, אנשי לוד הסתתרו
במסגד והמשיכו לירות על חיילי הפלמ"ח. חיילי הפלמ"ח השיבו עליהם אש
ואפילו ירו פצצת פיאט על המסגד, דבר שגרם להרוגים רבים. נתן אלתרמן כתב על כך שיר
שנקרא "על זאת", שם הוא גינה את מעשיי הפלמ"ח. הפרשה טושטשה במידה
רבה ולכן מעטים מכירים אותה.
גשר ג'ינדס
הגשר המתפקד העתיק ביותר
בא"י.
כתובת ותבליט של אריות.
מספרת שהגשר נבנה ע"י בייברס במצב השתמרות טוב. סימנו המרכזי האריות הם הסימן
ההרלדי. נראה כמו נמר אך זהו אריה.. מי שעיצב את התבליט באבן לא ראה אריה מימיו אך
הוא ידע שיש לו רעמה ולכן הוא צייר סוג של נמר עם רעמה.
בייברס = אריה בטורקית
קיפצ'קית וזו הוכחה לכך שהסמל הוא אריה ולא נמר.
כל גשר נמצא בסכנת התמוטטות
בשל זרם המים ולכן בבניית גשרים מוסלמים עשו פטנט - מפצל זרם, ובגשר הזה 4 מפצלים
שאחד מהם קבור.
מפצל הזרם גורם לכך שהלחץ לא
יגיע לאומנות הגשר ולא יפגע בהן.
700 מ' מפה, במעלה הנחל,
מע"צ בנתה גשר של עוקף רמלה-לוד. הגשר של מע"צ נפגע בשיטפון הנחל
ולעומתו הגשר שלפנינו עומד איתן ללא כל פגע. עברו עליו אפילו מובילי טנקים במשקל
של למעלה מ-100 טון והוא עדיין שרד.
הממלוכים היו כת צבאית
שהשתלטה על מצרים ב-1250 ואח"כ הצליחו להשתלט על אימפריה שלמה. לכן דאגו
לסלול דרכים ולבנות גשרים: גשר ביבנה, הגשר בלוד, גשר בבנות יעקב ועוד.
הגשר נקרא גשר ג'ינדס
ע"ש כפר שהיה כאן בעבר והיום כבר לא קיים.
הישוב גינתון משמר את שם הכפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה