היסטוריה
בראשיתה הייתה תחנת דרכים
צבאית שהקים אספסינוס בעת המרד הגדול על הדרך מקיסריה לעכו.
בימי אדרינוס נסלל כביש
לגיו-ציפורי, וכך חוברה חיפה לגליל.
הייתה כפר דייגים קטן
ותושביה התפרנסו מדיג חלזונות לתעשיית הארגמן. מוזכרת באונומסטיקון כשקמונה הקרויה
גם חיפה. באותה תקופה שגשג גם הישוב היהודי על הכרמל (עוספיא וחרבת סומק). כמשקל
כנגד לישוב היהודי בחיפה הקימו הרומאים את קסטרא (טירת הכרמל) וישבוה בשומרונים.
בתק' הביזנטית המשיך הישוב היהודי בחיפה וסביבותיה, למרות הרדיפות של השלטון
הנוצרי. ב-614 כבשו הפרסים את הארץ וב-628, כשחזרו הביזנטים וכבשוה, נקם הקיסר
הרקליוס ביהודים ובין השאר השמיד את קהילות צלמונה ושקמונה.
ב-1071 עם הכיבוש הסלג'וקי, מישור
החוף נותר בידי הפאטימים. ר' אליהו גאון, ראש ישיבת א"י ברח מי-ם לצור ומשם
לחיפה לקדש בה את השנה, כנראה משום שהייתה בה קהילה יהודית גדולה. בימיו הוכרזה
חיפה למשך דור כמרכז היהדות בארץ.
בסוף התק' הערבית הייתה חיפה
מבוצרת והגנתה הייתה בעיקר ע''י יהודים שישבו בהסכם מיוחד עם הפאטימים כבמושבה
צבאית. העיר נכבשה ע''י הצלבנים אחרי יפו שהציעו ליהודים להתנצר, ובתום מלחמה של 25
יום נטבחו וחיפה נהפכה לנוצרית.
הצלבנים קבלו את המסורת
המקובלת על קדושת מערת אליהו וההר שמעליה, ועל רקע זה נוסד מסדר הכרמליתים.
ב-1265 נהרסה בידי בייברס,
אך נשארה ברשות הצלבנים. ב-1291 לאחר נפילת עכו, נעזבה חיפה ההרוסה ובתק' הממלוכית
הייתה כפר נידח, דל אוכלוסין.
בראשית התק' העותומאנית היה
בחיפה נמל קטן (באזור בי''ח רמב''ם) ובו מחסנים למשי, עורות וכותנה. גרו בה
מוסלמים, יהודים ויוונים. הנמל שימש גם את שודדי הים שהגיעו ממלטה וזכו לשיתוף
פעולה מהתושבים כנגד השלטון העות'מאני. אז סופחה חיפה לתחום צידון ולהגנתה מפני
השודדים נבנו 2 מגדלים שצוידו בתותחנים.
באמצע המאה ה-18 החליט דאהר
שקשה להגן על חיפה העתיקה, הרס אותה ובנה מחדש ב-1761 באזור הצר שבין היבשה לים.
שער אחד פנה ליפו ושני לעכו ושם התקיימו חיי המסחר עד לסוף התק' העות'מאנית. על
שפת הים נבנה בית הממשל: הסאראיה, שעמד עד הקמת המדינה, ומולו הוקם מזח קטן.
בשנת 1755 השתלטו הטורקים
מחדש (למעט תקופת נפוליאון, אז שימש מנזר הכרמליתים בי"ח לחייליו ותקופת
איברהים פחה שכדי לעודד יחסים טובים עם אירופה שמר על איפוק ביחס לדתות אחרות.
יהודים חזרו להתיישב ב-1830 והקימו את שכונת היהודים הענייה).
ב-1868 הגיעו לחיפה הטמפלרים
שבנו מחוץ לחומות את המושבה הגרמנית.
עוד לפני שהבריטים הפכו אותה
לנמל מרכזי, היו שני אירועים שהעלו את קרנה: נפילת עכו ורכבת העמק.
קסטרא
יישוב נוכרי ובסמיכות כנסייה
גדולה. התגלו בתי בד ושרידים כלקוליתיים. מוזכרת במדרש איכה כעיר נוצרית לעומת
חיפה היהודית.
מרכז קסטרא הוקם ע"י משפחת
דנקנר ובו ציור הקיר הקרמי הגדול בעולם. צוייר ע"י אריק ברואר שצייר על
אריחים ומשם הדביקו אותם על הקיר. מוטיבים תנ"כיים, כשליד כל ציור מראה המקום
ממנו נלקח.
הסמל של המרכז הוא נחש, כחרס
עם ציור שהתגלה בחפירות.
אחמדים בככביר
1500
תושבים. השם נגזר מהמלה כבברה שפירושה
סיד, ממנו היו מתפרנסים בכפר שהיום הוא שכונה.
במסגד הכל פשוט וצנוע. המחארב
פונה למכה. אין מנבר - במת דרשה.
נוסדה במאה ה-19 מרובת
התמורות (השכלה, חילון, תעשייה). מירזה גולאם אחמד, משכיל הודי מוסלמי שנחשף גם
לדתות אחרות. קבע שהיסוד של הדת הוא הקוראן וטען כנגד החדית'. התנגד לפירוש
לג'יהאד והזכיר שמילולית זה התאמצות והשתדלות ולא לחימה: מלחמותיו של מוחמד ובני
דורו היו להגנה. ישו הוא נביא ולא בן האלוהים, הוא לא קם לתחייה וקבור בהודו.
לאחר שמת, תלמידיו (שיצאו
מהסונה) החליטו שהוא הנביא שהגיע אחרי מוחמד וממשיך דרכו יקרא חליף. ב-1947 הגיע הפתווה
והאחמדים, שמרכזם היה אז בפקיסטן ברחו ללונדון. הם מנסים לשמר את העדה באמצעות
נישואי קרובים.
יפה נוף
הבית השוקע של משפחה ערבית
נוצרית עשירה. בסוף שנות השמונים התחיל לשקוע והמהנדס התאבד. העירייה חיזקה
והמשפחה בחלקה עדיין גרה בבית ובחלקה גרה בלבנון.
הגן הבהאי
מקיף את המקדש ומעוצב בצורות
גאומטריות. הוא משקף את עקרונות הדת שמקנים חשיבות לטבע, לסביבה, הרמוניה, אהבה
ויופי המשפיע על הנפש. הסימטריה מסמלת את השוויון. זו מהדורה מודרנית של הגנים
התלויים בבבל. עולי הרגל הבהאים המבקרים בגן עולים במדרגות מן הטראסה הראשונה ולא
יורדים בו, בניגוד לסתם אורחים שרק יורדים ואינם מורשים לעלות. הם מגיעים בקבוצות
לסיור בן 9 ימים ומבקרים בכל האתרים שהבאה-אללה הסתובב בהם: בדרום נהריה, בכניסה
לקבוץ עברון, בעכו, ברמת-גן ליד גבעת נפוליון, באזור סטלה מאריס ובעיר התחתית. יש
להם הרבה אדמות בכל הארץ: קיבוץ עין-גב יושב על אדמות בהאיים שנמכרו ב-1937 לקק''ל
וכן חלק מן המטעים של קיבוץ האון. ממזרח לכנרת יש בי"ק בהאי. ע''פ דתם הם
נדרשים להביא לקבורה תוך 3 שעות את המת ולכן אשוגי אפנדי שמת בלונדון נשאר קבור
שם. בית-הקברות הבהאי נמצא ליד מוזיאון העפלה והוא מאוד טופח.
בגן מספר מבנים: בנין הגנזך
שנחנך ראשון ב-1957, היכל הצדק העולמי שנחנך ב-1984 ובו יושבים תשעה אנשים המנהלים
את ענייניה הדתיים והחילוניים של כל קהילות הבהאים בעולם.
המקדש שנחנך בשנת 1953, הוא
חלקת הקבר של מבשר התנועה שהעלו את עצמותיו מאירן. כיפת הזהב היא בעצם נחושת שעברה
תהליך הברקה מיוחד בהולנד. הנביאים האחרונים לאמונתם הם מירזה-עלי (הבאב) ומירזה-חוסיין
(בהא-אללה) - המבשר והמייסד. יש להם מערכת קשרים טובה ומפותחת עם עיריית חיפה. הם
אינם עוסקים בפעילות מיסיונרית כמו שכן עושים בשאר העולם. בארץ אין קהילה, אלא
כ-700 באהאים שבאים ברוטציה לתקופה של שנתיים-שלוש ומשלמים על כך.
גם באיראן יש בהאים, ולמרות
שחומייני רצח כ-200 מהם עם עלייתו לשלטון הם לא נטשו (את רכושם הרב).
מקדשים נוספים בשיקגו, פנמה
סיטי, קוולהלמפור, בפרנקפורט.
כ-6 מיליון מאמינים בכתבים
שתורגמו למאות שפות. על אף מוצאה המוסלמי אין כמעט מוסלמים האוחזים בה. המסר: ישנו
אל אחד המתגלה בפני האנושות, כל הדתות הן ממוצא אלוהי משותף: שלום עולמי, התקדמות
מדעית והתנהגות מוסרית. לא ניתן להיוולד בהאי וצריך לבחור בכך בחירה חופשית.
המושבה הגרמנית
הטמפלרים זו אגודה דתית
נוצרית במקורה שקראה ליצירת עם חדש שנקרא 'עם האל' שצריך להתכנס ב'ארץ האל' שהיא,
משום מה, א"י כי רק בה תתרחש הביאה.בנוסף לכאן, הקימו שש מושבות: המושבה
הגרמנית בירושלים (עמק רפאים), שרונה (הקריה בת"א), וילהלמה (מושב בני
עטרות), ולדהיים (אלוני אבא), בית לחם הגלילית וביפו, סה''כ 1,700 איש. אך
הרישומים שהותירו בארץ היו עמוקים.
השם טמפלרים נגזר מהמלה
מקדש. התנועה נוסדה במאה ה-19 בדרום-מערב גרמניה כפרישה מהפרוטסטנטים. כוונתם
הייתה להתגורר בנצרת או בירושלים אך בחרו בחיפה הקרובה לדרך המילוט חזרה לאירופה עקב
דרכים משובשות ומצב בטחוני מעורער. הילדים התחנכו בבי"ס מיוחדים שלהם, ואת
התיכון העבירו בגרמניה.
הנשלחים לגור בארץ נבחרו
בקפידה, ולכן היה בכל מושבה רופא אחד, אגרונום אחד וכו' ושאר בני העדה נשארו
בגרמניה ותמכו בתרומות באלה שהתגוררו בארץ.
במלח"ע 2 התפקדו לתנועה
הנאצית, נשאו את דגליה והתקשטו בסמליה. ריכזו אותם באלוני אבא, העמיסו אותם על
אוניות וגרשו אותם לאוסטרליה. רכושם הפך להיות בריטי ולימים עבר למד"י. בהסכם
השילומים -קוזז. עד היום יש קהילה טמפלרית בגרמניה, חלקם מגיע מדי פעם לטיול
שורשים בארץ.
המושבה: ב-1868 דוד הרדג וכריסטוף הופמן רכשו את השטח
מערבים מקומיים ובנו את הבתים הראשונים עם גגות רעפים כמו בבית. עיסוקם היה
חקלאות, מלאכה ומסחר. כדי ליצור קשר טוב עם המושבה בת"א סללו דרך רחבה
שמתאימה לדליג'נסים.
הביאו איתם את החישוק
מגרמניה ומאז התחילו להשתמש במרכבות ולא רק בחמורים כאמצעי תחבורה. בנו מתקני מים
לשאיבה, זרעו זרעים חדשים וסייעו למתיישבי העלייה הראשונה בידע וניסיון. מושבה מתוכננת
בהתאם לצרכים, קרקע ואקלים: משפת הים עד למורדות הכרמל כאשר הרחוב הראשי רחב במיוחד
ובמקביל לו שני רחובות צרים יותר. במעלה המדרון נטעו גפנים ובמרכז מוקמו בעלי
המלאכה. המבנה המרכזי היה בית העם ששימש גם כבי"ס.
רואים את בית העם, בית
שומאכר (שתכנן את היקב בזכרון, שחפר עם אביו בתל מגידו..), בית אוליפנט (שמנהיג
הכת אליו הגיע עם אליס התאהב בה ושכנע אותו להתנזר ולהישאר איתו. כשהתפקח לבסוף, יזם
הגעה לטורקיה במטרה ללחוץ על הסולטן לאפשר עליית יהודים כקונטרה לתעלת סואץ. הסולטן
לא התאהב באשתו, אבל המזכיר שלו כן, אך זה היה חסר תקווה. נקברה בקצה ביה"ק
ואוליפנט חזר ללונדון, התחתן שוב ושנתיים לאחר מכן הצטרף אליה).
מערת אליהו הנביא
מערה טבעית, כמו הרבה מערות
בכרמל עשויה קירטון רך. התקדשה בתק' ימי-הביניים. יתכן ששימשה כמגורים בתק'
הביזנטית. מוקד פעילותו של אליהו הנביא גרם למערה להפוך למרכז עליה לרגל לבני 3
הדתות: אצל המוסלמים הוא אל חדר (הירוק) - צבע המסמל באסלם את הנצח וסמל לגשם.
הנוצרים מכנים אותו מר אליאס והיהודים מאמינים שמכאן יצא אל הר הכרמל להלחם בנביאי
הבעל.
אל המקום מגיעים הרבה אנשים
שבאים לבקש בקשות או להודות לאליהו על ניסים שקרו להם, בעיקר בל''ג בעומר
ובמימונה.
סטלה מאריס - מנזר הכרמליתים
שייך למסדר הכרמליתים
הקתולי. נוסד בארץ במאה ה-12 ע"י צלבנים (צליינים) שבקשו לחיות כדרך הנביא
שחי ופעל בכרמל. כיום נחשב לאחד מהחשובים בעולם הקתולי. בתחילה התגוררו בכוכים
ובמערות בכרמל ונרדפו ע''י המוסלמים. בשלב מאוחר יותר בנו מנזר בנחל שיח, ששם
הסתובבו, שרידיו של המנזר נמצאים שם עד היום. ב-1291 נאלצו לעזוב חזרה לארצות
מוצאם באיטליה, ספרד וצרפת. ב-1630 חזרו, אך העות'מאנים לא הרשו להם לעלות לכרמל
ולכן הם בנו מנזר על שם אחד מאבות הכנסייה במורד ההר.
דאהר הסכים לשוחד ששילמו
ובנו למעלה מנזר קטן וצנוע שהפך בי''ח לחייליו של נפוליון בדרכו לעכו. כשחזר מושפל
שחטו התורכים 300 מאושפזים ולזיכרם הוצבו שתי אנדרטאות בחצר הכניסה.
ב-1835 בנו אותו. כל השטח
במדרון ההר עד לים שייך למסדר. הכרמליתים מאמינים שהמנזר עומד על שרידים של קאפלה
קדומה שמזוהה עם מקום פולחן של מרים, ולכן הכנסייה מכונה ''גברתנו של הכרמל''.
הכרמליתים נחשבים למומחים במיסטיקה עד לרמה אקדמית ומלמדים את הנושא בוותיקן. יש
להם מאות מנזרים בעולם אך זה החשוב מכולם כי פה נוסד המסדר. כיום נפתח האגף הצפוני
של המנזר לאירוח של צליינים כדי להגדיל את
ההכנסות (גם יהודים מתקבלים). סטלה מאריס הוא כוכב-הים המשול למרים הקדושה שהביאה
אור לגויים.
הקריפטה בנויה על מערה טבעית
פנימית שהיא מערת אליהו (המערה שלמרגלות ההר הייתה בשליטה מוסלמית). מעל המערה
ניצב המזבח. כיוון התפילה הוא למזרח ולכן הקיר המזרחי שבאפסיס מאוד מקושט. מימין
לכניסה לוח לזכר אידית שטיין, יהודיה שהתנצרה ולמרות זאת נרצחה באוושויץ. ב-1955
הוכרזה קדושה ע''י האפיפיור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה