תקופת המנדט
למרות שלא הייתה ארוכה הייתה
בעלת השפעה אדירה על י-ם. הפכה לבירה לראשונה מאז התקופה הצלבנית: שולש שיטחה ל-20
אלף מטר רבוע, הואכ' גדלה מ-53 אלף ל-165 וקמו 36 שכונות. הערבים הכפילו את
אוכלוסייתם והיהודים גדלו פי 10.
תצפית בעמק המצלבה
עמק המצלבה ממוקם בלב
ירושלים מדרום למתחם הכנסת ובין שכונת רחביה למוזיאון ישראל. העמק קרוי על שם מנזר
המצלבה שבו. על פי המסורת הנוצרית, מעמק זה נלקח העץ ממנו הכינו הרומאים את הצלב
עליו נצלב ישו. בעמק עצי זית רבים, חורשת אורנים ותיקים, עצי חרוב ואיזור עשבוני
בעיקר סביב למנזר. המנזר נמצא בבעלות הכנסייה היוונית אורתודוכסית ומתגוררים בו 4
נזירים בלבד -2 גברים ו-2 נשים. לפי גרסה אחת המנזר נבנה ע"י מלך גיאורגי.
גרסה אחרת אומרת שהלנה, אמו של קונסטנטינוס, בנתה את הכנסייה במסע חיפושה אחר הצלב
הקדוש. במאה ה-6 הורחבה הכנסייה ובסמוך לה נבנה המנזר ע"י יוסטיניאנוס. מסופר
שהוא הטמין במבנה את אוצרות בית המקדש השני שהיו שמורים עד אז ברומא. במאה ה-8
פרצו המוסלמים אל המנזר וטבחו בנזירים. עד היום איש אינו יודע היכן מסתתר המטמון
הקדוש כי המוסלמים טבחו גם את הנזירים שידעו על מיקומו.
טחנת רוח רחביה ובהמשך בתים
בשכונה
מזכירה את זו של שכונת
משכנות שאננים, נבנתה בשנות השבעים של המאה התשע עשרה על ידי הכנסייה היוונית
האורתודוכסית. חדלה לפעול עם כניסת טחנות הקיטור. בטחנה זו התגורר האדריכל אריך
מנדלסון שתכנן, בין השאר, את ביתו של חיים וייצמן, בית החולים הדסה הר הצופים
ועוד. בשנות החמישים שכנו כאן הקונסוליה ההולנדית, ולאחר מכן הוזנח המקום במשך
שנים ארוכות עד שנת 1987 שאז נחנך המרכז המסחרי הקיים יד היום.
בית הכנסת הגדול
ברח' המלך ג'ורג', בצמוד
להיכל שלמה. מתקיימות בו תפילות סדירות וחגיגיות. באולם הכניסה תערוכה מרשימה של
אוסף מזוזות. נבנה בצורה של בי"כ לעדות המזרח אך הוא אשכנזי. בקומה התחתונה
שלו כ-850 מושבים. התורמים הקדישו את המבנה לששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה
ולחללי צה"ל. חנוכתו ב-1982 ובאה לענות על הצורך בבית כנסת גדול ומרכזי שיכיל
בתוכו כמות גדולה של מתפללים ושיהיה מרכז רוחני ודתי עבור יהודי ירושלים ובכלל
יהודים. כ-18 מיליון דולר, מעוטר בלוחות שיש, נברשות זכוכית, וויטראז'ים צבעוניים
ועבודת עץ מגולף. במרכז האולם מעל בימת התורה תלויה נברשת במשקל שלושה וחצי טונות.
משני צדי הבימה ישנם שני כיסאות-אחד לרב בית הכנסת והשני לחזן הראשי של בית הכנסת.
בית הכנסת "מורשת
ישראל" ברח' אגרון
נוסד ב-1972 על ידי חבורת
עולים חדשים מארצות הברית, אשר שאפו לקרב את הישראלים הוותיקים לתפילה בנוסח
המסורתי-קונסרבטיבי. מלבד התפילה בשבתות ובחגים, יש בקהילה מנין שחרית מדי בוקר,
עם דבר תורה באנגלית, ותפילות מנחה וערבית בשבתות, משולבות בשיעור ובסעודה שלישית.
נבנה במקור ככנסייה, בשנות ה-60 גורשו מהארץ נוצרים מיסיונרים שנמצאו כאן מנסים
לנצר בניגוד לחוק.
היכל שלמה, רח' קינג ג'ורג',
ליד מלון לאונרדו
שימש בעבר ללשכות הרבנים
הראשיים ומשכנם של בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית. ראשיתו ב-1958 אז
היה ביה"כ המרכזי בירושלים.
בניין המוסדות הלאומיים
הבניין המרכזי של המוסדות
הציונים בא"י מאז שנות העשרים. עומד על אדמת ג'נזיריה שנרכשה בשנות העשרים על
ידי ההסתדרות הציונית העולמית מהכנסייה היוונית אורתודוכסית. שכונת רחביה אז הייתה
המיקום של הבניין יועד, בתחילה, לגימנסיה העברית "רחביה". ואולם, אנשי
הגימנסיה לא רצו שהיא תעמוד על הדרך הראשית ואילו ראשי המוסדות הלאומיים שמחו
שהבניין יעמוד ברחוב הראשי.
יוחנן רטנר זכה בתחרות
האדריכלים ורבים רואים בו את הבניין הציבורי המודרני הראשון. הקומה הראשונה של
הבניין הושלמה בשנת 1930 והקומה השנייה הושלמה בהדרגה עד שנת 1936. הסוכנות
היהודית התחזקה מאד בשנות השלושים והבניין המרכזי היה לבניין הסוכנות היהודית
כששני אגפיו של קק"ל וקרן היסוד. הפך להיות משכנה של המדינה שבדרך. בשנות
הארבעים התחוללו מסביב לבניין מאורעות חשובים בתולדות הישוב: בשבת השחורה (
29.6.1946) השתלט הצבא הבריטי על הבניין שהיה גם מרכז ה'הגנה', בכ"ט בנובמבר
1947 נערכו בחצרו מסיבות השמחה וערב הקמת המדינה התפוצצה פצצה בפתחו של וחזיתו
השמאלית נהרסה.
הגימנסיה העברית
ע"ש יצחק בן צבי, שהיה
גם בין מייסדיו וביחד עם אשתו ממוריו הראשונים - התיכון הראשון שהוקם בירושלים
ושוכן כיום ברחביה. נוסד ב-09'. תוכנית הלימודים שילבה ידע כללי עם תרבות עברית,
היסטוריה יהודית וידיעת הארץ. אליעזר בן יהודה נמנה עם מייסדי הגימנסיה ובנו בין
שבעת התלמידים הראשונים. החסידים מקרב היישוב הישן חששו מהשתלטות הפרודוקטיבציה על
ילדי העיר, שעוד לומדים בכיתות מעורבות מינים. המתחרים מעזרה ואליאנס ניסו לשכנע
הורים לא לשלוח את ילדיהם למוסד של רוסים סוציאליסטיים שהגיעו זה מכבר לעיר.
מנהל הגימנסיה בת"א
נקרא כשנתיים לאחר הקמתה לנהל את שני המוסדות במקביל. המנהל שאחריו, שילר ומורי
הגימנסיה נמנו על ראשי הלוחמים במלחמת השפות. במשך 3 שנים נדדה הגימנסיה בין שלושה
מבנים. במלח"ע החליטו העותמ'אנים לסגור ושילר העביר לבצלאל של בוריס שץ אך
נאלצו להתפנות גם משם. אבל אחרי מלח"ע חל גידול, והועברו לרחביה החדשה. תלמידיה
נחשבו בנים למשפחות מיוחסות, והחינוך בה נחשב לטוב ביותר בין התיכונים שהוקמו
אחריה.בתרפ"ט מקלט ובמלח"ש משרדי ההגנה. כיום תיכון עירוני א'.
ביתו של דוב יוסף, שכונות
גנים
הבית יוצא דופן כי עשוי
מטייח ולא מאבן כמו שאר הבתים בירושלים. שכונת גנים - שש שכונות יהודיות שהוקמו
במערב ודרום ירושלים בשנות ה-20 של המאה ה-20, לפי תכנונו של ריכרד קאופמן. בתים
חד-קומתיים בעלי גינה, מה שהיווה חידוש בירושלים, שהייתה חסרה גינות פרטיות וגנים
באותה תקופה. הנקודה הגבוהה ביותר בכל שכונה הייתה מיועדת להקמתו של מבנה ציבורי.
שכונות הגנים סימלו לראשונה את פריצתן של השכונות היהודיות בירושלים הרחק מהעיר
העתיקה ורחוב יפו, כאשר תושבי השכונות העדיפו את השקט, המרחב והירק על פני הקרבה
למרכז העיר. הרחובות שנועדו למעבר כלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי,
והשדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה
יחסית. ראשוני תושביה באו ממשפחות ספרדיות מבוססות שהשפיעו על בחירת שמות הרחובות
ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה: מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי,
ארתור רופין, דב יוסף, גרשם שלום. וגם: היילה סלאסי שנאלץ לגלות מארצו ואת שלושת
החודשים הראשונים העביר ברחביה.
בן צבי
ב-1924 רכשו מגרש בשכונת
רחביה ולא נותר להם כסף לבנות את ביתם. בן צבי קיבל מהבריטים 2 צריפים בהיותו חייל
משוחרר מהצבא הבריטי. הצריף שימש גם כמפקדה של ההגנה בשכונה, ובו הוחזקו מוטות
הברזל באמצעותם הגנו גברי השכונה על השכונה במאורעות 1929 ונערכו ישיבות של ההסתדרות
הכללית ושל הועד הלאומי. בהמשך הגיעו בני הזוג בן צבי להסכם עם קבלן בניין, שבנה
במגרש בתמורה לדירה עבורם. ב-1950 הועבר לקיבוץ בית קשת. זמן קצר לאחר פטירתו של
בן צבי ב-23 באפריל 1963 נוסד יד בן צבי על ידי רחל ינאית, לוי אשכול וקדיש לוז.
כיום משמש המתחם את יד בן צבי.
בית גרשון שולם
בבית זה ערך שלום את
הסמינרים שלו, ובהם אירח אישים ידועים רבים כש"י עגנון (שאף היה דייר זמני
אחרי שביתו נהרס בתרפ"ט), מרטין בובר, זלמן שזר, וגם ברל כצנלסון, שהתארח
בבית בלילה שבו נפטר.
שכונת מעונות עובדים, רח'
אבן שפרוט
מעונות עובדים הם סדרת בתי
מגורים שנבנו בארץ ישראל, בעיקר בתל אביב, בשנות ה-30 של המאה ה-20, בסגנון
הבינלאומי. הבתים נועדו לשמש למגורי עובדים ופועלים. מבנים אלה יוצאי דופן בגודלם
בין מבני הסגנון הבינלאומי. בעוד שמבנה רגיל היה על חלקה אחת, מבנים אלה השתרעו על
מספר חלקות. משמעות הדבר סטייה מהנורמה של הסגנון הבינלאומי, לפיה סביב כל בית
מגורים היה שטח של גינה לרווחת הדיירים. בכל אחד ממבני המעונות הייתה חצר שיתופית,
ובה מכולת וגן ילדים, ועל גג כל מבנה היו חדרי כביסה משותפים. מעונות מעין אלה
הוקמו בערים רבות באירופה ובהן וינה וערים בגרמניה. בירושלים נבנו כמה מעונות
עובדים. המפורסמים בהם הם מעונות עובדים א' ומעונות עובדים ב' שבשכונת רחביה.
קבר יאסון ,רח' אלפסי 10
רוב הבתים שנבנו ברחוב אלפסי
נועדו להשכרה לבני העלייה החמישית. רבים מהבתים נבנו בבטון ובטיח ולא באבן, בגלל
השביתה הגדולה במסגרת המרד הערבי. בבית אלפסי 25 הסתתר מנחם בגין מפקד האצ’‘ל ושם
נולד בנו בנימין. עקב הלשנה הבריטים פשטו על הדירה, אך בגין ניצל כיוון ששעה באותה
עת בתל אביב.
בשנת 1956 התגלה קבר מתקופת
החשמונאים. בקבר נמצאה כתובת יוונית על מות אדם בשם יסון,לא ברור מיהו יאסון הזה,
יכול להיו שזהו יאסון אחד הכוהנים ויכול להיות שהיה סוחר. כמו כן נתגלו ציורי
מנורה ומרדף ספינות.
שכונת טלביה (כיכר סלמה, ליד
השגרירות הבלגית)
טלביה השכונה גובלת בצפון עם
שכונת רחביה ובדרום בשכונת קטמון. בשכונה נמצאים מוסדות תרבות חשובים כגון משכן
הנשיא ותיאטרון ירושלים. אוכלסה בעיקר על ידי תושבים ערבים אמידים שרכשו את הקרקע
מן הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אחרי מלח"צ אוכלסה על ידי תושבים יהודים.
מקור שמה של טלביה אינו ברור, וניסיון להסב שמה לקוממיות לא צלח. נבנתה על אדמות
ניקפוריה - על שם הכומר ניקופורוס פתאסיס שרכש אותן מהתושבים הכפריים שבאזור.
בסוף מלח"ע 1 נקלעה
הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית לקשיים כלכלים, וכמו שעשתה בשטחי רחביה, החלה
למכור שטחים גם מאדמות ניקפוריה. ישנם שני סוגי מבנים עיקריים: בתים חד משפחתיים
ובתי דירות שנבנו לצורך השכרה. המשותף למבנים הוא איכות גבוהה והקפדה על רמת
התכנון ועיצוב הפנים והחוץ. במלח"צ החלו יהודים לזרום לשכונות הנטושות, אך
שלא כבקטמון שם נעשו מעשי ביזה ושוד של הבתים הנטושים, בטלביה הועבר הרכוש למשמר
ההגנה. המשפחות חילקו את הבתים ליחידות מגורים קטנות יותר. והיום היא אחת
היוקרתיות. בסוף שנות השמונים נכנסה טלביה לתוכנית שימור אתרים.
כיכר סלמה נבנתה על ידי
הבריטים כחלק מסדרת מעגלי תנועה בירושלים. מובילה לבית ראש הממשלה ולמשכן נשיאי
ישראל.
בית ג'לאט
נבנה ב-1926 עבור איש עסקים
ערבי נוצרי-קתולי שהיה קונסול כבוד של הונגריה בירושלים ונשיא מועדון רוטרי
בירושלים. אחרי מלח"צ לא רצה לעזוב, אך ההגנה שכנעה אותו והוא עבר ללבנון,
משם לאנגליה ולארה"ב. המבנה עבר למוסד עליית הנוער ושוכנו בו ילדים שקודם היו
במשק שבמוצא ונאלצו לעזוב בשל הפגזות ירדן. מטה המוסד שכן עד שנות ה-70 והיה
בבעלות נכסי נפקדים. בתחילת ה-21 נמכר למשפחה פרטית.
מלון דוד המלך
נפתח ב-1930. מנהלי המלון
המצריים העבירו מידי יום מצרכי מזון טריים ברכבת מקהיר. צוות המלון הובא מכל רחבי
העולם. המרד הערבי לא היה טוב לעסקים והיחידים שהתארחו בו באותה עת היו חברי ועדת
פיל. ב-1938 חכרו שלטונות המנדט את האגף הדרומי של המלון, שהפך למקום מושבו של
מינהל השלטון הבריטי. אנשי האצ"ל מחופשים לעובדי מטבח ערבים, והחדירו למסעדת
לה רג'אנס שבקומת המרתף של האגף הדרומי כדי חלב גדולים אשר הכילו כ-350 ק"ג
חומר נפץ. לאחר שעות אחדות הודיעו על פיצוו הקרוב. ראש המינהל הבריטי, סר ג'ון
שאו, הכחיש שקיבל אזהרה וגם אם היה מקבל לא היה מספיק לפנות את העובדים בתוך חצי
השעה. בפיצוץ נהרגו 91 איש: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 אורחים. בעקבות
הפיצוץ לא שוקם האגף. הצבא הבריטי העביר משרדיו לחדרים אחרים והמלון הפך לשטח
מבוצר המוקף שקי חול וגדרות תיל.
ימק"א:
Young
Men's Christian Association – YMCA הוא מרכז
תרבות וספורט ומסונף לאיגוד הצעירים הנוצרים בארה"ב. מטרתו: טיפוח אחווה בין
שלושת הדתות דרך פעילות ספורט משותפת. יש בו גם אולם קונצרטים קטן ומהודר ומלון,
ובמשך שנים רבות פעל במקום גם אצטדיון כדורגל ששימש כמגרשן הביתי של קבוצות
בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, עד שפונה ונהרס לטובת פרויקט נדל"ן
יוקרתי. מבנה ימק"א עצמו הוכרז לשימור.
מול מלון פאלאס
נבנה כמלון פאר ביוזמתו של
המופתי חאג' אמין אל חוסייני. הקבלנים היו טוביה דוניא וברוך קטינקא שחברו לקבלן
נוצרי, עוואד, כדי לטשטש את מוצאם ולקבל את העבודה. בעת החפירה ליסודות נתגלו שלדי
אדם, כנראה מבית הקברות המוסלמי של ממילא. המופתי שראה חשיבות עליונה בבניית
המלון, במיוחד לנוכח הקמת מלון המלך דוד הסמוך, הורה לשמור את העניין בסוד. בשנת
1936 התארח במלון אדולף אייכמן. כיום נמצא המלון בתהליך של שיפוץ יסודי והפיכתו
למלון בוטיק תוך שמירה על החזית המקורית.
מוזיאון המחתרות
שוכן במבנה אכסניית
הצלייניות הרוסיות שנבנה בשנות השישים של
המאה ה-19 כחלק ממגרש הרוסים. האכסניה הוסבה במנדט לבית הסוהר המרכזי בו נכלאו,
לצד אסירים פליליים, גם מאות לוחמי המחתרות. שוחזר והפך למוזיאון הכולל ביקור בחדר
הבריחה, תא ביה"כ, הצינוקים וחדר עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה