אתר אסון המסוקים
מול קיבוץ דפנה, בריכה שבמימיה חקוקים שמות הנופלים באבן
בזלת.
73 סלעים, המייצגים את חללי אסון המסוקים ב-4 בפברואר ,1997 מזדקרים בזקיפות אל מול השמיים שבהם התנגשו שני היסעורים.
התאונה אירעה כאשר שני מסוקי יסעור התנגשו זה בזה בעת
שהובילו לוחמים לדרום לבנון. אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה במושב שאר ישוב ואילו
השני בקרבת פלג של נחל דן מול קיבוץ דפנה - המיקום בו נבנה אתר ההנצחה. האתר נחלק
לשני מתחמים. הוותיק ביניהם הוא העץ על פלג הדן שלידו התרסק אחד המסוקים. על ענפיו
מוטבעים שמות הנופלים בחלוקי נחל, שמייצגים עלים. מהפינה המוצלת הזו מוביל שביל
מקשר לאתר החדש, הבנוי בצורת מסוק. האתר מומן ע"י משרד הביטחון ותורמים
נוספים. בסלע ההנצחה, שצורתו רוטור אחורי של מסוק, משולבות אבן גיר ובזלת. שמות
הנופלים ודרגותיהם משתקפים על הסלע, שעל פאתו הנגדית הסבר מפורט על האירוע הדרמטי
ומפה המתארת את מסלול הלוחמים עד מותם. מסלע הזיכרון נמתחת תעלת אבן מוארת שבה
זורמים מים שיוצרים מפל, המבטא את רעש הנפילה. המים זורמים בקצב איטי לעבר בריכה
עגולה שבתוך מימיה נשתלו באבן בזלת שחורה שמותיהם של כל הנופלים, ללא דרגות. מן הבריכה
מתפצלים שבילים לגן של 73 פסלי אבן מרשימים, בצורת רוטור קדמי של מסוק, שביניהם
פורחות כלניות באדום אש. בתכנון האתר ובביצועו השתתפו הפסל דני קראוון, האדריכלית
שלומית שלמה, מעצבי הגינות חיים כהן וגלעד שרון והפסל רמי פלדשטיין.
תל דן
מקורות הירדן
הגדול ביותר עם אספקת המים הגדולה ביותר הוא נהר דן (נהר
- כי הוא בעל זרימה קבועה). הנהר הגדול שופע בממוצע רב-שנתי 256 מיליון קוב מים
בשנה (יותר מרבע מיליארד בשנה) וזו עוצמה רבה. הבניאס נותן כ–130 מיליון קוב והחצבני
בעיקר בחורף ממי שיטפונות מלבנון - עוד כ-120 מיליון קוב מים בשנה. שלושתם יחד חצי
מיליארד קוב בשנה. עם כל המעיינות הנוספים בעמק החולה, בקע הרי נפתלי (עין מלחה
שנותן לראש פינה, אביבים, ברעם, סאסא) סה"כ - 650 מליון מטרים מעוקבים בשנה.
מדינת ישראל צורכת היום מיליארד ו-900,000 קוב מים.
האיזור הזה מספק שליש מהמים שהמדינה צורכת. הנהר הטוב, הוא בעיקר נהר הדן, כי אגן
ההיקוות שלו מאד קטן (כל המדרונות עליהם יורד גשם מתנקזים אל הנחל). הוא לא זורם
מתוך החרמון או מהפשרת שלגים עלקרקעית. כל אגן ההיקוות הוא 18 אלף מ"ר.
לעומתו החצבני 600 מ"ר בתוך לבנון, מכל הכפרים
מזרימים שפכים לאגן ההיקוות. כל המזבלות זורמות לחצבני, כל ההפרשות של בעלי החיים -
פרות, עיזים, לפרות יש חיידקים קוליפורמים מסוכנים - הכל נסחף. לכן, כשיש שטפון
בחצבני, כמות המים מגיעה לכמויות אדירות. מדדנו 220 אלף קוב בשנייה. אך מימיו אינם
ראויים לשתיה. רק בכנרת רוב הפסולת שוקעת והשאר מקבל טיפול באתר הטיהור של המוביל
הארצי. הבניאס לוקח את נחל סער, גובתא, שיאון, ואדי נקב. עד עכשיו הביוב של מסעדה
ומג'דל שמס מגיע. בעונת הסקי מגיעים 400,000 מבקרים לאתר. כל הפסולת האנושית זורמת
לתוך החרמון, ובצורה קרסטית אל מי הבניאס. היחיד שלא מקבל טינופת הוא הדן הנובע
ממעיין בטמפ' 14.5 מעלות צלזיוס (לעומת 16 בבניאס ו-15 בחצבני). במי הדן יש 7
מיליגרם כלור לליטר (התקן מתיר 300 מיליגרם כלור לליטר). יש יותר אוויר וחמצן במי
הדן והם טעימים יותר. הוא הגדול, הנקי, המאוורר והקר ביותר. לנחל נורמאלי יש
בד"כ נביעות עם זרימות קלות לאפיק מרכזי ומספר אפיקים זורמים לאפיק המרכזי
ומגיעים למרכז. נחל דן הוא לא נורמאלי מבחינה זו משום שכל המים יוצאים בנביעה אחת
באורך 100-150 מ', אח"כ הולכים במורד ורואים בין הישוב דפנה לשאר ישוב זורם
נחל ובחורשת טל יש נחל, בגושרים עוד נחל ובגשר הצינורות עוד נחל וכולם יוצאים
מהדן. אפשר לדעת זאת עפ"י קרירות המים. הנהר מתנהג הפוך מהמקובל.
גם בתקופות קדומות היו זיהומים ולכן מוצאים סכרים
מהתקופה הרומית וההלניסטית. התושבים אז לא יכלו לשתות בחורף את מי השיטפונות בגלל
זיהום שהנחלים היו מובילים ולכן היו אוגמים מים בסכרים מהדן, מהם בתעלות גדולות
לכל כפר ובתעלות קטנות מהכפר לכל בית. כך נוצרו פלגים פלגים - לשם, פלג ליש, פלג
טל, פלג דן, פלג קורן, פלגי צפוני, פלגי דרומי. אפיקים טבעיים שזורמים 2000 שנה
והפכו לנחלים טבעיים. כלומר, מן הדן יש התפצלות לנהר הטבעי ולפלגים מלאכותיים,
שהפכו לטבעיים. בימינו עלו המשקים לאורך הירדן, כל אחד שאב מים על ידי משאבה. בקיץ
נראה נקי, בחורף עיסת בוץ. הבינו שהדבר לא בריא. בשנות ה-50 הקימו את קו הדן
המזרחי - צינור 44 אינטש שתופס מים ומובילם ליישובים המזרחיים - גונן ולהבות הבשן.
בשנות ה-80 החלו לדאוג לצד המערבי, ותכננו לתפוס את המים בנביעה ולהשקות בגרביטציה
את כל שדות העמק. אבל זה היה הורג את הנחלים ומייבש את השמורה. לכן, לאחר ויכוח,
הוחלט לתפוס את המים בגובה 175 מ'. (בתנ"ך נקרא "ארץ פלגי
המים"...). במאבק הושגה גושפנקה לכך שהטבע/ הנחלים הם צרכני מים.
הנחל שונה מבחינת הצמחיה שבו, כי אין לו אגן היקוות
גדול, אין שטפונות. נובע בצורה אחידה, אין בצורת דרסטית. כיום זורמים 8 קוב לשנייה.
הוא תמיד מזרים מים באיכות טובה. בכל עמק החולה אין משאבות, פרט לאלה ששואבות להר -
לצפת. כל היישובים בעמק ומסביב לו עד גובה 100 מ' מקבלים מים בכוח הגרביטציה.
הצמחייה בשמורה
חורש ים תיכוני. ער אציל (עלי דפנה), אשחר רחב עלים -
עלה משונן ללא ריח. דולב מזרחי המגיע מאזורים קרים, עץ עתיק ונפוץ בכל היבשות. אלה
סורית - ארו סיבירי. אירופי גדל במדרונות ההרים באירופה. שיזף מצוי (עץ הדומים) -
מגיע מהסוואנות של מזרח אפריקה, מסודאן. בגלל הטמפרטורה החמה ובשל לחות ממזגת
בנחלים הגדולים (בחורף אפשר לראות אדים עולים מן המים), העצים יכולים לחיות בלי
בעיה. הצומח מגוון מאפריקה, ארופה, אזור ים תיכוני ומאזור ערבתי. יש פה אלות
אטלנטיות כמו במדבר. יש פה 870 מיני צמחים ו–30 מיני מטפסים, שרכים ועצים גבוהים
מאוד. ער אציל למשל מוגדר מבחינה רשמית כשיח ופה הוא גבוה כמו עץ. בבניאס ובחצבני
יש רק 50 מיני עצים כי הם נחלים שיטפוניים ויכולים לגדל צומח שעמיד בפני שיטפונות
בלבד. בחגורה הקרובה למים יש ערבה כי כמה שהיא בשוליים היא נשברת ומגדלת מיד
שורשים. הדולב לא יכול לגדול במים שיטפוניים. ליד המים יש את הרדוף הנחלים שיכול
להגיע לגובה 10 מ'. ענפיו גמישים וכשיש שטפון הוא מקפל אותם וכל הזבל הנסחף
בשיטפון נתלה עליו וכשהוא מזדקף הזבל מגיע לראש ענפיו (לכן לא נכון להסביר
למטיילים שהשיטפון הגיע עד לראש הענפים...) חגורת צמחייה = חיגור. יש צמחים
מיוחדים לדן הגדלים רק בטמפרטורה של 14 מעלות ולא מוצאים אותם בבניאס ולא בחצבני.
לדוגמא - הצמח פרע ריחני גדל רק בדן. הוא צומח עד החצבני עם פלגי הדן ונעצר שם. כל
הנחלים נקראים מקורות הירדן אך לכל נחל האקולוגיה הייחודית שלו.
אתר הפולחן בעיר דן
התחילה בתקופת הברונזה הקדומה והפכה לעיר רצינית בתקופת
הברונזה התיכונה ומהגבעה פה התחיל להיווצר התל שצבר מסה ושכבות עם השנים.
אפשר לראות בשביל ההליכה עץ מלה סורית שעליו יש גפני בר
מזנים שונים. (העלה בצורת לב, מטפס, עבה וענק).
מצד ימין יש אגן עם אבני בזלת או אבני גזית. הרבה אבנים
מפולשות עם חורים קרסטיים מצד לצד. זהו מזבח מימיהם של ירבעם בן נבט, אחאב, וירבעם
השני (בן יואש).
אזור הבמות למעלה ומצד שמאל חדרים עם לשכות הכוהנים.
במקום שחיטת הקורבנות נמצאו שרידי עצמות של בהמות כשרות -
היה צריך לעקוד את הקורבנות, שלא יהיה בהם מום. קשרו אותן כמשקולות. העצמות -
נקבוביות, מעלות גרה, מפריסות פרסה ושוסעות שסע. בימי כל המלכים הוקרבו קורבנות על
המזבח.
פירוט התקופות באזור הפולחן:
בתקופת ירבעם בן נבט עד המאה השמינית לפנה"ס הוקם
אזור השחיטה והבמה הקטנה. הכוהנים שלא לבשו תחתונים עלו על כבש מהצד כדי שלא תתגלה ערוותם. בקומה התחתונה ביותר מסביב
למזבח אבנים מסותתות שוליים (לא ראש ופטין) אלא אבן מונחת על השנייה. האבנים
מקוריות. (השחזור נעשה ע"י צרפתים שעשו בטעות לאבני אחאב סיתות שוליים במקום
ראש ופטין). בימי אחאב במאה ה-8 לפנה"ס הוקמה במה גדולה יותר, ומזבח פנימי
ומדרגות. בנו בבניית ראש ופטין - בנייה מודרנית. בימי ירובעם השני (בן יואש) בנו
את המזבח הגדול ואת המדרגות למזבח (ירובעם כבר שכח שהיה צריך להיות כבש למזבח).
המזבח - מצאו ראשים ופטינים בחצר קטורה, ואפילו קרן
מזבח. בכל פינות המזבח היו 'קרנות המזבח'.
ירבעם בן נבט העתיק את כל כלי המקדש והביא אותם לכאן. חלקי
הקורבן היו הולכים לה', לכהן, למקריב.
על הבמה היה קיר שחילק אותה לחדרי עבודת הכהנים. הבמה
היא חיקוי למקדש שהיה ביהודה. כל הכלים היו חיקוי לכלי המקדש כדי למשוך את העם
שיבואו להקריב קורבנות פה ולא ילכו לירושלים לבית המקדש. היה דביר והיכל אבל לא
ידועה החלוקה המדויקת על הבמה. אחאב בנה את החצר, לא יודעים היכן היה המזבח של
ירבעם בן נבט. אך הבמה נמצאה – עליה היו עומדים הכהנים ומברכים "ברכת
כהנים".
הביצורים
מעידים על עוצמת התל. החומה היא בניה ישראלית מאוחרת.
מתחתיה נמצא גלעין הסוללה הכנענית של הברונזה התיכונה. הקיר הפנימי (המוכנס) ברוחב
של 5-6 מטרים. יש פה חפירה של 35 מטר. מול הצד הצפוני החיזוק הגדול ביותר. על הקיר
המרכזי אומנה שמחזקת את הקיר. חגורת אבן שמתחתיה עוד חגורת אבן ועוד אחת נוספת
מתחת עם מדרגה. כיסו הכל בחלקלקה ויש 35 מטר הבדלי גובה. האדמה פה זה לבני בוץ
שעלו למעלה. על האומנות כל מה שהיה קבור באדמה נשמר וכל מה שלא היה קבור נסחף. זה
נמצא שם כבר 4000 שנה.
חלקלקה, גלעין, חומה ועליה עוד קיר לבנים ששומר שלא
יעברו לצד השני. בתל שילה יש ביצור כזה באורך של 15 דונם ופה הביצור באורך של 250
דונם. עוצמת הביצורים מפתיעה כי דן הייתה בסך הכל עיר תחנה מבבל לאשור.
גדולתו של החופר בירן היא שקודם כל הוא חפר בחוץ את
השערים, הביצורים והחומה ואח"כ חפר פנימה בתוך העיר עצמה.
הממצא החשוב ביותר באתר - הקשת הקדומה ביותר בעולם
והיחידה. נחפר בשנת 1982.
גילו פינה של לבני בוץ, והחלו לגלות את הקיר. פתאום
הגיעו לקשת של 3 נדבכים של לבני בוץ אלכסוניות. בכל ספרי הארכיאולוגיה כתבו
שהרומאים המציאו את הקשת, פה רואים שיש קשת מלבני בוץ עם אבני ראשה מבוץ. המילוי
היה מהודק מאד, אבל אחרי 5 מטרים הגיעו לקשת נוספת. מצאו 2 חדרי משמר מכל צד מטויחים בטיט של בוץ. המשיכו לחפור אחרי הקשת
השנייה והגיעו לקצה השער, כלומר יש מדרגות שירדו בהם אל העיר.
התושבים הבינו שהמבנה לא יחזיק מעמד באקלים הים תיכוני
מרובה המשקעים. היה קיר תמך בצד שחסם את האדמה שירדה מהחלקלקה. האדמה החלה להישפך
לרחוב. לאחר מכן הכניסו אדמה, הדקו חזק מאוד וסתמו את השער הזה שהגיע לגובה שתי
קומות. קברו את השער באדמה ועשו כניסה מהצד ונכנסו מהשער הכנעני שאנחנו נכנסנו
דרכו.
זו תגלית עולמית כי הקשת הזו היא הקדומה בעולם ולא נשטפה
עם הגשמים. באשקלון יש שער זהה הכולל סוללה וחלקלקה. בין לבני הבוץ היה טיח לבן
שחיזק ביניהם. הקיר שאין לו חלקלקה בנוי מלבנים.
מוזיאון בית אוסישקין
בקבוץ דן לטבע ונוף של האזור. היוזמה בשנות החמישים
בעקבות החשש שייבוש החולה יכחיד הטבע. בראשותו של חבר קיבוץ דן ובמימון קק"ל
כהנצחה לאוסישקין.
נבנה באבני-גיר, שהוכנו בידי סתתים מומחים שהובאו במיוחד
מירושלים, רובם בני העדה התימנית.
תחילה נועד להציג את נופי החולה לפני הייבוש, בהמשך
הרחיבו לכל אגן ההיקוות של החולה, הכולל גם את ההרים שסביב העמק. אחרי מלח"ש
גם הגולן והחרמון.
אוספים של בע"ח עם דגש מיוחד על עופות, אוספים של
פרחים ועצים אבנים ומאובנים.
תערוכת ממצאים ושחזורי ממצאים שנחשפו בתל דן. ביניהם
שחזור של כתובת 'בית דוד' שנמצאה בתל ובה מתפאר חזאל מלך דמשק בנצחונו על 'בית-דוד'
(המקורית במוזיאון ישראל) וכן קנקן מרכבה ייחודי.
בניאס
אחת הערים הגדולות מהתקופה הקלאסית הלניסטית - 1200 דונם
(עיר דוד בסה"כ 60).
יש פה מאסף של חלקי מבנים שנמצאו אחד ליד השני.
פניאס באה מהמילה פניון - האל פאן. היה אל שובב, מכוער,
ודאג למקומות שמחוץ לציוויליזציה כמו המעיינות והמערות. ביוון כמעט כל מערה נקראת פאניון.
הפולחן שלו התחיל בחצי האי הדרומי של יוון. הרמס, שליח האלים, חשק בפנלופה, התחפש
לתיש, ונולד בן שהוא האל פאן עם ראש אנושי וקרניים על הראש. חצי גוף תחתון של תיש
עם תלתלים ארוכים, פרסות ברגליים, מבושיו גלויים. היה יצור כלאיים לא פורה, רץ כל
הזמן אחרי הנימפות שהיו נשים חצי אלוהיות. נולדה לו אחות - נמסיס - אלת הצדק
והנקמה. אביו הרמס היה אל חשוב.
עד 200 לפנה"ס פניאס לא נזכרת בשום מסמך הסטורי ארכיאולוגי
קדום. ב-200 קרב בין בית תלמי לסלווקוס, בתיאורו של יב"מנמתואר מקום גדול,
ליד מערה עם מעיינות ומאז נקרא בשם פניון או פניאס.
אתר צליינות (בכורת פטרוס) בו נתן לפטרוס (שמעון) את
מפתחות השמיים אחרי שהתוודה שהוא המשיח ושאל את תלמידיו ואסר עליהם לומר זאת
בפומבי.
תחנת הקמח
סוכר - עד לפני מלח"צ גידלו קני סוכר והיו טחנות
סוכר. השיטה: מניחים אותם בכובעים מחרס, המים התאדו והסוכר היה שוקע. טחנות סוכר
רואים גם בייסוד המעלה ובגושרים.
צביעת בדים - מבטשה. מלשון: בוטשים את הצמח. הזזת גרגרי
הצמח עד טחינתם בכוח המים.
קמח - התחנה עמדה עד 1967 בשליטת הדרוזים בנקודת החיבור של
נחל גובתא ונחל הבניאס.
ארמון אגריפס השני
כל העיר הייתה מנוקזת בתעלות תת קרקעיות של מי התהום
לבניאס.
משני צידי הכניסה 2 עיגולים, שרידים למנהרה מקורה.
בסוף המנהרה יש עליה לקומה שנייה בבניה רומית. וונדליזם
ביזנטי - ניצלו כל חלל רומי ועשו ממנו בית מרחץ. רואים את שרידיו. הבניה הרומית
יפה ומסותתת והביזנטית מגובבת.
אפשר ללכת במערכת ניקוז של מי הגשם שמתחתיה הייתה מערכת
ניקוז נוספת של מים נקיים ומי ביוב. אפשר לראותה בהצצה בין המרצפות.
קמרונות רבים של חדרי הארמון, זו הקומה שמעל המנהרות, שני
מגדלי שמירה על הארמון בצדדים.
המבנה העליון הוא בי"כ והפתח שלו פונה דרומה לירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה