מי עין גדי
משרד החקלאות קבע חלוקת מים
בין שימושי הטבע והאדם והגדיר מכסות לכל שימוש. המכסה שניתנה לשימוש הקיבוץ אינה
מספיקה כיום והם מחפשים מקורות מים נוספים כדי להגדילה מבלי לגרוע מהכמות המועברת
לטבע.
סה"כ כמות המים
במעיינות עין גדי כולם עומדת על 3 מיליון מ"ק/שנה.
מפעל המים של עין גדי לוקח
350,000 מ"ק (ערך 12%) שבעבר את מטעי התמרים.
המפעל הוקם בשותפות עם חברת
יפאורה והחל למכור מים בשנת 1997, והדבר הראשון שהוחלט הוא להגביל את כמות המים
לזו שנגרעה ע"י הקיבוץ מהחקלאות. כלומר: מאז שנפתח המפעל לא לוקח הקיבוץ יותר
מים ממה שלקח קודם.
הם לוקחים מים רק ממקומות
שהסכימו עליהם, בקצה הנחל, אחרי שהמים זורמים כמעט עד לנקודת השפיכה שלהם לים
המלח. עכשיו רוצים להגדיל את מכסות המים והסכימו לתכנן קידוח ליד גדר הקיבוץ כדי לא
לפגוע בשמורה. מצאו אקוויפר עמוק שבו רמת המליחות היא 800 מ"ג כלור לליטר כדי
לא לקחת מהשמורה.
התצוגה במבואה של בית ספר
שדה
כוללת ממצאים ממדבר יהודה
וכן פוחלצים של חיות.
הויטרינות של המבואה מסודרים
מימין לשמאל ע"פ התקופות וניתן לראות כלי נחושת וברונזה שהם העתק של כלים
שנמצאו במערת המטמון מתקופת המרד הגדול ברומאים.
תצוגת החי - עורב קצר זנב,
טריסטרמית, זאב, שועל, חרדון הצב, נמר.
נמרי מדבר יהודה - טורף העל
במדבר יהודה. הנמרים שרדו את כל העימותים עם האדם במשך מאות שנים עד לתקופה
המודרנית. המשגה הגדול ביותר שנעשה שהביא להכחדת הנמרים במדבר יהודה הייתה מדיניות
המחקר של הנמרים שנעשה בשנות השבעים שמונים של המאה שעברה. צבי אילני שבר את
תדמיתו המאיימת של האדם בעיני הנמר והביא לכך שהנמרים הפסיקו לפחד מהאדם והתחילו
להידרס, חדרו לישובים וחלו במחלות מחתולים ומתו.
נווה מדבר- מקום המושקה
במדבר ממקורות המים העצמיים שלו. יש אחד בלבד כזה בישראל.
גבולות נווה עין גדי - ממזרח
ים המלח, ממערב קו המעיינות הנובעים בין שכבת החרסית האקוויקלודית לדולומיט צפית
האקוויפרי.
ניתן היה להרחיב את הנווה רק
צפונה ודרומה.
המים הוזרמו לבריכות אגירה
מהמעיינות ומשם במערכת תעלות לטרסות חקלאיות רבות שכיסו את כל המדרונות בין נחל
דוד לערוגות.
ההתיישבות החדשה בעין גדי
1949- עין גדי נתפסת
ע"י ישראל בזמן שיחות שביתת הנשק ברודוס (מרץ 1949) ע"י מחלקה של
אלכסנדרוני בפיקודו של שמריהו גוטמן שהגיעה בדוברה ממפעלי האשלג. כיבוש עין גדי
היה יוזמה אישית של גוטמן אשר שיכנע את יגאל אלון מפקד חזית הדרום לכבוש את כל
השטח מצפון לסדום שלא הופיע בפקודות המטכ"ל של מבצע עובדה.
1953- היאחזות נחל בעין גדי (הנסיעה
היא דרך מעלה עקרבים).
1956 - עין גדי הופכת לקיבוץ,
אחד מהמרוחקים והמנותקים במדינה. עיקר העבודה הייתה בסיקול אבנים ופיתוח שטחי
חקלאות. הקיבוץ החדש גידל ירקות עבר לגידול תמרים.
תופעת הבולענים החלה לפגוע
קשה מאוד בגידולי התמרים שזקוקים לעיבוד מכני ולכן החליטו להקים את מפעל המים
במקום התמרים וגידול מנגו במקומות משופעים.
ההתיישבות העתיקה
ממצאים מהתקופה הכלקוליתית,
אך לא היה ישוב אלא מרכז פולחני.
כיישוב קבע בסוף המאה ה-7
לפנה"ס בתל גורן שבו נמצאו צפחות וכלים. לפי הסברה ייצרו גם תמרים משובחים.
חורבן בית שני - השלטון
הרומי היה מעוניין בהמשך תעשיית הבשמים של עין גדי.
לאחר מרד בר כוכבא ננטשה
לשלושה דורות עד תחילת המאה ה-3.
בתקופה הביזנטית שגשגה
והאומנות של יהודי עין גדי הייתה שמרנית מאוד עם פילוסופיה דתית מימי הבית השני.
במאה השישית לספירה נהרסה
וננטשה עד למאה ה-20. לא ברור מה היה האירוע שהביא להריסתה.
מקורות המים של נאות עין גדי
שני נחלי איתן - ערוגות
ודוד, במרחק שני ק"מ אחד מהשני.
מעיינות: דוד ושולמית.
כמות המשקעים: כ-70 מ"מ
גשם בשנה ואידוי רב.
מקור המים של הנחלים הם
הגשמים שיורדים בהרי חברון ממערב. המים מחלחלים בסלעי הדולומיט והגיר הנקבוביים של
חבורת יהודה ופורצים כמעיינות שכבה במגע שבין סלעי הדולומיט לחרסית או לחוואר
הלשון האטימים.
מעיינות השכבה של עין גדי
פורצים כולם בגובה אחיד של 210 מ' בעקבות קטיעתו של קמר יהודה ע"י מצוק
ההעתקים. בכך אפשרו קיומה של חקלאות שלחין ללא צורך בשאיבה מתחת לגובה זה על
המדרונות באמצעות יצירת מדרגות חקלאיות ומערכת של בריכות אגירה ותעלות שאפיינה
בעבר את נווה המדבר של עין גדי.
אלי רז טוען כי אקוויפר צפית
הנובע בעין גדי הוא אקוויפר איטי, כלומר למי הגשם לוקח עשרות ואף מאות שנים עד שהם
נובעים במעין ולכן מעיינות עין גדי הם יציבים בשפיעתם ולא מושפעים כלל משנות
בצורת.
לעומתו טוען מנחם מרקוס
(מדריך ישראל החדש עמ' 217) כי מהלך המים מחלחולם בהרי חברון ועד פריצתם בעין גדי
הוא קצר מאוד ושכמות המים הנובעת במעיינות מושפעת ישירות מכמות הגשמים היורדת
באותה השנה בהרי חברון.
מערות קבורה
במצוק הפונה לדרום של נחל
דוד נחצבו במצוק כדי למנוע שוד קברים בתקופה הרומית הליניסטית וכדי לא לבזבז קרקע
חקלאית. הגיעו לקברים באמצעות פיגומים וחבלים. הקברים שרדו בגדה הפונה לדרום אבל
לא בגדה הצפונית בגלל התבטאות כוח קוריוליס המפנה מים ימינה בחצי הכדור הצפוני.
מפל שני של נחל דוד
עד למפל הראשון השביל מותאם
לגישה של נכים. הגישה למפל השני רק להולכי רגל בשביל צר יותר.
מעל המפל נראית שרידי בריכת
בטון ממנה הטו בעבר את המים לשטחים החקלאיים של קיבוץ עין גדי. כיום לא לוקחים
יותר מים מנחל דוד לצרכים חקלאיים.
צמחייה: עב קנה - צמח טיפוסי
למים ללא מליחות (גדל מעל הבריכה).
צלף מצרי - מאובק ע"י
חרקי לילה. פורח לעת ערב ומפריש ריח טוב. פרפרי הלילה מרגישים את הריח ומשכים לפרחיו מהם הם מקבלים צוף. פרפרי יום
חיים על הצלף ואוכלים את עליו. האדם אוכל את פקעותיו.
לבנין משויש - פרפר המעדיף
חיים על הצלף.
שפן סלע - סוג יחיד של משפחה
יחידה וקטנה הקשורה באבולוציה שלה לאב קדמון משותף עם הפיל.
מפל דוד
שרכים וטחבים - צמחים ללא
פירות או פרחים מופצים ע"י נבגים שמתפזרים ע"י הרוח והמים.
נטף נחלים - טרוורטין - גיר
מומס בחומצה פחמתית הנותר עם התנדפות המים במפל כתוצאה עם המפגש באוויר. מתפתח
סביב צמחים ויוצר מרקם ספוגי לעיתים יוצרים הצמחים חללים.
היווצרות מערות ליד מפלים
בטרוורטין (מערת דודים) - רוב המערות נוצרות ע"י גריעה של חומר או המסה.
מערות בטרוורטין נוצרות כתוצאה מהוספה של חומר היוצרת חלל הסגור מכמה כיוונים.
מערכת הובלת המים העתיקה
שרידי בריכות מים עתיקות
גדולות שאגרו מים על המדרון. גודל הבריכות מעיד על גודל ספיקת המקור. ההשקיה הייתה
בתעלות אל הטרסות כאשר פתיחת המים ממתעלה לתעלה נעשתה ע"י פעולת פקיקה.
שפע המים והאקלים החם העניקו
לעין גדי יתרונות בולטים בגידול צמחים מיוחדים ובהשגת יבולים טובים. ברחבי הנווה
מוצאים שרידים רבים של מערכות השקיה קדומות, הכוללות מדרגות לעיבוד חקלאי ,15
ברכות אגירה (הקטנה שבהן נפחה כ-80 מ"ק והגדולה כ 1500 מ"ק. סך כל נפח
האגירה היה כ-6000 מ"ק) וכן קטעי אמות מים חצובות ובנויות. שרידים מרשימים
אלו מעידים על עיבוד אינטנסיבי של כל פיסת קרקע בעבר. סך כל השטח המעובד בעבר היה
כ-1100 דונם, ואילו כיום קיבוץ עין גדי מעבד כ-500 דונם בלבד.
מעין שולמית
המעין תפוס כיום ונובע בנקבה
מלאכותית המספקת מים לקיבוץ, לאכסניה ובית ספר שדה עין גדי, רק מיעוט המים זורם
לשמורה. ליד הנביעה גילו שרידים של אקוודוקט מחרס שהוליך את המים לשטחים החקלאיים.
המקדש הכלקוליתי (3000
לפנה"ס)
הוגדר כאתר פולחני מכיוון
שדומה באלמנטים התיכנוניים שבו למקדשים במקומות אחרים.
א. יש שטח מוקף בחומה
(לכינוס אולי)
ב. קיים מתחם סגור ובו פתח
אחד בלבד משמש לבדיקה של הנכנסים.
ג. בחדר הפנימי ספסלים משני
צידי אבן מרכזית.
ד. מוקד עגול בחצר ששימש
כנראה לנסיכת מים ולידו נמצאו עצמות בע"ח.
התרבות הייתה תרבות רסולית. במערת
המטמון שבנחל משמר ( מדרום לעין גדי) נמצאו 429 כלי פולחן עשויים נחושת ושנהב,
שכנראה קשורים למקדש זה. יש שמשערים שתרבות זו נעלמה עקב שינוי האקלים. בכל המרחב
הירדן התחתון לא נמצא פולחן דומה לזה. כנראה שלמקדש הזה עלו לרגל ממרחקים. ככל
הנראה, התקיים בו פולחן שהיה קשור במים.
המקדש היה מקום פולחן וישב
במקום מנותק ולא בתוך נקודת היישוב.
מעלה הציץ - מעלה עין גדי
מעלה עתיק חשוב שחיבר את
החוף עם בית לחם וירושלים ובו נעו סוחרים מים המלח.
סלילת דרכים בעולם העתיק
משמעותה פינוי האבנים לצדדים כך שלמעשה משני צידי הדרך היו שתי סוללות. רק בדרכים
הרומיות המאוחרות יותר שפכו חומר על הדרך כפי שנהוג כיום.
מעין עין גדי
נובע כ-30 מטר מעל בריכת
האגירה שנחפרה ע"י פקח רשות שמורות הטבע. המעין משמש את מפעל המים וחלק שני
זורם על המדרון.
גיא עין גדי - נקודת זרימה
על יד המעיין המקבלת מים מנחל ערוגות להשקיית צמחיית המדרון.
רכפתן - (רותמיים) צמח מדברי
שהוא בסיס למערכת אקולוגית. משמש כמרעה ליעלים. בפרחיו יש צוף נוזלי שדבורים
יונקות בבוקר מוקדם. הצוף מתקשה בשעות הצהרים וזבובים מלקקים אותו ובערב הוא מתקשה
יותר וצרעות נוגסות בסוכר הצוף. זרעיו קטנים ויש בהם חומר מר, אך אם לועסים אותם
הטעם נעלם והחיות למדו ללעוס את זרעיו.
מיצד ערוגות / בית חרושת
לבושם האפרסמון
מבנה מסיבי שנבנה לב אזור
חקלאי באבני גוויל שביניהם מילאו באבנים קטנות. למבנה היו עוד 2 קומות.
מצידו המערבי של המבנה הייתה
בריכת מים מתחת לקשת ומצד מזרח מעין חצר גלויה שבה עשו פעולות של שריפה (ולכן מקום
פתוח) לצד צפון של החצר היו חלונות ובהם סורגים. מצד דרום הייתה לחצר כניסה עם
סידורי נעילה. החלק הדרומי של הקיר המזרחי היה כקיר כפול שנסגר עם אבן גולל הנעה
על מסילה - סגירה אולטימטיבית.
יזהר הירשפלד חושב שהמקום
שימש כבית חרושת לייצור בושם האפרסמון.
היו מביאים את זמורות
האפרסמון לבריכות (מצד מערב) ששם טבלו אותם בשמן זית ולאחר מכן הפיקו את בושם
האפרסמון המפורסם.
דעה נוספת טוענת שהמקום שימש
כמקום מקלט מבוצר אליו היו נמלטים בשעת סכנה.
מערות קבורה במדרון הדרומי
של נחל ערוגות (מתחת קיבוץ עין גדי)
המדרון הדרומי של נחל ערוגות
שימש אף הוא כבית קברות אבל רוב המערות התמוטטו כתוצאה מהתחתרותו של נחל ערוגות.
נמצאו במקום ארונות קבורה מעץ שקמה (עמוס הנביא היה בולס שקמים). שקמה גדלה
במקומות נמוכים בבקעת יריחו ולא בהרי יהודה.
מתחת בית הארחה של עין גדי
על המדרון נמצאו שלדים רבים בארונות קבורה שרבים מהשלדים סבלו מאלימות.
זאב ספראי פרסם מאמר הקושר
את קבר האחים הזה לאירוע המתואר אצל יוסף בן מתתיהו בו הסיקרים שהשתלטו על מצדה
התנפלו בערב פסח על אנשי עין גדי ורצחו שם 700 נפש.
הקבורה בארונות קבורה - היה
נהוג בעבר אצל היהודים במקומות נוספים בארץ.
השתמרות העץ - האקלים היבש
מאפשר השתמרות עצים אפילו מהתקופה הכלקוליתית.
בית הכנסת בעין גדי
התגלה בעקבות חריש שדה,
נתגלתה ריצפת פסיפס. רואים מספר שלבים, כאשר הפתח לכיוון ירושלים היה מושקע. ארון
הקודש היה על גלגלים, והיה מחסה את הפתח בזמן תפילה. בעין גדי עשו 3 פתחים בקיר,
כאשר הכניסה היא מהצד. ברצפה רואים שטיח פסיפס עם ציורים של דגים וצמחים. בסמטה
רואים כתובת בארמית, שהולכת לפי שיטה מהאנושות הכללית, אבי האנושות.
הממצא החשוב בבית הכנסת
כתובת שבה נאמר שכל מי שיגלה את הסוד צפוי לעונש (חושבים שהסוד הוא סוד גידול
והפקת בושם האפרסמון).
סימנים יהודים נוספים בבית
הכנסת הם במה, שהנחתה על ריצפת פסיפס, כאשר בנישה של בפתח היה ארון הקודש, שם
נמצאו גם 6000 מטבעות וגם שאריות ספרים. ביהדות לכתובים יש ערך חשוב, לאו דווקא רק
לספרי קודש, היו גונזים הכל.
נחרב בשריפה הגדולה שהייתה
בישוב באמצע המאה ה-6 - ימי יוסטיניאנוס.
בית התמר
התמר הוא חד פסיגי דו ביתי
(עצי נקבה וזכר) ולכן ניתן להאביק עם עץ זכר אחד 60 עצי נקבה.
האבקה: נעשית באופן ידני כבר
אלפי שנים. פרחי הנקבה יכולים לקבל האבקה לזמן קצר של יומיים שלושה בלבד.
עץ הזכר תורם רק למטען הגנטי
בתהליך ההאבקה ואיכות הפרי קשורה לשחלה של עץ הנקבה.
אחד משבעת המינים. יש בתמר
אחוז שומן נמוך 0.2%
שימושים: סוכות, סכך,סלסלות,
חבלים, מטאטאים, דבש, מאכל, חומר בערה.
לתמרים אין כמעט פסולת
ותרבות התמר עדין נמשכת במקומות מסוימים בעולם.
תפוצה בישראל: בקע ים המלח,
עמק הירדן והערבה.
עם קום המדינה לא היו כמעט
עצי תמר בארץ ובשנת 1957 הביא בן ציון ישראלי במבצע מסובך כ-70,000 חוטרי תמרים
באוניה מעיראק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה