כרמל

השריפה בכרמל: 44 בני אדם נהרגו, לפחות חמישה מיליון עצים נשרפו וכ-17 אלף איש פונו מבתיהם. השריפה נמשכה חמישה ימים על שטח של 25 אלף דונם. הנזק הראשוני הוערך ב-150 מיליון ש"ח ועוד כ-120 מיליון ש"ח ליער ולכבישם בין-עירוניים. בקיבוץ בית אורן נפגעו למעלה משליש מהבתים, בעין הוד וימין אורד ביחד נשרפו כליל 74 בתים.

האורן פה דליק מאוד. מסוג: אורן ירושלים.

מטרת האצטרובלים להפיץ את דור העתיד של האורנים במצב של שריפה: בתוך האצטרובלים נחבאים הזרעים שברגע שריפה הם עפים כמה שיותר רחוק כדי להפיץ את הזרעים במקומות שאולי בהם לא בוערת אש.

 

הגיאולוגיה של הכרמל

הכרמל הוכרז ע"י אונסקו כשמורה ביוספרית. שתי הגישות: האגוצנטרית (האדם במרכז) והביוצנטרית (הטבע במרכז). כיום הגישה האקולוגית שמדברת על שילוב.

לשמר קטע טבע בלי למנוע פעילות אדם.

קימוט גדול הרים את שדרת ההר המרכזית מהגליל דרך שומרון, יהודה ועד הר הנגב. הכרמל למעשה מעין שלוחה שיוצאת מהשומרון כאשר ההתרוממות הייתה בתוך הים, רובו ההר התקמט בתוך הים ווצר את הקמר - האנטי קלינה המרכזית.

הכרמל תולדה של שברים מאוחרים יותר, שברי משנה של השבר הסורי אפריקאי, וכאן יש קו שבר שנקרא שבר יגור.

הכרמל התרומם הצידה, לכיוון הצד של עמק זבולון, ולכן מקו פרשת המים מזרחה רואים מדרון מאוד תלול (נחל יגור) והסלע שנחשף הוא דולומית קשה - לכן הסלע מאוד דרמטי. מקו מערבה המרחק גדול יותר, לכן הנחלים יהיו יותר מתונים וארוכים. הנה נחל אורן לעומת נחל יגור.

ההתרוממות מאוחרת, פחות מעשרה מיליון שנה.

תוך כדי הפעולות הטקטוניות האלה היו התפרצויות געשיות תת ימיות שיצרו סלע טוף ימי.

ההבדל בין הסלע הכרמלי לזה שברמה"ג הוא שהטוף שם צבר בועות אוויר, ופה רואים אפרפר משהו ברמת אלון וכרם מהר"ל.

נוצרה יחידת שטח נפרדת שצורתה כמשולש. קודקודו ראש הכרמל, סטלה מאריס. הדרומית, כמו אף ארוך - אף האיילה או חותם הכרמל איזור של רמת הנדיב וזיכרון יעקב.

הקודקוד השלישי - קרן הכרמל, היא המוחרקה.

משולש ארוך חותם.

בין שתי ההתרוממויות הייתה סינקלינה, קער. סלע גיר רך יותר, אאוקן. אלה הם רמות מנשה.

בין הסלע הקשה לסלע הרך נקודת תורפה שבה עובר ואדי מילק. ובהמשך ואדי ערה.

זה הר לא גבוה: סה"כ 546 מעל פני הים. אבל מאחר והתרומם ישר מהים משווה רושם של הר דרמטי וגבוה ולכן מזוכר בתנ"ך, מכל מקום רואים את הכרמל, ואליהו הנביא שרוצה לקבץ את כל העם מוליך אותם אל הכרמל, הר שעושה רושם של הר גבוה.

 

צמחייה:

הקרבה לים גם עוזרת בכמות משקעים די יפה: כ-600 מ"מ בשנה, האדמה מתפתחת עם הזמן ונוצרת אדמת טרה רוסה ועליה חורש טבעי ים תיכוני.

העץ השכיח ביותר הוא האלון המצוי שירוק כל ימות השנה, אינו עומד בשלכת, וזה אחד מהסיבות לכינוי של הכרמל - ההר הירוק תמיד.

חורש טבעי צפוף, נוף יחסית דרמטי, אדמה טרשית, סלע גירני שמומס בגשם ולכן בכרמל הרבה פעולות קרסטיות שיוצרות חללים, מערות.

מאחר שהמים סודקים את הסלע ומאחר ורובם מחלחלים מטה - בכרמל כמעט ואין מעיינות. הבקיעות רק בשוליו - עינות שוני, עין איילה... אבל על הכרמל כמעט ואין.

חורש צפוף, אין מעיינות, דרך ראשית לא עוברת פה (הים נכנסה מהירקון לכביש 6... ומשם לערה או מילק) - זו הסיבה שלאורך ההיסטוריה על הכרמל כמעט ולא הייתה התיישבות.

להבדיל מירושלים: מבחינת מסלע וצמחייה ומשקעים מאוד דומה. אבל הנוף שונה לגמרי: בירושלים רואים טרסות. בגלל המעיינות והקרבה למקום קדוש.

בפרה היסטוריה דווקא כן: בע"ח, מערות, מזג אוויר טוב. לא סתם התגלו פה ממצאים פרה היסטוריים ברמה עולמית: נחל מערות. שבו רואים רצף נוכחות אדם לאורך מאות אלפי שנים.

מצאו פה נאודרטל ביחד עם הומו ספיאנס וזה שבר לגמרי תיאוריות שלמות.

אבל החל מלפני 10 אלפים שנה, כשמתחילה המהפכה החקלאית ואדם מתחיל לעבור לישובי קבע אין לו מה לחפש בכרמל. חקלאות קשה לעשות פה, מעיינות כמעט ואין, לך תברא את כל החורש הטבעי הזה... וכשיש צמחייה יש גם בעלי חיים: יחמורים, איילים, דובים, נמרים, ויש אומרים אפילו אריות. כל זה נכחד לפני כמאה שנה. היום יש בעיקר חזירים, תנים, שועלים, מכרסמים שונים.

מי ישב פה? רק מי שלא הייתה לא ברירה. שחיפש מקום לברוח שאף אחד לא יבוא עליו.

הדרוזים, לדוגמא, כשנרדפו הלכו לכרמל, למורדות החרמון ולגליל העליון. מבחינה גיאוגרפית היסטורית הכרמל דומה לגליל העליון.

מקרה אחר הוא בתקופות של שגשוג דמוגרפי בגלל שהמקומות המבוקשים תפוסים.

בתקופה הביזנטית היה שגשוג ואז החלו לעלות ישובים לכרמל.

90% מהחורבות בכרמל הם מהתקופה הביזנטית. כך גם בגליל העליון המזרחי והמרכזי, רמה"ג.

נחל אורן הוא ואדי פאלח, כי פה בתקופה מסוימת כן עשו חקלאות. אבל זה באזור המתון ובתקופות מסוימות. בנחלים אחרים באזור לא הייתה חקלאות.

ברור שמישור חוף הכרמל כן היה מיושב. חיפה טיפסה לכרמל רק במאה השנים האחרונות. רק בעידן הטכנולוגי, שאפשר לסלול כבישים וחשמל ולמשוך מים חיפה טיפסה למעלה.

 

מפנה דרומי וצפוני: בנוף של א"י זה מאוד משמעותי כי השמש דרה בדרום ושוקעת במערב. השמש צפונה בצפון. שם השמש לא עוברת. כלומר המפנה הזה שפונה צפונה כמעט ולא מקבל קרינה ישירה. בעוד שהמפנה שפונה דרומה מקבל במשך רוב היום קרינה מאוד חזקה. לכן הצפוני התפתח חורש הרבה יותר רציני, ובדרומי כמעט יבש לגמרי. בדרומי יש יותר מיני צמחים כי בדרום האלון משתלט כמעט על הכול.

בכרמל היו גם אורנים טבעיים, אבל בשנים האחרונות נטעו הרבה אורנים לא טבעיים במפנה הדרומי. כי בצפוני יש לנו אלונים.

 

השריפה:

כ-50 אלף דונם עלו באש.

חברו כמה תנאים: יום מאוד חם, למרות שהיה בדצמבר אבל הטמפ' הייתה כמו ספ'.

רוח מזרחית מאוד חזקה, חודשים ארוכים ללא גשם, כלומר העצים והאדמה היו מאוד יבשים. גרמו לכך שתתפתח שריפת צמרות.

תוך שניות האש עולה למעלה ובגלל הרוח החזקה האש מדלגת. עשרות מטרים תוך שניות.

בגלל שהאש עולה למעלה נוצר למטה מיקרו אקלים שיוצר סופת אש. החום עולה למעלה ולמטה נוצרת מערבולת ואז זה ביחד עם הרוח יוצר סופה.

העצים שנתפסים מהר הם אורנים. הוא נשרף כמו לפיד. רואים באזור האלונים שנשאר ירוק. באזור האורנים הכול שרוף.

רואים גם איים בכל השחור הזה.

כשעץ אורן נשרף השורשים שלו שטוחים ולכן גם הם נשרפים. הטמפ' למעלה היא כאלף מעלות. אז אומנם העץ גמר, אבל האיצטורבלים בחום הגדול נפתחים וזה כמו רימון רסס: בזמן השריפה עפים הגיצים יחד עם הרבה זרעים מתחת לעץ. כך, בכל מקום שבו היה אורן, יצמחו בעוד שנים כמה וכמה אורנונים קטנים. יש להם קליפה קשה ששומרת עליהם בזמן השריפה.

האלון, לעומת זאת, שורשיו נכנסים באדמה 3-4 מטרים. קודקוד הנביטה נשאר למטה ולכן במקום שבו עמד אלון בעוד שנים יוצא אלון (אחד!) חדש.

אחרי השריפה רואים את תחילתם של העשבונים, החד שנתיים, פרחים, עוד 4 שנים נראה את הבטה. השירה הקוצנית, הלטמים - הלוטם השעיר והמרווני.

נבוא עוד 7 שנים נראה כבר את הגריגה: אלת המסטיק, הרתמה, נבוא עוד עשר שנים נראה אלונים ו-20 אורנים. בגלל זה צריך לדלל אותם.

שריפה טבעית, מאפשרת לצמחים שנחנקו ע"י העצים הגדולים לצמוח. יש מקומות בעולם בהם עושים שריפות מבוקרות.

בארץ זה קשה: רק 3% משטח א"י מכוסה בחורש טבעי. הכרמל והר מירון. ופה ושם איים קטנים. הרי ירושלים לא טבעי. חוץ מנחל קטלב ושמורת המסרק. כל השאר זה נטיעות.

הכרמל, בגלל הייחודיות שלו, הוכרז כגן לאומי כבר בשנות ה-70 (שטח של מאה אלף דונם מתוכו).

 

נסיעה לכיוון החי בר לאורך נחל אורן

משמר הכרמל: ב-35' ניסו להקים יישוב, אך נאלצו לנוטשו במרד הערבי, מאוחר יותר הקימו עוזביו את בית אורן. עבודת שימור וחניון לילה.

הפריחה הורודה קטנה על הסלעים: הכרמלית הנעה.

יערות הכרמל: הוקם במקור כבית הבראה לניצולי שואה, יזמים לקחו את המקום והפכו אותו למלון ספא.

מחצבות קדומים: מהתקופה הרומית.

הסוסים של בית אורן: פתחו את השערים בשריפה, הם ברחו, ואחרי שלושה ימים חזרו ולא קרה להם שום דבר.

כלא דמון: אסירים פלילים, סגור לתקופה מסוימת ואז נפתח שוב לשבכ"ים וכיום לאסירים ביטחוניים. נבנה ע"י משפחת קראמן.

לפני 48' וגם קצת אחרי היו כאן גידולים של טבק שהיו שייכים למשפחת קראמן. המבנה הגדול היה מחסן של עלי הטבק. כשהוכרזה השמורה הלאימו את השטחים של המשפחה ומה שהיה מחסני טבק הופך להיות בית כלא דמון. בצד שמאל, אחרי בית אורן ולפני הכלא רואים את שרידי המבנים של כראמן, אחת מהבנות גרה כאן ויש להם מסעדה.

 

בע"ח בכרמל:

רואים חלק מהגדר של החי-בר ז"ל.

בשריפה האחרונה האש הגיעה קרוב מאוד לגדרות.

פעם בכרמל היו הרבה בע"ח בכרמל. היום כל מה שרואים זה חזירים, רואים את הנבירות שלהם כדי שיוכלו לאכול הכול: פקעות, שורשים, זבל...

פעם היו איילי כרמל, עזי בר,

הטמפלרים הביאו איתם תרבות הציד. תוך עשרות שנים הכחידו כמעט את הכל.

בשנות השבעים, אליעזר יפה, שהיה יו"ר רשות שמורות הטבע, יזם את השבתם של בע"ח שחיו כאן ולשלב אותם. בנו שני מתחמים: חי בר ויוטבתה ששם ניסו לשלב רעמים, פראיים וכולי. פה: יחמורים, יעלים וכך הלאה.

הרעיון היה בהתחלה להכניס אותם למכלאות סגורות, אח"כ להוציא אותם לשטח, אבל מגודר. עדיין לא לשחרר אותם באופן חופשי, כך יכול להיות פיקוח, וכשיראו שהם השתלבו להוריד את כל הגדרות וכך משיבים את החי לכרמל.

ההתחלה הייתה נהדרת, הם השתלבו נפלא. שיחררו אותם לשטח מגודר ואז ב-89', בשריפה הגדולה, הגיעה האש לשטח המגודר, היחמורים כמעט כולם נשרפו באש.

הסיפור הכי עצוב הוא אולי של איילי הכרמל, שהם בע"ח קטן, הם ברחו מהאש ומצאו את כולם מתים על הגדרות מבהלה.

את השרידים החזירו למכלאות, היום המגמה לשחרר אותם בלי שלב הגידור כביניים.

יחמורים שוחררו בנחל כזיב, נחל ראש פינה ונחל שורק. איילי כרמל שוחררו בהר חורשן.

היחמור ממשפחת האיילים. השם שלו בא מהאדמומיות שמקבל הזכר בזמן החיזור. בערבית אדום זה אחמר.

 

הצניר

(סימון שקוף).

אפיק של נחל כלח. שושן צחור למטה, כשבועיים באמצע מאי.

צניר נוצר כתוצאה של המסת מים בסלע.

בדרך העולה לאורך נחל אורן רואים צנירי נחלים. כל פעם שהמים זורמים בנחל יש נקודה מסיסה יותר וכך הצניר מתרחב.

אבל הצניר הזה לא בנחל גדול, ויש כמה כאלה בכרמל שלא בגדה.

לפני כמה שנים חוקרים באונ' חיפה הוכיחו שלא מדובר במי נגר עילי. הם בדקו את כל צנירי הכרמל שלא צנירי נחלים. הם גילו שכולם נמצאים באותו קו גובה וכולם פונים לכיוון מערב.

מכאן צמחה התיאוריה שכאן היה חוף ים. הגלים היכו בסלעים כמו שמכירים בראש הנקרה וסלעי הכורכר בחוף הבונים.

לימים הכרמל המשיך להתרומם ונשאר המשאר הזה.

על הסלע רואים חזזיות, כתמים לבנים על הסלע. סימביוזה בין אצה לפיטריה. יש גם חזזיות עצים, רואים בבסיס הגזע הסמוך משהו שנראה כאילו מישהו בא וצבע באפור. יש אלפי סוגי חזזיות.

 

דרך הדורות

את הרעיון הגה ד"ר הכט ב-1975 כפארק מוזיאוני שיכלול מבנים משוחזרים אותנטיים. אל הפארק הועברו מבנים קדומים שעמדו בפני סכנת הרס, ביניהם מבני מגורים וקבורה מרמת מטרד בנגב, אסמי תבואה ממצודה בנגב מתקופת הברזל ובתי בד מקסטרא הקדומה שבמורדות המערביים של חיפה.

ראובן הכט ביקש לעלות לארץ ואביו העשיר נישל אותו מהירושה וב-33' כתב לו שצדק ומחזיר אותו. הקים את ממגורות דגון ואת קרן הכט המוסברת למטה.

בית רוטשילד בית הכט היום.

פירוק של אתרי חפירות הצלה לפני כיסויים והבאתם אבן אבן לכאן.

במבואות הדרומיים של חיפה, חפירת הצלה ונמצאה העיר קסטרא.

מצאו שם עיר אדירה עם בתי בד ענקיים, עם כנסיות. מערכת של חמישה עובדים, זה בית חרושת לשמן, ולא לשימוש עצמי.

בעוד שלמעלה היה ישוב יהודי ולמטה יישוב נוצרי.

כשעשו את מנהרת הכרמל רוב הממצאים של קסטרא כוסו בעפר וקרן הכט לקחו בית בד הכי מפואר בקסטרא והציבו אותו כאן.

אם שם למטה הייתה תעשייה אדירה של שמן, מבין שלקחו לייצוא למצרים, כפי שמוזכר גם בתנ"ך. ולמעלה? כמה משפחות לא צריכות בית בד לייצוא, לכן נמצאו בודדות - גת לשימוש בייתי.

את הבודדה עשו עם מסור דיסק. לא מקורי.

 

חורשת הארבעים

מספר טיפולוגי בכל הדתות: ביהדות בנ"י היו במדבר 40 שנה, משה עלה להר סיני למשך 40 יום, בנצרות - קרנטל. השטן מנסה אותו 40 יום. באיסלאם: מסופר שהנביא מוחמד היו איתו 40 הסחבאת, אלה שהלכו איתו בתחילת דרכו. הדרוזים: מסופר שיש 40 נשמות של קדושים שמרחפים כל הזמן מעלינו וביום שישי אחד בשנה הם נפגשים וחורצים את גורלות העולם לשנה הבאה.. לא ידוע איזה מימי שישי ולא ידוע מקום המפגש.

התפתחו מסורות מקומיות סביב זה: לדוגמא הדרוזים ברמה"ג מאמינים שהם נפגשים בחורשת טל ולכן אסור לגעת בעצים. זה אלון מצוי בגדעים עצומים שבזכות זה נשמרו.

הדרוזים של הכרמל מאמינים שכאן הם נפגשים. עצי האלון שאנחנו רואים הם גזעים דקים בגובה של מקסימום שני מטר, ובחורשת הארבעים התמונה הרבה יותר גדולה. זה לאו דווקא ארבעים עצים אבל יש כמה, ושמרו עליהם. היום הדרוזים כבר לא פוקדים את המקום אבל מה שהשתמר זה שמורת טבע.

אצטרובלים: חולדה שנקראת חולדת העליות שיש תיאוריה רצינית שאומרת שהיא עלתה בעליה השלישית. היא מחפשת את הזרעים שבתוך האצטרובל והיא למדה שהקשקשים מסודרים בצורה ספירלית. היא למדה שאם היא מתחילה מלמטה והולכת מסביב יש לה נצולת מקסימלית, כך היא מקלפת את כל הקשקשים ומגיעה לכל הזרעים.

גילו דבר נפלא: החולדה לוקחת את הילדים שלה כדי ללמד אותם, ולא כולם מקשיבים. מוצאים חולדות שלא מתחילות מלמטה כי לא הצליחו ללמוד את הפטנט ולעולם לא יצליחו לנצולת מקסימלית.

אם מוצאים הרבה שאכולים לא טוב מבינים שהאמא אהבלית.

 

מוזיאון הכט

התצוגה הארכיאולוגית מבוססת על האוסף הפרטי של ד"ר ראובן הכט, וכוללת פריטים המייצגים את הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל מהתקופה הכלקוליתית ועד שלהי התקופה הביזנטית.

מטבעות, חותמות, תערוכת אומנות יהודית וכן ריצפת פסיפס בי"כ בבית שאן.

גולת הכותרת: הספינה העתיקה ממעגן מיכאל בת 2400 שנים שנחשפה בעומק שני מ'.

המוזיאון מפרסם את כתב עת 'מכמנים'.

 

עוספיה

אחד מהשמות למקום סחוף רוחות בערבית הוא עסיפה, ואולי מכאן השם עוספיה. אפשרות אחרת היא יישוב שהיה כאן בתקופת המשנה והתלמוד: חוסיפה.

גרים פה מוסלמים בדואים, נוצרים, יהודים וכמובן דרוזים.

פ'אחר א-דין הגיע מלבנון וכבש חלקים מא"י, כנראה הגיעו לכאן בתקופתו.

כ-8,000 תושבים. התפתח לאורך הציר.

חילווה - מקום התפילה הנסתר של הדרוזים. נראה כמו סתם בית.

 

בית אוליפנט:

סר אוליפנט קשור לתופעת המילניריזם בנצרות (הבקשה לישועה טוטלית, קרובה ובאה, אולטימטיבית, קולקטיבית ועולמית).

המאה ה-19 פעמו תקוות לגאולה - מלכות אלף השנים של ישו.

הטמפלרים חשבו שהגעה ויישוב א"י יקדם הגעתה, האמריקאים של אברהמס הלכו ליפו מאותה סיבה.

היו שאמרו שהגאולה תבוא כשעם האל, היהודים, יבואו לארץ הקודש. כיום יש 50 מיליון אוונגלים שמאמינים שהקמת מדינת ישראל זה חלק מסנריו משיחי.

אוליפנט, בריטי ונוצרי מאמין, ראה את שיבת העם היהודי לארצו משני היבטים: הדיפלומטי הבריטי והאמוני.

היה ציוני יותר מכל היהודים בתקופתו. בימים בהם הגיעה העלייה הראשונה והקימו את גי אוני לפני היותה ראש פינה ואת זמרין לפני היותה זיכרון יעקב. הוליפנט היה הראשון שעזר להם, עוד לפני רוטשילד. יהודים ראו בו כמשיח, והוא היה צריך מזכיר אישי. בחר את נפתלי הרץ אימבר.

ראו גם את אשתו אליס, שהייתה היפה במזה"ת. לפי אחד הסיפורים הוא היה בכת מוזרה שלא מקיימים יחסי אישות ואליס, כל מה שלא עשתה איתו, עשתה עם אחרים.

הגיע ב-1882, באופן סמלי בדיוק בתחילת ההתיישבות היהודית, בתחילה בחיפה ולאחר מכן קנה את הבית בעוספייה כי נמשך לענייני הדת הסודית.

ב-1886 אליס נפטרה בבית הזה ומחוץ לבית רואים עמוד קטוע לזכרה, עליו כתוב בערבית ובאנגלית שהוא לזכרה ולמטה פסוק משיר השירים: "אני ישנה וליבי ער". הציניקנים מספרים שהיה כתוב: אני ישנה אבל הפעם לבדי.

הבית הזה עבר גלגולים שונים, ולפני שלושים שנה נהפך יד לבני העדה הדרוזית ביוזמת ח"כ אמל נאסר א-דין ששכל את בנו בפעולה בערבה ובמלחמה האחרונה בעזה שכל את הנכד שלו.

 

מוחרקה

בדרך יער פארק - במטרה שלא תתפתח שריפת קוצים לשריפת צמרות.

תוצאה של מרעה.

 

קרן הכרמל כי מהגליל או זבולון נראה המקום כמו שפיץ קטן.

מזוהה כמקום שבו הייתה מלחמתו של אליהו הנביא עם נביאי הבעל שהסתיימה בשריפה - ומכאן התקבל השם מוחרקה, מלשון חריכה.

בערבית: חריקה. המקום שבו הייתה השריפה.

בברונזה (הכנענית) רובם עסקו בחקלאות והיה להם פנטאון של אלים.

לאבא של האלים קראו אל. מקור המילה כנעני, ולו אישה ששמה אשתורת, ולהם ילדים: בן אל שאחראי לים שמו ים. לאל השמש קראו שמש. המקום שבו בנו מזבח לאל השמש נקרא בית שמש. לאל הירח קוראים ירח ולמקום מקדשו בית ירח.

אל שאחראי לגשם קראו בעל, והאחראי לאדמה היא האלה הגדולה אשתורת או עשרה.

פולחן הבעל או העשרה היה חזק בארץ כה יבשה. גם הכנענים התפללו לגשם. האל יורד ובועל את האדמה ואז מתפללים לאלת האדמה שתיתן את יבולה. פולחן הבעל והעשרה.

מכאן, כמובן, חקלאות הבעל, כלומר רק ממי גשמים. מכאן המינים שהתברכה בהם הארץ החיטה, השעורה, הגפן והזית הרימון והתאנה - כולם בעל. זאת אומרת מדובר במסורת מאוד עתיקה.

הכיבוש המונותאיסטי היה הדרגתי והפולחן הכנעני היה מאוד מושרש.

גם בנ"י הושפעו מהבעל והעשרה. בתנ"ך רואים את המלכים שיוצאים נגד זה ויש מלכים שעוצמים עין. המלכים העושים הרע בעיני השם.

בשתי ממלכות בנ"י המפולגת, ממלכת יהודה ושומרון, יש כל הזמן בעל ועשרה. במוזיאון הכט ראינו צלמיות. בירושלים, שני מטר מביהמ"ק, מצאו צלמיות של הבעל והעשרה.

במאה התשיעית עלה גדול המלכים של ישראל - אחאב. בימיו הממלכה הגיעה לשיא התפשטותה ולמפעלים אדירים כמו מפעלי המים במגידו ובחצור.

מוזכר בכתובת קרקא 850 ששם מוזכרות המרכבות שיש לו.

אבל להיות מלך חזק זה לא מספיק, צריך לקשור יחסי חוץ עם ממלכות שכנות.

וכאן בצפון, לאורך מישור החוף הצפוני, וגם הלאה לכיוון לבנון של היום, ישבו הפניקים-הכנענים שבתנ"ך מתוארים ככנענים, צורים וצידונים.

כדי לקשור את הקשרים התחתן עם הנסיכה. איזבל, בת מלך צידון, הביאה איתה את נביאי הבעל והעשרה.

בתנ"ך מוזכר באור שלילי בעיקר כי בימיו פולחן כנעני.

עכשיו מגיעים לסיפור שמתחיל במלכים א פרק יח.

הקב"ה כועס על העם על מה שקורה עם אחאב ולכן מעניש בשלוש שנות בצורת. רק על הרקע הזה מובנת הופעתו של אליהו הנביא.

אליהו הנביא ברח מפני אחאב, בהתחלה למדבר, העורבים האכילו אותו לחם. גם הוא היה 40 יום. 

אליהו אמר לאחאב: במקום שנריב נעשה תחרות. נקבץ את כל העם בכרמל, נביאי הבעל יעשו את המזבח שלהם, אך בלי אש והאלים יביאו את האש.

הפסוק הראשון שאומר לעם: "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?". במילים פשוטות: תחליטו את מי אתם עובדים. ואז מציע להם לבנות את המזבח והם שמים עצים ושמים עולה ואש לא שמים. ואז קוראים לאלים שלהם: "הבעל עננו, הבעל עננו". ומה קורה: "אין קול ואין עונה".

אליהו מסתלבט עליהם ואומר: "אולי ישן הוא ויקץ, אולי שיג ושיח לו...".

והם צעקו בקול יותר גדול ואז: אין קול ואין עונה ואין קשב". ואז כשהשמש עמדה לשקוע, אליהו הנביא לקח 12 אבנים כמניין שבטי ישראל "ויקם את מזבח השם ההרוס". שם עולה ושם עצים ושפך מים, פנה לאלוהיו "ותיפול אש השם ותאכל את העולה ואת האבנים ואת העצים ואת המים אשר בתעלה ליכחה".

כשפרצה העם קרעו את הבגדים וזעקו: אדוני הוא האלוהים, אדוני הוא האלוהים.

נביאי הבעל ברחו למטה לקישון ואליהו הנביא רדף אותם ושחט 400 נביאי בעל ו-400 נביאי עשרה.

איפה הסיפור הזה קרה? כתוב: הר הכרמל. לא כתוב איפה בהר הכרמל. מסורת מאוחרת יחסית, מלבישה את הסיפור על המקום הזה כי זה מקום בולט למרחוק, נוח לכנס את כל שבטי ישראל שרואים, ולמטה זורם נחל הקישון.

קב"ה כעס על כל הפירוטכניקה שעשה אליהו הנביא: "מה עשית את כל הדבר הזה".

והעלה אותו בסערה פירוטכניקית משלו השמימה.

וכל פעם הוא מופיע בסיטואציה כזו או אחרת. יש עדות שבברית שמים כיסא לאליהו הנביא. כאילו להראות לו שאנחנו עושים ברית תבוא ותראה שלא הפרנו את הברית.

התגלה לרבי שמעון בר יוחאי והתיר לו את תורת הנסתר וכן הלאה....

מאוד מקודש גם לנצרות - הפרפיגורציה של יוחנן המטביל. כתוב במלאכי שיבוא אליהו הנביא ויביא את המשיח, אז הנה יוחנן המטביל מכריז על ישו כעל משיח.

בהר תבור מתגלה אליהו הנביא ביחד עם משה רבנו בטראנספיגורציה.

בתקופה הצלבנית קם מסדר בא"י שראה באליהו הנביא פטרון שלהם. ומאחר ועשה את הנס הגדול ביותר על הכרמל הם קוראים לעצמם הכרמליטים שהמרכז העולמי שלהם נמצא בסטלה מאריס ולמרגלותיו מערת אליהו הנביא. זו מסורת שאומרת שלפני שעלה בסערה למעלה היה למטה במערה.

קדושתו למוסלמים: נבי איליה שבקוראן מסמל את מלחמת האמונה באל אחד מול הפלתאיזם ואל חאדר, נביא שעושה הרבה ניסים. מזהים אותו כגלגול של אליהו הנביא.

המוסלמים קוראים למקום אל חאדר וגם הדרוזים מקדשים אותו.

המקום הזה נבנה בסוף המאה ה-19 תחילת העשרים (כמו כל מבנה נוצרי בנוי). מפעלי בנייה בחסות צרפת עם חדירת המעצמות לאזור.

 

תצפית

אפשר לספר על נחלות השבטים (תל יקנעם המוזכרת בגבול הנחלות), נחל הקישון ותל קשיש, המיצר של ואדי מילק.

מכאן רואים הרבה סיפורי תנ"ך: יבין מלך חצור שלח לכאן את הצבא של סיסרא ש"בנחל קישון גרפם". היה מקום שמוזכר שם כחורשת גויים והיום נקרא חרושת.

ברק ודבורה יורדים מהר תבור והוא בורח לתענ"ך. משם באה יעל בת שבט חבר הקיני שתוקעת לו את היתד בראש.

סיפור שאול בגלבוע.

קרב גדעון במדיינים.

עמק יזרעאל - נבות היזרעאלי שהיא הבירה השנייה של אחאב. הרי שומרון - כי העיר המרכזית הייתה שומרון. רמה"ג - כי הייתה שם עיר בשם גולן.

לנוצרים: נצרת, תבור, הר הקפיצה המקום שישו ברח מאנשי נצרת. אין נביא בעירו.

היסטוריה מאוחרת: הישוב העגול כפר יהושע ואחריו נהלל.