מנזר השתקנים
נקרא גבירתנו של המכאובים.
הוקם לראשונה ב-1890
ע"י נזירים מהמסדר הטראפיסטי במקום בו שכן מבצר צלבני.
הסיבה: צליינים נורים שעברו
במקום פירשו את השם לטרון במשמעותו הלטינית - גנב. מכאן האמונה כי במקום זה נולד
הגנב הטוב שנצלב ליד ישו וחזר בתשובה לפני מותו.
מסדר טראפיסטי: קתולים,
מקורם ברפורמה שחולל אב מנזר מנורמנדי בשנת 1662. מטרתו של האב, דה רנסי, הייתה
להחזיר את הנזירות לחיי הקדושה.
מקור השם הוא שמו של המנזר
שבו התקבלה חוקתם.
ב-06' היו בעולם 102 מנזרי
גברים ו-71 מנזרי נשים.
דוגלים בחיי פשטות ורואים
בדיבור בעלמא מקור לבזבוז זמן הגורם למחשבות כפירה, לכן הם נמנעים מדיבור חולין
ככל האפשר אך אינם נודרים נדר שתיקה.
שגרת יומם מורכבת מתפילה -
הם נוהגים להתפלל בכל יום שבע תפילות ומיסה, וכן מהגות - לימוד אישי בחדר העיון
המתנהל משתיקה ומעבודה - חקלאות ומלאכה.
לנזירים אין רכוש והם
מתנזרים מאכילת בשר וביצים ודגים עולים על שולחנם רק מדי פעם. לבושם הוא בד"כ
שמלה חומה מבד גס הנקשר בחבל במותניים.
בשל אורח חיים סגפני זה,
עובר כל מועמד תקופת ניסיון של שש שנים, ורק כחמישית מבין המועמדים מחזיק מעמד עד
הסוף.
מבנה המנזר בלטרון מ-1926,
נהרס ברעידת אדמה שלוש שנים לאחר מכן ונבנה מחדש. הנזירים מוצאים פרנסתם בעיקר
מגידול גפנים ליין, ובמקום יקב - 'יינות לטרון' - המפיק כרבע מיליון בקבוקים בשנה הנמכרים
בחנות קטנה בכניסה למנזר.
בבלגיה עוסקים נזירים
טרמפיסטים רבים בהפקת בירה הזוכה לביקוש רב.
בלטרון יש גם אכסניה המשמשת
מתנדבים צעירים מצרפת וגרמניה, כך כל אדם יכול לגור במקום.
בחצר המנזר מוצג אוסף
ארכיאולוגי ובו פרטים מאזור לטרון. בין הפריטים אוסף גלוסקמאות, שברי עמודים
מעוטרים וכתובת קבר של חייל מהלגיון הרומי החמישי.
ליד הכניסה למנזר, בתוך גן
הנקרא גן האחווה, נמצאת אנדרטה גבוהה מגולפת בעץ בצורת טוטם בשם איש באמונתו יחיה.
הפסל מציג שלוש דמויות מהמאה
ה-12 משלוש הדתות המייצגות לדעת אב המנזר את הסובלנות. הדמויות הן:
רש"י, שדרש: 'לבי נוטה
אחרי המתירים לסלוח',
ברנאר מקלרבו, אבי מסדר
הטרמפיסטים אשר למרות תמיכתו במסעות הצלב התנגד לפגיעה ביהודים ואמר כי 'לפגוע
ביהודים זה כמו לפגוע בבת עיניו של ישו',
וצאלח א דין אשר לאחר קרני
חיטין גילה נדיבות ואפשר לכל מבצר ועיר צלבנית שנכנעו לצאת בשלום ולעזוב.
אמאוס
יישוב קדום על הדרך בין י-ם
לשפלה שהתפרסם הודות לניצחונו של יהודה המכבי במרד החשמונאים על הצבא הסלווקי
בראשות ניקנור ולאחר מכן התפרסם בעיקר הודות לאזכורו של המקום במסורת האוונגלית
כמקום פגישתו של ישו, לאחר שקם לתחייה, עם שניים מתלמידיו.
ביום תחייתו של ישו הלכו שני
תלמידיו בדרך מי-ם לאמאוס כאשר ישו התגלה אליהם והם לא הכירו אותו.
התפתחה ביניהם שיחה, וכאשר
הגיעו לאמאוס הזמינו אותו להישאר לארוחת ערב. כאשר בצע את הלחם זיהו אותו, הוא
נעלם מעיניהם והם מיהרו לי-ם להודיע על תחייתו.
חוץ מהנוצרים: ב-165 לפנה"ס, כאשר חנו צבאות הסלווקים במסעם
השלישי. כאשר ניקנור יצא בראש צבאו לחפש אחרי יהודה המכבי בהרים, תקף יהודה את
מחנהו באמאוס, שרף אותו והניס את הלוחמים.
בימי המרד הגדול, השאיר
אספסיאנוס את הלגיון החמישי שם ומאוחר יותר יישב בה משוחררים הנפטרים מעבודות
הצבא.
בימי בר כוכבא חנה באמאוס
גדוד מפטרה.
עפ"י המדרש, אחרי
פטירתו של יוחנן בן זכאי, תלמידו התנא אלעזר בן ערך פרש מחבריו ביבנה והלך לגור
באמאוס, שם התנוון.
בתחילת המאה השלישית חודש
היישוב ע"י הקיסר אלאגבאלוס ושמה שונה לניקופוליס (עיר הניצחון).
לאחר הכיבוש המוסלמי פרצה בה
מגפת דבר ולאחריה ננטשה לחלוטין.
בעיות בזיהוי האתר
בכתבי יד שונים של ספרו של
יב"מ מופיעים מספרים שונים המציינים את מרחק הקולוניה של אספסיאנוס מי-ם.
לעיתים מופיע המספר 30
סטדיות ולעיתים 60. כלומר: אמאוס מוזכרת כמרוחקת 5.5 ק"מ או 11 ק"מ מי-ם
(סדטיה = 184 מ').
בנוסף לכך, בפעמים האחרות
בהן מזכיר יב"מ את אמאוס הוא אינו מדבר על אותו המקום שבו הקים אספסיאנוס
קולוניה לחייליו. לכן סבורים רוב החוקרים שיב"מ מזכיר בכתביו למעשה שני
מקומות שונים בעלי שם זהה.
אמאוס האוונגלית: בעוד ברור היום שאמאוס של יהודה המכבי היא בעמק
איילון, לגבי האוונגלית קיים ויכוח עד היום. גרסאות שונות בברית החדשה ובקודקסים
מציינות מרחק שונה מי-ם.
רוב כתבי היד מוזכרת במרחק
60 ומיעוטם מזכיר מרחק 160 סטדיות, אולם הם במידת אמינות גבוהה ועתיקים יותר. לכן
ישנם לפחות 6 מקומות שיכולים להיות אמאוס האוונגלית: עמואס, קסטל, קאלוניה, אבו
גוש, אל-קבאב, בית גוברין...
עד היום מנסים אנשי כנסייה
שונים להגן על הזיהוי המקובל עליהם.
אמואס ניקופוליס
השם הוא צורתו היוונית של
השם העברי חמת או השם הארמי חמתא שמצביע על מעיינות חמים שהיו במקום.
מרוחקת 176 סטדיות מי-ם
ועובדה זו היא המכשלה הגדולה ביותר בנוגע לזיהויה עם אמאוס האוונגלית.
בתקופה הביזנטית, בעקבות
הזיהוי עם אמאוס, נבנתה במקום כנסייה.
לאחר מכן נדדה המסורת לאבו
גוש והכנסייה הצלבנית שנבנתה בניקופוליס על חורבות הכנסייה הביזנטית מתייחסת כנראה
למסורת אחרת הקושרת את המקום למכבים בגלל קרבתו למודיעין. במאה ה-19 זוהה מחדש
כאוונגלית ע"י מספר חוקרים.
זאת, בנוסף לחזונה של מרים:
חזון שהתגלה בשנת 1878 בפני מרים בווארדי, נזירה כרמליתית מבית לחם.
בחזון הובהר לה כי האתר
הסמוך ללטרון הוא אמאוס, שעליה סיפר לוקאס. הכרמליתיות קנו את השטח מהכפר הערבי
שבתחומו נמצאו שרידי הכנסייה, ובאתר החלו חפירות.
בהמשך, מסרו אותו לאבות הבית
אראם שבנה במקום את בית השלום כסמינריון לכמרים.
מאז 93' מושכר לקהילת בני
האושר.
פירוט הממצאים
וילה רומית, כנסייה מן
התקופה הביזנטית עם פסיפסים, בפטיסטריום וכנסייה צלבנית.
השרידים הקדומים ביותר הם
יסודות של וילה רומית עם ריצפת פסיפס, כנראה מהמאה ה-2.
כמה חוקרים משערים שהמבנה
היה מקום מפגש לעדה הנוצרית בטרם נהגו לבנות כנסיות בארץ. מן המבנה לא נותרו אלא
קירות, המצויים ממערב לבפטיסטריום הביזנטי.
במאה ה-5 לספירה הוקמה
כנסייה ביזנטית דמוית בזיליקה. מלבד המבנה המרכזי הייתה גם חצר אטריום, ויחד עימה
היה אורך המבנה כ-70 מ'.
מרוצפת בפסיפסים נאים, וכמה
מהם שרדו בשטח. בעת הקמת הכנסייה, או במאה ה-6 לספירה, הוקם בפטיסטריום צמוד
לבסיליקה.
במאה ה-12 בנו הצלבנים
כנסייה חדשה בתוך שרידי הכנסייה הביזנטית.
בתחילת שנות ה-30 הקימו אנשי
מסדר "הלב הקדוש של אבות בית-ארם" מבנה מודרני מעל שרידי הכנסיות
באמאוס, האכסניה "בית השלום". לאחר כיבוש הכפר עמואס אתר אמאוס נותר
ברשות המסדר הכרמליתי. ממלח"צ ועד מלח"ש היה משכן משקיפי האו"ם.
מושכר מאז 1993 לקהילת
"בני האושר" הקתולים. הם חיים לפי עקרונות הקהילה הנוצרית הראשונה,
משלבים בתפילותיהם אלמנטים מהיהודית.
מגדירים עצמם כקומונה נוצרית
והם תופעה חריגה בעולם הקתולי.
עין כרם
מיושבת מהתקופה הכנענית,
התקיים ישוב חקלאי למעלה מ-3,000 שנה.
זיהוי מקובל כבית הכרם
המקראית עליה קרא ישעיהו להדליק משואות.
מוזכרת גם בשיתוף תושביה
בבנין ביהמ"ק ע"י נחמיה והבקעה כמקור לאבני המזבח בביה"ק.
עפ"י מסורת נוצרית
מהמאה ה-4-5, עין כרם היא "עיר יהודה", מקום הולדתו של יוחנן המטביל
שנולד לאלישבע וזכריה שהיה ממשפחת כהונים ששירתו בביהמ"ק.
המלאך כיוון את מרים לבקר את
בת הדודה שלה ויוחנן, המבוגר מישו בחצי שנה, רוקד בבטנה.
בתקופה הביזנטית הוקמו בה
כנסיות הקשורות בשמו של יוחנן ובני משפחתו.
במאה ה-14 התקיים יישוב סביב
המעיין, מרחק ניכר מי-ם של אותם ימים.
במאה ה-19 התפתח המקום והפך
אתר עלייה ךרגל לנוצרים מרחבי העולם. במאורעות תרפ"ט ו-36' השתתפו תושבי הכפר
בתקיפת השכונות הסמוכות, בעיקר בבית וגן.
במלח"צ רמזו תושבי הכפר
שהם מבקשים להסדיר הסכם שלום ואף סירבו לשכן את אל חוסייני ואנשיו.
אחרי דיר יאסין, ב-4 באפריל,
פונו הנשים והילדים ולאחר קרבות עשרת הימים בהם כבש צה"ל את הכפרים בדרום
מערב ירושלים עזבו אחרוני התושבים את הכפר.
בשנות החמישים הפכה רחל
ינאית בן צבי את מרכז הכפר, באזור שסביב המעיין, לכפר נוער חקלאי שהשתמש במורדות
בקעת עין כרם לפיתוח וגידול.
מעיין מרים
המעיין שסביבו התפתח היישוב,
לפי הנוצרים - המקום שבו נפגשו אלישבע ומרים.
מי המעיין נחשבים קדושים,
וצליינים מרחבי העולם נוהגים למלא ממנו בקבוקים. מעיין בשם זהה יש גם בנצרת, שם
ניתנה הבשורה למרים.
כנסיית הביקור
מוקדשת לביקור מרים אצל
אלישבע, אם יוחנן המטביל, כששתיהן הרות.
אלישבע היא בת הדודה של מרים
וביקרה אחרי שנתבשרה על הריונה מגבריאל.
ניצבת במקום בו עמד בית הקיץ
של זכריה ואלישבע, הוריו של יוחנן.
כמו כן, בכנסייה האבן שבו
הסתירה אלישבע את יוחנן התינוק בזמן טבח התמימים.
טבח התמימים: לפי מתי, שלושת
האמגושים (המגים, המלכים או חכמי הקדם) חזו את לידתו של ישו וסיפור להורדוס. כיוון
שחשש למעמדו, ציווה עליהם למצוא את הילד בכוונה להורגו. האמגושים הוזהרו בחלום
והצליחו להימלט מפני הורדוס. בתגובה, פקד על הוצאתם להורג של כל ילדי בית לחם
וסביבתה שמתחת לגיל שנתיים. בני משפחתו של ישו שמעו על כך מפני מלאך וברחו למצרים.
מתחם הכנסייה מוקף משלושת
עבריו במתחם מנזר גורני, המכונה גם המוסקוביה.
הוקם ב-1955 ע"י
אנטוניו ברלוצי, על יסודות כנסייה צלבנית שנבנתה על יסודות כנסייה ביזנטית.
בקריפטה נמצאים שרידי
הכנסייה הביזנטית, כך שהמתחם מחולק לשני מפלסים: תחתון, המציין את ביתו של זכריה
ועליון המוקדש למרים.
על קירות החצר תלויים 47
לוחות קרמיקה ועליהם תפילת המגניפיקט ב-47 לשונות, התפילה שנאמרה ע"י מרים
בבואה לבקר את אלישבע.
מגניפיקט: בלטינית 'תגדל'.
מזמור הידוע גם בשם שירת מריה.
כתוב בנוסח פרק תהילים, חלק
מטקס הערבית המושר או נאמר בקתולית מדי יום וחלק מטקס הערבית באנגליקנית.
באורתודוכסית נאמר בימי ראשון.
המילים מתחילות ב:
"תגדל נפשי את ה' ורוחי תגל באלוהים מושיעי...".
הקריפטה:
מערה קטנה ובה מעיין, שוכנת
במפלס התחתון. ברלוצ'י ביקש לשמר את מראה בית הקיץ של אלישבע וזכריה, ולכן הרצפה
מכוסה בפסיפס דמוי שטיח והתקרה מעוטרת בפרסקו של סוכת גפנים.
שימשה לתפילה בתקופה
הביזנטית ומוצגים בה שרידי הסלע שמאחוריו התחבאה אלישבע עם יוחנן בזמן הטבח של
הורדוס.
המעיין החל לפרוץ ברגע
המפגש.
פסלים וציורים המתארים את
הביקור ואירועים חשובים בנצרות.
וגם: מריה כמלכת העולם
(בציור זה ברלוצ'י צייר גם עת עצמו, ענוב עניבה).
יוחנן בהרים
קתולית, מכונה בשם הזה כדי
להבדילה מיוחנן במדבר. נמצאת במקום בו נולד יוחנן.
מסורת מאוחרת, מתועדת החל
מה-10.
זכריה, שהיה כהן בביהמ"ק, לא האמין שאשתו העקרה תלד בן ויקרא שמו יוחנן, כפי שבושר לו.
הוא נענש ע"י המלאך
באילמות עד אשר יראה במו עיניו את הבן. בטקס ברית המילה שנערך בביתם ב"עיר
יהודה" בקשו בני המשפחה לקרוא לילד זכריה, כמנהג הימים ההם לקרוא על שם האב
גם בעודו בחייו, אך כשפנו לזכריה כתב על לוח את שם הבן יוחנן, ובאותו רגע שב אליו
כוח הדיבור.
על קירות חצר הכנסייה 21
לוחות חרסינה, עליהם כתובה התפילה בשפה אחרת.
ב-04' נמצא מקווה טהרה מימי
ביהמ"ק בין יסודות הכנסייה. אומנם הוא זוהה כבר בשנות ה-40, אולם החופרים אז
לא היו בקיעים במנהגי היהדות וחשבו אותו לבור מים מתקופת הורדוס.
גילוי המקווה מלמד על נוכחות
יהודית בעין כרם, מה שמחזק את המסורת הנוצרית.
בנוסף, התגלו באתר הכנסייה
מתקנים חקלאיים מתקופת בית שני, כבית בד, גתות ובורות מים.
ושרידים רומיים: פסל קטן של
ונוס ושברי פסל נוסף. ייתכן שהיה במקום מקדש רומי או לפחות פולחן פגאני.
בביזנטית נבנתה כנסייה אולם
ככל הנראה לא בעקבות זיהויו כבית יוחנן. בפעם הראשונה נקשר הכפר לאלישבע בקובץ
דרשות ירושלים, כנראה מה-8, ומאוחר יותר בלוח השנה מה-10. באתר מספר קברים
ביזנטיים, אחד מהם בתוך הכנסייה עצמה.
על חורבותיה של הכנסייה
הביזנטית נבנתה בתקופה הצלבנית הכנסייה הנוכחית. בולדווין השני ציווה למסור את עין
כרם למסדר ההוספיטלרים ולאחר מכן לטמפלרים. הצלבנים הקימו על גבי שרידי הכנסייה
הביזנטית כנסייה חדשה והנוכחית, למרות השיפוצים שעברה, היא ביסודה צלבנית.
לאחר גירוש הצלבנים, ננטשה
עין כרם לחלוטין עד המאה ה-14. אז החלו נזירים פרנציסקאנים להגיע אחת לשבוע ממנזרם
בהר ציון כדי לקיים בה את טקסיהם.
ב-15 ניקו את הצלבנית העתיקה
מגללי חורים וסוסים של מוסלמים שהשתמשו בה כאורווה אך לא הורשו להתגורר שם.
רק במאה ה-17 היא נרכשה.
הפרנציסקאנים שפצו מחדש את הקירות והדלתות ו-1900, במימון בית המלוכה הספרדי, הושלם
השיפוץ והודבקו אריחי הקרמיקה התכולים להגנה מעובש ולחות.
אז גם הושלמה בנייתם של
הפעמונים: לארבעתם שמות: הביקור, יוחנן המטביל, אלישבע וזכריה. שוקם המזבח המרכזי
והמזבחות, הוצב צלב על הכיפה ושוקמה הרצפה.
בנויה במתכונת צלבנית
קלאסית, כוללת בזיליקה שבה שתי סיטראות ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. באפסיס השמאלי
(בצפוני) נמצאת מערה שבה נולד יוחנן.
מנזר יוחנן במדבר
משמעות השם בערבית: דיר אל
חביס, מנזר ההתבודדות.
קרוי על שמו של יוחנן המטביל
ומתייחס למנהגו להתבודד בהרים ובמדבר. מתגוררים בו כיום מספר נזירים פרנציסקאנים.
הוקם ב-22' ע"י נזירים
פרנציסקאנים קתולים. במאה ה-6 נבנה באתר מנזר ששוקם והורחב בצלבנית. לפי אחת
הגרסאות, הוקם באזור בו נהג להתבודד בטרם עבר להתגורר במדבר. עפ"י גרסה אחרת
פעל במדבר יהודה, בין האיסיים.
הכנסייה הוקמה בסמוך לעין
כרם כי מנזר במדבר לא התאפשרה באותה עת בשל קשיי אבטחה.
במשך שנים הוחזק ע"י
נזירים בודדים שנשלחו מהמנזר בעין כרם.
הכנסייה יושבת מעל מוצאו של
מעיין אל ח'ביס ומעליה כיפה ופעמון.
מימין פיספס של יוחנן
המטביל. וכן: כתובות בעברית.
מי המעיין בוקעים מנקבה קצרה
מתחת לכנסייה. הם זורמים אל בריכת נוי מתומנת שצלעותיה מסמלות בפטיסטריום. הבריכה,
שבמרכזה מזרקה קטנה, צופה אל נחל שורק ואל הסטף ומוקפת בצמחים ודגי נוי שוחים בה.
מהבריכה מוזרמים המים אל
בריכת אגירה וממנה אל חלקות הירק המעובדות ע"י הנזירים.
אבו גוש
כ-6,000 תושבים, גובהה 684
מ'.
שלוש כתובות הלגיון העשירי,
אחת מהן על הקיר החיצוני ליד הכניסה לקריפטה של המנזר הבנדיקטיני.
ישבה על דרך חשובה מי-ם
לאמואס והייתה תחנת דרכים בין השאר בזכות שפע המעיינות באזור.
חשובה לנוצרים מאז הביזנטית,
אז זוהה צידו המערבי של היישוב עם קריית יערים שאליה הובא ארון הברית לאחר שחרורו
משבי הפלשתים.
בביזנטית הוקמה הכנסייה
'גברתנו של ארון הברית' על התל וכיום רואים את זו שנבנתה על חורבותיה שוב ב-24'.
היישוב הנזירי פסק בסוף המאה
ה-15, ייתכן שבגלל פרעות מוסלמים, אך בכל אופן המבנים המשיכו לשמש רק כתחנת מעבר
לצליינים בדרכם לי-ם.
מוצא תושביו הוא ככל הנראה
המקווקז, ולכן אינם רואים עצמם כערביי ישראל. עד כיבושו של איברהים פאשה, נהגו
אנשי אבו גוש לגבות מס מעבר מכל מי שביקש לעבור לי-ם מאזור השפלה. פאשה ביטל נוהג
זה במסגרת גזרות שהטיל על האוכ' המוסלמית. לקראות סוף ה-19 ותחילת ה-20 התחדשה
האחיזה הנוצרית בכפר, הן בכנסיית גברתנו של ארון הקודש והן במנזר הבנדיקטיני.
במלח"צ היה אבו גוש
הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על ניטרליות ואף סייע לכוחותינו. למרות
זאת, חלק מתושביו גורשו לאחר המלחמה. בעקבות לחץ של אנשי ציבור, כערי ג'בוטינסקי,
עמוס קינן ואורי אבינרי הורשו לשוב אליו.
כנסיית גברתנו של ארון הברית
על המקום בו הובא ארון
הברית. על שרידי הכנסייה שהרסו הפרסים ב-614 בנו ב-24' כנסייה ומנזר נשים.
במלח"צ שימש בי"ח של חטיבת הראל.
בחזית הכנסייה פסל המדונה
והילד (על הגג) ובתמונה השנייה: הקלויסטר של המנזר.
נבנתה בתקופה הביזנטית,
בעקבות הזיהוי של התל עם קריית יערים המקראית.
נהרסה ע"י הפרסים ב-614
ונבנתה מחדש, אך צנועה וקטנה מקודמתה.
נהרסה שוב בראשית המאה ה-11
ונשכחה.
שרידים ראשונים של הכנסייה
הביזנטית על תל גבעת יערים התגלו במאה ה-19 ע"י אדוארד רובינסון, מהקשת, והוא
חידש את מסורת זיהוי התל עם קריית יערים. במאה ה-20 התגלו שרידים נוספים ומאז
קיימת הסכמה במחקר כי התל הוא אכן היישוב המקראי הקדום.
ב-1901 ביקרה האם הראשית
העולמית של המסדר בארץ, ולאחר שצפתה על הנוף מהתל החליטה לרוכשו והפקידה את המשימה
בידי ג'וזפין.
חלק מהשטח נרכש ב-1903 בסכום
של יותר מפי ארבע מהסכום שהוקצה לכך מלכתחילה, וסביב עובדה זו נרקמה מסורת בדבר נס
שבמהלכו התרבו מטבעות הזהב.
הקמת המנזר נשלמה תוך שנה,
אך בית ההבראה הושלם רק ב-35' בשל קשיי מימון.
עם פרוץ מלח"ע 1 גורשו
כל הנתינים הצרפתיים מא"י ועבודות הבנייה פסקו.
ג'וזפין שבה לארץ עם תום
המלחמה והתמקדה בהקמת הכסנייה. ב-19' הנהיגה מיסה שבועית על שרידי הכנסייה
הביזנטית, ובמשך למעלה משלוש שנים נבנתה, בעלות של כמיליון פרנק שגויסו בצרפת
מכספי תרומות ונחנך ב-24'.
פסל המדונה והילד על הגג
הוצב ב-31', 4 שנים לאחר מות ג'וזפין שקבורה תחילה בגן וכיום בחדר מדרום לאפסיס.
הפסל חולש על המבנה בחזיתו
המזרחית. ניצב על כן גבוה ובבסיסו שני מלאכים מכונפים הצופים דרומה וצפונה. המבנה
המודרני חופף לשרידי הביזנטי, תוך שילוב קטעי פסיפס אותנטיים ברצפת הכנסייה ושילוב
ממצאים עתיקים במבנה החדש.
בית ההבראה משמש היום אכסניה
לעולי רגל ונערכים בכנסייה קונצרטים על בסיס קבוע.
משמאל לכניסה ניצב פסלו של
דוד המלך שאוחז בדגל ובחרב - דוד היה זה שהביא את ארון הברית מקרית יערים לי-ם.
המנזר הבנדיקטיני של
האב אוליביה
בו נמצאת כנסיית התחייה
הצלבנית שבו ואשר בה שרידי פרסקאות מהמאה ה-12. הוקמה מעל מעיין הנובע עד היום
בקריפטה שלה ומאוחר יותר נוסד במקום גם מנזר, אשר פעל עד סוף המאה ה-15. בתחילת
המאה ה-20 חודש היישוב הבנדיקטיני במקום, הכנסייה שופצה והוקמו מבני המנזר. בסמוך
לה שוכן המסגד המרכזי בכפר.
שרידים מהתקופה הביזנטית,
אחד משני המבנים ששרדו: כנראה שזה הוא שנבנה ב-1141, בעת קיבלו ההוספיטלרים את
האזור, כ-400 מ' משרידי הכנסייה הצלבנית שממזרח לתל קריית יערים.
תוארה ע"י נוסעים
אירופאים כמבנה מונומנטאלי אבל מוזנח.
גרים בו כיום כ-20 נזירים
ונזירות. עוסקים בעבודת כפיים, נוטלים חלק בעבודות השיפוץ והבינוי ובתי מלאכה
לקרמיקה ונרות.
הכנסייה מוקדשת להתגלותו של
ישו בפני שני שליחיו באמאוס. שוכנת בליבו של המתחם והכניסה דרך דלת ברזל בחזיתה
הצפונית.
אוליביה: ג'ואל הלוברי, נזיר בנדיקטי, הגיע לישראל מצרפת
לפני 34 שנים. מארח בכנסייה קבוצות חיילים כחלק מסיורי חינוך.
יד השמונה
מושב שיתופי, הוקם ב-71'
ומאוכלס בנוצרים אוונגליסטים ויהודים משיחיים.
המייסדים היו קבוצת מתנדבים
פינים, שבאו לחיות בקרב השבים לציון ולעזור בביין הארץ. ב-79' הצטרפו אליהם יהודים
משיחיים ישראלים.
יהודים משיחיים: זרם דתי המבוסס על מרכיבים נוצרים אוונגליסטים
שבמרכזם קבלת ישו כמשיח ישראל והתייחסות אל התנ"ך והברית החדשה ככתבי קודש.
מגדירים את עצמם כיהודים, אך הזרם אינו מוכר כפלג בתוך היהדות ע"י כמעט כל הזרמים
האחרים. רואים את עצמם כממשיכי חסידיו הראשונים של ישו, שהיו יהודים, וחלקם שומרים
על סממנים יהודיים שונים (כגון שמירה על כשרות ועל השבת).
כיום בעולם בין 250 אלף ל-300
אלף יהודים משיחיים, בהם כעשרת אלפים עד 15 אלף בישראל.
נוצרים אוונגליסטים: זרם בנצרות שנולד באירופה של המאה ה-18. שם התנועה
נובע מהאוונגליונים שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים.
מרכזם הגדול בארה"ב ויש
להם מרכזים נוספים בהולנד, ני זילנד ואוסטרליה.
שמים דגש על מינימום התערבות
של הממסד הדתי וקשר ישיר בין הפרט לאל, לימוד תנ"ך וברח"ש ללא פרשנויות
כוהנים, הכרה אישית כי האדם הנו חוטא והמאבק בחטא הוא יום יומי. המטרה להכניס את
עיקרי הנצרות לחיי היום יום ולא רק להשתתף בטקסים.
הדגשת חשיבות הבית, זהות
נוצרית כבסיס לדרישות חברתיות ופוליטיות, סגנון חיים מאופק והימנעות מבילויים. התרבות
שלהם אלטרנטיבית: הליכה למטיפים, קריאת טקסטים אוונגליסטים וכו'.
שמו של המושב זכר לשמונה
יהודים שהוסגרו מפינלנד לידי הנאצים במלח"ע 2.
במושב גן תנכ"י המשחזר
את החיים החקלאיים. לאורך הגן שזורים ממצאים ארכיאולוגיים ממקומות שונים מרחבי
הארץ, ושחזורים של מבנים עתיקים. הדגש המרכזי הוא על חקלאות בהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה