הוקמה ב-18 ע"י הורדוס
אנטיפס, בנו של הורדוס ממלכת הגליל, לכבוד הקיסר טיבריוס שכיהן ב-14-37. בכוונה למרגלות
ההר בריניקי בגלל המעבר הצר בין ההר לים שמחייב לעבור בקרדו.
הוקמה בין שתי ערים: חמת
מדרום ורקת מצפון.
היהודים התנגדו בגלל קברים
רבים, למרות שאנטיפס סילקם. אך למרות התנגדותם ההלכתית, התיישבו בה ואף בנו
בי"כ מפואר. לפי יב"מ הורדוס אנטיפס נתן להם הקלות כלכליות ואולי אף
חייב אותם להתיישב בה. נוסף לכך היה להם אינטרס משלהם: אחרי מרד בר כוכבא חרב
היישוב ביהודה וניסו לחדשו בגליל ובגולן וזמן קצר לאחר מכן מצא בר יוחאי גם את
הפיתרון ההלכתי.
בביזנטית החלה נהירה נוצרית
לטבריה.
בכיבוש המוסלמי נהפכה לבירה המחוז
ומרכז תעשיתי ומסחרי, בתקופה זו גם גם צמח הניקוד הטבריני. רעידות האדמה של 749
ולאחר מכן שוב ב-1033 הפכו אותה לכפר דייגים קטן.
הצלבנים הפכו אותה שוב לבירת
הנסיכות הצלבנית והגלילית, הרחיבו את העיר
צפונה ובנו סביבה חומה. יהודים ישבו בה, אך לא הייתה מרכז דתי.
צאלח א-דין ורעידת האדמה של 1680
החזירה אותה לכפר דייגים קטן.
ד'אהר אל עומר הקים אותה
מחדש ב-1740, במקום שבו הייתה העיר הצלבנית (המתחם הצפוני). הוא הזמין יהודים מכל
העולם להתיישב בא"י ואת חיים אבולעפיה מאיזמיר לטבריה. מטרתו הייתה לחזק את
הכלכלה בכספים וכוחות חדשים.
טבריה הפכה למרכז גדול
והערבים הקימו שכונות סביב המרכז היהודי והנוצרים הקיפו אותם בטבעת משלהם. כל זה
נחתם בחומה של עיר רצינית בעלת רובעים דתיים. רעידת האדמה של 1837 גרמה נזקים, אך
לא גמרה את היישוב.
קברי צדיקים: בין המאות ה-12 ל-18 ישבו רק יהודים מעטים בטבריה
ולא ברציפות, בעיקר עולי רגל שבאו לפקוד את קברי הרמב"ם ורבי מאיר בעל הנס
ורבי עקיבא.
היציאה מהחומות: שכונת קריית שמואל ע"ש הרברט סמואל הייתה
מהראשונות. השטח נרכש ע"י עמותת אחוזת בית והרח' הראשי בצורת שדרה עם עצים
כמו בת"א.
דונה גרציה רכשה במאה ה-16 אדמות ושטחים בישראל ע"מ להקים
בהם מדינה יהודית אך נפטרה לפני שהספיקה לעשות דברים משמעותיים. ובכל זאת נכנסה
לתודעה: הוקם מלון בוטיק עם מסעדה ומוזיאון ע"ש שהיה במקור מיועד להיות קניון
אך לא יכל להתחרות בשוק העירוני. העיצוב שלו מהמאה ה-16 והחדרים בו כתחנות בחייה
של דונה גרציה.
בסמוך למלון הבתים הראשונים
שהוקמו מחוץ לחומה, בהם גרו יהודים ממזרח אירופה שהציעו להם לגור בחינם. במלח"צ
היו צליפות סביב הבתים הללו.
חמת טבריה: יושבת על 17 מעיינות חמים של גופרית הנוצרים מהבקע
הסורי אפריקאי שלצידן הוקמה העיר התנכ"ית בנחלתו של נפתלי.
העמודים המעשנים שפזורים
ברחבי הגן בחוץ הם למעשה ארובות שמעלות אדים שעולים ממי המעיינות החמים. נובעים
מעומק של כ-2,000 מ' והטמפ' שלהם היא כ-60 מעלות. מכילים אחוז גבוה של מלחים וגופרית
דו-מימנית מומסת כגז, נשאבים ומובלים לחמי טבריה הצעירה.
ביה"כ: עם רצפת פסיפס גלגל המזלות: בחמת מונים ארבעה שנבנו
אחד על גבי השני. הראשון נבנה ככל הנראה במאה ה-3 לספירה והאחרון הוא מהתקופה
האומיית (המאה ה-8). יש כאן חלון הצצה לשרידי בית הכנסת מהמאה ה-4 ומאחוריו שרידים
של בית המדרש מהמאה ה-8.
הפסיפס נעשה ברמה אומנותית
גבוהה מאוד (שימוש באור, צל ונפחים) והוא היפה ביותר מבחינה אומנותית מבין
הפסיפסים שנמצאו בארץ (ציפורי, בית אלפא ועין גדי).
סיבה אפשרית לכיתוב שגוי
בגלגל המזלות יוחסה בעבר אומן שלא דובר עברית. אולם מאז גילוי הפסיפס בציפורי, שגם
שם המילה דגים רשומה עם ג' הפוכה, וטעויות החוזרות על עצמן גם בבית אלפא - שם כתבו "ודלי" ו"ודגים" -
הגיעו למסקנה שככל הנראה הטעויות מכוונות: אולי דגים היה סמל נוצרי ולכן רצו לצאת
כנגד הנצרות, דעה אחרת מייחסת את הרצון לציין שדלי ודגים הם המזלות של החודשים
האחרונים בלוח השנה העברי.
במקור היה זה ביה"ק של
חמת ורבי שמעון בר יוחאי טיהר את המקום: לאחר יציאתו מהמערה נרפא במעיינות הטרמינולוגים של טבריה וגמל לה
בטיהורה (סימן כל קבר...).
בטבריה היו 13 בי"כ.
בתקופה הרומית נבנו מרחצאות
משוכללים. אמת המים הקדומה מכונה בפי העם 'תעלת ברניקי' (אחותו של אגריפס השני
וידידתו של טיטוס). השם מוזכר לראשונה בפי נוסעים במאה ה-19.
קטעים של האמה נראים בתחום
טבריה הקדומה.
התיאטרון הרומי: רחוב עמודים מפואר (קרדו מקסימוס) חצה את העיר
מדרום לצפון, מעוטר בקצותיו בשערי עיר. לאורך הרחוב נחפרו כמה מבנים מונומנטליים:
בזיליקה, בית מרחץ ולחוף הכנרת נחשף בחלקו אצטדיון. נחשף קטע מקיר ההיקף החיצוני
של התיאטרון בדרום העיר. שימש לכינוסים עד לשלהי התקופה הביזנטית, ניטש וכוסה בשפך
ולבסוף נהרס ברעידת האדמה של 749.
העיר של ד'אהר
הקים את חיפה, ביצר את עכו
והזמין יהודים לגור בטבריה. במהלך שלטונו על טבריה נערך מצור ע"י סולימן שדרש
את הסגרתו. לאחר 83 ימי מצור הגיע חודש הרמאדן ואנשי סולימאן פחה עלו לרגל למכה
ועזבו את המצור. לאחר שנה סולימאן עלה שוב פעם על טבריה כדי לכבוש אותה אך מת
מבעיית מעיים והמצור הוסר. מאז יהודי טבריה חוגגים פורים שני ב-ז' באלול. לאחר
הסרת המצור העלה את בנו אלצוביבי לשמור על העיר טבריה.
הסראייה: רואים כי יש שימוש משני באבנים (אבן עלייה מנורת שבעת
הקנים).
בי"ח - האכסנייה
הסקוטית: משנות ה-70 של המאה ה-19
במסגרת מיסיון כמו בצפת. ב-1970 שימש לאכסניית צליינים ומלון מפואר בשנת 2000
לקראת התיירים של המילניום.
ביה"כ ע"ש רבי
חיים אבולעפיה: נולד בחברון למשפחה יהודית
ספרדית ענפה של רבנים ועסקני ציבור, למד והתחנך בירושלים. ב-1699 השתקע בסלוניקי. ב-1712 הוסמך לרבנות באיזמיר.
עלה לא"י לתפקיד רבה הראשי של צפת והתקדם לרבה הראשי של איזמיר, אליה חזר. ב-1738
קיבל זימון מד'אהר לחדש היישוב היהודי שהיה הרוס מזה 70 שנה. בתמורה להסכמתו קיבל
את ביה"כ ובית מרחץ. כך קיבל דא'הר את תמיכת היהודים במאבקו נגד סולימאן פחה
שישב בדמשק. כשד'אהר ניצח את סולימן במצור שנאלץ להוריד יצאו יהודי טבריה במחולות.
בחזית ביה"כ שרידי שער צלבני עם שרידי חפיר בחזיתו. כנראה שזה היה חפיר רטוב,
אחד היחידים בארץ.
המצודה הצלבנית
חלק מן החומה הצפונית של
המבצר הצלבני, המעידה שאכן מתחת לרובע היהודי הישן נמצא המבצר הצלבני האבוד של
טבריה. המאפיינים הצלבניים שנתגלו בחומה ובשער, הם: בניה מאסיבית של אבני גזית
גדולות, חלקן בעלי סיתות שוליים, מותאמות ומלוכדות היטב, סיתות אלכסוני במזוזות
השער; תו סתתים בצורת האות V על פני אחת מאבני הבניה, שימוש
משני בפריטי בניה עתיקים ומסילה בצורת מגרעת בשתי מזוזות בית השער להעלאת והורדת
שבכת ברזל - אמצעי הגנה צלבני מובהק בקדמת שערי המבצרים. גם המכלול הקיראמי כלל
חרסים אופייניים לתקופה, חלקם חרסי יבוא צלבניים. נראה, שבקדמת החומה והשער היה
חפיר רחב מלא במים אשר הגן על המבצר מצד צפון. אם אכן היה חפיר גם מצד המערבי של
המבצר (הצד שטרם נחשף) – הרי שמדובר במבצר שהיה מוקף במים מכל צדדיו, מעין אי
מנותק מיתר חלקי העיר, שהיה מחובר אליהם, כנראה, בגשרי עץ מתרוממים.
במלח"צ: גורשו הערבים במשאיות. הפלמ"ח הבין את חשיבותה
של טבריה ככביש הראשי העולה לצפון הארץ.
מלון גרוסמן ואכסניית מיוחס: נבנה
ע"י ריכרד גרוסמן, נוצרי ממוצא סקוטי ב-1896. היה בית המלון הראשון עם מים
מברזים. כיום אכסניית מיוחס.
טיילת: הוקמה ע"י הבריטים כחלק מהמלחמה בשיטפונות הגדולים
שפקדו את העיר. אחרי השיטפון של 34' הוקמה הטיילת והבריטים הרחיוק את התושבים משפת
המים. בנוסף לכך הבריטים מביאים מומחים משוויץ לתכנון הרחובות, כך שיהיה למים לאן
לזרום, והם הציעו להקים רחובות אורך ורוחב. ע"ש נקרא יער שוויץ.
בצפון הטיילת ניצב על קו
המים מגדל שהיווה את הפינה הצפון מזרחית בחומת ט'אהר אל עומר. בקצה הדרומי של
הטיילת נמצאת הכנסייה היוונית, שבחומתה,על קו המים, משולב המגדל הדרום מזרחי של
טבריה העתיקה. מהכנסייה מערבה ניתן לראות את חלקה הדרומי המרובה מגדלים של חומת
העיר. ליד הכנסייה מתחם המוסקוביה - אכסנייה לצליינים.
קבר הרמב"ם: העתקת מסורות לכאן, כמו אבולעפיה (שקבור ביאסיף) כך
הרמב"ם: מת בקהיר ב-1204. עפ"י המסורת ביקש להיקבר בישראל ולכן עצמותיו
הועלו על גמל שהלך ברציפות ועצר בטבריה.
קיבוץ טבריה: ב-1928 צעירים מלטביה וליטא רצו להקים קיבוץ של השומ"צ
במבנים נטושים שמצאו פה. פקדו אותם שני אסונות גדולים: פרימוס התהפך ו-3 בנות
נהרגו, ושניים מהצעירים טבעו בכנרת. עזבו ב-31', חלקם חזרו לאפיקים וחלקם לכפר
גלעדי. ההרוגים קבורים בכנרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה