חוף כרמל

מישור חוף כרמל

בין נחל תנינים לחיפה. 32 ק"מ, רוחבו הממוצע 2.5-3 ק"מ. מאזור עתלית ועד ראש הכרמל הולך רוחבו של החבל ומצטמצם, וליד ראש הכרמל בתחום חיפה מגיע רוחבו לכ-100 מ' בלבד. שטח רצועת מישור חוף כרמל הוא 80 קמ"ר.

לאורך מישור חוף הכרמל שני רכסי כורכר. המערבי נמשך לאורך קו החוף ובו יצרו תהליכי הגידוד את המפרצים שבין דור לעתלית ורכס התיכון עליו שוכנים היישובים עתלית והבונים. בין שני הרכסים נמצא עמק צר (האבוס) שבו עוברת מסילת הרכבת מבנימינה לחיפה. ממזרח לרכס הכורכר התיכון נמשכת רצועה מישורית צרה, שתופסת את רוב שטחו של החבל. בכרמל הדרומי ישנן שלושה רכסי כורכר ובכרמל הצפוני קיים רק אחד.

אזור פורה המעובד באינטנסיביות ובו כמה אתרים ארכיאולוגיים חשובים (בהם תל שיקמונה, מבצר עתלית, דאר העתיקה) וכמה שמורות טבע (דור-הבונים, מעגן מיכאל, נווה ים, ועתלית). היישוב העירוני היחיד בחבל הוא עתלית, ויתר היישובים באזור הם קיבוצים ומושבים.

 

מוזיאון:

מוצגים עיקריים: עוגנים, קנקנים, מטילי מתכת ומטבעות.

חפצי מותרות המעידים על היותה עיר סחר בינלאומי משגשגת - לפולחן, בעיקר לאמונות עממיות ולגירוש שדים ורוחות.

חדר מיוחד מוקדש לנשים: חפצי נוי, כלי קוסמטיקה, סירי בישול ואפייה, כלי אריגה וטוויה ודמויות של נשים על גבי חפצים, כמו כלי חרס מעוטרים בסגנון יווני, תבליטי מתכת, שנהב ופסלונים.

צילום של שלד אישה בן אלפיים שנה שנתגלה בחפירות תל דור.

ערימת אבני בליסטראות וחיצים, שרידים מהמצור שעברה העיר מימי אנטיוכוס השביעי במאה השנייה לפנה"ס.

מנסיגת נפוליאון: תותחים, רובים, כידונים וחומרי נפץ שהתגלו תוך כדי צלילה במפרצי דור.

מבנה המזגגה שבו שוכן המוזיאון שימש בעבר כבית חרושת לבקבוקי זכוכית מיסודו של רוטשילד ב-1891 ובניהולו של דיזינגוף. פעל פחות מ-5 שנים.

חדר תצוגה וסרט מנציחים את התעשייה הפיניקית בתל דור ואת סוגית צבע התכלת שהופק מחלזונות. בין המוצגים: שברי חלזונות, בריכות אגירה, מתקן הפקה, צמר צבוע, שברי כדים ובהם שרידי צבע בן 2500 שנה.

 

תל דור:

כנסייה ביזנטית הכוללת גם מאגר מים פתוח וקבר מקודש מעל מקדש הלניסטי שהוקדש לאפולו.

תל דור הוא אחד התלים הגדולים והחשובים בארץ. העיר המקראית דור (דאר) נזכרת לראשונה בכתובת מימי רעמסס ה-2 הכוללת רשימת שמות של ישובים ששכנו לאורך דרך הים. במגילת ון-אמון מהמחצית הראשונה של המאה ה-11 לפנה"ס, נזכרת כמי ששייכת להסכל, אחת מקבוצות גויי הים. במקרא נזכרת לראשונה בספר יהושע כאחת מערי הברית בראשותו של יבין מלך חצור, שהוכו על ידו. לעומת זאת במקום אחר בספר יהושע, וכן בספר שופטים נזכרת כמי ששבט מנשה לא הורישה. בימי שלמה אחת הנפות בממלכתו ובראשה עמד בן אבינדב, חתן שלמה. ב-732 לפנה"ס נכבשה ע"י תגלאת פלאסר ה-3 מלך אשור והפכה מרכזה של פחווה אשורית שהשתרעה מהכרמל ועד יפו.

בתקופה הפרסית נשלטה ע"י הצידונים כפי שמעידה כתובת אשמנעזר.

נחשפה חומה מסיבית שהגנה עליה בתקופת הברזל ומחוץ לחומה נסמכה אליה סוללת חול שצופתה בטין ושימשה כתמיכה נוספת. החומה היא אחד הביצורים החזקים והמרשימים ביותר של  גויי הים שהתגלו עד כה בא"י.

שער העיר בן ארבע תאים מהמאה ה-10 לפנה"ס וכן ממצא קראמי עשיר.

בצדו הצפוני של התל, לא רחוק מהחוף, נמצאות מספר בריכות מלבניות אליהן הובילו תעלות מים מלוחים מהים ואמה של מים מתוקים מהיבשה. בשל כך משערים שבבריכות אלו צבעו בדים בצבע הארגמן, המים המתוקים שמשו לתהליך הצביעה ומי הים לקיבוע הצבע.

העיר דור שימשה כנמל העיקרי בחופי הארץ עוד מימי הפיניקים. מיקומה של העיר בסמוך לסעיף המערבי של דרך הים, הפך את נמל דור לאחד הנמלים החשובים ואת העיר למעצמה מסחרית. חלק מחורבותיה שקועות בים. בראשית המאה ה-2, לאחר שהוקם נמל הורדוס בקיסריה, חדלה להיות עיר נמל גדולה וחרבה במאה ה- 4, אך נושבה מחדש באמה ה-7. בתקופה הצלבנית עמדה כאן מצודה צלבנית בשם 'קסטלום מרל'. בתקופה העות'מאנית שכן פה הכפר הערבי טנטורה.

 

נחל מערות

העיקר: הקבורות הקדומות בעולם, העדויות הראשונות להימצאותו של הומו ספיינס מחוץ לאפריקה והמפגש האפשרי הקדום ביותר בין הומו ספיינס שהיגר מאפריקה לניאנדרטלים האירו-אסייתיים.

נחשף יישוב-קבע או קבע-למחצה הכולל, לראשונה בפרהיסטוריה, מבני מגורים וקירות תמך בנויים אבן, יותר ממאה קבורות במספר ריכוזים, מכתשים, חפצי אמנות וכמות אדירה של אשפת יישוב ברצף ארוך של התיישבויות נאטופיות. ממצאי החפירה בשכבות הנאטופיות במערת הנחל מלאו תפקיד מרכזי בהגדרת תרבות זו כשלב חשוב בין התרבויות הפלאוליתיות הנוודיות הפשוטות שלפניה לבין התרבויות הנאוליתיות החקלאיות שלאחריה‏.

המחשוף היפה והשלם ביותר בארץ של שונית רודיסטים מאובנת: שונית הבנויה כולה צדפות שנוצרה לפני 100 מיליון שנה בין הים העמוק לרדוד, עדות לתקופה בה ישראל הייתה מוצפת ים.

במערות הקרסטיות עדות להתיישבות אנושית במשך כ-500 אלף שנה לסירוגין - תופעה נדירה מאוד בעולם.

 

פירוט:

ארבע המערות: תנור, גמל, הנחל ומערת הגדי.

כוללת חלק מאפיקו וגדותיו של נחל מערות, אשר באזור הכפר דליית אל כרמל ושפכו לים התיכון מדרום לקיבוץ נווה ים. השמורה מאופיינת בצומח ובחי של החורש הים תיכוני וכוללת כמה מרכיבים ייחודיים: המחשוף היפה והשלם ביותר בארץ של שונית רודיסטים מאובנת: שונית הבנויה כולה צדפות שנוצרה לפני 100 מיליון שנה בין הים העמוק לרדוד, עדות לתקופה בה ישראל הייתה מוצפת ים.

במערות הקרסטיות עדות להתיישבות אנושית במשך כ-500 אלף שנה לסירוגין - תופעה נדירה מאוד בעולם.

 

התרבות הנטופית: החלה לפני כ-12 אלף שנה ונמשכה כאלפיים שנה. מרכז הכובד של החיים עבר מעומק המערה אל אולם הכניסה ואל מדרגת הסלע שלפניה, שם הוקם הכפר הנטופי. האדם הקדמון החל לעסוק אז בציד ובלקט אינטנסיביים, צעד שהוביל לבסוף לביות צמחים ובע"ח. בתקופה הנטופית נבנו בפעם הראשונה יישובים של קבע והחוקרים מבחינים ביסודות של מבנים. כמו כן לראשונה הופיעו בא"י חפצי אמנות, כמו ראש אדם מסותת באבן, ראש צבי מגולף בעצים ומחרוזת צדפים. לתקופה זו גם מיוחסת תחילתה של המהפכה החקלאית - תחילת ביותם של הכלב, העז, הכבש, השעורה והחיטה.

סמוך לפתח המערה קיימים שרידי קיר תמך מתקופה זו וגומחות שנחצבו באבן שתפקידן אינו ברור. קרבת הגומחות אל בית הקברות הנטופי שנחשף בסמוך מעלה את ההשערה שהן קשורות לפולחן.

 

האדם הניאנדרתלי במקביל להומו ספיינס: נמצאו שלדים שהוגדרו כאדם המודרני (הומו ספיינס) ומשוייכים לתקופה המוסטרית מלפני כ-90 אלף שנה. המיוחד במציאת שלדים אלו הוא גילם, המעיד כי חיו במקביל לאדם הניאנדרתלי במערת הטאבון. ממצא זה גרם להעלאת השערות רבות בקרב הארכיאולוגים בדבר הישרדותו של האדם הנבון והיכחדותו של הניאנדרתלי.

החוקרים זיהו במערה שלוש תרבויות שונות של האדם הקדמון - שתיים מהן, האשלית והיברודית, מתקופת האבן הקדומה, השלישית, המוסטרית, מתקופת האבן התיכונה.

 

התרבות האשלית והיבורדית: הקדומה ביותר שהתגלתה בכרמל. החלה לפני כ-500 אלף שנה ונמשכה כ-250 אלף שנה. טיפוס האדם שהתגורר במערה היה ההומו ארקטוס - האדם הזקוף. בני תרבות זו חיו בחבורות קטנות והתקיימו מציד ומלקט. הכלי העיקרי ששימש אותם היה אבן יד - כלי אבן שסותת ושימש לקרצוף עורות ולקיצוץ. שכבות המילוי במערה מכילות חול קוורץ שמקורו בחוף הים, עדות לכך שמפלס מי הים היה גבוה מזה של היום וקו החוף היה קרוב יותר למערה מקו החוף הנוכחי.

התרבות היברודית התקיימה במשך כ-100 אלף השנים שבאו אחרי התרבות האשלית. בתקופה זו פיתח האדם הקדמון כלי אבן קטנים ומגוונים יותר. הכלי האופייני הוא מקרצף המסותת על נתז צור עבה. שכבות המילוי של המערה מתקופה זי מכילות גם הן חול קוורץ, עדות להמשך קיומו של מפלס ים גבוה בתקופה שהייתה חמה ויבשה למדי.

 

התרבות המוסטרית: החלה לפני כ-150 אלף שנה ונמשכה כ-100 אלף שנה. האדם יצר אז כלי אבן שסותתו בעזרת טכניקת לוולואה - סיתות מכוון ושיטתי המעיד על שיפור בכושר התכנון וביכולת הביצוע. המערה שימשה בסיס לחבורה בת 50-25 נפשות, שאנשיה עסקו בציד בעלי החיים שהיו נפוצים באזור באותה תקופה, בעיקר יחמירים, איילים וצבאים. לקראת סוף התקופה המוסטרית התמוטטה חלק מתקרת המערה ונוצר בה חלל בדמות ארובה. חלל זה שימש מלכודת ליחמורים שהוברחו אל הארובה ונפלו לתוכה.

התגלית המפתיעה של התרבות המוסטרית בכרמל הראתה שכאן התקיימו בעת ובעונה אחת שני טיפוסי אדם, הניאנדרתלי והמודרני (הומו ספיינס), השונים בתכונותיהם הגופניות. במערות כבארה (ליד זכרון יעקב) ובמערת התנור נמצאו שלדים אחדים השייכים לטיפוס האדם הניאנדרתלי.

 

הרצף הפרהיסטורי

התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפחות 500,000 עד 250,000 שנים לפני זמננו: התרבות האשלית במערת תנור והתרבות האשלו-יברודית במערת תנור ובמערת גמל.

נחשפו כמויות גדולות של כלי צור אופייניים כאבני יד וכמה הצטברויות של עצמות בעלי חיים, בעיקר יחמורים. לא נתגלו עצמות אדם משלב זה.

התקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-250,000 עד 50,000 שנים לפני זמננו: רצף מגוון וארוך ביותר של התרבות המוסטרית במערת תנור, מערת הגדי ומערת הנחל. במערת תנור נתגלה רצף ארוך במיוחד הכולל את כל שלבי התקופה. ממצאים בולטים הם קבורה של אישה ניאנדרטלית במערת תנור וריכוז קברים של אדם מודרני במערת הגדי‏. אלה הקבורות הקדומות בעולם, העדויות הראשונות להימצאותו של הומו ספיינס מחוץ לאפריקה והמפגש האפשרי הקדום ביותר בין הומו ספיינס שהיגר מאפריקה לניאנדרטלים האירו-אסייתיים. בתקופה זאת נחל מערות היה הנקודה הדרומית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות ניאנדרטלים (ביחד עם מערת כבארה בכרמל הדרומי) והנקודה הצפונית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות הומו ספיינס (ביחד עם מערת קפצה בגליל התחתון). תושבי המערות משני המינים נהגו להבעיר מדורות כדרך קבע‏ ולצוד פרסתנים בוגרים בשיטתיות, בעיקר צבי ארצישראלי ויחמור פרסי. נתגלו גם עצמות של מינים נכחדים כגון בקר-בר, מין של קרנף ומין גמל‏.

התקופה הפלאוליתית העליונה, כ-50,000 עד 20,000 שנים לפני זמננו: התרבות האוריניאקית והתרבות העתליתית במערת הנחל. נמצאו מאספים עשירים של כלי צור אופייניים. לא נתגלו עצמות אדם.

 סוף התקופה האפיפלאוליתית, כ-15,000 עד 11,500 שנים לפני זמננו‏: התרבות הנאטופית במערת הנחל. נחשף יישוב-קבע או קבע-למחצה הכולל, לראשונה בפרהיסטוריה, מבני מגורים וקירות תמך בנויים אבן, יותר ממאה קבורות במספר ריכוזים, מכתשים, חפצי אמנות וכמות אדירה של אשפת יישוב ברצף ארוך של התיישבויות נאטופיות. ממצאי החפירה בשכבות הנאטופיות במערת הנחל מלאו תפקיד מרכזי בהגדרת תרבות זו כשלב חשוב בין התרבויות הפלאוליתיות הנוודיות הפשוטות שלפניה לבין התרבויות הנאוליתיות החקלאיות שלאחריה‏.

 

מחנה עתלית:

זהו מחנה מעצר למעפילים, שהוקם על ידי המנדט הבריטי בארץ, קיבץ עולים יהודים שעלו ללא אשרת כניסה (מעבר ל-15 אלף בשנה) לתוך שטח מגודר עם תנאים בסיסיים, חוויה שהם קיוו שלא יצטרכו לעבור עוד לעולם. המחנה, שפעל בשנים 1939 - 1948, עוד שימש לאחר קום המדינה לקליטת עולים ולהחזקת שבויים מצריים, אך עם הזמן ננטש. לאחר מסעות מפרכים שעברו המעפילים עד שהגיעו לישראל, נדהמו העצורים לגלות עם הגעתם למחנה שהם צריכים לעבור חיטוי בביתן מיוחד, צריף הדיסאינפקציה. החיטוי התבצע בקיטור אדים ללא מים. הצריף נשאר בשלמותו ובתוכו עדיין מוצבות המכונות הישנות לחיטוי בגדים (הדודים הם מקוריים) ומקלחות משוחזרות עם מחיצה עם חריטות מקוריות של עצורי המחנה. קולאז' תמונות של העצורים מעטר את קירות הצריף. בחדר הפנימי מוקרן סרט על מבצע שחרור העצירים של הפלמ"ח באוקטובר 1945. חווית השהייה הכפויה במחנה מועברת היטב בביקור בצריפי העץ המשוחזרים. הנשים והגברים חיו בנפרד והורשו להתאחד בחגים. בכל צריף שוכנו בין 30 ל- 70 עצורים בדרך כלל למספר חודשים. הבריטים אפשרו לעשות פעילויות חינוך במחנה וכל הילדים שנולדו קיבלו אזרחות בריטית. בתפוסה מלאה הכיל המחנה כ-4000 איש. באחד הצריפים עומד לרשות המבקרים מאגר מידע ממוחשב ומרשים ובו מידע אינטראקטיבי על כ- 16,000 (מתוך 120,000) מעפילים ועל האוניות עמם הגיעו. מחנות מעפילים נוספים שהבריטים הפעילו בחוץ לארץ היו בקפריסים ובאפריקה - מאוריציוס ואריתראה.

עם הזמן קרשי העץ מהם היו בנויים חלק ממבניו שמשו כחומר גלם למדורות ל"ג בעומר. ב- 1987 נכנסה לתמונה המועצה לשימור אתרים כדי לפתוח את האתר המסודר הנמצא כאן כיום ולהעניק למבקרים הדרכה מעמיקה וחיננית. ההליכה המודרכת בתוך גדרות התייל, בין דגמי רכבים בריטים וספינת מעפילים, בובות שוטרים בריטיים וצריפי העץ מחזירים את המבקר אחורה לזמנים בו פעל המחנה ומצליחה להעביר את אורח החיים של העצורים.

משמש כמרכז חינוכי ללימוד תולדות ההעפלה לארץ ישראל ולהנצחת גבורת הלוחמים. במקום חזיון אור קולי; משחקי מחשב מולטימדיה אינטראקטיביים וספרייה חינוכית היסטורית. כמו כן פועל במקום מאגר המידע הממוחשב "בנתיבי ההעפלה" הכולל עדויות מעפילים ופעילי העפלה וכן פרטים אודות אוניות המעפילים ומחנות המעצר.

דרך הסיור באונייה אפשר לחוות את חווית מסע ההעפלה החל מהעלייה לאנייה והיציאה מנמלי אירופה,  ההתארגנות באנייה ומאפייני השהיה הקשים בים ועד להגעתה לארץ ישראל. בסיור באונייה חשים את תחושת הצפיפות שהייתה לנוסעי האונייה. ישנם קטעי וידאו היסטוריים ואמצעי המחשה מגוונים שמעבירים את תחושת הקושי הפיזי והנפשי, יחד עם ההתנהלות בזמן המאבק עם הבריטים שמשתלטים על האונייה, תוך התקדמות האונייה לחופי א"י.

לאחר מסעות מפרכים שעברו המעפילים עד שהגיעו לישראל, נדהמו העצורים לגלות עם הגעתם למחנה שהם צריכים לעבור חיטוי בביתן מיוחד, צריף הדיסאינפקציה. הצריף נשאר בשלמותו ובתוכו עדיין מוצבות המכונות הישנות לחיטוי בגדים כאשר קולאז' תמונות של העצורים מעטר את קירות הצריף.

חווית השהייה הכפויה במחנה מועברת היטב בביקור בצריפי העץ המשוחזרים שבכל אחד מהם שוכנו בין 30 ל- 70 עצורים בדרך כלל למספר חודשים.

בחדר הפנימי מוקרן סרט על מבצע שחרור העצירים של הפלמ"ח באוקטובר 1945.

כאן עומד לרשות המבקרים מאגר מידע ממוחשב ומרשים ובו מידע אינטראקטיבי על כ- 16,000 (מתוך 120,000) מעפילים ועל האוניות עמם הגיעו. האתר משמש כמרכז חינוכי ללימוד מורשת "העפלה" ולהנצחתה.

 

חורבת קרתא - שמורת עתלית

הידועה גם בשם חי'רבת דוסטרי.

בתחום השמורה נמצא רכס כורכר ובו צמחייה אופיינית לכורכר. מוקדי העניין בשמורה הם השרידים המרשימים של המצד הצלבני הקטן לה-דטרוא, והחציבות הרבות בסלעים שסביבה. בסוף הקיץ עמודי פריחה גבוהים של חצבים, בסתיו סתוונית היורה הוורודה ובחורף העירית הגדולה.

רכס הכורכר שימש בתקופות קדומות כמחצבה. החוצבים הסירו לחלוטין את פסגת הגבעה, לבד מחלק שהושאר כמסד למצודה. מדרום לנקודת התצפית שכנה חצר גדולה ובה חצובות אורוות בסלע, ששימשו את אבירי המבצר הצלבני. בחדרים החצובים נותרו אבוסים וחציבות של חורים בסלע, ששימשו מקומות לקשירת הסוסים או הפרדות. הכוכים הריבועיים החצובים בשורה ישרה בקיר החצוב, הנמצא מצדם הדרומי של האורוות, שימשו כפי הנראה נקודות משען לתקרת קורות עץ.

השביל יורד לפינה הצפונית-מזרחית של שרידי המצודה הקדומה, המוקפת בחפיר עמוק חצוב בסלע, שרוחבו כשבעה מטרים. את המצודה הצלבנית לה-דטרוא, הקימו הצלבנים הטמפלרים במאה ה-12. למעשה, רק המסד של המבנה נותר וכל השאר נהרס. כפי הנראה שימשה המצודה כנקודת תצפית קדמית של מבצר עתלית. כ־100 שנה לפני בניית המבצר הוקמה מצודת דוסטרי, ובה ישב חיל מצב מצומצם של אבירים שתפקידו היה להגן על עוברי אורח ושיירות מפני שודדים. המצודה נבנתה מעל לקניון צר ותלול שיוצר נחל אורן, החוצה את רכס הכורכר, ומכאן שמה: Districtum Destroit, "מצודת המיצר". המצודה נהרסה בזמן המצור שהטיל אל־מועזם. במהלך התקופה העות'מאנית נמכרו אבני המקום ושימשו לבנייה בערי החוף, ורעידת האדמה של 1837 גרמה נזקים כבדים נוספים.

 

מבצר עתלית

נבנה ב-1291 ע"י המסדר הטמפלרי. בתקופה הצלבנית לא נכבש מבצר עתלית מעולם. בשנת 1220 צר עליו במשך שבועיים נסיך דמשק אלמליכ אל־מועזם, אך נסוג מבלי שהצליח לכבוש את המבצר. בשנת 1227 ניסה גם פרידריך השני, מלך ירושלים, לכבוש את המקום, אבל האבירים כלאו אותו בעורמה, והוא שוחרר רק לאחר שהבטיח להשאיר את המבצר בידי המסדר. בשנת 1256 הטיל הצבא הממלוכי, בפיקודו של בַיבַרס, מצור שנמשך כ־26 שנים, וגם הוא לא הצליח. רק ב־1291, לאחר נפילת עכו, נטשו הנצורים את המבצר בספינות. חלפו שישה שבועות נוספים, עד שהממלוכים גילו כי המבצר ננטש.

גם צה"ל אוהב אותו מאותן סיבות: מפרץ טבעי נסתר מעין, חצאי־איים קטנים ומפרצים חוליים שנוצרו כתוצאה מבליית רכס הכורכר החופי ע"י גלי הים. להבדיל מביצורים צלבניים אחרים ברחבי הארץ, אשר נבנו על שרידי מבנים איסלאמיים קדומים, תוך שיקומם והתאמתם לצורכיהם, תוכנן מבצר עתלית ונבנה מראשיתו ועד סופו ע"י הצלבנים. אבני הבנייה נחצבו ברכס הכורכר המקומי והובלו למקום באמצעות פרדות.